צ'פסטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'פסטו
Chepstow
טירת צ'פסטו והגשר על הנהר ויי מ-1812. מבט מגבעת טטסהיל
טירת צ'פסטו והגשר על הנהר ויי מ-1812. מבט מגבעת טטסהיל
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
אומה ויילסויילס ויילס
מחוז מונמות'שייר
שטח 6.72[1] קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיירה 12,350[1] (2011)
קואורדינטות 51°38′31″N 2°40′30″W / 51.641944444444°N 2.675°W / 51.641944444444; -2.675 
אזור זמן UTC
www.chepstow.co.uk
מפה

צ'פסטו (באנגלית: Chepstow; בוולשית: Cas-gwent) היא עיירה במחוז מונמות'שייר בוויילס שבדרום-מערב האי הבריטי על הגבול עם מחוז גלוסטרשייר באנגליה. היא שוכנת על הנהר ויי, כ-3 קילומטרים משפך הנהר לנהר סוורן וסמוך לקצה המערבי של גשר סוורן. העיירה שוכנת במרחק של 26 קילומטרים מזרחית לניופורט, 45 קילומטרים מזרחית-צפון-מזרחית לקארדיף, בירת ויילס, 29 קילומטרים צפונית-מערבית לבריסטול ו-180 קילומטרים מערבית ללונדון.

טירת צ'פסטו, השוכנת על קצה צוק מעל לנהר ויי המשקיף אל הגשר העתיק על הנהר, מתוארת לעיתים קרובות כטירת האבן העתיקה ביותר ששרדה בבריטניה. הטירה הוקמה על ידי ויליאם פיצאוסברן (William FitzOsbern, 1st Earl of Hereford) מיד לאחר הכיבוש הנורמני של אנגליה בתור אחוזת ספר, והורחבה במאות השנים אחר-כך עד שנחרבה לאחר מלחמת האזרחים האנגלית. הוקם גם מנזר בנדיקטיני קטן בתחומי היישוב המבוצר שהיה המרכז של שלטון המרקיז של סטריגוויל (Striguil, שמה הקודם צ'פסטו). הנמל של צ'פסטו התפרסם בימי הביניים בשל יבוא יינות, ומרכז ראשי לייצוא של עץ וקליפת עצים, מהיערות הסמוכים בעמק ויי ויער דין. בשלהי המאה ה-18 הייתה העיירה מרכז של תיירות מוקדמת כחלק מ"מסלול ויי",[א] ותעשיית התיירות ממשיכה להיות חלק חשוב בכלכלת העיירה. תעשיות חשובות נוספות כללו בניית אוניות, אחת מהמספנות הלאומיות[ב] של מלחמת העולם הראשונה הוקמו בעיירה, והנדסת מכונות כבדות כולל בניית חלקי גשרים, ובהווה בניית מגדלי טורבינות רוח. צ'פסטו מפורסמת במסלול מרוצי הסוסים, ומארחת את התחרות השנתית הקרויה Welsh Grand National כל שנה מאז 1949.

ב-2001 התגוררו בעיירה 10,821 תושבים שמספרם עלה ל-12,350 ב-2011.[1] אל העיירה מוביל כביש M48, והנגישות לערים בריסטול, ניופורט וקארדיף פירושה שעוברים דרכה מספר נוסעים רב. העיירה מנוהלת על ידי המועצה המקומית של מונמות'שייר, ושייכת למחוז הבחירה לפרלמנט הבריטי מונמות' ולמחוז הבחירה מונמות' לבחירות לאספת המחוקקים של ויילס. צ'פסטו שוכנת על הגדה המערבית של הוויי, בעוד שהכפרים הסמוכים שבגדה המזרחית של הנהר טטסהיל (Tutshill) וסדברי (Sedbury) שוכנים באנגליה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם צ'פסטו נגזר מביטוי באנגלית עתיקה "Cheap/Chepe stowe", שפירושו שוק או מרכז מסחר. המילה "stow" מציינת בדרך כלל מקום בעל חשיבות מיוחדת, והשורש "Chep" הוא מאותו מקור כמו בשמות מקומות אחרים דוגמת צ'יפינג סודברי (Chipping Sodbury) וצ'יפסייד (Cheapside). השם תועד לראשונה ב-1307, אבל ייתכן שהאנגלים השתמשו בשם כבר במאות הקודמות. עם זאת, השם שבו השתמשו הנורמנים עבור הטירה והמרקיזות היה סטריגוויל (Striguil), ככל הנראה מהמילה הוולשית "Ystraigyl", שפירושה "עיקול בנהר". השם הוולשי "קס-גוונט" (Cas-gwent) מתייחס ל"הטירה של גוונט". שם אחרון זה נגזר מההתיישבות הרומאית "ונטה סילרום" (Venta Silurum) או "שוק הסילורים",[ג] אתר הקרוי כיום קרוונט (Caerwent), כ-8 קילומטרים מערבית לצ'פסטו, שהיה מרכז מסחרי רומאי-בריטי בדרום-מזרח ויילס.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר העתיק ביותר הידוע של התיישבות בצ'פסטו נמצא בת'ורנוול (Thornwell), המשקיף על שפכי הנהר של הוויי והסוורן הסמוכים לצומת המודרנית של כביש M48. חפירות הצלה ארכאולוגיות שנערכו במקום לפני שהוקמו בו בתי מגורים חשפו התיישבות אנושית רציפה מהתקופה המזוליתית, סביב 5,000 לפנה"ס ועד תום התקופה הרומית, בערך בשנת 400 לספירה. באזור יש גם מחנות מבוצרים מתקופת הברזל, המתוארכים לתקופת הסילורים,[ג] בשכונת בולוורק (Bulwark), קילומטר וחצי דרומית למרכז העיירה בפירספילד (Piercefield) ובלנקאוט (Lancaut), כ-2 קילומטרים מצפון.[3] בתקופת הכיבוש הרומי היה גשר או סוללה לרוחב הנהר ויי, כקילומטר במעלה הזרם מהגשר הנוכחי. צ'פסטו שוכנת בנקודת החצייה שבין הערים הרומיות גלוסטר ("גלבום") וקארוונט ("ונטה סילרום"). אף כי ההיסטוריונים משערים כי היה מבצר רומאי קטן באזור, העדויות שנתגלו הם של פריטים מתקופה זו וקברים, אבל לא מבנים.

לאחר שהרומאים עזבו הייתה צ'פסטו בתחומי החלק הדרומי של ממלכת גוונט הוולשית. צפונית לעיירה המודרנית הוקמה כנסייה קלטית קטנה המוקדשת לסנט סינפרץ (St. Cynfarch), תלמידו של סנט דייפריג (St. Dyfrig). מאוחר יותר הוא הפך למנזר אוגוסטיני, כיום בסמטת קינגסמרק (Kingsmark Lane), אבל לא נותרו ממנו שרידים. העיירה קרובה לקצה הדרומי של סוללת אופה, המתחילה בגדה המזרחית של הוויי בסדברי ונמשכת כל הדרך עד הים האירי בצפון ויילס. סוללה זו נבנתה בשלהי המאה ה-8 כגבול בין ממלכת מרסיה והממלכות הוולשיות, אם כי מחקרים אחרונים מטילים ספק האם הקטע בסמוך לצ'פסטו היווה חלק מהסוללה המקורית. ייתכן, אם כי הדבר לא אומת בבירור, שצ'פסטו החליפה את קארוונט כמרכז מסחר, ושימשה הן את הסקסונים והן את הוולשים. באותה תקופה היו חצאי האיים לנקאוט וביצ'לי (Beachley), מול צ'פסטו, בשליטה ולשית ולא בשליטת מרסיה באותו זמן, אם כי בתקופה בה נכתב ספר יום הדין נחשבה סטריגוויל כחלק מגלוסטרשייר.

הנורמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הכניסה הנורמני לכנסיית סנט מרי

לאחר הכיבוש הנורמני של אנגליה הייתה צ'פסטו נקודה אסטרטגית. היה בה גשר בנקודה הקרובה ביותר לשפך הנהר ויי, והיא היוותה בסיס שממנו אפשר היה לקדם את השליטה הנורמנית לתוך דרום ויילס, ושלטה על הגישה להרפורד ועל מחוזות הספר של ויילס. טירת צ'פסטו הוקמה על ידי ויליאם פיצאוסברן (William FitzOsbern, 1st Earl of Hereford) ב-1067, והמגדל הגדול, המתואר לעיתים קרובות כמבצר האבן העתיק ביותר ששרד בבריטניה, הוא מתקופה זו או זמן קצר אחר-כך. לאתר שנבחר להקמת הטירה היו יתרונות הגנתיים בולטים: מיקומה על צוק תלול מצד אחד ועמק טבעי מצדה השני. בסמוך אף נוסד מנזר בנדיקטיני קטן, כיום כנסיית סנט מרי (St Mary's Church). המנזר היה מרכז לקהילה דתית קטנה, ששרידיה קבורים תחת מגרש החנייה הסמוך. נזירים, במקור ממנזר קורמיי (Abbaye Notre-Dame de Cormeilles) בנורמנדי, שהו במקום עד פירוק המנזרים באנגליה.[4]

הטירה הורחבה על ידי ויליאם מרשל (William Marshal) בשלהי המאה ה-12, ושוב, מאה שנים אחר-כך על ידי רוג'ר ביגוד, הרוזן החמישי של נורפוק (Roger Bigod, 5th Earl of Norfolk). ביגוד היה גם אחראי לקיום שוק שבועי ויריד שנתי בעיירה שהלכה והתפתחה על מורדות הגבעות בין הטירה למנזר, ועל בניית חומת העיר סביבה זמן קצר לאחר 1274. שער אגרה פיקח על הכניסה לאזור השוק, שער זה (Chepstow Town Gate) נבנה מחדש במאה ה-16. העיירה סבלה מהתקפות עוינות מהוולשים ממערב, אבל אחרי המאה ה-14 פחתה חשיבותה של הטירה.

הנמל של צ'פסטו התפתח בתקופת ימי הביניים. אחת הסיבות לכך הייתה שהיא לא נשלטה על ידי המלך, אלא על ידי האציל המקומי שהיה, בתוקף תפקידו כמגן על הגבול עם ויילס (Marcher Lord), פטור ממסים. הסחורות העיקריות שעברו בנמל בדרכם לבריסטול היו עץ וקליפות עצים מעמק ויי. מימי הביניים היה הנמל של צ'פסטו הגדול ביותר בוויילס. ספינות הפליגו ליעדים רחוקים כדוגמת איסלנד וטורקיה, כמו גם לצרפת ופורטוגל, והעיירה הייתה ידועה בייבוא יין.[5]

שער הכניסה העתיק של צ'פסטו. במקור מהמאה ה-13, נבנה מחדש במאה ה-16 ושוחזר מאוחר יותר.

היסטוריה מימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פסטו קיבלה מעמד רשמי כעיירה (Town charter) ב-1524, ונכללה בתחומי המחוז ההיסטורי מונמות'שייר, כאשר הוא הוקם. במפת Cambriae Typus של ההיסטוריון הוולשי המפרי לווייד (Humphrey Llwyd) מ-1573 מופיעה העיירה תחת שלושה שמות: Strigulia‏, Chepstowe‏ ו-Castelh Gwent.[6] הטירה והעיירה החליפו ידיים כמה פעמים במהלך מלחמת האזרחים האנגלית. ועורך הדין והפוליטיקאי הנרי מרטן (Henry Marten), שהיה בין 59 החותמים על ההוצאה להורג של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, נכלא בטירה ומת בה. הנמל המשיך לשגשג. הרישומים מראים שבמהלך התקופה שבין 1790 ל-1795 היה הטונז' של הסחורות שעברו בנמל גדול יותר מסך כל הטונז' של הנמלים של קארדיף, סוונסי וניופורט ביחד.[2] צ'פסטו הגיעה לשיא חשיבותה במהלך המלחמות הנפוליאוניות, כאשר הייצוא של קורות עצי אלון, עבור ספינות וקליפות עצי אלון לתהליכי בורסקאות (בעיקר לאירלנד) היו חיוניים במיוחד. העץ של אגוז מלך נשלח בעיקר לברמינגהאם ושימש לקתות של רובים שנמכרו ברחבי העולם, והמזח שממנו יוצאו העצים נקרא לכן "Gunstock wharf". בנוסף היה יצוא של תילים ונייר, שיוצרו במפעלים הרבים שהוקמו על היובלים של הוויי. היבט חשוב של המסחר של צ'פסטו היה סחר הביניים (Entrepôt trade): הבאת מטענים גדולים לתוך המים העמוקים של הוויי בזמן גאות, וחלוקתם לשם משלוח הלאה בספינות מפרש קטנות (trows) במעלה נהר הוויי להרפורד, או לגלוסטר במעלה הסוורן ומעבר לה. לצ'פסטו היה גם סחר מעבר לשפך הסוורן עם בריסטול כתלות בגאות ובשפל שאפשרו לספינות להפליג במעלה ובמורד האייבון למרכז עיר זו. בניינים רבים בעיירה הם משלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. גשר הברזל היצוק האלגנטי על נהר הוויי נחנך ב-1816 ונועד להחליף גשר קודם מעץ.

העיירה הפכה למרכז תיירות חשוב משלהי המאה ה-18, כאשר "מסלול ויי"[א] הפך פופולרי. מבקרים נהגו לשכור סירות באופן קבוע ממקומות כמו רוס על הוויי (Ross-on-Wye) ומונמות' והפליגו במורד הנהר, מבקרים, משרטטים ומציירים את הנופים הציוריים של האזור שכללו בין השאר את מנזר טינטרן, בית פירספילד (Piercefield House) וחורבות טירת צ'פסטו.[7]

מבט אל האתר של המספנה הלאומית מספר 1 לשעבר, באזור המכוסה על ידי מבני מפעלים ומזחים המכוסים בצמחייה במרכז התמונה

במאה ה-19 התפתחה תעשיית בניית ספינות, והעיירה הייתה ידועה בייצור שעונים, פעמונים ואבני משחזת. ב-1840 נשלחו מנהיגי מרד התנועה הצ'רטיסטית בניופורט מצ'פסטו לטסמניה. הסחר בנמל החל להצטמצם אחרי תחילת המאה ה-19 אחרי שקארדיף, ניופורט וסוונסי התגלו כמותאמים טוב יותר לטפל בעיקר הייצוא של פחם ופלדה מעמקי גלמורגנשייר ומונמות'שייר. עם זאת, ענף בניית הספינות חזר לחיים לתקופה קצרה כאשר הוקמה המספנה הלאומית מספר אחת במהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחר-כך, כאשר האוניות הטרומיות הראשונות הורכבו שם. כמות העובדים הגדולה שהגיעה לעיר בשל המספנות מ-1917, הובילה להקמת פרויקט המגורים בהארדוויק (Hardwick), המכונה "גרדן סיטי" (Garden City), ובבולוורק. המספנה עצמה הפכה למפעל לייצור מבני הנדסה גדולים. מ-1938 מארחת צ'פסטו את המטה המרכזי של חברת האוטובוסים רד אנד וייט (Red & White) בדרך בולוורק.

פרויקטים חדשים של בנייה למגורים במאה ה-20 התרחשו מצפון ומדרום למרכז העיירה, ומאוחר יותר מעבר לכביש A466, מערבית לעיירה. העיירה התפתחה במהירות לאחר פתיחת גשר סוורן ב-1966, שהחליף את שירות המעבורות הקודם ואפשר נסיעה קלה יותר בין צ'פסטו והמרכזים הגדולים יותר כולל בריסטול וקארדיף. מעל ל-2 מיליון ליש"ט הושקעו בחידוש מרכז העיירה ב-2004–2005. תוכנית זו שכללה פסלים ואמנות ציבורית, נתקלה בביקורת מקומית מסוימת בשל העלות הגבוהה, אבל זכתה לכמה פרסים לאומיים המשקפים את איכות התכנון הגבוהה. האזור שליד הנהר עבר טיפוח נוף יחד עם תוכנית להתמודדות עם שיטפונות.

גאוגרפיה וגאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוקי אבן הגיר כפי שהם נראים מגדת הנהר בצ'פסטו, ובהם חור גלוסטר (Gloucester Hole), עיקול טבעי בנהר
מפת סוגי הסלעים מתחת לצ'פסטו
שני סוגי אבן גיר שנחשפו בכביש המקשר בין כביש M48 ובולוורק

צ'פסטו שוכנת על הגדה המערבית של הנהר ויי, כ-5 קילומטרים מהשפך שלו לשפך של הנהר סוורן לים. צפונית לעיירה הנהר ויי עובר דרך קניון אבן גיר, ויש צוקי אבן גיר בצ'פסטו, הן צפונית הן דרומית למרכז העיירה, והן על הגדה המזרחית של הוויי מול העיירה. על העיירה אפשר לצפות מצוקים בווינדקליף (Wyndcliff), כ-3 קילומטרים צפונית לעיירה, ומחלקים בעיירה אפשר לראות את שפך הנהר סוורן ואת הגשרים שחוצים אותו. המרכז ההיסטורי של צ'פסטו שוכן בחלק מעיקול הנהר ויי, ומטפס על המדרונות מהנהר מערבה. חלחול של מים חומציים גרם להמסת אבן גיר ויצירת מערות באזור, כולל אוטר הול (Otter Hole), מערכת מערות בין הגדולות ביותר בבריטניה, הידועה בשל משקעי המינרלים. אקלים העיירה מושפע ממיקומה קרוב לשפך סוורן.

תשתית המסלע של צ'פסטו כוללת אבן גיר, אבן בוץ ואבן חול, המכוסים בחלק מהמקומות בחצץ, חרסית וטין ממישור ההצפה של הנהר, שמקורם ימי והם בני שני מיליון שנים. מרבית המסלע נוצר בסביבה ימית טרופית חמימה, כאשר אירופה הייתה קרוב יותר לקו המשווה. הסלע של צוקי סדברי והסלעים שמתחת לטירת צ'פסטו הם שכבת אבן גיר מתור הקרבון, שעובייה כמה מאות מטרים, עשויה מחלקיקים ושברי צדפות של בעלי חיים ימיים מלפני 330–360 מיליון שנים.[8] מחשופים שכבתיים של אבן הגיר המכונה "סלע שחור" (Black Rock), המהווה חלק גדול מתשתית הסלע של צ'פסטו, בולטים בצוקים לאורך שביל חוף ויילס ולאורך הכביש המקשר בין דרך בולוורק וכביש M48, שם ניתן גם לראות את אבן הבוץ מרסיה (Mercia Mudstone, משתרעת מתחת לבולוורק וסדברי ויוצרת את הצוקים בסוורן) ואבן הגיר האנטס ביי (Hunts Bay limestone) הבהירה יותר.[9][10]

ההפרש בין הגאות לשפל בצ'פסטו הוא בין הגדולים בעולם.[11] הנהר נקבע כגבול בין אנגליה וויילס על ידי אתלסטאן, מלך אנגליה ב-928. עם זאת, לאחר הכיבוש הנורמני נכללו אזורים מזרחית לוויי, בתחומי האחוזות הפיאודליות הממלכתיות הסקסוניות לשעבר של טידנהם (Tidenham) וכולל ביצ'לי (Beachley), טטסהיל (Tutshill), סדברי (Sedbury) וטידנהם צ'ייס (Tidenham Chase), בתחומי אזור שלטונו של שליט סטריגוויל. ב-1536, אושר הנהר כגבול בין מונמות'שייר וגלוסטרשייר. מאז תחילת המאה ה-19, נמשכה הבנייה למגורים בגדה המזרחית של הנהר מול צ'פסטו בטטסהיל ובסדברי. אזורים אלו, אף שהם שוכנים באנגליה ולא בוויילס הם אפקטיבית פרוורים של צ'פסטו.

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פסטו מנוהלת על ידי מועצת מחוז מונמות'שייר (Monmouthshire County Council), אחת מ-22 יחידות הממשל המקומי בוויילס שנוצרו ב-1996. המשרדים של המועצה שכנו עד 2012 בבית מחוז גוונט (Gwent County Hall). מרבית אנשי הצוות משוכנים כיום באוסק (Usk) ובמגור (Magor). העיירה בוחרת חמישה חברים למועצה עבור הרבעים של לרקפילד (Larkfield), סנט כריסטופר'ס (St Christopher's), סנט קינגמרק (St Kingsmark), סנט מרי'ס (St Mary's) ות'ורנוול (Thornwell). בעקבות הבחירות המקומיות של 2012, החלוקה מפלגתית של חברי המועצה מטעם צ'פסטו היא: שלושה ממפלגת הלייבור, אחד מהמפלגה השמרנית ואחד מהמפלגה הליברל-דמוקרטית.[12] לעיירה יש מועצת עיר הכוללת 15 חברי מועצה הנבחרים מדי ארבע שנים. המועצה בוחרת את ראש העירייה מבין חבריה אחת לשנה.

לצ'פסטו ניתן מעמד של עיירה (Town charter) ב-1524 על ידי האציל המקומי (אדון הספר, כלומר מגן על הגבול עם ויילס), צ'ארלס סאמרסט, הרוזן הראשון של ווסטר (Charles Somerset, 1st Earl of Worcester). לאחר שהוקם מחוז מונמות'שייר ההיסטורי נכללה צ'פסטו במסגרת נפת קלדיקוט (Hundred of Caldicot) ב-1542. העיירה נשלטה על ידי חברת פקידי בית משפט (bailiffs) ופקידים נבחרים (burgesses) עד זמנו של צ'ארלס השני, מלך אנגליה, כשמעמד העיירה פג, ככל הנראה כתוצאה ממחלוקת.[13][14] העיירה נשלטה על ידי ועד מקומי (Local Board) מ-1864, ומועצת מחוז עירוני (Urban District Council) הוקמה מ-1894. מועצת המחוז העירוני פורקה ב-1974, כאשר מרבית הפונקציות שמילאה נלקחו על ידי מועצת נפת מונמות' (Monmouth District Council). ב-1988 שונה שמה ל-Monmouth Borough Council, והייתה לאחת מחמש הנפות של מחוז גוונט (Gwent county) עד ששניהם בוטלו ב-1996.

הייצוג של העיירה בפרלמנט של הממלכה המאוחדת היה כחלק ממחוז מונמות'שייר החל ב-1536. בין 1985 ל-1918 יוצגה העיירה כחלק ממחוז הבחירה דרום מונמות'שייר, ומאז 1918 היא חלק ממחוז הבחירה מונמות' (Monmouth UK Parliament constituency). העיירה נשארה כחלק ממחוז הבחירה מונמות' בכל הבחירות מאז אף שגבולות מחוז הבחירה השתנו כמה פעמים. במרבית הבחירות נבחר חבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית במחוז זה. בבחירות לאספת הנבחרים של ויילס (Welsh Assembly) העיירה שייכת לאזור הבחירה מונמות' (Monmouth Assembly constituency). צ'פסטו היא בתחומי אזור הבחירה ויילס (Wales European Parliament constituency) של הפרלמנט האירופי.

החקיקה של השנים 1535–1542 בנוגע לוויילס יצרה אנומליה בכך, שאף שמונמות'שייר צוינה כשייכת ל"מדינה או לריבונות של ויילס", היא הוכפפה ישירות לחצר וסטמינסטר ולא למוסדות השלטון של ויילס (Court of Great Sessions in Wales). מרבית החקיקה עבור ויילס יושמה תחת הביטוי "ויילס ומונמות'שייר", והשאלה האם מונמות'שייר צריכה להיות חלק מוויילס למטרות מנהל הובהרה סופית בחוק הממשל המקומי 1972 (Local Government Act 1972) ששילב אותה בתחומי ויילס.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'פסטו התפתחה מתקופת ימי הביניים כנמל ומרכז סחר.[13] הנמל ויחד איתו תעשיית בניית הספינות אינם פעילים יותר. התעשיות שהתפתחו באתרי המספנות, בייחוד ייצור החלקים למבנים הנדסיים גדולים על ידי קבוצת מאבי (Mabey Group), ממשיכות לפעול קרוב למרכז העיירה, כמו גם באזור התעשייה של חוות ניוהאוז (Newhouse Farm industrial estate) לצד כביש M48 שם מורכבים מגדלי טורבינות רוח. ביולי 2015 הודיעה החברה שהאתר עתיד להיסגר ו-125 עובדים יפוטרו בעקבות החלטה של ממשלת בריטניה להפסיק להעניק סובסידיות לטורבינות רוח.[15]

תעשיות מקומיות אחרות כוללות ציוד לאתרי סקי מלאכותיים, שפותח במפעל המברשות "דנדיקס" (Dendix), שבשעתו היה יצרן של מברשות תעשייתיות בכל הגדלים. המפעל, שכיום מתופעל על ידי אוסבורן-יוניפול (Osborn-Unipol), הועבר מחוץ למרכז העיירה לאתר חדש בסמוך לכביש הבינעירוני ב-2011.[16] יש אזורי תעשייה קטנים בבולוורק ובסמוך לתחנת הרכבת של העיירה, ואזור התעשייה של חוות ניוהאוז הוא גם מרכז הפצה מרכזי. עסקים מקומיים נוספים ראויים לציון כולל את ארצ'יטן לנדרל (Architen Landrell), יצרן של מבנים מבדים נמתחים, שבדצמבר 2015 הודיע על סגירה.[17] ו-"MVM Films", מפיץ של סרטי הנפשה יפניים.

הרחוב הראשי של צ'פסטו מקושט בדגלי פסטיבל

צ'פסטו היא המרכז הראשי לתעשיות התיירות ושירותי התיירות בדרום-מערב אנגליה ובוויילס. בשל תשתית התחבורה המעולה הכוללת קווי רכבת וכבישים, עוברים דרכה נוסעים רבים בדרכם למרכזים העירוניים הגדולים של בריסטול ושל דרום ויילס. מיקומה בקצה הדרומי של עמק ויי, יחד עם האטרקציות שבה, כולל הטירה ומסלול מרוצי הסוסים, תרמו להתפתחותה כמרכז תיירות. לשכת המסחר של צ'פסטו מייצגת בתי עסק בעיירה ומטרתה לתמוך בהם ולעודד את התפתחותם.[18]

במרכז העיירה צ'פסטו יש מעל ל-130 חנויות במרחק הליכה קצר ממגרשי חנייה המסוגלים להכיל יותר מ-1,000 מכוניות. יש 16 בתי מלון, בארים ופאבים ו-15 מסעדות ובתי קפה. במרכז עיירה פועלים מרכולים של הרשתות טסקו ומרקס אנד ספנסר, כשבבולוורק יש מרכול של לידל (Lidl). יש חנות של רשת Homebase (רשת עשה זאת בעצמך) קרוב מאוד לצומת עם הכביש הבינעירוני. בעיירה יש סניפים של הבנקים הגדולים, של רשתות בתי מרקחת וספרים בנוסף לבתי קפה ומסעדות עצמאיים. לאורך המדרחוב של סנט מרי'ס פועלים חנויות ענתיקות, חנויות מתנות, חנות ספרים ובתי קפה ומסעדות. במרכז העיר פועל פעם בשבועיים שוק איכרים,[19] שוק הבהמות של העיירה נסגר בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.

על פי מפקד האוכלוסין של 2001 היה אחוז העובדים גבוה יחסית בתחומי המסחר והקמעונות (19.6% בהשוואה לממוצע בוויילס שהוא 16.3%), בניהול נדל"ן (11.3% בהשוואה לממוצע בוויילס שהוא 8.5%), ובתחבורה ובתקשורת (9.4% בהשוואה לממוצע בוויילס שהוא 5.5%). אחוז המועסקים בייצור היה נמוך מהממוצע (15.2% בהשוואה ל-17.3%), וכך גם אחוז המועסקים בבריאות ועבודה חברתית (9.3% בהשוואה ל-13.0%). במונחי קבוצות תעסוקה, אחוז התושבים במעמד ניהולי, מקצועי וטכני היה גבוה מהממוצע (בסך הכל 44.1% בהשוואה לממוצע בוויילס שהוא 35.4%), ואחוז המועסקים בעבודות ייצור, שירותים אישיים ומנהל היה נמוך יותר.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר הברזל היצוק מ-1816 על נהר הוויי
הגשר והטירה בצ'פסטו בשלהי המאה ה-18

צ'פסטו שוכנת קרוב לצומת 2 על כביש M48, בקצה המערבי של גשר סוורן. הגשר נפתח ב-1966 והוא כולל את המפתח השני באורכו בממלכה המאוחדת. הגשר החליף את המעבורת בין ביצ'לי לאוסט (Aust-Beachley ferry) שפעלה בשפך הסוורן קודם לכן. קודם לפתיחת גשר סוורן עברה כל התנועה בין דרום-מערב אנגליה לדרום ויילס על גבי גשר הברזל היצוק העתיק על הנהר ויי שנבנה בצ'פסטו ב-1816 והחליף גשר עץ שקדם לו, והיה הגשר האחרון על הוויי לפני השפך. כביש M48 מחבר בין צ'פסטו לניופורט (במרחק 29 קילומטרים) ולקארדיף (50 קילומטרים) במערב, לבריסטול (29 קילומטרים) וללונדון (200 קילומטרים) במזרח. מצפון מחבר כביש A466 שעולה לאורך עמק וויי את העיירה עם מונמות' (26 קילומטרים), ולצפון-מזרח מחבר אותה כביש A48 עם גלוסטר (47 קילומטרים).

תחנת הרכבת של צ'פסטו שוכנת על הקו הראשי בין מאסטג (Maesteg) וצ'לטנהאם. על מנת להגיע לתחנת הרכבת של בריסטול או לתחנת הרכבת פדינגטון בלונדון יש להחליף רכבות בתחנת הרכבת של ניופורט או בתחנת הרכבת של צומת מנהרת הסוורן (Severn Tunnel Junction), כ-13 קילומטרים מהעיר. חברת הרכבות הפועלת בצ'פסטו היא Arriva Trains Wales (אם כי באוקטובר 2018 יעבור הזיכיון לחברת KeolisAmey Wales). גשר הרכבת של צ'פסטו המכונה "הגשר הצינורי הגדול" (The Great Tubular Bridge), שמגשר בין צ'פסטו לסדברי תוכנן על ידי איזמבארד קינגדום ברונל ב-1852 כחלק מהרשת של חברת הרכבות גרייט וסטרן, ונבנה מחדש בשנות ה-60 של המאה ה-20. עד 1959 היו גם רכבות נוסעים במעלה עמק הוויי עד למונמות'. שירות זה הופסק בשל הפסדים כספיים. קו הרכבת בצ'פסטו נחסם בשל מפולת עפר ב-12 בנובמבר 2009, בעקבות גשמים כבדים.[20]

נמלי התעופה הקרובים ביותר לצ'פסטו הם בבריסטול (43 קילומטרים) וקארדיף (69 קילומטרים). נמל התעופה לונדון הית'רו מרוחק 179 קילומטרים מצ'פסטו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד האוכלוסין של 2011, שלא כלל את הפרוורים בפועל של טטסהיל וסדברי, נמנו בצ'פסטו 10,821 תושבים. מתוכם היו 2,360 (21.8%), בני 15 או צעירים יותר; 1,618 (14.9%) בין 16 ל-29; 2,609 (24.1%) בין 30 ל-44; 1,960 (18.1%) בין 45 ל-59; 1,438 (13.3%) בין 60 ו-74; ו-842 (7.8%) בני 75 או יותר. מספר התושבים בעיירה גדל ב-1,362 או 14.4% בין 1991 ל-2001. האוכלוסייה של האזור העירוני הנרחב, כולל טטסהיל וסדברי, הייתה 14,195 ב-2001.

במפקד של 2011 נמנו בעיירה 12,350 תושבים, גידול של 1,530 (14.1%).

דוברי ולשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד האוכלוסין של 2011 תיארו 1,147 תושבים מצ'פסטו (9.2%) את עצמם כדוברי ולשית, כשל-465 תושבים נוספים יש "מעט כישורים בוולשית".

חינוך ובריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים הקהילתי של צ'פסטו

יש בעיירה ארבעה בתי ספר יסודיים: דל (Dell), פמברוק (Pembroke), ת'ורנוול (Thornwell) ובית הספר הקתולי של סנט מרי'ס, ובית ספר תיכון מקיף אחד "בית הספר צ'פסטו" (Chepstow School), השוכן ברחוב ולש ולומדים בו מעל ל-1,300 תלמידים. תלמידים מצ'פסטו יכולים ללמוד בוולשית במקום באנגלית בבתי ספר בעיירות הסמכות קלדיקוט ופונטיפול. בטטסהיל ובסדברי בגדה "האנגלית" של הוויי יש בתי ספר משלהם, שבהם לומדים גם תלמידים מצ'פסטו, כולל בית הספר התיכון ויידין (Wyedean School) ובית הספר היסודי הפרטי "סנט ג'ון על הגבעה" בטטסהיל.

בית החולים הקהילתי של צ'פסטו שבו 86 מיטות נפתח ב-2000, לאחר שהוקם במסגרת יוזמה פיננסית פרטית בשיתוף הממשלה הבריטית. את בית החולים בנתה ומפעילה חברת קינטרה (Kintra), בעלות של 1.2 מיליון ליש"ט לגוף הממשלתי המטפל בבריאות בדרום ויילס (Gwent Healthcare NHS Trust).[21] מבנה בית החולים משלב אלמנטים אדריכליים ממבנים קודמים, כולל מבית החולים הקודם מאונט פלזנט, שהיה ממוקם באתר סמוך שעליו הוקמו בתי מגורים.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד של 2001 ציינו 72.3% מתושבי צ'פסטו שהם נוצרים, כ-19% כתבו שהם חסרי דת. על פי המפקד של 2011 התגוררו בעיירה שישה יהודים. יש כמה כנסיות בעיירה. כנסיית סנט מרי'ס נוסדה ב-1072 כמנזר בנדיקטיני ושימרה על שער הכניסה המערבי המקושט המקורי בסגנון נורמני. המנזר בוטל במסגרת פירוק המנזרים באנגליה ב-1536, והפך לכנסייה קהילתית. הכנסייה עברה שיפוצים משמעותיים במאה ה-19,[22] וכיום מתנהל בה פולחן קבוע כחלק מהכנסייה האנגליקנית בוויילס.[23] הכנסייה הבפטיסטית ברחוב לואר צ'רץ' נבנתה במקור על ידי וולטר ווטקין ב-1816 והורחבה ב-1867. ההיסטוריה של הכנסייה המתודיסטית בצ'פסטו החלה ב-1762 כאשר ג'ון ולסלי הגיע להטיף בצ'פסטו. ב-1801 נבנתה קפלה מתודיסטית במה שהוא כיום רחוב אוקספורד.[24] כנסיית סנט כריסטופר'ס (אנגליקנית) והכנסייה הקתולית של סנט מרי'ס שוכנים בפרוור בולוורק.

תרבות ואירועים קבועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיירה נערך יריד חקלאי שנתי.[25] והאירוע השנתי של ואסאיל (Wassail - מנהג אנגלי) ומארי לוויד (Mari Lwyd - מנהג וולשי) בינואר.[26] יש ארגון ולשי מקומי באזור,[27] המארגן אירועים בשפה הוולשית במהלך השנה הפתוחים לכולם.[28] בכל אוקטובר העיירה מארחת את האירוע "Hoggin' the Bridge", משחק מילים שניתן לתרגם כ"אופנועים משתלטים על הגשר", אירוע התרמה שבו אלפי אופנועים נוסעים דרך גשר סוורן ומתכנסים במרכז העיירה.[29] הקהילה מארגנת מדי פעם מופעים אורקוליים המכסים היבטים של ההיסטוריה המקומית, תוך שימוש בתושבים המקומיים בעזרת בימוי מקצועי.

מוזיאון צ'פסטו (Chepstow Museum), שהוקם על ידי חברת צ'פסטו (Chepstow Society)‏[30] שוכן בבית מידות אלגנטי מ-1796 מול הכניסה לטירה.[31] אין בצ'פסטו בית קולנוע או תיאטרון, אם כי הקרנות סרטים, מופעי תיאטרון ואירועים אחרים מתנהלים באורח קבע באולם דריל (Drill Hall), סמוך לטירה ולנהר. פעילות קהילתית מתנהלת גם במרכז הקהילתי פלמר ובמרכז הקהילתי בולוורק.[32]

לצ'פסטו יש ברית ערים תאומות עם קורמיי (Cormeilles) בצרפת.[33]

בעיירה פועלת מ-2001 להקת ריקוד המכונה The Widders Border Morris Men שאנשיה נוהגים לצבוע את פניהם בשחור. ב-2010 הם הוזמנו לייצג את ויילס בפסטיבל קלטי בצרפת.[34]

ספורט ותרבות פנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ סוסים במסלול המרוצים של צ'פסטו

מסלול מרוצי הסוסים של צ'פסטו (Chepstow Racecourse) הוא המתקן החשוב ביותר למרוצי סוסים בוויילס. הוא שוכן בקצה העיר, בשטחים של בית האחוזה בית פירספילד (Piercefield House) החרב. מסלול המרוצים נפתח ב-1926, והפך למקום מפגש קבוע של המרוץ הלאומי של ויילס (Welsh National) ב-1949.[35]

קבוצת הכדורגל של צ'פסטו (.Chepstow Town F.C) הוקמה ב-1878, ונכון ל-2017 שיחקה בליגה השלישית בוויילס.[36] קבוצת הרוגבי של צ'פסטו נוסדה ב-1869 על ידי התלמידים לשעבר והמורים של בית הספר התיכון של צ'פסטו.[37] נכון ל-2017 הקבוצה משחקת בליגה השלישית של ויילס. בעיירה יש גם מועדון שבו מתאמנים בחץ וקשת ומשחקים טניס, כדורת, קריקט וכדורגל נערים.[38][39] אליפות העולם בריצת שדה של 1976 שבה זכה קרלוש לופס נערכה בעיירה.[40] שני מסלולים ארוכים של רשת האופניים הלאומית (National Cycle Network) מתחילים בצ'פסטו, כולל "מסלול האופניים השביל הקלטי" (Celtic Trail cycle route)‏.[41] בצ'פסטו נערכו גם מרוצי אופניים ברחובות לחובבים ומקצוענים, כדוגמת ה"גרנד פרי של צ'פסטו".[42]

מרכז הפנאי של העיירה שוכן בסמוך לבית הספר של צ'פסטו. המרכז שייך למועצת המחוז של מונמות'שייר. בין המתקנים: בריכת שחייה פנימית ומגרשי משחקים בתוך המבנה ומחוץ לו.[43]

מועדון הרצים של צ'פסטו (Chepstow Harriers running club), נוסד בשנות ה-80 של המאה ה-19 ונפגש פעמיים בשבוע במרכז בנוסף לאירועים מתוכננים.[44]

מאז תקופת השיא שבה הייתה המרכז לסיורים בעמק הוויי בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, צ'פסטו היא מרכז תיירות חשוב. יש בעיירה מגוון של בתי מלון ובתי הארחה. בנוסף לאטרקציות שיש בעיירה, כולל הטירה, העיירה קרובה לאטרקציות אחרות כולל יער דין המלכותי, מנזר טינטרן ועמק ויי, מגרשי הגולף הסמוכים בסנט פייר, ומרכז הצלילה הלאומי בטידנהאם (National Diving and Activity Centre). כמה שבילי הליכה ארוכים: שביל סוללת אופה (Offa's Dyke Path), שביל עמק ויי (Wye Valley Walk), שביל חוף ויילס (Wales Coast Path) ושביל גלוסטרשייר (Gloucestershire Way) עוברים דרך העיירה או בסמוך לה. שביל חוף ויילס נפגש עם שביל סוללת אופה בצ'פסטו, ושניהם ביחד מהווים את "שביל סובב ויילס" באורך כללי של 1,653 קילומטרים.[45][46]

אתרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצ'פסטו יש חמישה בניינים רשומים מדרגה I – הטירה, כנסיית המנזר, שער העיר, חומת הנמל וגשר ויי העתיק – וכמה בניינים רשומים מדרגה II.[47]

טירת צ'פסטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת צ'פסטו משקיפה על נהר ויי, מרחק קצר במורד ממרכז העיר. המגדל הגדול הוא החלק העתיק ביותר של המתחם ומתוארך לשלהי המאה ה-11. הטירה הורחבה, הן מערבה והן מזרחה, במאות מאוחרות יותר, אך נחרבה במהלך מלחמת האזרחים באנגליה. מול הטירה יש מגרש חנייה גדול, ליד מרכז המבקרים ומול מוזיאון צ'פסטו. הטירה מנוהלת על ידי Cadw,[ד] והיא פתוחה לציבור בתשלום בכל השנה למעט חגים.[48] הכניסה לטירה היא דרך שער מהמאה ה-12, והיא מכילה תערוכה על ההיסטוריה של הטירה. שביל בסמוך לטירה הוא נקודת ההתחלה והסיום של שביל עמק ויי.[49]

שער העיר וחומת הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית חומת הנמל מהמאה ה-13 נותרה שלמה, אף שקטע דרומית למסילת הברזל נהרס כשנבנתה המספנה הלאומית ב-1916. נקודות התצפית הטובות ביותר על החומה הן בצמוד למגרש החנייה הראשי של העיירה ברחוב ולש, או ליד כביש A48 בפסגת גבעת בית הספר. ניתן להשקיף על החומה בסמוך לבית השער (Gate House) בקצה המערבי של הרחוב הראשי (High Street). שער העיר, כיום מעבר לרכב בודד הנשלט על ידי רמזור, היה פעם נקודת הכניסה היחידה למרכז העיירה מלבד הגשר שמתחת לטירה. השער נבנה מחדש ב-1524 ועבר כמה שיפוצים מאז, בפעם האחרונה ב-1986. בית השער והחדר שמעל הקשת עצמה פתוחים מדי פעם לקהל.[50]

כנסיית המנזר של סנט מרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר צ'פסטו הוקם ב-1067, באותו זמן שבו הוקמה הטירה. שער הכניסה המערבי הנורמני נשאר שלם, כמו גם כמה פריטים בתוך הכנסייה מתקופת ימי הביניים ומאוחר יותר כולל קברים יעקוביניים. כנסיית המנזר של סנט מרי הפכה לכנסיית הקהילה של העיירה אחרי הרפורמציה באנגליה. מגדל הכנסייה מתוארך לתחילת המאה ה-18, וכל הכנסייה עברה בנייה מחדש והרחבה באמצע המאה ה-19, תהליך שבו נהרסו חלק מהרכיבים הקדומים יותר.[51]

גשרים וגדת הנהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השביל לאורך הנהר

גשר ויי העתיק מתחת לטירה נבנה ב-1816, במקום גשרי העץ שהיו במקום קודם לכן. מבנה הברזל היצוק ידוע בשל האלגנטיות שלו. רוחב הגשר מאפשר מסלול אחד והשליטה נעשית באמצעות רמזורים. הקצה המזרחי של הגשר בגלוסטרשייר, הוא נקודת ההתחלה והסיום של שביל גלוסטרשייר. גדת הנהר של צ'פסטו הייתה פעם אזור פתוח של מספנות המוקפות במחסנים. השטח יושר, וכולל סוללות להתמודדות עם שיטפונות, והוא כיום נקודת ההתחלה והסיום של שביל חוף ויילס. הגן מכיל בימת תזמורת שבה משתמשים לקונצרטים בקיץ. גשר הרכבת של צ'פסטו, מעט במורד הזרם, נבנה בעיצוב חדשני בשעתו על פי תכנון של איזמבארד קינגדום ברונל ב-1852. מרבית המבנים של ברונל הוחלפו מאז. גשר הרכבת מקביל לגשר כביש A48 שנפתח ב-1988.[52]

מוזיאון צ'פסטו בבניין משנת 1796

מבנים לאחר ימי הבניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה כוללת כמה מבנים ראויים לציון שהוקמו אחרי ימי הביניים. בניינים רשומים מדרגה II כוללים:

  • קאסל טרס (Castle Terrace) – שורה של בתים טוריים עם חלונות בולטים, שנבנו סביב 1810 ברחוב ברידג' (שאז היה קרוי רחוב סנט אן), הכביש המוביל אל הטירה.
  • משכנות פוויס (Powis Almshouses) – מבנה אבן בצורת ר של בתי מחסה בקצה רחוב ברידג', שנבנו ב-1721 על פי בקשה של יינן שנולד במקום בשם תומאס פוויס (Thomas Powis) ועבד בלונדון.
  • משכן רגלן (Raglan Lodge) – בניין מתקופת העוצרות בכיכר בופורט במרכז העיירה, שנבנה מעל מרתף בעל תקרת כיפה שייתכן ושימש כבית העירייה או מרכז מנהלי לרוזנות של ימי הביניים.

תקופת השיא של השגשוג של העיירה כנמל סחר בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 מיוצגת על ידי מספר רב של בתי מגורים גדולים (Town houses) מתקופה זו, רבים מהם משמשים כיום למטרות אחרות כדוגמת משרדים וחנויות. דוגמה אחת הוא בית גווי (Gwy House), שנבנה ב-1796 לסוחר מקומי עשיר, שכיום פועל בו מוזיאון צ'פסטו. במרכז העיירה יש גילופי אבן, עבודות אמנות ולוחות מידע שהוטמעו במדרכות או בקירות, שהוצבו כחלק מתוכנית ההתחדשות של 2004–2005. הם ממחישים את ההיסטוריה של צ'פסטו.

מסלול מרוצי הסוסים ובית פירספילד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול מרוצי הסוסים של צ'פסטו נפתח ב-1826 בשטחים של בית פירספילד, כקילומטר וחצי צפונית למרכז העיירה על הכביש לעבר מנזר טינטרן.[53] בית פירספילד היה בית אחוזה שנבנה מחדש בשלהי המאה ה-18, וחרב בימינו.[54] השטחים המיוערים של בית האחוזה המשקיפים לעבר הנהר ויי, כוללים תוואי נוף מעוצבים מהתקופה שביקורים באחוזה היו מרכיב חשוב בטיול לאורך הוויי. הם שולבו כיום בשביל עמק ויי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גשר צ'פסטו מאת פול סנדבי, אקווטינטה בשחור ולבן
    גשר צ'פסטו מאת פול סנדבי, אקווטינטה בשחור ולבן
  • טירת צ'פסטו, תחריט מאת ר. טיילור, סביב 1850
    טירת צ'פסטו, תחריט מאת ר. טיילור, סביב 1850
  • גשר צ'פסטו והטירה מאת ג'ורג' רואו, סביב 1850
    גשר צ'פסטו והטירה מאת ג'ורג' רואו, סביב 1850
  • שרידים של תא קבורה נאוליתי בת'ורנוול
    שרידים של תא קבורה נאוליתי בת'ורנוול
  • הטירה, מצולמת מתוך שביל עמק ויי
    הטירה, מצולמת מתוך שביל עמק ויי
  • המגדל הגדול של הטירה, מעל לוויי
    המגדל הגדול של הטירה, מעל לוויי
  • דלת עץ מהמאה ה-12 בטירה
    דלת עץ מהמאה ה-12 בטירה
  • הטירה והגנים לגדת הנהר
    הטירה והגנים לגדת הנהר
  • שבכת ברזל מקושטת על גשר הוויי
    שבכת ברזל מקושטת על גשר הוויי
  • חלק מחומת הנמל
    חלק מחומת הנמל
  • כנסיית המנזר של סנט מרי'ס
    כנסיית המנזר של סנט מרי'ס
  • מרכז העיירה ואנדרטת המלחמה
    מרכז העיירה ואנדרטת המלחמה
  • השוק הקונטיננטלי ברחוב היי
    השוק הקונטיננטלי ברחוב היי
  • רחוב הוקר היל, רחוב עתיק מרוצף באבן במרכז העיר
    רחוב הוקר היל, רחוב עתיק מרוצף באבן במרכז העיר
  • בתים בשכונת גרדן סיטי בהרדוויק
    בתים בשכונת גרדן סיטי בהרדוויק
  • נקודת ההתחלה (והסיום) של שביל חוף ויילס בצ'פסטו. מעגל האבנים מסמן את המסלול המעגלי
    נקודת ההתחלה (והסיום) של שביל חוף ויילס בצ'פסטו. מעגל האבנים מסמן את המסלול המעגלי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'פסטו בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 באנגלית Wye Tour, מסלול תיירותי פופולרי לאורך הנהר ויי משלהי המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-19
  2. ^ באנגלית National Shipyard, שלוש מספנות שנבנו בבהילות ב-1917 בתגובה לאובדן ספינות רב מפעילות צוללות גרמניות במלחמת העולם הראשונה
  3. ^ 1 2 באנגלית Silures, שבט קלטי של לוחמים שהתנגד במשך שנים רבות לכיבוש הרומאי
  4. ^ הארגון השייך לממשלת ויילס האחראי על אתרים היסטוריים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Monmouthshire County Council: Census 2011 Town and Community Council Statistics
  2. ^ 1 2 Keith E. Morgan, Chepstow Through Time
  3. ^ Cadw
  4. ^ Chepstow Town Council: St Mary's Church
  5. ^ Rachel Pitt, The Wine Trade in Bristol in the Fifteenth and Sixteenth Centuries
  6. ^ A reproduction of the map is at File:Atlas_Ortelius_KB_PPN369376781-011av-011br.jpg
  7. ^ The Wye Tour: Chepstow Castle
  8. ^ "Bristol and Gloucester region".
  9. ^ "Black Rock Limestone Subgroup". www.bgs.ac.uk.
  10. ^ "Hunts Bay Oolite Subgroup". www.bgs.ac.uk.
  11. ^ Herefordshire and Wye Valley Life, The most important port in Wales, 2009
  12. ^ South Wales Argus, Local Elections 2012, Monmouthshire County Council.
  13. ^ 1 2 "Encyclopædia Britannica 1911". אורכב מ-המקור ב-9 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "KELLY'S DIRECTORY OF MONMOUTHSHIRE, 1901".
  15. ^ Rupert Denholm-Hall, "Mabey Bridge Chepstow site to close with the loss of 125 jobs after 'exhausting all options'", Wales Online, 7 July 2015.
  16. ^ South Wales Argus, Chepstow firm unveils £9 million factory, 23 November 2011.
  17. ^ "Chepstow installations firm closes, 32 jobs lost", South Wales Argus, 23 December 2015.
  18. ^ Chepstow Chamber of Commerce
  19. ^ Chepstow Town Council: Local Produce Markets
  20. ^ "Rail delays after landslide".
  21. ^ "The Finances of NHS Wales 2002" (PDF).
  22. ^ Chepstow Town Council, The Parish and Priory Church of St Mary
  23. ^ The Parish of Chepstow
  24. ^ I Mead. "Church History". chepstowmethodist.org. אורכב מ-המקור ב-2018-09-08. נבדק ב-2018-09-08.
  25. ^ Chepstow Show
  26. ^ Chepstow Mari Lwyd
  27. ^ Cymdeithas Cymraeg Cas-gwent, Cil-y-coed a'r cyffiniau
  28. ^ Cymdeithas Cymraeg Cas-gwent, Cil-y-coed a'r cyffiniau.
  29. ^ Hoggin' the Bridge
  30. ^ The Chepstow Society
  31. ^ Chepstow Museum
  32. ^ Chepstow town council: events and activities
  33. ^ Chepstow-Cormeilles Twinning association
  34. ^ "BBC - South East Wales - Chepstow's Widders take morris dance to France". BBC News. 25 בפברואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ History Of Chepstow Racecourse
  36. ^ "Welsh League Division 3".
  37. ^ Our History
  38. ^ Chepstow Town Council: Recreational and social organisations
  39. ^ Chepstow Town Council: Sporting Opportunities
  40. ^ GBrAthletics: IAAF World Cross Country Championships.
  41. ^ "Celtic Trail" (PDF). mediafiles.thedms.co.uk.
  42. ^ Owen, Bill. "The 2016 Chepstow Cycling Event - The Chepstow Grand Prix - For Elite Riders". אורכב מ-המקור ב-2018-08-13. נבדק ב-2018-09-08.
  43. ^ Chepstow Leisure Centre at Monmouthshire Council site.
  44. ^ "Chepstow Harriers". sites.google.com.
  45. ^ Chepstow Town Council: other close attractions
  46. ^ TripAdvisor: Chepstow attractions.
  47. ^ British Listed Buildings: Chepstow
  48. ^ Cadw, Chepstow Castle
  49. ^ Wye Valley Walk
  50. ^ Chepstow Town Council: The Town Gate & Port Wall
  51. ^ Chepstow Town Council: The Parish and Priory Church of St Mary
  52. ^ Chepstow Town Council: Chepstow's Bridges
  53. ^ Chepstow Town Council: Chepstow Racecourse
  54. ^ Battle to save 18th century country house
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צ%27פסטו&oldid=38236320"