בית הבאר (חולון)

בית הבאר
	בית הבאר - שער הכניסה לבית הבאר
מידע כללי
סוג	מבנה
כתובת	התאנה 6
מיקום	חולון
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	המאה ה-19 – ?
קואורדינטות	32°01′57″N 34°46′00″E / 32.032607417015°N 34.766639629389°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) בית הבאר בית הבאר בית הבאר מפת __ חולון __ אזור; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] מצפון: __ תל אביב-יפו, __ פארק אריאל שרון; ממזרח: __ מועצה אזורית שדות דן; ממזרח ומדרום: __ ראשון לציון; ממערב: __ בת ים

בית הבאר הוא מתחם של מבנים ומתקני פרדס שהוקמו במאה ה-19 בחלקה הדרומי של העיר יפו, בתחום הכפר הערבי תל א-ריש, על גבול שטחי החולות הגדולים עליהם נבנתה לימים העיר חולון. האתר נמצא בין הרחובות: הפרדס, סביון, המצודה והתאנה, והוא כולל את המתקנים החקלאיים הטיפוסיים למבני ביארה, כולל מבנה מגורים. המתחם הוגדר על ידי עיריית חולון כמבנה לשימור.

הרקע להקמת בית הבאר

במחצית המאה ה-19 התפתחה מאוד תעשיית הפרדסנות בשטחים החקלאיים שסביב העיר יפו. הצורך בהשקאת הפרדסים רחבי הידיים הוביל לחפירת בארות רבות ולהקמת מתקנים נלווים הדרושים לשם השקיית העצים. סביב כל אחת מן הבארות הוקמו בהדרגה מתחמים בנויים אשר נודעו בשם הערבי "ביארה".

בספרו "מעין גנים - הלכות נטיעות גנים ופרדסים באה"ק", שנכתב בשנת 1891, פירט אהרון לייב פלמן את מקור שמם של בתי הפרדס ואת חשיבותם^[2]:

בחודשים הגשומים של שנה רגילה לא היה צורך להוסיף מים על מי הגשמים. בשבעת החודשים השחונים של השנה (מאי-נובמבר) הושקו רוב פרדסי ארץ ישראל (להוציא המעטים שהיו בקרבת נהרות) במי באר. על כן נקרא הפרדס בערבית "בייארה", על שום הבאר, "ביר" בערבית, שנמצאה בתקופה זו בכל פרדס. בשם "באייארא" יקרא הערבי תושב הארץ את פרדסי עושי פרי בארץ, על שם הבאר אשר בלעדיו לא יכוון כל פרדס בארץ, כי ממנו דולים ומשקים את המטעות. ולהבא יאמר הערבי "ביר" ויצא ממנו שם "באייארא" ליחיד, ולפרדסים רבים בשם "ביארות". והשם הזה קנה לו זכות אזרח בכל השפות המתהלכות פה, וגם העברים יאמרו כן לפרדסי הארץ"

בעקבות שיפור המצב הביטחוני בארץ ישראל לא היה עוד צורך בחומת העיר יפו והיא הלכה והתפוררה עד אשר נהרסה כליל בשנת 1888. האפשרות לצאת מן הרחובות הצפופים של העיר העתיקה הניעה את עשירי העיר להקים בתי מידות מטיפוסים שונים במרחב הפתוח שסביב העיר, ובעלי הפרדסים בחרו להקים לעצמם בתי באר מוקפים גדרות אבן בלב שטחי הפרדסים שהשתרעו ממזרח ליפו. מתחם הביארה, שראשיתו מתקן חקלאי מובהק, קיבל משמעות נוספת והפך לבית עשירים גדול ומפנק לשימוש עשירי העיר יפו^[3].

שלבי ההתפתחות של הקמת המבנים במתחם הביארה

כאמור, ניתן לזהות במתחמי הבאר שהוקמו סביב העיר יפו מספר שלבים אופייניים בהקמת המבנים השונים המרכיבים את הביארה^[4]:

מרכיב הבנייה	ייעוד המרכיב
באר	הבאר החפורה היא המרכיב העיקרי של הביארה, וסביבה התפתחו יתר המרכיבים. המים נשאבו באמצעות מתקן אנטיליה או בעזרת משאבה עם מנוע.
בריכת מים	הבריכה נועדה לאגור את המים שנשאבו מן הבאר ולשמור אותם לשימוש בשעת הצורך.
מערכת הובלת המים	תעלות אבן או צינורות אבן ומתכת אפשרו להוביל את המים מבריכת האגירה אל עצי הפרדס.
מבני משק, מחסנים ואורוות	צמוד לבית הבאר הוקמו מדרים שנועדו לאחסון כלי העבודה ובעלי החיים ששימשו לעבודת הפרדס.
מגורים	ראשית הוקמו חדרי מגורים עבור הפועלים שעבדו בפרדס, ולאחר מכן הוחל בבניית בתים עבור בעל הפרדס ומשפחתו.
חומה	כל המתחם הוקף בחומת אבן גבוהה על מנת לשמור על ביטחון דיירי הביארה.
סביל	מתקן לאספקת מים לעוברי הדרך שלא היו תושבי הביארה הוקם בחומת המתחם.

הקמת בית הבאר

בית הבאר החל להיבנות במועד לא ידוע במהלך המאה ה-19^[5], ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 נבלע בהדרגה על ידי הכפר הערבי תל א-ריש.

מאחר שטרם נערך במקום סקר יסודי וטרם הוכן עבורו תיק תיעוד מפורט, לא ידועים בשלב זה פרטים אודות בעלי המקום ושלבי הפיתוח וההקמה של המתקנים השונים הנמצאים בו. מן הסקר הראשוני עולה כי רבים מן המרכיבים הטיפוסיים למבנה הביארה, דוגמת הבאר, החומה ההיקפית והסביל לא נפגעו והם ניתנים לשימור^[5].

מראה כללי
חומת המתחם
השער

מצבו של בית הבאר

בשנת 2012 פורסמה על ידי עיריית חולון "תוכנית מתאר מקומית חולון 2030" במסגרתה נסקרו אתרי המורשת בעיר המיועדים לשימור. בתוכנית הוגדר כי השטח עליו עומד בית הבאר הוא "בעל חשיבות לשימור והוא מוכרז כאתר עתיקות". הקרקע היא בבעלות מדינה ונדרשת "הכנת תיק תיעוד לפני ביצוע כל שינוי ובחינתו על ידי מהנדס העיר"^[6].

ערכו האדריכלי של המתחם נגזר מהיותו יחידה שלמה של בית באר טיפוסי "בעל טיפולוגיה ייחודית הכוללת מספר רב של מרכיבים ייחודים כגון: סביל (רהט), באר, בריכת מים ומבני מגורים שמטרתם לספק את המשק החקלאי ההיסטורי"^[5]. על פי חוות דעתם של מחברי הדוח "למבנן חשיבות רבה להבנת ההיסטוריה והגאוגרפיה של האזור בתקופה שקדמה להקמתה של העיר חולון"^[5].

לקריאה נוספת

אבי ששון, ביארות בתל אביב-יפו, אשקלון, 2013
שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י 1856–1917 והשתקפותם בציורי קיר ותקרה בבתי מגורי העילית, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה, נובמבר 2011

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ כיום שטחי מקוה ישראל הם חלק מפארק אריאל שרון
^ אבי ששון, ביארות בתל אביב-יפו, עמ' 5
^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 65
^ בית באר בן צבי 68–70 אבו כביר, עמ' 4
^ ¹ ² ³ ⁴ תוכנית מתאר מקומית חולון 2030 - פרק 10 :חולון - שימור המורשת הבנויה, עמ' 402
^ תוכנית מתאר מקומית חולון 2030 - פרק 10 :חולון - שימור המורשת הבנויה, עמ' 419

[1] כיום שטחי מקוה ישראל הם חלק מפארק אריאל שרון

[2] אבי ששון, ביארות בתל אביב-יפו, עמ' 5

[שריף65-3] שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 65

[4] בית באר בן צבי 68–70 אבו כביר, עמ' 4

[שימור402-5] ¹ ² ³ ⁴ תוכנית מתאר מקומית חולון 2030 - פרק 10 :חולון - שימור המורשת הבנויה, עמ' 402

[שימור419-6] תוכנית מתאר מקומית חולון 2030 - פרק 10 :חולון - שימור המורשת הבנויה, עמ' 419

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]