בית סאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית סאה היא מידת שטח ששימשה כאחד מהשיטות המרכזיות למדידת שטח בתקופת המשנה. משמעות המידה היא, שטח עליו ניתן לזרוע סאה של תבואה.

שטח של בית סאה הוא 2,500 אמות מרובעות (50 אמה על 50 אמה, בין 500 ל-1000 מ"ר).

מידות נוספות שהיו בשימוש ביחד ביחס לבית סאה, הן:

  • בית כור - שטח עליו ניתן לזרוע שלושים בתי סאה.
  • בית רובע - שטח עליו ניתן לזרוע רובע קב סאה. (בסאה יש שש קבין, כך שבית רובע הוא 1/24 בית סאה).

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הראשון בשטח דומה לזה היה בחצר המשכן, ששטחה בית סאתים (2 סאים) שהם 100 אמה על 50 אמה[1].

בהלכה משמשת מידה זו במקומות שונים: לעניין דיני כלאים, שביעית, ועוד.

גדול בית סאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר והשטח של בית סאה הוא שטח של בית סאה נמדד באומות (2,500 אמות מרובעות), אזי השטח המדויק של בית סאה תלוי באורך מדית האמה. ומאחר ומידת האמה תלויה במחלוקת הפוסקים, לפיכך, קיימות מספר מספר שיטות חישוב:

  • שיטת רבי אברהם חיים נאה: אמה היא 48 ס"מ, ובית סאה הוא כ 576 מ"ר.
  • שיטת החזון איש: אמה היא 57.6 ס"מ, ובית סאה הוא כ-830 מ"ר.
  • שיטת 3: אמה היא 45.6 ס"מ, ובית סאה הוא כ-520 מ"ר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]