דיאמנטינה
| |||||||
 | |||||||
| רחוב בדיאמנטינה | |||||||
| מדינה |
 ברזיל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 מינאס ז'ראיס | ||||||
| תאריך ייסוד | 6 במרץ 1831 | ||||||
| על שם |
יהלום  | ||||||
| שטח | 3,869.83 קמ"ר | ||||||
| גובה | 1065 מטרים | ||||||
| אוכלוסייה | | ||||||
| ‑ בעיר | 47,702 (2022) | ||||||
| קואורדינטות | 18°14′17″S 43°36′40″W / 18.238073°S 43.611013°W | ||||||
| http://www.diamantina.mg.gov.br/ | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
 | |||||||
  | |||||||
דיאמנטינה (בפורטוגזית: Diamantina) היא עיר[דרושה הבהרה] במדינת מינאס ז'ראיס בברזיל, כ-290 ק"מ צפונית לבלו הוריזונטה. בשיא תפארתה, במאה ה-19, הייתה דיאמנטינה מרכז חשוב לכריית יהלומים. כיום דיאמנטינה היא עיר קטנה בת כ-45,000 תושבים. עברה המפואר ניכר בבתיה, שרבים מהם נבנו בסגנון הבארוק. הודות לכך, הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של העיר כאתר מורשת עולמית ב-1999.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנדיראנטס שיצאו מסאו פאולו הקימו ב-1713 יישוב בשם אריאל דו טיז'וקו (Arraial do Tijuco), במורדות העמק שיוצר נהר ז'קיטיניונואה. ב-1720 התגלה כי סביב העיר אתרים רבים בהם ניתן לכרות יהלומים. בתחילה הכרייה התבצעה באופן פרטי ואקראי, אך משהתגלה הדבר לכתר הפורטוגלי, הוקם ב-1731 מוסד בשם דמרקסאו דיאמנטינה (Demarcação Diamantina), שפיקח על הכרייה באריאל דו טיז'וקו ובעיירות נוספות בסביבה. ב-1734 הוקמה אינטנדסיית היהלומים, שהעניקה זיכיונות כרייה, ופיקחה על מכירת היהלומים. ב-1771 הלאים הממשל הפורטוגלי את המכרות, ומאז ועד 1845 הפעילה אותם חברת רֶאָל אקסטרסאו דו דיאמנטה (Real Extração do Diamante).
מלבד פעילותה בכל הנוגע ליהלומים, פעלה אינטנדנסיית היהלומים גם כתחליף לעירייה. רק ב-1831, עשור לאחר עצמאות ברזיל, הונהג באריאל דו טיז'וקו שלטון מקומי, וב-1838 היא הוכרה כעיר. השם דיאמנטינה החליף את אריאל דו טיז'וקו, והוא מרמז על המשאב העיקרי בעיירה באותה העת (Diamante בפורטוגזית - יהלום).
ב-1845 החליף את ראל אקסטרסאו דו דיאמנטה תאגיד חדש בשם "אינספטוריה דוס טרנוס דיאמנטינוס" (Inspetoria dos Terrenos Diamantinos; מילולית: הפיקוח על אדמות היהלומים). בתקופה זו התפתחו אמצעים מכניים יעילים יותר לכריית יהלומים, והתעשייה הסובבת אותם, שכללה מלטשות וצורפים, התבססה באזור כולו. עם זאת, גילוי יהלומים בדרום אפריקה הביא לירידה חדה במכירות היהלומים מברזיל, ולדעיכתו של הענף, וב-1906 גם נסגרה האינספטוריה. ב-1914 נחנכה מסילת הברזל שחיברה את דיאמנטינה עם שאר חלקי ברזיל, אך בשלב זה, דומה כי היא איחרה את הרכבת.
את תעשיית היהלומים החליפה תעשיית טקסטיל, שהחלה לפעול בסוף המאה ה-19. אף שהעיר איבדה מזוהרה ומיוקרתה, תעשייה זו היא שהבטיחה את המשך קיומה. דעיכתה של העיר במאה ה-19 גרמה לכך שמרכזה קפא על שמריו, לא נבנו בו מבנים חדשים ומודרניים, ובכך נשמר אופייה הארכיטקטוני של העיר כפי שהיה באותה מאה.
ב-1938 הכריז המוסד הברזילאי למורשת היסטורית ואומנותית לאומית על דיאמנטינה כאתר מורשת היסטורית לאומי, ומוסד זה פועל גם למען שימור מבנים במרכז ההיסטורי של העיר. ב-1999 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי כאתר מורשת עולמית.
כיום מתבססת כלכלת העיר על תיירות, חקלאות, שירותים ומעט תעשייה.
מבנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם המבנים הבולטים במרכז ההיסטורי של העיר נמנים מבנים אלה:
- קאזה דה גלוריה (Casa da Glória) מורכב משני מבנים משני צדיו של רחוב גלוריה, המחוברים ביניהם בגשר. הבית שימש בתחילה את האינטנדנטים ששלטו בה, ובהמשך את בישוף העיר. כיום שוכן בו המכון לגאולוגיה.
- קאזה דו אינטנדנטה קאמרה (Casa do Intendente Câmara). גם מבנה זה שימש את האינטנדטים, וכיום פועל בו מוזיאון לאמנות נוצרית. בקומה השנייה של הבית שני אולמות שתקרותיהם מכוסות בציורים.
- כנסיית נוסה סניורה דו קארמו (Igreja de Nossa Senhora do Carmo). הכנסייה נבנתה בין 1760 ל-1765, והיא כוללת יצירות אמנות ועיטורים מזהב.
- כנסיית נוסה סניורה דו רוזאריו דוס פרטוס (Igreja do Nossa Senhora do Rorsário dos Pretos) נבנתה ב-1731, והיא הכנסייה העתיקה ביותר בעיר.
- כנסיית מרסס (Igreja das Mercês) נבנתה ב-1772, וב-1778 נוסף לה מבנה מגורים לכומר, בתכנונו של ז'וזה מנואל פריירה.
- כנסיית סאו פרנסיסקו (Igreja São Francisco), כנסייה פרנציסקנית שנבנתה בין 1771 ל-1772.
- השוק העירוני (Mercado Municipal), ידוע גם בשם "השוק הישן" (Mercado Velho). השוק שוכן בתוך מבנה בעל קשתות עץ, שנבנה בידי הצבא ב-1835. המבנה נתן השראה לאדריכל אוסקר נימאייר, שתכנן את פלאסיו דה אלוורדה, משכן נשיאי ברזיל בברזיליה.
- בית שיקה דה סילבה (Casa da Chica da Silva). בית זה היה שייך לסוחר היהלומים ז'ואאו פרננדס דה אוליביירה ולבת זוגו שיקה דה סילבה, בת-תערובת ושפחה לשעבר, שהפכה לסמל של שחרור מעבדות ומכבלי המעמדות.
- קזראו דו פורום (Casarão do Fórum), בניין מועצת העיר.
- בית ז'וסלינו קוביצ'ק (Casa de Juscelino Kubitschek). בית הולדתו של נשיא ברזיל לשעבר, ז'וסלינו קוביצ'ק משמש כיום כמוזיאון המוקדש לו.
כן פועלים בדיאמנטינה מוזיאונים ליהלומים, לדפוס, לכריית זהב, ועוד.
הווספראטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הווספראטה (Vesprata) היא תהלוכה של מוזיקאים ברחובותיה של דיאמנטינה, שמסתיימת במופע שבו המוזיקאים מנגנים ממרפסות מסביב לאחת הכיכרות בעיר, בהנחייתו של מנצח. הווספראטה היא חידוש של מנהג ישן, שחודש בסוף המאה ה-20 כדי למשוך תיירים לעיר. היא נערכת אחת למספר שבתות, בשעות הערב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דיאמנטינה (בפורטוגזית)- דיאמנטינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
 | |
|---|---|
|