כרטיס חיוב מיידי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כַּרְטִיס חִיּוּב מיידי או כרטיס בנק (באנגלית: Debit Card) הוא סוג של כרטיס חיוב, המאפשר מתן רשות למשיכת כספים מחשבונו של בעל הכרטיס. אופן השימוש בכרטיס, ותהליך חיוב החשבון, עשויים להשתנות ממדינה למדינה ומבנק לבנק. ההבדל העיקרי בין כרטיס חיוב מיידי לכרטיס אשראי הוא זמן החיוב - בכרטיס חיוב מיידי, החיוב מבוצע באופן מיידי והכסף מועבר מחשבון בעל הכרטיס לחשבון הסוחר, ואילו בכרטיס אשראי החיוב מבוצע מדי תקופה נתונה. במדינות רבות, כרטיסי חיוב מיידי הפכו לתחליפים להמחאות ואף לשימוש במזומן.

כרטיס חיוב מיידי מאפשר גם משיכת מזומנים ממסוף כספומט, בדומה לכרטיסי בנק רגילים.

שיטות חיוב מיידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום קיימות שלוש שיטות של חיוב כרטיס: ,EFTPOS (הקרוי לעיתים חיוב מיידי מקוון), חיוב מיידי לא מקוון (Offline Debit), ומערכת ארנק אלקטרוני (Electronic Purse Card System).

EFTPOS[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת חיוב מיידי פופולרית היא EFTPOS, ראשי-תיבות של Electronic Funds Transfer at Point Of Sale, שהיא שיטת החיוב המקוון. הלקוח מעביר את הכרטיס בנקודת המכירה (למשל בקופת הסוחר או במסוף נייד) ומקליד סיסמה (מספר אישור אישי: Personal Identification Number או PIN) לאישור הקניה. הקניה עוברת אישור מיידי, והכספים מועברים מחשבון מחזיק הכרטיס לחשבון הסוחר. החיסרון בשיטה הזו היא הצורך במסוף סליקה מקוון בנקודת המכירה. עם זאת, שיטת האישור האלקטרונית נחשבת כמאובטחת יותר משיטות מקבילות.

חיוב מיידי לא מקוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת חיוב מיידי נוספת היא חיוב מיידי לא מקוון, בו הסוחר מעביר את כרטיס החיוב המיידי באותו אופן ככרטיס אשראי (כולל חתימת הלקוח על ספח) והחיוב עצמו מתבצע מעט מאוחר יותר (לעיתים בעיכוב של עד יומיים). במדינות מסוימות חיוב מיידי לא מקוון אינו מלווה בעמלת אשראי, ואילו חיוב מיידי מקוון מחויב בעמלה (אם כי זו לעיתים נספגת על ידי הסוחר).

ארנק אלקטרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנק אלקטרוני היא שיטה בה בכרטיס עצמו מקודד סכום כסף, שהוטען עליו מבעוד מועד. הקניה מבוצעת למעשה ללא כל קישור לרשת או לבנק. כרטיסי ארנק אלקטרוני (הקרויים לעיתים כרטיסים חכמים או Smart Cards) פופולריים מאוד במרכז אירופה, בין השאר בגרמניה, אוסטריה, הולנד, בלגיה ועוד.

כרטיסי חיוב מיידי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלקטרו-שיק, כרטיס הדביט הראשון שהוצע בארץ

כרטיס חיוב מיידי הוצע לראשונה בישראל ב-1994 על ידי ישראכרט – כרטיס אלקטרו-שיק ("צ'ק אלקטרוני") ככרטיס בנקאי המחויב מיידית מחשבונות עובר-ושב (עו"ש) בבנקים בהסדר הנפקה עם ישראכרט. לימים הכרטיס ימותג מחדש כ"ישראכרט דירקט" ב-2002, ולמעשה זהו כרטיס החיוב המיידי המוכר ביותר בישראל. ב-2006 הכרטיס הוצע גם לשימוש בין-לאומי תחת המותג מסטרקארד ("מסטרקארד דירקט"). גרסה דומה של כרטיס חיוב מיידי מקומי המוצעת בישראכרט החל מ-2012 מכונה ישראCash.

הכרטיס המקביל של כא"ל הוצע תחת פלטפורמת תת-המותג אלקטרון של המותג ויזה (לפחות מ-1996 אם לא קודם). אלקטרון מיוחס לכרטיסי ויזה שונים שפועלים באופן אלקטרוני בלבד - לרבות כרטיסי אשראי (שאינם כרטיסי חיוב מיידי). אלו (המכונים בכא"ל Visa Basic) מהווים חלופה נפוצה יותר, ולכן תפוצתם של כרטיסי ויזה אלקטרון לחיוב מיידי בכא"ל נפוצים הרבה פחות. מסוף העשור הראשון למאה ה-21' לצד כרטיסי ויזה, בנקים בהסדר הנפקה עם כא"ל (ובמיוחד הבנקים דיסקונט ומרכנתיל) מנפיקים ללקוחותיהם כרטיסים מקומיים ובינ"ל במותגים ויזה (אלקטרון) ומסטרקארד לחיוב מיידי של חשבון העו"ש.

גם בנקים בהסדר הנפקה עם לאומי קארד (לאומי, הישיר הראשון, ערבי ישראלי) העדיפו להשתמש בכרטיסי ויזה אלקטרון ככרטיס אשראי (המכונים בלאומי קארד Visa Classic), כך שכרטיסים בנקאיים לחיוב מיידי של חשבון העובר ושב מטעם לאומי קארד הוצעו רק ב-2015 ("Visa Debit").

לכרטיסים האלו יש הרבה מן המשותף:

  • הם פועלים בשיטה הדומה ל-ETFPOS, על אף שהם אינם מצריכים הקשת קוד סודי בעת ביצוע העסקה (אם כי לפחות המותגים הבינלאומיים ביניהם מונפקים כיום עם שבב התומך בשיטת תשלום זו).
  • הכרטיסים פועלים בשימוש אלקטרוני בלבד, כאמור - ככלל, כל פעולה כרוכה באישור מול היתרה למשיכה בחשבון עובר ושב. אם אין תקשורת - אין אפשרות לבצע עסקה.
  • הכרטיסים האלו מוצעים בעיקר ככרטיסים לחיוב מיידי בחשבון עובר ושב.
  • הכרטיסים מוצעים לרוב לאוכלוסיית לקוחות מודרי אשראי (צעירים, מקבלי קצבאות, עובדים זרים, מועטי הכנסות, חסרי הכנסות קבועות).
  • הכרטיסים מוצעים לרוב ככרטיסים מקומיים (למעשה, כרטיס מסטרקארד דירקט כולל הקצבת מט"ח לחו"ל בסך 1,000 דולר - כלומר "מסגרת אשראי לגיבוי" לא מקוון).
  • אופי פעולת הכרטיסים (דרישת אישור על כל עסקה) גורם לכך שבפועל האפשרות לחייב אותן עבור עסקאות מתמשכות ("הרשאה לחיוב כרטיס", "הוראת-קבע") כמעט בלתי אפשרית, בניגוד לחו"ל (שם מתאפשר גם חיוב מיידי לא מקוון, כאמור). בחלק מהחוזים עם מחזיקי כרטיס אף מצוין מפורשות שהאופציה אינה קיימת.
  • אישור הפעולה גורר שריון הסכום שאושר בחשבון עובר ושב עד חיוב העסקה בפועל, יום עסקים לאחר קליטת העסקה בחברת האשראי (לרוב, תוך 2 ימי עסקים בנקאיים בסה"כ).
  • לא ניתן להעביר בכרטיס עסקת זיכוי אלא עסקת ביטול בלבד - שמשמעה שריון הסכום שאושר במשך 7–15 יום בחשבון העובר ושב עד שיימחק.
  • למרות שהחיוב של מחזיק הכרטיס ("מיידי") מבחינת שריון הסכום בחשבונו, זיכוי בית העסק חודשי (כמו בכרטיס אשראי).
  • הפרטים ע"ג הכרטיס אינם מובלטים אלא מודפסים (ולפיכך, לא ניתן "לגהץ" את הכרטיס במכונת גיהוץ ונדרשת העברתו האלקטרונית).

כרטיסים אלה מתומחרים בדמי-כרטיס נמוכים מאלו של כרטיסי אשראי. ועם זאת, לרוב אינם מקנים התניות מובנות המאפשרות לקבל מהם פטור, כבכרטיסי אשראי (אלא אם כן מדובר בכרטיסים לאוכלוסיות צעירות). לפי הוראות בנק ישראל מ-2015, הבנקים מחויבים להציע כרטיס זה ללקוחות. ללקוחות בעלי כרטיס אשראי קיים יוצע הכרטיס בפטור מדמי-כרטיס ל-3 שנים.

כרטיסים אלה לרוב נהנים מהטבות פחותות מכרטיסי אשראי: לרוב לא ניתן לשייכם למועדוני לקוחות (למעט מועדוני לקוחות לצעירים); בכרטיס Visa Debit לא ניתן ליהנות מתוכנית הנאמנות של לאומי קארד ("פינוקים"). בכרטיסי דירקט/ישראCash ישראכרט הפסיקה את תוכנית ההטבות ב-2016. הכרטיסים של כא"ל המשויכים למועדון הבנקאי של דיסקונט ומרכנתיל נהנים מהטבות ("מפתח דיסקונט" ו"מרכנתיל סמייל", בהתאמה).

כרטיס מסטרקארד דירקט מוצע גם כארנק אלקטרוני לטעינה רב-פעמית של קצבאות וגמלאות המוסד לביטוח לאומי, ללקוחות מחוסרי חשבון עובר ושב/בעליחשבון עובר ושב מעוקל/בהליכי גבייה, כחלופה למשיכת הקצבה בסניפי בנק הדואר.

בנק הדואר עצמו, שרישיונו לא מאפשר מתן אשראי, הציע לבעלי חשבונות עובר ושב בבנק כרטיס ויזה אלקטרון מקומי בשנים 2007–2013 והחל מ-2014 מציע ישראכרט דירקט. בשל קשיים לחיבור למתג של שב"א, לא פעם חיובים בוויזה אלקטרון שאושרו נדחו במועד החיוב בפועל והמתינו בכא"ל כ"הסדר חוב" כאשר חשבון עובר ושב נסרק מדי יום עסקים (בהליך עיבוד הנתונים הלילי) והסכומים נפרעו ברגע שזוהתה יתרה למשיכה. כרטיס ישראכרט דירקט מוצע כמוצר מדף תרתי-משמע - הוא ניתן ללקוח ללא פרטיו (שם מחזיק הכרטיס, מספר חשבון עובר ושב) והשיוך מתבצע בדיעבד, לאחר מסירת הכרטיס. אם הכרטיס אבד/נגנב/הושחת וכו', יונפק כרטיס חלופי ועליו הפרטים המזהים. גם בוויזה אלקטרון וגם בישראכרט דֶּבִּיט לא ניתן לברר יתרה בחשבון עובר ושב של בנק הדואר בכספומט.

מרבית הכרטיסים שמציע בנק הדואר הם כרטיסים נטענים ("ארנקים אלקטרוניים"). הכרטיס השקלי (שמאפשר שימוש גם בחו"ל) הוא כרטיס שמתופעל על ידי כא"ל (Visa נטען), כרטיס לשימוש חד-פעמי, ולפיכך אינו מזוהה (אינו שמי). יתר הארנקים האלקטרוניים מוצעים על ידי חברת הכרטיסים של הבנק - שמציעה כרטיס ויזה (כרטיס דולרי) או כרטיס "סמארטקארד" (כרטיס דו-ארנקי, אירו ולירות שטרלינג, במותג מסטרקארד).

ארנקים אלקטרונים מוצעים גם במקרים נוספים: הכרטיס הראשון שהציע זאת בישראל היה בכלל במנותק מחשבון עובר ושב - כרטיס מונדקס, כרטיס צילומים אוניברסיטאי (פעל בשנים 1998–2000 למצער) שחויב בהרשאה לחשבון עובר ושב. כרטיסים נוספים הוצעו על ידי כל חברות האשראי והבנקים ככרטיסים להטענת דמי-כיס לילדים ("Ycard", "Up Card"). בלאומי קארד הציעו בעבר כרטיס דומה בו הוטענו מזומנים למשלוח על ידי עובדים זרים למשפחותיהם בחו"ל ("Plus") וכיום כרטיס נטען רב-פעמי המשויך למועדון שופרסל ("Cash Card").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כרטיס חיוב מיידי בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כרטיס_חיוב_מיידי&oldid=34607886"