לדלג לתוכן

אל-פג'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל-פג'ר
הלוגו של המהדורה העברית של העיתון
הלוגו של המהדורה העברית של העיתון
הלוגו של המהדורה העברית של העיתון
תדירות יומי
מו"ל חנא סניורה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד יוסף (ג'ו) נאצר וג'אמיל חמיד
תאריכי הופעה 1971–1993 (כ־22 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית, ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת מזרח ירושלים
מדינה מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אל-פג'ר (בערבית "השחר") היה עיתון בשפה הערבית שיצא לאור במזרח ירושלים, רוב שנותיו בעריכתו של חנא סניורה. אל-פאג’ר תמך באש"ף ומאוחר יותר ביוזמות השלום. לעיתון הייתה קיימת גם מהדורה בשפה האנגלית, ולזמן קצר גם בעברית.

העיתון יצא לראשונה בשנת 1971, על ידי יוסף (ג'ו) נאצר וג'אמיל חמיד, תחילה כשבועון. השניים היו חלק מקבוצה של צעירים שבשנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים רצו לעודד את ה"ישות הפלסטינית" המקומית בשטחים ולהתנתק מהשפעת ירדן. הם הציגו עמדה מתונה ושאפו להקים מדינה פלסטינית לצד ישראל[1]. הרצון להתנתק מהשפעת ירדן ערער על ההנהגה הקיימת בשטחים, שרובה מונתה על ידי שלטונות ירדן. בנובמבר 1972 אף ביקשו אישור ממשטרת ישראל לערוך הפגנה נגד המשטר בירדן, כמחאה שהוא מיצג את הפלסטינים באו"ם בעוד שהוא פועל במקביל "להשמיד את הישות הפלסטינית"[2]. נאצר גר בארצות הברית מספר שנים ואחותו התחתנה עם איש עסקים אמריקאי ממוצא פלסטיני, פול עג'לוני, שסיפק את המימון להקמתו. אחד הראיונות הראשונים שערכו היו בפברואר 1972 עם מאיר כהנא, אז מנהיג הליגה להגנה יהודית שעלה מארצות הברית חודשים ספורים לפני כן[3].

ב-16 באפריל 1973, נעצרו נאסר וחמיד על ידי שלטונות ישראל, לאחר שפרסמו ידיעה על כך שאנשי מינהל המודיעין הכללי של ירדן נפגשו עם המודיעין הישראלי במלון נפטון באילת כחודש לפני מבצע אביב נעורים ומסרו להם מידע מודיעיני שהביא להצלחת המבצע[1]. בנוסף פרסמו שיר שכתבה אמו של כמאל נאצר, משורר פלסטיני נוצרי מביר זית שנהרג על ידי צה"ל במבצע[4]. לאחר שבוע שוחררו בהוראת השופט יהודה כהן[5]. ביוני 1973 הכריזו שהעיתון יופיע בתדירות יומית[6].

בסוף 1973 החל העיתון לפרסם סדרה של מאמרים בגנותו של מוחמד עלי אל-ג'עברי, שהיה ראש עיריית חברון במשך עשרות שנים, ותמך בסיפוחה של הגדה המערבית לממלכת ירדן בקונגרס יריחו בדצמבר 1948. העיתון האשים אותו בשיתוף פעולה עם שלטונות ישראל ואף כינו אותו "שייח הכיבוש"[7]. בין השאר גינו אותו, על אישור להתקנת סככה למתפללים היהודים במערת המכפלה[8], על כך שלא נאבק נגד הפקעת קרקעות לטובת הקמת קריית ארבע[9], ושהסכים עם התוכנית להקמת המנהל האזרחי[10]. בפברואר 1974, נעלם יוסף נאצר[11], אחותו האשימה את אנשיו של ג'עברי בחטיפתו[12].

לאחר העלמות המו"ל בן דודו חנא סניורה לקח את ניהול העיתון[13]. משרד הביטחון ומשרד הפנים לא אישר לסניורה להיות מו"ל העיתון, תחילה בטענה שלא נרשם כחוק כעורך, ואחר כך בטענה שמכר תרופות ללא אישור כשהיה רוקח[14][15]. לאחר שהגיש עתירה לבג"ץ באמצעות עורכת הדין פליציה לנגר, התירו שלטונות ישראל את יציאת העיתון[16]. בשנת 1977, הודיעה שיוציא שבועון בעברית "שיהיה מיועד לציבור הישראלי", בו יפרסמו מאמרים של כותבים יהודים וערבים[17]. השבועון בעברית יצא לאור לראשונה בספטמבר 1982, בעריכת זיאד אבו זיאד[18], ונסגר מסיבות כלכליות לאחר תקופה קצרה[19].

בתחילת שנות ה-80, אימץ "אל-פג'ר" בעריכת סניורה את הקו המדיני של תנועת הפת"ח, והוא היה לנציג בלתי רשמי של הארגון בירושלים. סניורה הציג קו מתון וקרא לפשרה טריטוריאלית על בסיסי קווי 1967. ב-1985 היה בין הנציגים המקומיים שמדינת ישראל הסכימה לשתף במשלחת ירדנית-פלסטינית למשא ומתן מדיני בחסות ארצות הברית[20][21]. בדצמבר 1985 השתתף במשחק סימולציה על עתיד המשא ומתן, שארגן שר החוץ לשעבר אבא אבן[22]. בתקופה זו נהגו פוליטיקאים ודיפלומטים זרים להיפגש אותו כנציג אש"ף בירושלים[23]. בין השאר פגש את ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר בעת ביקורה בישראל במאי 1986[24], שר החוץ של צרפת רולאן דומא[25] ושר החוץ של גרמניה הנס-דיטריך גנשר[26]. באפריל 1986 השתתף בכנס שלום במלון "פארק" בחברון, בו השתתפו חברי הכנסת יוסי שריד, שולמית אלוני ואורי אבנרי. בדרכם לכנס הקימו מתנחלי קריית ארבע וחברון מחסמי אבנים ותקפו אותם. מפקד פיקוד מרכז, אהוד ברק, הגיע למקום וחילץ אותם[27][28][29].

בספרו פה ושם בארץ ישראל, ספר מסע תיעודי משנת 1983, הקדיש הסופר עמוס עוז פרק שלם לעיתון. בפרק הקרוי "השחר" מבקר עוז במערכת העיתון ומשוחח עם כתבי העיתון. הכתבים מביעים עמדות מתונות לגבי הסכסוך, אך גם פסימיות רבה לגבי עתידם ועתיד המדינה. מוצגות גם עמדותיהם ביחס ל"פתרון מדינה אחת" לעומת פתרון "שתי מדינות לשני עמים". בנוסף, מוצגת שאלת הזהות של ערביי ישראל. אחד הכתבים מדגיש שהוא ישראלי, ולא פלסטיני. עוז דיבר בפרק זה על עיתון השחר של פרץ סמולנסקין ("אל פג'ר" פירושו "השחר" בערבית), והעלה את השאלה – האם מותר להשוות בין העיתונים? (בהרחבה – האם מותר להשוות בין מאבק הפלסטינים לעצמאות לבין התנועה הציונית?).

בנובמבר 1984, יהודה ריכטר, איש תנועת כ"ך וארגון טרור נגד טרור[30], נידון לחמש שנות מאסר על הצתת מערכת העיתון ועל ירי על אוטובוס שהסיע פועלים פלסטינים[31].

לקראת הבחירות המוניציפליות ב-1988, הודיע סניורה שיציג את מועמדותו בבחירות לעיריית ירושלים[32], ותמך ברעיון שירושלים תישאר עיר מאוחדת כבירה משותפת של מדינת פלסטין במזרח ירושלים, ומדינת ישראל במערב ירושלים. לא יושמו הגבלות על תנועת בני אדם וטובין בין חלקי העיר. תושבי מזרח ירושלים היהודים יקבלו אזרחות של פלסטין כפי שיש לאזרחים הערבים בישראל, עם שוויון זכויות מלאה[19][33]. בתגובה יזמה סיעת התחיה בכנסת, הצעת חוק שתחייב מועמדים בבחירות המוניציפליות להישבע אמונים למדינת ישראל, והוא החליט ללא להשתתף בבחירות[34][35].

בשנת 1989, ביקש איש העסקים פול עג'לוני להפסיק את התמיכה בעיתון והוא נסגר לאחר מספר שנים[36].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 דני רובינשטיין, סיפור דמיוני תגובה לא רצויה, דבר, 20 באפריל 1973
  2. ^ דני רובינשטיין, צעירים ממזרח ירושלים רוצים להפגין נגד ירדן, דבר, 17 בנובמבר 1972
  3. ^ דו-שיח בין קיצוניים, דבר, 28 בפברואר 1973}
    רחל פרימור, הרב מאיר כהנא בעלותו אמש לישראל: לא נלמד פה ילדים לירות בנשק הם לומדים זאת בלעדי הליגה, מעריב, 15 בספטמבר 1971
  4. ^ נעצרו עורכי, דבר, 16 באפריל 1973
  5. ^ שוחררו ראשי "אל-פג'ר", דבר, 25 באפריל 1973
  6. ^ בעלי " פג'ר" יוציאו יומון, דבר, 21 ביוני 1973
    "אל־פג'ר" חידש הופעתו, דבר, 8 ביולי 1973
  7. ^ דני רובינשטיין, ושוב פולמוס במערת המכפלה, דבר, 25 בספטמבר 1973
  8. ^ אנשי דת מוסלמים מוחים על התקנת הסככה במכפלה, דבר, 17 בספטמבר 1973
  9. ^ מחאות על הפקעת קרקע ליד קרית־ארבע, דבר, 23 בספטמבר 1973
  10. ^ דני רובינשטיין, סמכויות אזרחיות בשטחים, דבר, 2 באוקטובר 1973
  11. ^ אדי סופר, חיפושים נרחבים בשטחים אחרי המו"ל של "אל פג'ר" שנעלם מביתו, מעריב, 10 בפברואר 1974
  12. ^ אדי סופר, אחותו של מו"ל "אל פג'ר" תבהיר נסיבות חטיפתו, מעריב, 13 בפברואר 1974
  13. ^ צבי גילת, יליד קטמון, חדשות, 21 בפברואר 1986
  14. ^ נדחתה עתירת עורך אל־פג'ר לצו שיאסור סגירת .עתונו, מעריב, 12 בדצמבר 1974
  15. ^ מאמץ למנוע סגירת "פג'ר", דבר, 21 בנובמבר 1975
  16. ^ צו ביניים נגד סגירת "אל פג'ר", דבר, 2 בדצמבר 1974
  17. ^ יחיאל לימור, "אל פג'ר" יוציא שבועון בעברית "שיהיה מיועד לציבור הישראלי", מעריב, 15 ביוני 1977
  18. ^ יוסי אמיתי, לקרוא אותו, לכתוב בו, דבר, 9 בנובמבר 1982
  19. ^ 1 2 תום שגב, ירושלים של סניורה, כותרת ראשית, 10 ביוני 1987
  20. ^ מיכל סלע, נציגים פלסטינים למשא ומתן: בינתיים מאזינים להם רק במימשל, כותרת ראשית, 27 בנובמבר 1985
  21. ^ שמואל שגב, כשלון השליח, מעריב, 20 באוגוסט 1985
  22. ^ אבינועם בר יוסף, היום יתקיים משחק סימולציה על עתיד המו"מ במזה"ת, מעריב, 15 בדצמבר 1985
  23. ^ ראש סוכנות הסיוע האמריקנית נפגש בארץ עם תומכי אש"ף, מעריב, 17 בנובמבר 1985
  24. ^ פלשתינים לתאצ'ר, מעריב, 27 במאי 1986
  25. ^ שר־החוץ הצרפתי הבטיח לעזור ליצוא הישראלי, מעריב, 11 בדצמבר 1985
  26. ^ הנס-דיטריך גנשר נפגש עם שמיר, מעריב, 25 בינואר 1988
  27. ^ ח"כים שבאו לכנס שלום, מעריב, 15 באפריל 1986
  28. ^ עדה כהן, חנא סניורה: על ירושלים להיות עיר לא מחולקת, מעריב, 2 במאי 1990
  29. ^ תום שגב, בדרך לחברון, כותרת ראשית, 16 באפריל 1986
  30. ^ בבחירות לכנסת ה-11 שנערכו ביולי 1984 היה ריכטר מועמד מס' 2 ברשימה.
  31. ^ יהודה ריכטר מ"כך" - נידון לחמש שנות מאסר, מעריב, 11 בנובמבר 1984
  32. ^ נדב העצני, גינוי חריך בגדה להצעת סניורה, חדשות, 7 ביוני 1987
  33. ^ חנא סניורה: ירושלים מאוחדת יכולה להיות בירת שני העמים, מעריב, 22 בפברואר 1988
  34. ^ מיכל סלע, מי מפחד מסניורה, כותרת ראשית, 24 ביוני 1987
  35. ^ חנא סניורה: יתכן שחלק מערביי הבירה יצביעו בבחירות, מעריב, 28 בדצמבר 1988
  36. ^ אבינועם בר יוסף, מו"ל אל-פאג'ר מאיים בהפסקת הופעתו, מעריב, 1 במאי 1989