דיסקברי (אונייה)

"דיסקברי"
RRS *Discovery*
	אוניית המחקר "דיסקברי" באנטארקטיקה
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מפרשים עם מנוע קיטור לעזר
צי	הצי המלכותי הבריטי (1901–1904, 1923–1931)
דגל הצי
חברת ספנות	בעלים:; Dundee Heritage Trust, מאז 1985
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Dundee Shipbuilders Company
תחילת הבנייה	1900
הושקה	21 במרץ 1901
תקופת הפעילות	1901–הווה (כ־123 שנים)
אחריתה	אוניית מוזיאון
מיקום	דנדי, סקוטלנד
מידות
הֶדְחֶק	1,570 טון
תפוסה	736 טון ברוטו
אורך	172 רגל (52 מ')
רוחב	33 רגל (10 מ')
נתונים טכניים
מהירות	8 קשרים (15 קמ"ש)
גודל הצוות	11 קצינים ו-36 מלחים
מספר תרנים	3
סוג המעטה	מעטה בארק
הנעה	מפרשים, מנוע קיטור 450 כוחות סוס
צורת הנעה	מדחף

אוניית המחקר "דיסקברי" (באנגלית: RRS Discovery) הייתה אוניית מפרשים ומנוע קיטור שנבנתה בדאנדי שבסקוטלנד ויועדה לעריכת הפלגות חקר לאנטארקטיקה. היא הושקה ב-1901, והייתה אוניית העץ התלת-תורנית האחרונה שנבנתה בבבריטניה. היא החלה את שירותה כאוניית "המשלחת הבריטית הלאומית לאנטארקטיקה" בהנהגת רוברט פלקון סקוט וארנסט שקלטון, המוכרת יותר בשם "משלחת דיסקברי".

אחרי מסעה המוצלח לאנטארקטיקה נמכרה האונייה, ובשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה שימשה אוניית סוחר בין אנגליה וקנדה. ב-1923 רכשה הממשלה הבריטית את "דיסקברי" כדי להוביל משלחת חקר לאוקיינוס הדרומי, והיא האונייה הראשונה שהוכתרה בשם "אוניית מחקר מלכותית" (אנ'). "דיסקברי" ערכה הפלגת מחקר אוקיינוגרפי שנמשכה שנתיים – "מחקרי דיסקברי" (אנ') – במהלכה אספה נתונים חשובים אודות האוקיינוסים והסביבה הימית, והיא המשלחת המדעית הראשונה שחקרה את אוכלוסיית הלווייתנים. מ-1929 עד 1931 שימשה כאוניית משלחת החקר הבריטית, אוסטרלית וניו זילנדית לאנטארקטיקה (BANZARE) בראשותו של דאגלס מוסון. היה זה מחקר גאוגרפי ימי ויבשתי גדול באזור הידוע כיום בשם הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית.

עם שובה שימשה כאוניית לימוד עוגנת וכאטרקציה תיירותית בלונדון. ב-1979 נמסרה לידי Maritime Trust (אנ') כדי לשמש אוניית מוזיאון. ב-1986 הועברה לדאנדי, העיר בה נבנתה, שוחזרה למראה המקורי כאוניית מחקר אנטארקטי, והיא כיום אחד האתרים התיירותיים הפופולריים ביותר בעיר. "דיסקברי" היא אחת מבין שתי אוניות משלחת מהעידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה ששרדו לימינו; האונייה השנייה היא "פראם" הנורווגית. אוניית הצי הארגנטינאי "אורוגוואי" (אנ'), שהפליגה לאנטארקטיקה ב-1903 והשתמרה לימינו, אינה נמנית עם קבוצה זו מאחר שלא נבנתה במיוחד לחקר אנטארקטיקה.^[1]

עיצוב

בדיונים מקדימים על בניית אונייה המוקדשת לחקר אנטארקטיקה לממשלת בריטניה נשקלה העתקת ספינתו של פריטיוף ננסן, הפראם, שתוכננה מראש למטרת חקר קטבים, אבל אונייה זו עוצבה במיוחד לעבודה בקרח הדחוס של החוג הארקטי, ואילו האונייה הבריטית נועדה לחצות אלפי מילין של אוקיינוס פתוח לפני הגיעה לאנטארקטיקה, ועל כן נבחר עיצוב מקובל יותר. הממונה על העיצוב הכללי היה ו. א. סמית', אחד מאדריכלי הצי הבכירים באדמירליות, ואילו את מנוע האונייה, הדוודים ושאר המכונות תכנן מהנדס המכונות של הצי המלכותי, פיליפ מאראק.^[2]

האונייה שאלה היבטים רבים של עיצובה (לרבות שמה) מן ה"בלאדהאונד", אונייה של ציידי לווייתנים, שנבנתה בדאנדי והוכנסה לשירות הצי המלכותי כ"אוניית הוד מלכותה דיסקברי" ב-1874 בשביל המשלחת הבריטית הארקטית אל הקוטב הצפוני. בשנת 1900 הייתה רק למספנות בודדות בממלכה המאוחדת היכולת לבנות ספינות עץ בגודל הדרוש - רק שני בוני אוניות ניגשו למכרז לחוזה - אבל נקבע, שחיוני לבנות את האונייה מעץ, הן למטרות חוזק וקלות תיקונים והן להפחתת ההשפעה המגנטית משדרית פלדה, שתאפשר את מירב הדיוק בניווט ובמיפוי. המצפן הראשי נקבע בדיוק באמצע האונייה, ושום אביזרי פלדה או ברזל לא נמצאו בטווח של מ' 9.1 מנקודה זו. מאותה סיבה הותקנו הדוד והמנועים בכיוון ירכתיי האונייה, תכנון שגם הניח מרחב מקסימלי לציוד ואספקה.

האונייה כמעט נבנתה בנורווגיה במספנת Framnæs Mekaniske Værksted, שתבנה כעבור זמן את האנדיורנס, אבל הוחלט, שאת כספי הממשלה הבריטית יש להשקיע במספנה בריטית, וה"דיסקברי" נבנתה על ידי חברת בוני הספינות דאנדי, שעסקה בעיקר בבניית כלי שיט קטנים כגון ספינות מכמורת, גוררות ויאכטות קיטור. המספנה הייתה קודם לכן בבעלות אלכסנדר סטיבן ובניו, שבנו את הטרה נובה (האונייה שרכש סקוט ב-1910 בשביל משלחתו האחרונה

האונייה עלתה 34,050 ליש"ט, ועוד 10,322 ליש"ט להכנסת מנועים ושאר מכונות ויותר מ-6000 ליש"ט ליתר הציוד והאביזרים: סך כל המחיר ששולם תמורת ה"דיסקברי" היה 51,000 ליש"ט, שווה ערך ל-4,1 מיליון ליש"ט בשער המטבע של ימינו.

ב"דיסקברי" הותקן מנוע קיטור מוסק פחמים, בעל 450 כוחות סוס, אבל הכוונה הייתה להסתמך בעיקר על מפרשים, משום שתכולת מחסני הפחם לא הספיקה לצייד את האונייה למסעות ארוכים.^[3] במהירות שיוט חסכונית של 6 קשרים (11.1 קמ"ש) נשאה רק די פחם ל-12,320 ק"מ של הפלגה מונעת קיטור; המסע לניו זילנד כיסה יותר מ-19,000 ק"מ. ב-8 קשרים (14,2 קמ"ש) יכלה לשייט רק 8,150 ק"מ במנוע קיטור.

ה"דיסקברי" הותקנה כתלת-תורנית (התורן הקדמי והראשי מצוידים במפרש מרובע והתורן האמצעי נושא מפרש קדמי ואחורי) ושטח המפרשים הכולל המקסימלי היה 1142 מ"ר. בהתאם לנוהל של ספינות המפרד מודרניות ביותר לשעתן, ה-windjammer, נשאה מפרשים עליונים מחולקים כדי לצמצם את גודל צוות הסיפון שנדרש לטיפול בהם והמעשנה צוידה בצירים בבסיסה, כדי שאפשר יהיה להניחה על הסיפון כשהמפרש האמצעי הגדול הועלה בלב ים. ה"דיסקברי" הייתה קצת יותר מהירה בשייט מפרשים מאשר עם מנוע - השיא שלה במרחק שעברה במשך 24 שעות הוא 358 ק"מ, שווה ערך ל-9.2 קשרים (17 קמ"ש).

האונייה הייתה בעלת שדרית עץ מאסיבית, שתוכננה לעמוד בקפיאה בקרח בלי להתנפץ. בעת השקתה נחשבה "דיסקברי" לספינת העץ החזקה ביותר שנבנתה מאז ומעולם. מסגרת השדרית, שנקבעו בצפיפות גדולה בהרבה מן המקובל, יוצרו מקורות מוצקות של עץ אלון בעובי של עד 27.9 ס"מ. השדרית החיצונית נבנתה בשתי שכבות - אחת בעובי 15 ס"מ והקליפה החיצונית בעובי של כ-12.7 ס"מ. ציפוי שלישי הושם בתוך המסגרות ליצירת תחתית וקליפה כפולות סביב כל השדרית כמעט. מכך השתמע, שבמקומות מסוימים היה עובי השדרית מעל 60 ס"מ, פרט שתרם לא רק לחוזק אימתני אלא גם לבידוד מצוין בפני הקור. עקב מבנה האונייה, אי אפשר היה להתקין אשנבים (והתקנתם הייתה מחלישה את השדרית), כך שצוות הסתמך על "פתחי פטרייה" לאוורור על הסיפון להכנסת אוויר ואור אל בטן האונייה.

העץ ששימש לקורות החיפוי משתנה בהתאם למיקום הנחתן באונייה ולמטרה שישמשו במבנה: המבנה הפנימי הוא אורן סקוטי ואילו הקליפה בעובי 15 ס"מ עשויה מעצי אורן עתירי שרף (pitch pine), מהגוני הונדורס או אלון. השדרית החיצונית עשויה מבוקיצה אנגלית וגרינהארט. קורות אלון נמשכות לרוחב השדרית ליצירת שלושה סיפונים - קורות הסיפון התחתונות הן בעובי 27.9 סמ"ר בהצטלבות וממוקמות במרחק של פחות מ-90 ס"מ זו מזו לאורך האונייה. שבע מחיצות רוחב, גם הן מעץ, מחזקות את המבנה ומבטיחות, ששום הצפה כתוצאה מנזקי קרח לא תוכל להציף את כל האונייה. כדי למנוע נזק ממצופי קרח או ריסוק אפשר להעלות את המדחף הדו-להבי ולהרחיקו ואת משוט ההיגוי אפשר לפרק בנקל ולאחסנו על הסיפון. החרטומים מצופי הברזל היו מוטים בשיפוע חד, כך שבהתנגשות עם הקרח ונגיחתו הם יטפסו מעל שוליו וימחצו אותו בכובד משקל האונייה. בכל אחת משוחות הפחם משני הצדדים היה מיכל פלדה בעל תכולה של 60 טון מים חיים. בשיוט הארוך באוקיינוס אל ניו זילנד וממנה יכלו המכלים האלה להכיל תוספת פחם, אבל למסע הארוך לאנטארקטיקה הייתה חשיבות רבה יותר לתוספת המים. מכלי המתכת תרמו גם לחוזק השדרית התחתונה מסביב לחללי הדוד והמנוע.

ב-16 במרץ 1900, הודות לתרומות משמעותיות למשלחת המתוכננת מנותני החסות ליולין ו. לונגסטף וממשלת בריטניה, החלה בניית ה"דיסקברי" במספנות דנדי בדנדי, סקוטלנד. היא הושקה בשפך הנהר טיי ב-21 במרץ 1901 בידי ליידי מרקהם, אשתו של סר קלמנטס מרקהם, נשיא החברה הגאוגרפית המלכותית.^[4]

היסטוריה

המשלחת הבריטית הלאומית לאנטארקטיקה

ערך מורחב – משלחת דיסקברי

המשלחת הבריטית הלאומית לאנטארקטיקה יצאה מאנגליה פחות מחמישה חודשים אחרי השקת "דיסקברי" ורק שבע אחרי שהאונייה יצאה מדנדי. לוח הזמנים הזה הותיר מעט מאוד זמן להעביר את האונייה ניסויים בים והמסע לניו זילנד היה גם שיוט ההרצה של האונייה החדשה. התרשמותו הראשונה של סקוט מן האונייה הייתה גרועה - הוא סבר שהיא איטית ובלתי נענית, ושהשידרית הרדודה שלה, שנבנתה ללא בליטות כדי לשפר את התקדמותה בקרח, מספקת יציבות מינימלית."דיסקברי" נעה-נדה בכבדות מצד לצד בים הפתוח (תנודה של 94 מעלות - 47 מעלות לכל צד של אנך - תועדה באוקיינוס דרומי ונטתה לסטות אנה ואנה מנתיבה. שקלטון תיאר את האונייה כמפרשית גרועה, שנשאה יותר מדי מפרש מאחור ופחות מדי לפנים, ואילו סקוט דאג, ששדרית האונייה איננה מתאימה לעבודה בקרח דחוס. אבל אחרי שהמשלחת הגיעה אל הארבעים הגועשים, גילתה האונייה עמידות ימית מצוינת ומשום שהייתה כבדה ונשאה שטח מפרש מועט יחסית לגודלה, יכלה להתקדם יפה ברוחות חזקות ובים סוער בלי לקפל חלק מן המפרשים. ירכתיה המעוגלות שלא כמקובל והבולטות החוצה של "דיסקברי" (אחד השינויים העיקריים מעיצוב ה"בלאדהאונד" המקורי), לא זו בלבד שסיפק יתר הגנה למשוט ההיגוי אלא גם מנע מן הגלים העוקבים, פרט לגדולים ביותר, להתנפץ על חלקה האחורי של האונייה והשאיר את הסיפונים יבשים, אף כי הירכתיים היו מועדים "להיחבט" בגלים ולחולל רעש במגורים ובחדר האוכל של הקצינים.

האונייה הוכנסה למבדוק בפעם הראשונה בליטלטון, ניו זילנד, והנגר, פרדריק דיילי, הכין דין וחשבון ארוך לפרט את המספר הרב של חורי ברגים ריקים וחיבורי שדרית רופפים שמצא. מי שיפוליים בגובה 1.8 מ' חילחלו אל תחתית השדרית ואל בטן האונייה ונאספו שם בגלל חיבורים שלא נאטמו כהלכה בחיפוי הקורות. בעוד התקלות האלה מתוקנות, התעוררה מחלוקת קשה בין החברה הגאוגרפית המלכותית לבין מספנות דנדי בשאלה, מי אחראי לפגמים האלה, אבל ה"דיסקברי" הפליגה לאנטארקטיקה ב-21 בדצמבר 1901 אחרי שלושה שבועות בניו זילנד.

חמישה חודשים אחרי שיצאה לדרך ב-6 באוגוסט 1901 מהאי וייט, צפתה המשלחת בקו החוף של אנטארקטיקה ב-8 בינואר 1902. במשך החודש הראשון החל סקוט למפות את קו החוף. אחר, לקראת החורף, עגן במצר מקמרדו. האונייה נועדה להישאר שם, כלואה בקרח, למשך שנתיים הבאות; המשלחת ציפתה לחרוף שם ולהמשיך הלאה באביב. על אף זאת, המשלחת יכלה לקבוע שאנטארקטיקה היא למעשה יבשת והצליחה לקבוע את מיקומו של הקוטב המגנטי. סקוט, שקלטון ואדוארד וילסון גם הגיעו לקצה הדרום של אותו זמן ב-82 מעלות ו-18 דקות. האונייה שוחררה לבסוף ב-16 בפברואר 1904 הודות לשימוש בחומרי נפץ מבוקרים, שאפשרו לה לסלק את הקרח בנגיחות והסטות וכך לפרוץ בו נתיב. "דיסקברי" הפליגה לבסוף הביתה והגיעה אל ספיטהד ב-10 בספטמבר 1904.^[5]

ספינת משא

המשלחת הבריטית הלאומית לאנטארקטיקה התקבלה בקולות שבח והלל עם שובה, אבל מצאה עצמה גם בצרות פיננסיות חמורות, ועל כן, בשנת 1905, נמכרה "דיסקברי" ל"חברת מפרץ האדסון", שהשתמשה בה כספינת משא בין לונדון למפרץ האדסון, קנדה, עד מלחמת העולם הראשונה, כשהחלה להעביר תחמושת לרוסיה. ב-1916 הושאלה האונייה לממשלת בריטניה להצלת הקבוצה ממשלחת אנדיורנס של שקלטון, שנתקעה על אי הפיל, אבל האנשים חולצו משם לפני בואה. ב-1917 העבירה "דיסקברי" אספקה לרוסים הלבנים בעת מלחמת האזרחים ברוסיה. עם שוך הקרבות נחכרה "דיסקברי" על ידי חברות שונות לעבודה באוקיינוס האטלנטי, אבל אוניות סוחר חדשות וחדישות ממנה דחקו את רגליה והיא הושבתה לאחר זמן לא רב ועשתה את שנות ה-20 המוקדמות במטה של צופי הים בסטפני.

חקירות דיסקברי

בשנת 1923 שפר עליה שוב גורלה, כשנציגי הכתר למושבות רכשו אותה לעוד עבודת מחקר באנטארקטיקה. היא נרשמה מחדש בחברת סטנלי, איי פוקלנד כספינת מחקר מלכותית ועברה שיפוצים בשווי 114,000 ליש"ט. באוקטובר 1925 הפליגה "דיסקברי" אל האוקיינוס הדרומי למפות את דפוסי הנדידה של הלווייתנים, כחלק מחקירות דיסקברי, עם הזואולוג סר אליסטר הארדי על סיפונה. תפקידה כספינת מחקר נמשך כשממשלת בריטניה השאילה אותה למשלחת החקר הבריטית, אוסטרלית וניו זילנדית לאנטארקטיקה. בתפקידה זה שימשה במסעות בשתי עונות קיץ בשנים 1929 ו-1931.

נערים צופים/גדודי צוערים ימיים

בשובה לבריטניה, לאחר שימיה כספינת מחקר תמו, הושמה "דיסקברי" בהמתנה עד 1936, כאשר ניתנה לתנועת הצופים כספינת אימונים נייחת לצופי הים בלונדון.^[6]^[7] בתקופת מלחמת העולם השנייה נלקחו ממנה המנועים והדוודים כגרוטאות מתכת לסיוע במאמץ המלחמתי. מאחר שאחזקתה הייתה יקרה מדי לתנועת הצופים, הועברה "דיסקברי" בשנת 1954 לאדמירליות וגויסה באופן רשמי כספינת הוד מלכותה "דיסקברי" לשמש כספינת תרגול לעתודות הצי המלכותי וכן כספינת אימונים לצוערים הימיים של וסטמינסטר. עם חלוף השנים, התדרדר מצבה וכלא יכלה עוד להביא תועלת לצי, ריחפה עליה סכנת גריטה. קרן הימאים, שקיבלה אותה לטיפולה בשנת 1979, הצילה אותה מחצר הגרוטאות. כשעתידה מובטח, הועגנה תחילה בנהר התמזה לצד ספינות הצי "כריזנטמום" ו"פרזידנט", ובהמשך ברציפי סנט קתרין. במשך זמן הזה, המשיכה להיות בית וספינת אימונים לצוערי הים של וסטמינסטר. היא הוסבה שוב לעיצוב של ספינת מחקר מלכותית והייתה פתוחה לקהל כמוזיאון. יחידת צוערי הים העתיקו את מושבם עם הזמן לאתר יבשתי בפימליקו, שמוקם בקומת הקרקע המשופצת של שיכון מועצה מקומי. קרן הימאים הוציאה כ-500,000 ליש"ט על שיפוץ ושיקום חיוני עד שהאונייה הועברה לבעלות קרן מורשת דנדי בשנת 1985.

דיסקברי פוינט, דנדי

ב-28 במרץ 1986 יצאה "דיסקברי" מלונדון על סיפון אוניית המשא "הפי מרינר" כדי להפליג הביתה אל העיר שבה נבנתה. היא הגיעה אל הנהר טיי ב-3 באפריל. האונייה, שהועברה אל מעגן שנבנה לפי הזמנה ב-1992, היא כיום נקודת העניין המרכזית באטרקציית המבקרים של דנדי, "דיסקברי פוינט". היא מוצגת במעגן שנבנה במיוחד למטרה זו, בתצורה קרובה ככל האפשר למצבה בשנת 1924, כאשר שופצה במספנת ווספר בפורטסמות'. היא רשומה כחלק מן הצי ההיסטורי הלאומי. "דיסקברי פוינט" מוכרת כמוזיאון לכל דבר וזכתה באינספור פרסים לאומיים,^[8] לצד היותה אטרקציית תיירות בסיווג 5 כוכבים. ב-2008 הוגדרו "דיסקברי" ואוספי הקטבים הקשורים אליה כ"אוסף מוכר בעל חשיבות לאומית".

מאז שנות ה-90', מתמקד מוזיאון "דיסקברי פוינט" בפרשנות לאונייה בכל מסעותיה, עם פריטים אישיים מצוות האונייה כמו גם מידע על פעילויותיה המדעיות. מגוון הפריטים נע ממשחקים ששיחקו אנשי הצוות במשלחת הראשונה של "דיסקברי" עד דגימות של חיים ימיים. המוצגים החשובים ביותר בתצוגה הם הרובה של קפטן סקוט ומקטרתו. שלושת מסעותיה העיקריים, המשלחת הבריטית הלאומית לאנטארקטיקה (1904-1901), משלחת דיסקברי האוקיינוגרפית (1927-1925) ומשלחת החקר הבריטית, אוסטרלית וניו זילנדית לאנטארקטיקה (1931-1929), מוצגות כולן לצפייה ועיון במוזיאון באמצעות ראיות מוסרטות ומצולמות, לצד חפצים אותנטיים מכל תקופה בתצוגה. המוזיאון מחזיק גם במוצגים אחרים ממשלחת טרה נובה של סקוט וממשלחת אנדיורנס של שקלטון.

"דיסקברי" מתנוססת גם על סמל שלט האצולה של הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה.^[9]

לקריאה נוספת

Ranulph Fiennes, Captain Scott, Hodder & Stoughton, 2003, ISBN 0340826989

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיסקברי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של דיסקברי
אתר האינטרנט הרשמי של דיסקברי (באנגלית)

הערות שוליים

^ "Buque Museo ARA Corbeta Uruguay". Armada Argentina. Digitized copy in Internet Archive, archived from the original on 10 February 2015.
^ רג'ינלד פאונד, "Scott of the Antarctic", עמ' 34
^ http://www.nationalhistoricships.org.uk/register/39/rrs-discovery ספינות בריטיות היסטוריות, רישום 39/rrs דיסקברי
^ Fiennes, p. 40
^ Fiennes, p. 131-3
^ http://www.seascout.org/about/history-uk.html היסטוריה קצרה של צופיות ימית בממלכה המאוחדת, פרסום: אגודת הצופים של אמריקה
^ https://web.archive.org/web/20120819162139/http://www.seascout.org/about/history-uk.html ארכיב - היסטוריה, 19 באוגוסט 2012
^ http://www.rrsdiscovery.com/index.php?pageID=10 חדשות, אתר קרן מורשת דנדי
^ =http://fotw.fivestarflags.com/gb-bat.html הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה באתר "דגלי העולם"

[1] "Buque Museo ARA Corbeta Uruguay". Armada Argentina. Digitized copy in Internet Archive, archived from the original on 10 February 2015.

[2] רג'ינלד פאונד, "Scott of the Antarctic", עמ' 34

[3] ttp://www.nationalhistoricships.org.uk/register/39/rrs-discovery ספינות בריטיות היסטוריות, רישום 39/rrs דיסקברי

[4] Fiennes, p. 40

[5] Fiennes, p. 131-3

[6] ttp://www.seascout.org/about/history-uk.html היסטוריה קצרה של צופיות ימית בממלכה המאוחדת, פרסום: אגודת הצופים של אמריקה

[7] ttps://web.archive.org/web/20120819162139/http://www.seascout.org/about/history-uk.html ארכיב - היסטוריה, 19 באוגוסט 2012

[8] ttp://www.rrsdiscovery.com/index.php?pageID=10 חדשות, אתר קרן מורשת דנדי

[9] =http://fotw.fivestarflags.com/gb-bat.html הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה באתר "דגלי העולם"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]