לדלג לתוכן

גשר סוורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גשר סוורן
Severn Bridge
גשר סוורן כפי שהוא נשקף מהצד האנגלי
גשר סוורן כפי שהוא נשקף מהצד האנגלי
גשר סוורן כפי שהוא נשקף מהצד האנגלי
מידע כללי
סוג גשר תלוי, גשר, גשר עריכת הנתון בוויקינתונים
שימוש מעבר כביש M48 בן 4 נתיבים, ומסלול אופניים לאומי מספר 4[2]
כתובת סוורן עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום בין דרום-מערב אנגליה לדרום-מזרח ויילס מעל שפכי הנהרות סוורן וואיי לתעלת בריסטול
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1961 – 8 בספטמבר 1966 (כ־5 שנים)
תאריך פתיחה רשמי 8 בספטמבר 1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת בנייה חברת ג'ון הווארד, חברת ויליאם ארול, קליוולנד ברידג' אנד אינג'נירינג ודורמן לונג
מבנה גשר תלוי
חומרי בנייה פלדה ובטון
עלות 8 מיליון לירות שטרלינג
אדריכל פרימן, פוקס ושות'
מידות
אורך 1,600 מטר
גובה 47[1] מטר
מידע טכני
מפתחים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
מִפְתָּח מרבי 988 מטרים
קואורדינטות 51°36′36″N 2°38′25″W / 51.6099°N 2.64026°W / 51.6099; -2.64026
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גשר סוורן (באנגלית: Severn Bridge, בוולשית: Pont Hafren), לעיתים קרוי גשר סוורן-וואי (Severn–Wye Bridge), הוא גשר תלוי למעבר כביש מהיר המופעל על ידי הייווייז אינגלנד,[א] והחוצה את הנהרות סוורן ווואי בין אוסט (Aust) בדרום גלוסטרשייר באנגליה לבין צ'פסטו במונמות'שייר בדרום-מזרח ויילס, דרך ביצ'לי (Beachley), שהוא חצי אי בין שני הנהרות.

הגשר הוא בנקודת החצייה ההיסטורית של הסוורן בין אנגליה לוויילס, ובנייתו ארכה שלוש וחצי שנים[3] בעלות של 8 מיליון לירות שטרלינג.[4] הגשר החליף את מעבורת אוסט (Aust Ferry). הגשר נחנך ב-8 בספטמבר 1966 במעמד אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת, ששיבחה אותו כ"שחר של תקופה כלכלית חדשה עבור דרום ויילס".[5] במשך שלושים שנים עבר כביש M4 על הגשר. הגשר קיבל מעמד של בניין רשום מדרגה I ב-26 בנובמבר 1999.[6]

עם השלמת מעבר סוורן השני (Second Severn Crossing), הידוע גם כ"גשר הנסיך מוויילס" (Prince of Wales Bridge), שונה שם קטע הכביש המהיר מאולווסטון (Olveston) באנגליה עד למגור (Magor) בוויילס לכביש M48.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית גשר סוורן

ההצעה הראשונה לגשר על פני הסוורן, בערך באותו מקום שנבנה בסופו של דבר, הייתה בשנת 1824 על ידי תומאס טלפורד (Thomas Telford), אשר התבקש לייעץ כיצד לשפר את שירותי מרכבת הדואר בין לונדון לוויילס. לא נעשתה שום פעולה, ובמהלך העשורים הבאים הפכה הרכבת לשיטה הדומיננטית של נסיעה למרחקים ארוכים. גשר הרכבת של הסוורן, ששימש בעיקר למשאות, נפתח בשרפנס (Sharpness) ב-1879, וקו הרכבת הראשי עבר דרך מנהרת סוורן מתחת לנהר בשנת 1886.

הגידול בנפח התנועה בכבישים בתחילת המאה ה-20 הוביל לקריאות נוספות לשיפורים, ובראשית שנות העשרים של המאה ה-20 כינסה המועצה העירונית של צ'פסטו מפגש של רשויות מקומיות שכנות כדי לשקול מעבר על סוורן כדי להקל על עומס התנועה והעיכובים על כביש A48 העובר דרך העיירה. ב-1935 קידמו מועצות המחוזות של מונמות'שייר וגלוסטרשייר הצעת חוק לפרלמנט לגייס מימון לבנות גשר מעל השפך, כש-75% מעלות הפרויקט ימומנו ממשרד התחבורה מקרן הכבישים. הצעת החוק נדחתה על ידי הפרלמנט בשל התנגדות של חברת הרכבות גרייט וסטרן (Great Western Railway).[7]

אחרי מלחמת העולם השנייה החלו להכין תוכניות לרשת כבישים ארצית, כולל גשר סוורן, שהחוזה לתכנונו הוענק לחברות ההנדסה מוט, האי ואנדרסון (Mott, Hay and Anderson) יחד עם פרימן פוקס ושות' (Freeman Fox and Partners). בחינה פומבית של התוכנית נערכה ב-24 בספטמבר 1946 באוניברסיטת בריסטול. משום שהמימון הממשלתי נתן עדיפות לגשר כביש פורת' (נחנך ב-1964), נדחתה בניית גשר סוורן עד 1961. ב-1962 הודיעה ממשלת הממלכה המאוחדת כי עלויות הבנייה יכוסו באמצעות אגרה של 2 שילינג ו-6 פני (0.125 ליש"ט) על כל כלי רכב שיעבור בגשר, כאשר הולכי רגל ורוכבי אופניים לא יחויבו בתשלום. יסודות הגשר הושלמו על ידי חברת הקבלנים ג'ון הווארד (John Howard and Co) ב-1963. החוזה לבניית המבנה העילי הוענק ב-1963 ל"איחוד בוני הגשר בע"מ" (Associated Bridge Builders Ltd – מיזם משותף לחברות: סר ויליאם ארול (Sir William Arrol & Co.), קליוולנד ברידג' אנד אנג'נירינג (Cleveland Bridge & Engineering Company) ודורמן לונג (Dorman Long) והגשר הושלם ב-1966.[8]

בינואר 1977 צומצמה הנסיעה בגשר לנתיב אחד בכל כיוון לאחר שנתגלו כמה חולשות במבנה בן העשר.[9] סגירת הנתיב השני נמשכה כמה חודשים.

גשר סוורן חוזק והאספלט עליו חודש בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20 בעקבות הגידול בתנועה. העבודה כללה חיזוק המגדלים של גשר סוורן והמיסעה, הרחבה למגדלי של גשר ואיי והחלפת הכבל הבודד המקורי בשני כבלים. מרבית עבודת החיזוק נעשתה בתוך המיסעה ובמגדלים ולכן לא ניתן להבחין בה. תכנון החיזוק נעשה על ידי חברת פלינט ונייל (Flint & Neill).[10] הציפוי המחודש כלל שכבה עבה בעובי 35 מילימטרים של אספלט על גבי ממברנה אקרילית חסינת מים.

ב-2006, בשנת ה-40 להפעלת הגשר, נבדק הגשר לקורוזיה של הכבלים. הגוף המפעיל את הגשר, חברת הייווייז אינגלנד, הודיע[11] שהביקורת הגיעה למסקנה שיש להטיל מגבלות על משאיות כבדות העוברות בגשר.[12] משאיות כאלו יכולות לנסוע רק בנתיב הימני, כששלטים המטילים מגבלה על פי משקל הוצבו בגשר. מערכת של ציפוי בגומי יחד עם סירקולציה של אוויר יבש, כפי שנעשה בגשר כביש פורת' הותקנה בשנים 2007–2009 במטרה לעצור את הקורוזיה.[13]

ב-6 בפברואר 2009, במהלך שבוע שבו ירד שלג בבריטניה, נסגרו שני גשרי הסוורן במקביל בשל קרח שנשר ממבני הגשר וגרם נזק לרכבים.[14] ב-22 בדצמבר 2009 נסגרו שני הגשרים שוב מאותה סיבה.[15] היו אלו הפעם השנייה והשלישית בלבד, בהתאמה, ששני הגשרים נסגרו יחד. הפעם הראשונה הייתה כמה שנים קודם לכן בשל שרפה במפעל לכימיקלים באייבונמות' (Avonmouth), פרוור של בריסטול.

ב-2016, במלאת 50 שנים לחנוכת הגשר, ביצעה הזמרת איימי ודג' את השיר "Bridge", כשהיא ניצבת במרומי הפלטפורמה של המגדל של הגשר ומלווה על ידי מקהלה שעמדה בצד האנגלי.[16]

פנורמה של גשר סוורן ב-2002

מרכיבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמאל לימין: גשר ואיי, גשר ביצ'לי, גשר סוורן וגשר אוסט

מעבר גשר סוורן מורכב מארבעה מבנים (מפורטים מכיוון אנגליה לוויילס): גשר אוסט (Aust Viaduct), גשר סוורן (Severn Bridge), גשר ביצ'לי (Beachley Viaduct) וגשר ואיי (Wye Bridge). גשר אוסט וגשר סוורן קיבלו מעמד של בניין רשום מדרגה I ב-26 בנובמבר 1999.[6] בעוד גשר ואיי וגשר ביצ'לי קיבלו מעמד של בניין רשום מדרגה II ב-29 במאי 1999.[17]

גשר אוסט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר אוסט בן 157 מטרים הוא גשר קורה כפולה בחתך קופסה עם מיסעה מבטון,[6] מצוק אוסט (Aust Cliff) לסמך הראשון של גשר סוורן, שהוא מבנה בטון רחב וממנו עולים על גשר סוורן.

גשר סוורן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גשר סוורן

גשר סוורן שוכן קרוב למקום שממנו יצאה מעבורת אוסט שקדמה לו. הגשר הוא גשר תלוי בתכנון קונבנציונלי, שבו המיסעה נתמכת על ידי זוג כבלים התלויים בין שני מגדלים. ב-1966 נשזרו הכבלים שתמכו במיסעה מתיילים באורך כולל של 29,000 קילומטרים. כל אחד מהכבלים הראשיים היה מורכב מ-8,322 תיילים בני 5 מילימטרים.[18] מאפיין יוצא דופן של הכבלים התומכים במיסעה והמחוברים לכבלים הראשיים הוא שהם אינם אנכיים, כמו במרבית הגשרים התלויים, אלא מסודרים בצורת זיג זג. מטרת סידור זה הוא ניסיון לצמצם תנודתיות, כמו השימוש הבולט במשככי סטוקברידג'[ב] על הכבלים. אורך הגשר הוא 1,600 מטרים הכוללים את המפתח המרבי בן 988 מטרים בין המגדלים ושני מפתחים צדדים באורך 305 מטרים. המגדלים מתרוממים לגובה של 136 מטרים מעל פני המים בשיא גובהם בממוצע, והם בנויים מקורות במבנה קופסה חלולה.[19] המיסעה היא מסבך בצורת קופסה בפרופיל אווירודינמי יחד עם מסלולי אופניים והולכי רגל הבנויים כזיזים המחוברים למסבך. צורת הגשר נקבעה על ידי המתכננים פרימן, פוקס ושות' כתוצאה מבדיקות במנהרת רוח של גשר כביש פורת', לאחר שהמודל המקורי של מנהרת הרוח נהרס בטעות. חלקי המיסעה נבנו במפעלי חברת מאביי בצ'פסטו הסמוכה, וכל אחד מהקטעים בני ה-132 טון הושט במורד הנהר עד שהועלה למקומו.

גשר ביצ'לי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גשר ביצ'לי נמתח מעל קסרקטין ביצ'לי. גשר ואיי ברקע

גשר ביצ'לי בן 745 המטרים הוא במבנה גשר מסבך בצורת קופסה בדומה לגשר סוורן אבל הוא נתמך על סמכי פלדה כשהוא חוצה את חצי האי ביצ'לי מעל למחנה של הצבא הבריטי, קסרקטין ביצ'לי (Beachley Barracks), שבו שוכן גדוד הרובאים הראשון (1st Battalion, The Rifles).[17]

גשר ואיי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גשר ואיי

גשר ואיי הוא גשר מעוגן כבלים באורך 408 מטרים החוצה את הגבול בין אנגליה לוויילס המסומן באמצעות הנהר ואיי, 3 קילומטרים דרומית לצ'פסטו. הוא בנוי מקטע אחד ארוך מעוגן בכבלים עם שני מגדלים התומכים במיסעה ממרכז הכביש. המיסעה היא מסבך אורתוטרופי דומה לגשר סוורן, אבל נראה שונה כיוון שיש לו שני סטים של כבלים בכל אחד משני המגדלים. במקור היה סט אחד של כבלים בלבד, אבל אלו הוחלפו במהלך עבודות החיזוק. גשר ואיי נבנה על ידי חברת קליוולנד ברידג' אנד אנג'נירינג.[8]

אגרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור תשלום האגרה לשעבר בכביש המהיר M48

זמן קצר לאחר שנפתח גשר סוורן, כתב המשורר הוולשי הארי וב (Harri Webb) את "האודה לגשר סוורן":[20]

שתי מדינות סוף סוף התחברו
מעבר למים הרבים
ומסי המעבר נגבו
רק בצד של האנגלים[ג]

אגרת המעבר נגבתה בצד האנגלי, ורק מכלי רכב שפניהם מערבה מאנגליה לוויילס. עובדה זו הובילה כמה אנשים לתאר זאת כ"מס על הכניסה לוויילס", הן בהומור והן כחלק ממערכה רצינית יותר הדורשת לבטל את דמי המעבר. במקור, דמי המעבר ניגבו בשני הכיוונים, אבל הסידורים שונו בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 במטרה לבטל את הצורך במערכת ביתני גבייה בכל כיוון, והפוטנציאל של התנועה הממתינה לשלם את דמי המעבר שתשתרע אחורה עד לגשר עצמו.

ב-1966 נקבע מס המעבר על שני שילינג ו-6 פני (בתקופה שלפני החלוקה העשרונית של הליש"ט, שווה ערך ל-0.125 ליש"ט) לכל כלי הרכב מלבד אופנועים שנהנו ממס מופחת בשיעור של שילינג אחד (0.05 ליש"ט). עבורכלי רכב קטנים ייצגה עלות זו חסכון של 7 שילינג (0.35 ליש"ט) על פני השימוש במעבורת שעלתה באותה תקופה 9 שילינג ו-6 פני (0.475 ליש"ט). אגרת המעבר הוגדלה מדי פעם וב-1989 כבר נדרשו משאיות עם מעמס מעל 1.5 טון ואוטובוסים לשלם 2 ליש"ט לכל כיוון בעוד שמכוניות שילמו 1 ליש"ט לכל כיוון.[21] פיחות מטבע היה מאפיין של המדיניות המוניטרית של הממלכה המאוחדת בשנים שעברו, ומדד מחירי הקמעונאות (Retail Prices Index) שימש כאמצעי לחשב את ההשפעה של האינפלציה הכללית. אם אגרת המעבר על הגשר הייתה גדלה לפי קצב האינפלציה מספטמבר 1966, המועד בו חנכה אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת את הגשר, היה מחיר המעבר המקורי של 0.125 ליש"ט עולה, נכון לסוף 2018, ל-2.30 ליש"ט לכל כיוון (או 4.60 ליש"ט לכיוון אחד).[22]

נכון לספטמבר 2018 היה מס המעבר 5.60 ליש"ט למכונית, 11.20 לאוטובוס עד 17 מקומות או למשאית עד 3.5 טון ו-16.70 ליש"ט לאוטובוסים או משאיות כבדות מ-3.5 טון.[23] אופנועים ובעלי תו נכה פטורים מתשלום האגרה, אם כי שניהם חייבים לעצור בביתני הגבייה על מנת לוודא את זכותם, ולאפשר למחסום להתרומם. הולכי רגל ואופניים פטורים מתשלום ויש להם מסלול מיוחד בצד הגשר. אגרת המעבר בגשר הנסיך מוויילס (המעבר השני של הסוורן) זהה, אם כי במקרה זה האגרה ניגבת בצד הוולשי של הגשר (אם כי עדיין לתחבורה הנכנסת לוויילס, לא לזו היוצאת מוויילס), במרחק רב מהגשר כך שאפילו תורים ארוכים מאוד לא מגיעים אליו. מערכת נוספת הידועה כ-Severn TAG מאפשרת לנהגים לשלם בצורה אלקטרונית מבלי שיצטרכו לעצור בביתני הגבייה. המערכת מאפשרת לבחור בין תשלום בגין כל חצייה (הזהה לתשלום הרגיל) או תשלום אחד לעונה המגלם בתוכו הנחה למי שחוצה יותר מ-17 פעמים את הגשר.

מ-2010 יכול התשלום להיעשות באמצעות כרטיס אשראי או כרטיס חיוב מיידי, אבל המשתמשים חייבים להקליד את קוד הזיהוי של הכרטיס, ולכן השיטה המומלצת היא עדיין תשלום במזומן כדי להימנע מעיכובים.[24]

במשך שנים רבות הועלה מחיר אגרת המעבר כל שנה והגיע לשיא של 6.70 ליש"ט לרכב פרטי בינואר 2017 . לאחר מאבק ציבורי שנמשך שנים לבטל את אגרת המעבר, הודיע אלן קיירנס (Alun Cairns), השר הממונה על ענייני ויילס (Welsh Secretary) ביולי 2017 שאגרת מעבר תבוטל בסוף 2018, וטען כי הביטול יגדיל את הכלכלה של דרום ויילס בכ-100 מיליון ליש"ט בשנה.[25] בספטמבר 2017 אישר קיירנס שאגרת המעבר תופחת בינואר 2018 כשיבוטל המע"מ מהתשלום,[26] הבטחה זו אכן קוימה, ולראשונה מזה למעלה מעשרים שנה שמחיר האגרה הופחת.

ב-17 בדצמבר 2018 הגשר נפתח למעבר ללא אגרה.[27]

לוחיות ומונומנטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לוחית המנציחה את האנשים שאיבדו את חייהם בבניית הגשר
    לוחית המנציחה את האנשים שאיבדו את חייהם בבניית הגשר
  • מונומנט המנציח את האדריכלים וחברות הבנייה של הגשר
    מונומנט המנציח את האדריכלים וחברות הבנייה של הגשר
  • הגשר זכה בפרס Civic Trust[ד] ב-1986
    הגשר זכה בפרס Civic Trust[ד] ב-1986
  • הגשר הוקדש לשלום כחלק מתוכנית לבלוב השלום של הגורו ההודי סרי צ'ימנוי ב-1991.[28]
    הגשר הוקדש לשלום כחלק מתוכנית לבלוב השלום של הגורו ההודי סרי צ'ימנוי ב-1991.[28]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גשר סוורן בוויקישיתוף

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ באנגלית Highways England, חברה ממשלתית שתפקידה לתפעל, לתחזק ולשפר את הכבישים המהירים והכבישים הבינעירוניים של אנגליה
  2. ^ באנגלית Stockbridge damper, מתקן שנועד לצמצם תנודות של כבל חשמל כתוצאה מהשפעת הרוח
  3. ^ תרגום חופשי בניסיון לשמר את החריזה המקורית
  4. ^ פרס הניתן למיזם אדריכלי, תכנון אורבני או תכנון נוף המשפר את איכות החיים של הקהילות המקומיות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Severn Bridge". 8 ביוני 2005. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "the OpenStreetMap Cycle Map". OpenCycleMap.org.
  3. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-13 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  4. ^ "Construction cost". M48 Severn Bridge – Closures to Install Cable Drying. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Celebrating Her Majesty's service to engineering". Queen Elizabeth Prize for Engineering. 2018. אורכב מ-המקור ב-2018-09-07. נבדק ב-2018-09-15.
  6. ^ 1 2 3 "Severn Bridge and Aust Viaduct, First Severn Crossing, Tidenham". British Listed Buildings.
  7. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-31 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  8. ^ 1 2 "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-8 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  9. ^ "The Severn Crossing in England, the United Kingdom". IIW-XIII-WG5 Repair of fatigue loaded welded structures. International Institute of Welding. אורכב מ-המקור ב-23 באפריל 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Danish Firm Builds Bridges with Acquisition of UK Engineers". Clearwater International. 1 בדצמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-10 באפריל 2017. נבדק ב-4 ביוני 2018. Consulting and structural engineers Flint & Neill – the company which designed and supervised the strengthening of the Severn Bridge and is currently part of the new Forth Bridge design team – has been acquired by the leading Danish consulting group COWI. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Possible restrictions for M48 Severn Bridge". Highways Agency. 29 בספטמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "HGVs curbed on old Severn Bridge". BBC News. 29 בספטמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "Severn Bridge's corrosion problem". BBC News. 7 במרץ 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Severn bridge ice falls close M4". BBC News Online. 6 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Severn bridges, hit by ice falls, reopen after closures". BBC News Online. 22 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Thomas, Huw. "Singer Amy Wadge performs 262ft above Severn Bridge". BBC News.
  17. ^ 1 2 "Wye Bridge and Beachley Viaduct, First Severn Crossing, Tidenham". British Listed Buildings.
  18. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-13 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  19. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-14 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  20. ^ "Lords Hansard Text". UK Parliament Publications & Records. 17 בפברואר 1999. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "The Severn Bridge Tolls Order 1989". Statutory Instrument 1989 No. 1922. Office of Public Sector Information. 28 באוקטובר 1989. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Morley, Steven. "Historical UK inflation rates and calculator".
  23. ^ Toll Prices
  24. ^ "Cards for Severn Bridge 'by Ryder Cup'". BBC News. 24 ביוני 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Slawson, Nicola (21 ביולי 2017). "Severn crossings tolls to be scrapped next year". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Severn Bridge tolls to be reduced in January 2018
  27. ^ Severn bridges: M4 Severn crossing reopens toll free
  28. ^ "Peace Blossoms". Sri Chinmoy.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גשר_סוורן&oldid=39200306"