לדלג לתוכן

גבול בהוטן–סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבול בהוטן–סין
בהוטןבהוטן הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
אורך כולל 477 ק"מ
כיוון מערב - מזרח
תחום משולש הגבולות המערבי הודו-סין-בהוטן - משולש הגבולות המזרחי הודו-סין-בהוטן

גבול בהוטן–סין הוא הגבול הבין-לאומי המפריד בין בהוטן לסין (המחוז האוטונומי הטיבטי). אורך הגבול הוא 477 ק"מ, והוא עובר דרך ההימלאיה בין שני משולשי הגבולות יחד עם הודו.[1]

תיאור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבול מתחיל במשולש הגבולות המערבי עם הודו, צפונית להר גיפמוצ'י. לאחר מכן, הוא פונה צפונה-מזרחה, דרך מספר הרים, ובניהם נמצא ההר ג'ומולארי (אנ'). עם זאת, חלק מהקטע הזה נמצא במחלוקת בין שתי המדינות. הגבול פונה מזרחה ליד ההר מסאנג קאנג (גר'). חלק גדול מקטע זה גם נמצא במחלוקת בין שתי המדינות. ליד העיירה סנג' ג'ונג (אנ'), הגבול פונה לדרום-מזרח, ומסתיים במשולש הגבולות המזרחי עם הודו.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת בהוטן והרפובליקה העממית של סין אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים, והיחסים מתוחים מבחינה היסטורית.[2][3][4]

הגבול בין בהוטן וטיבט מעולם לא הוכר רשמית. במשך תקופה קצרה ב-1911, הרפובליקה הסינית הגישה תביעה טריטוריאלית על חלקים מבהוטן.[5] התביעה הטריטוריאלית חודשה על ידי הרפובליקה העממית של סין לאחר שהמפלגה הקומוניסטית של סין השתלטה על סין היבשתית במלחמת האזרחים הסינית ב-1949. מאו דזה-דונג הכריז בגרסה המקורית של המהפכה הסינית והמפלגה הקומוניסטית מ-1939 כי "הגבולות הנכונים של סין יכללו את בורמה, בהוטן ונפאל".[6] במדיניות חמש האצבעות של טיבט (אנ'), הוא התייחס גם לבהוטן כחלק מטיבט, ולכן גם לסין.[7] ב-1959, פרסמה סין מפה ב-"A brief history of China", שבה נכללו חלקים ניכרים של בהוטן ומדינות אחרות בתביעותיה הטריטוריאליות.[8]

עם הגידול בחיילים בצד הסיני של הגבול ולאחר הסכם 17 הנקודות (אנ') בין ממשלת טיבט המקומית לממשלה המרכזית של הרפובליקה העממית של סין ב-1951, הוציאה בהוטן את נציגה מלהסה.[5][9][10]

המרד הטיבטי (אנ') ב-1959 והגעתו של הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, להודו השכנה הפכו את ביטחון גבול בהוטן–סין להכרח עבור בהוטן. על פי ההערכות, כ-6,000 טיבטים ברחו לבהוטן וקיבלו מקלט, אם כי לאחר מכן בהוטן סגרה את גבולה לסין, מחשש שיבואו עוד פליטים מהמרד.[5][11] ביולי 1959, יחד עם כיבוש טיבט, כבש צבא השחרור העממי כמה מובלעות בהוטאניות במערב טיבט שהיו תחת ממשל בהוטאני במשך יותר מ-300 שנה והועברו לבהוטן על ידי נגוואנג נמגיאל (אנ') במאה ה-17.[8] המובלעות היו דארצ'ן (אנ'), מנזר לברנג (אנ'), גרטוק (אנ') ומספר מנזרים קטנים יותר וכפרים ליד ההר קאילאש.[12][13][14][15]

מפה סינית שפורסמה ב-1961 הראתה את סין תובעת שטחים בבהוטן, נפאל וממלכת סיקים (אנ') (כיום, משמשת כמדינה בהודו).[5] פלישות של חיילים סינים ורועי צאן טיבטים עוררו גם מתיחות בבהוטן. בהטלת סנקציות כלכליות חוצה-גבולות וסגירת הגבול עם סין, ביססה בהוטן קשרים צבאיים נרחבים עם הודו.[9] במהלך מלחמת הודו–סין ב-1962, הרשויות בבהוטן התירו תנועות כוחות של צבא הודו דרך שטח בהוטן. עם זאת, תבוסתה של הודו במלחמה עוררה חשש מיכולתה של הודו להגן על בהוטן. כתוצאה מכך, במהלך בניית קשריה עם הודו, ביססה בהוטן מדיניות נייטרלית באופן רשמי.[3] על פי הצהרות רשמיות של מלך בהוטן, ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, בפני האספה הלאומית של בהוטן (אנ'), ישנם ארבעה אזורים במחלוקת בין בהוטן לסין: דוקלם, הגבול עובר לאורך רכסי ההרים ג'ומולארי (אנ') ומסאנג קאנג (גר'), והנהר טורסה (אנ'). השטח השנוי במחלוקת בדוקלם משתרע על פני כ-89 קמ"ר, ואילו השטחים השנויים במחלוקת באזור רכסי ההרים משתרע על כ-180 קמ"ר.

עד לשנות ה-70 של המאה ה-20, ייצגה הודו את דאגות בהוטן בשיחות עם סין סביב סכסוכי הגבול בין סין להודו.[3] כאשר בהוטן נהייתה חברה באו"ם ב-1971, התחילה בהוטן לעבור קורס עצמאי יותר במדיניות החוץ שלה.[5] באו"ם, בהוטן הצביעה בעד העברת הייצוג הסיני באו"ם מהרפובליקה הסינית לרפובליקה העממית של סין ותמכה בגלוי במדיניות "סין אחת" (אנ')‏.[4] ב-1974, בפתיחות סמלית, הזמינה בהוטן את שגריר סין בהודו להשתתף בהכתרתו של ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק למלך בהוטן. ב-1983, ניהלו שר החוץ הסיני, וו שוקיאן (אנ'), ושר החוץ של בהוטן, דאווה צרינג (אנ') על כינון יחסים דו-צדדיים בניו יורק. ב-1984, החלו סין ובהוטן בשיחות ישירות סביב סכסוך הגבולות.[9]

ב-1998, חתמו סין ובהוטן על הסכם דו-צדדי לשמירת השלום בגבול. בהסכם, סין אישרה את כבודה לריבונותה ולשלמות הטריטוריאלית של בהוטן ושני הצדדים ביקשו לבנות קשרים על בסיס חמשת עקרונות הדו קיום והשלום (אנ')‏.[3][4][9][16] עם זאת, בהוטן טוענת כי בניית הכבישים בסין נמצאת בשטח שלה, לכאורה בניגוד להסכם מ-1998, עוררה מתחים בין שתי המדינות.[10] למרות זאת, ב-2002, סין הציגה את מה שלטענתה שימשה כ-"ראיות", וטענה כי היא מחזיקה בבעלות על שטחי קרקע שנויים במחלוקת. לאחר משא ומתן מסוים, הושג הסכם ביניים בין שתי המדינות.

ב-11 באוגוסט 2016, ביקר שר החוץ של בהוטן, דמצ'ו דורג'י (אנ'), בבייג'ינג, בירת סין, לסיבוב ה-24 של שיחות הגבול עם סגן הנשיא הסיני, לי יואנצ'או (אנ'). שני הצדדים העירו הערות כדי להראות שהם מוכנים לחיזוק שיתופי הפעולה בתחומים שונים ונתנו תקווה להסדרת נושאי הגבול.[17]

משבר דוקלם – 2017

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 ביוני 2017, בהוטן התנגדה לרצונה של סין להקים כביש בשטח השנוי במחלוקת של דוקלם, במשולש הגבולות המערבי של בהוטן, הודו וסין.[18] באותו יום, כתוצאה מהמתחים הגוברים, הייתה החמרה בביטחון הגבול.[19] סגירת גבול הודו–סין (אנ'), שהתקיימה מאז אמצע יוני 2017, במשולש הגבולות המערבית של בהוטן, לאחר שצבא הודו חסם את ההקמה הסינית של הכביש שבו בהוטן והודו רואים כהפרת ההסכים הקודמים. ב-30 ביוני 2017, גם הודו וגם סין הציבו 3000 חיילים בשני צדדי הגבול.[20] באותו יום, פרסמה סין מפה שטענה כי דוקלם שייך לסין. סין טוענת באמצעות המפה שטריטוריה דרומית להר גיפמוצ'י שייכת לסין וכי היא נתמכת על ידי אמנת קולקטה.[21] ב-3 ביולי 2017, סין אמרה להודו כי ראש ממשלת הודו לשעבר, ג'ווהרלל נהרו, קיבל את אמנת קולקטה.[22] סין טענה ב-5 ביולי 2017 כי הייתה לה "הסכמה בסיסית" עם בהוטן ולא הייתה מחלוקת בין שתי המדינות.[23] ב-10 באוגוסט 2017, דחה בהוטן את טענת הממשל בבייג'ינג לפיה דוקלם שייך לסין.[24]

מקלט חיות הבר סאקטנג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 ביוני 2020, סין העלתה סכסוך חדש על שטח שמעולם לא עלה בשיחות הגבול בין שתי המדינות קודם לכן. בפגישה וירטואלית של Global Environment Facility (אנ'), סין התנגדה לתת מענק עבור מקלט חיות הבר סאקטנג (אנ'), שנמצא במזרח בהוטן במחוז טשיגנג (אנ'), בטענה כי השטח נמצא במחלוקת.[25][26][27]

מפות היסטוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות היסטוריות של אזור הגבול ממערב למזרח במפה הבין-לאומית של מפת הניווט העולמית והתפעולית, מהמחצית השנייה של המאה ה-20:

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבול בהוטן–סין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Bhutan". CIA World Factbook. נבדק ב-23 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Sirohi, Seema (14 במאי 2008). "A New Bhutan Calling". Outlook. ארכיון מ-2020-11-25. נבדק ב-30 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 Bhutan-China relations (5 July 2004). BhutanNewsOnline.com. Accessed 30 May 2008.
  4. ^ 1 2 3 India and the upcoming Druk democracy (אורכב 13.01.2008 בארכיון Wayback Machine) (May 2007). HimalMag.com. Accessed 30 May 2008.
  5. ^ 1 2 3 4 5 Bhutan - China relations (אורכב 03.08.2017 בארכיון Wayback Machine) Accessed 30 May 2008.
  6. ^ "Bhutan's Relations With China and India". The Jamestown Foundation. ארכיון מ-2021-01-08. נבדק ב-2021-01-16.
  7. ^ Siddiqui, Maha (18 ביוני 2020). "Ladakh is the First Finger, China is Coming After All Five: Tibet Chief's Warning to India". CNN-News18. נבדק ב-19 ביוני 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 "Economic and political relations between Bhutan and the neighbouring countries pp-168" (PDF). Institute of developing economies Japan external trade organisation. ארכיון (PDF) מ-2020-12-18. נבדק ב-29 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 4 In Bhutan, China and India collide (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine) (12 January 2008). AsiaTimes.com. Accessed 30 May 2008.
  10. ^ 1 2 Institute of Peace and Conflict Studies (אורכב 29.05.2008 בארכיון Wayback Machine) (8 April 2008). IPCS.org. Accessed 30 May 2008.
  11. ^ Bhutan: a land frozen in time (אורכב 11.11.2010 בארכיון Wayback Machine) (9 February 1998). BBC. Accessed 30 May 2008.
  12. ^ Ranade, Jayadeva (16 ביולי 2017). "A Treacherous Faultline". The Pioneer. ארכיון מ-2020-06-27. נבדק ב-2021-01-16. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ K. Warikoo (2019). Himalayan Frontiers of India: Historical, Geo-Political and Strategic Perspectives. 149: Routledge. p. 240. ISBN 9781134032945. ארכיון מ-2021-01-17. נבדק ב-2021-01-16.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link)
  14. ^ Arpi, Claude (16 ביולי 2016). "Little Bhutan in Tibet". The Statesman. ארכיון מ-2020-06-26. נבדק ב-2021-01-16. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Ladakhi and Bhutanese Enclaves in Tibet" (PDF). John Bray.
  16. ^ Bhutan Gazette(הקישור אינו פעיל, November 2016) (7 June 2007). BhutanGazette. Accessed 30 May 2008.
  17. ^ "China hopes to forge diplomatic ties with Bhutan". Xinhua News. ארכיון מ-2017-08-10. נבדק ב-29 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Bhutan protests against China's road construction". The Straits Times. 30 יוני 2017. ארכיון מ-2017-07-29. נבדק ב-2017-06-30. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Bhutan issues scathing statement against China, claims Beijing violated border agreements of 1988, 1998". Firstpost. 30 יוני 2017. ארכיון מ-2017-07-02. נבדק ב-2017-06-30. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Border face-off: China and India each deploy 3,000 troops - Times of India". ארכיון מ-2020-11-12. נבדק ב-6 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "EXCLUSIVE: China releases new map showing territorial claims at stand-off site". ארכיון מ-2017-07-04. נבדק ב-6 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Nehru Accepted 1890 Treaty; India Using Bhutan to Cover up Entry: China". נבדק ב-6 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ PTI (5 ביולי 2017). "No dispute with Bhutan in Doklam: China". נבדק ב-6 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ PTI (10 באוגוסט 2017). "Bhutan rejects China's claim in Doklam: China". נבדק ב-10 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Bhutan counters China's claim over its territory". Phayul. 2 ביוני 2020. ארכיון מ-2020-11-25. נבדק ב-2021-01-16. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ "Why Did China Claim A Part Of Bhutan's Territory Now?". Huffingon Post. 3 ביולי 2020. ארכיון מ-2020-11-20. נבדק ב-2021-01-16. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "China throws up another 'disputed' territory claim against Bhutan, seen as targeting India". Tibetan Review. 2 ביולי 2020. ארכיון מ-2020-10-01. נבדק ב-2021-01-16. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גבול_בהוטן–סין&oldid=39707236"