הצי הארגנטינאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל הצי הארגנטינאי
דגלון החרטום של הצי הארגנטינאי
הדגל הימי הצבאי של הצי הארגנטינאי

הצי הארגנטינאי, או הצי של הרפובליקה הארגנטינאית או הארמדה של הרפובליקה הארגנטינאית (ספרדית: Armada de la República Argentina, ARA, ו Armada Argentina; מקובל להוסיף את הקיצור ARA לפני שמן של אוניות הצי הארגנטינאי) הוא הכוח הימי של ארגנטינה. הצי הוא אחד משלוש הזרועות של הכוחות המזוינים של ארגנטינה, יחד עם חיל האוויר הארגנטינאי וצבא ארגנטינה. יום הצי הארגנטינאי מצוין ב-17 במאי, התאריך בו ניצחה ארגנטינה בקרב מונטווידאו את הצי הספרדי, במהלך מלחמת העצמאות של ארגנטינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמירל ויליאם בראון
קרב וואלטה דה אובליגדו (Batalla de la Vuelta de Obligado)‏ 20 בנובמבר 1845, בין הצי הארגנטינאי לצי של בריטניה וצרפת. הקרב הסתיים בניצחון פירוס לבריטים ולצרפתים.
ליברטאד, אוניית הצי הארגנטינאי שנבנתה במהלך מרוץ החימוש בין ארגנטינה וצ'ילה
מורנו, אוניית מערכה של הצי הארגנטינאי, שנבנתה במהלך מרוץ החימוש מול ברזיל
המשחתת אלמירנטה בראון, של הצי הארגנטינאי. המשחתת שירתה בצי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, והושאלה לארגנטינה ב-1961. הוצאה משירות ב-1982.
הסיירת הכבדה גנרל בלגרנו, שהוטבעה על ידי צוללת בריטית במהלך מלחמת פוקלנד
מסוק אלואט III של הצי הארנגטינאי נוחת על אוניית בית חולים של צי ארצות הברית, במהלך מלחמת המפרץ.

הצי הארגנטינאי הוקם לאחר מהפכת מאי, שהסתיימה ב-25 במאי 1810, והחלה את מלחמת העצמאות של ארגנטינה. חוסה מריה סלאסר, מושל מונטווידאו הנאמנה לכתר הספרדי הטיל מצור ימי על בואנוס איירס ב-3 בספטמבר 1810. החונטה שהנהיגה את המרד הטילה על פרנסיסקו דה גורוצ'גה (Francisco de Gurruchaga) להקים כוח ימי. הוא השיג וחימש שלוש ספינות, ואייש אותן בצוותים של שכירי חרב, ימאים זרים שלא דיברו ספרדית. משימתו הראשונה הייתה להחיש סיוע למפקד צבא המורדים, מנואל בלגרנו, שהסתבך במסעו בפרגוואי. שלוש הספינות של המורדים נשלחו במעלה הנהר פרנה לכיוון מונטווידאו. המלוכנים שלחו מולם כוח של שבע ספינות, שאוישו בידי צוותים מנוסים יותר. הקרב הימי הראשון שבו נטלו חלק כלי שיט של ארגנטינה התרחש ב-2 במרץ 1811, והסתיים בהשמדת צי המורדים כולו.

בכך לא הסתיימה המערכה מול מונטווידאו המלוכנית. בשנים שלאחר מכן המשיכו המורדים לקיים מצור על מונטווידאו. ב-1814 הקים הממשל בבואנוס איירס צי נוסף, לא גדול, שמטרתו הייתה לסלק את המלוכנים מהנהרות הפנימיים של ארגנטינה ומריו דה לה פלטה עצמו. בראש כוח הימי עמד אדמירל גיז'רמו בראון (ספרדית: Guillermo Brown; שמו המקורי באנגלית היה ויליאם בראון), ועיקר אנשיו היו ימאים זרים. הוא הביס את המלוכנים בקרב על האי מרטין גרסיה, צפונית לבואנוס איירס, ב-15 במרץ 1814, ואילץ את הצי המלכותי לסגת מנהר אורוגוואי, שמוצאו לריו דה לה פלטה נשלט על ידי האי. ב-20 באפריל 1814 עגן הצי של בראון מול מונטווידאו והטיל עליה מצור ימי. הצי המלוכני, בפיקוד מיגל דה לה סיארה (Miguel de la Sierra), יצא מול צי המורדים, אך בקרב שנערך בין 15 ל-17 במאי טובעו או נלכדו רוב האוניות של הצי המלוכני, ומיעוטן נמלט לספרד או נותר בנמל. ההכרעה הימית חרצה את גורלם של המגינים המלוכנים, וב-23 במאי 1814 נפלה העיר לידי המורדים. נפילת מונטווידאו הסירה את האיום הימי מעל בואנוס איירס וכל ריו דה לה פלטה היה כעת בידיהם.

עלות החזקת הצי הייתה גדולה, ולכן רוב האוניות הופעלו על ידי פרייבטירים. בראון הוביל את הצי גם במלחמת ארגנטינה-ברזיל (18251829), וכן בהדיפת ההסגר שהטילו בריטניה וצרפת על ארגנטינה (18451850), שני מאבקים שהסתיימו בניצחון ארגנטינאי.

מרוץ החימוש הימי בדרום אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ החימוש בין ארגנטינה וצ'ילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארגנטינה ולצ'ילה היו טענות בעלות על פטגוניה, האזור הדרומי ביותר בדרום אמריקה, והדבר הביא למתיחות בין שתי המדינות עוד משנות ה-40 של המאה ה-19. באותה תקופה היה הכוח הימי של שתי המדינות קטן מאד, אם בכלל. ואולם, בעשורים הבאים החלו ארגנטינה, צ'ילה וברזיל להגדיל את כוחן הימי. תחילה התחזקה צ'ילה, כדי להתגונן מפני האימפריה הספרדית נגדה נלחמה במלחמת איי צ'ינצ'ה, 18641866. במקביל החלה ארגנטינה להתחמש, כמהלך נגד להתחמשותה של ברזיל. ארגנטינה רכשה שתי ספינות מלחמה מטיפוס מוניטור, שנקראו לוס אנדס ולוס פלטה. הספינות נרכשו ממספנת האחים ליירד, בבריטניה, בצירוף שתי ספינות תותחים. הן סופקו לצי הארגנטינאי ב-1874 ו-1875.

המתח בין צ'ילה לארגנטינה סביב הסכסוך בפטגוניה עלה ב-1872 וב-1878, כאשר אוניות מלחמה צ'ילאניות השתלטו על אוניות סוחר שהפליגו באזור הנתון במחלוקת כשהן מצוידות ברישיון ארגנטינאי. אוניית מלחמה ארגנטינאית נקטה צעד דומה ב-1877 כלפי אוניית סוחר שהיה לה רישיון צ'ילאני. מהלכים אלה כמעט והובילו למלחמה בנובמבר 1878, כאשר שייטת של אוניות מלחמה ארגנטינאיות נשלחה אל נהר סנטה קרוס, והצ'ילאנים הגיבו במהלך דומה. הסכם שלום שנחתם בחופזה מנע את העימות.

בשנים הבאות היו שתי המדינות עסוקות בעימותים אחרים, ולפיכך לא היו יכולות להכריע את תביעותיהן באמצעות כוח ימי. ארגנטינה לחמה במבצע כיבוש המדבר (18701884), ואילו צ'ילה הייתה מעורבת במלחמת האוקיינוס השקט, מול בוליביה ופרו (18791883). עם זאת, שתי המדינות המשיכו ברכישת אוניות מלחמה. מלחמת האזרחים בצ'ילה ב-1891 לא עצרה את השאפתנות הימית של צ'ילה, אלא הגבירה אותה. הצי הצ'ילאני הכריז על נאמנותו לקונגרס כנגד הנשיא והצבא, וניצחונו של הקונגרס הביא לעלייתו של מפקד הצי הצ'ילאני, אדמירל חורחה מונט לתפקיד נשיא המדינה. בעקבות הניצחון זכה הצי ליוקרה רבה ולתקציבים גדולים. לעומתו, הצי הארגנטינאי הסתבך בתמיכה במרידות שכשלו, אך המתיחות הנמשכת מול צ'ילה הביאו לכך שהדבר לא פגע בצי, בשל חיוניותו.

בין השנים 18871901 רכשה צ'ילה שלוש אוניות מערכה, חמש סיירות מוגנות ושתי סיירות משוריינות. ארגנטינה רכשה בתקופה זו שתי אוניות מערכה, שלוש סיירות מוגנות ושש סיירות משוריינות. ארגנטינה בדקה אפשרות להזמין שתי אוניות מערכה נוספות ב-1901. מרוץ החימוש בין שתי המדינות הסתיים ב-1902 בהתערבותה של בריטניה, שחששה ממלחמה שהייתה עלולה להזיק לאינטרסים המסחריים שלה באזור. בנוסף לאינטרס הברטי, שני הצדדים הבינו שהנטל הכלכלי העצום של בניית ואחזקת צי חדיש כבד מאד, ושלא יוכלו להמשיך הלאה ללא קריסה כלכלית. בהסכם שנחתם בסנטיאגו דה צ'ילה ב-28 במאי 1902 הסכימו שתי המדינות שלא להזמין עוד אוניות מלחמה בחמש השנים הקרובות ללא מתן הודעה מוקדמת של 18 חודשים. אוניות שהוזמנו ולא הושלמו נמכרו לבריטניה וליפן.

מרוץ החימוש בין ארגנטינה, ברזיל וצ'ילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד ארגנטינה וצ'ילה מתחרות זו בזו על השגת העליונות הימית, פיגרה ברזיל הרחק מאחור. בעשור האחרון של המאה ה-19 ידעה ברזיל רצף של מהפכות ומרידות, שהביאו לכך שבסוף המאה הידלדל הצי ל-45% ממצבת כח האדם שהייתה בו מספר שנים לפני כן, ושתי האוניות המודרניות היחידות היו שתי אוניות קטנות להגנת חופים. זאת, לעומת הציים הגדולים שהחזיקו ארגנטינה וצ'ילה, שהיו חדישים בהרבה. ברזיל, שאוכלוסייתה גדולה פי שלושה מזו של ארגנטינה ופי חמש מזו של צ'ילה, סברה שזכותה לתפוס מקום מוביל בין ציי אמריקה הדרומית.

שעתה של ברזיל באה עם הזינוק במחירי הקפה והגומי בסוף המאה ה-19 ובעשור הראשון של המאה ה-20. בין 75% ל-80% מהקפה בעולם היה במקורו בברזיל, והכנסות הממשלה הברזילאית עלו באופן דרמטי. פוליטיקאים ברזילאים בולטים רצו שארצם תוכר כמעצמה בינלאומית, וצי חזק נראה להם כמכשיר קריטי להשגת מטרה זו, למרות לחץ מבריטניה ומארצות הברית שלא להיכנס לתוכנית שאפתנית להגדלת הצי.

ברזיל הזמינה תחילה שש אוניות מערכה קטנות, אך ב-1906 התחוללה מהפכה בעולם הלוחמה הימית, עם השקתה של אה"מ דרדנוט. אונייה זו הייתה כה מהפכנית, עד שהפכה למעשה את כל אוניות המערכה הקיימות עד אז למיושנות (ולכן נקראו "פרה-דרדנוט"). ברזיל שידרגה את הזמנתה, ושינתה אותה להזמנת שתי אוניות מערכה חדישות על פי עקרונות הדרדנוט. בכך הייתה לכוח הימי השלישי בעולם, אחרי הצי המלכותי הבריטי וצי ארצות הברית, שהיה בעל אוניות כאלה, הרבה לפני ציים ותיקים וגדולים בהרבה כמו הצי הקיסרי הגרמני, הצי הקיסרי היפני, והצי הרוסי הקיסרי. שכנותיה של ברזיל, ארגנטינה וצ'ילה, נחרדו מעוצמתה החדשה של ברזיל ומיהרו אף הן להזמין אוניות כאלה, על אף ההוצאה העצומה שהייתה כרוכה בכך.

ברזיל התכוונה להזמין אונייה שלישית, גדולה אף יותר, אך קריסת מחירי הקפה והגומי הביאו לכך שלא תוכל לממש את הרכישה. ניסיון לרכוש אונייה אחרת נכשל בשל תחילתה של מלחמת העולם הראשונה: המספנות הבריטיות התמקדו בבניית אוניות עבור הצי הבריטי ולא הורשו, גם לא היו יכולות, לעסוק בבניית אוניות עבור ציים זרים. בריטניה רכשה את האוניות שנבנו עבור ברזיל וצ'ילה, אך האוניות הארגנטינאיות שנבנו בארצות הברית, שהייתה נייטרלית עד 1917, הושלמו ב-1915 ונמסרו לארגנטינה. עם זאת, פרוץ המלחמה הפסיק את מרוץ החימוש.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, כחלק ממירוץ החימוש האזורי עבר הצי הארגנטינאי לקראת סוף המאה ה-19 תהליך של מודרניזציה. לקראת תחילתה של המאה ה-20 כלל הצי 5 סיירות משוריינות, 4 אוניות מחופות שריון להגנת החופים, 3 סיירות מהירות מדרג שני מתוצרת בריטניה, 7 סיירות קטנות וספינות תותחים, 4 משחתות, ו-22 ספינות טורפדו. אוניות אלה נבנו בעיקר באיטליה, באיטניה צרפת וספרד, ועל סיפונן שירתו למעלה מ-600 קצינים ו-7,760 מלחים. בנוסף לצוותי האוניות, היה בצי בטליון של נחתים וסוללת ארטילריה.

ארגנטינה שמרה על נייטרליות במהלך שתי מלחמות העולם, אך המשיכה לחזק את הצי. ב-1940 היה הצי הארגנטינאי השמיני בגודלו בעולם, אחרי הציים של המעצמות האירופיות (הצי המלכותי הבריטי, הצי הצרפתי, הצי הגרמני, הצי האיטלקי והצי הסובייטי) והציים של ארצות הברית ויפן, והגדול ביותר באמריקה הלטינית. לאחר תוכנית הרחבה והתעצמות שנמשכה עשר שנים ועלתה 60 מיליון דולר, כלל הצי שתי אוניות מערכה מתוצרת ארצות הברית, שיוצרו בעשור השני של המאה ה-20 ועברו תהליך חידוש מקיף, שלוש סיירות חדישות, תריסר משחתות מתוצרת בריטניה, ושלוש צוללות. זאת, בנוסף לשולות מוקשים, יוקשות, אוניות להגנת חופים וספינות תותחים. כחלק מהרחבת הצי, נוספה לו זרוע אווירית. ארגנטינה היא אחת משתי המדינות היחידות בדרום אמריקה שהפעילה נושאות מטוסים (השנייה היא ברזיל). שתי נושאות המטוסים שהפעילה ארגנטינה היו וינטיסינקו דה מאז'ו (Veinticinco de Mayo) ואינדפנדנסיה (Independencia).

הצי הארגנטינאי היה מעורב במשך השנים בהגנה על הדיג, יחד עם משמר החופים. אחת התקריות הידועות שאירעו בתחום זה היה ירי של משחתת ארגנטינאית על מכמורתנית סובייטית, שסירבה להיענות לדרישת האונייה הארגנטינאית להתלוות אליה למאר דל פלאטה. תקריות דומות אירעו גם בשנים שלאחר מכן.

הצי הארגנטינאי נטל חלק במהפכות הצבאיות במהלך המאה ה-20. בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינה השתתפו קצינים וחיילים של הצי במלחמה המלוכלכת, בה נחטפו אלפי אזרחים ארגנטינאיים, עונו ונרצחו על ידי הכוחות הצבאיים של חונטה הצבאית השלטת. בית הספר למכניקה של הצי, שנודע בראשי התיבות ESMA‏ (Escuela de Mecánica de la Armada) היה אחד המרכזים הידועים בהם עונו הנחטפים. במהלך תקופה זו תמכו ראשי הצי בפתרון צבאי לסכסוכים הטריטוריאליים שבהם הייתה נתונה ארגנטינה מזה שנים רבות: הסכסוך עם צ'ילה על האיים בתעלת ביגל, והסכסוך המתמשך עם בריטניה על השליטה באיי מלווינס, איי פוקלנד בפי הבריטים.

מלחמת פוקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת פוקלנד

בעת מלחמת פוקלנד, אפריל - יוני 1982, היה הצי הארגנטינאי מורכב מכלי שיט שנבנו במהלך מלחמת העולם השנייה או מיד לאחריה ועברו מודרניזציה ושדרוג (צוללת אחת מתוצרת ארצות הברית, נושאת מטוסים מסדרת קולוסוס מתוצרת בריטניה, סיירת שיוצרה בארצות הברית וארבע משחתות, לצד כמה אוניות חדישות יותר (שתי משחתות מטיפוס 42 מתוצרת בריטניה, שלוש קורבטות מתוצרת צרפת, וצוללת אחת מתוצרת גרמניה). לצד אוניות המלחמה פעלו אוניות עזר, ובהן כמה מיכליות אזרחיות שחברת הספנות הארגנטינאית ELMA‏ (Empresa Líneas Marítimas Argentinas), אוניות משא, ואף שתי אוניות שוברות קרח. הצי לא היה מוכן למלחמה: שתי משחתות חדישות מסדרת MEKO, שהוזמנו בגרמניה, לא היו מוכנות עדיין, וכך גם קורבטות ומשחתות שהיו עדיין בתהליכי ייצור במדינות שונות באירופה.

הצי הארגנטינאי הוביל את הפלישה לאיי פוקלנד, אך מבחינה אסטרטגית וטקטית נטל רק חלק קטן יחסית בעימות עם הצי המלכותי הבריטי. ב-2 במאי הטביעה הצוללת הגרעינית הבריטית אה"מ קונקורר (Conqueror) את הסיירת הארגנטינאית גנרל בלגרנו, שהייתה - על פי הערכת הבריטים - בדרכה לאיים, כדי לסייע בתקיפת כוח המשימה הבריטי. 323 מלחים וקצינים ארגנטינאים (מתוך צוות שמנה 1,138 איש) נספו. הצי הבריטי איים שכל אונייה ארגנטינאית שתתרחק מהחוף יותר מ12 מייל (כ-22 ק"מ) תוטבע. בעקבות האיום הבריטי והטבעת "גנרל בלגרנו" הסתגר צי הארגנטינאי בנמליו עד סוף המלחמה.

תרומתו של הצי למלחמה הייתה בהנחתת הכוחות לפלישה הראשונית לאיים, וכן בתקיפות של מטוסי זרוע האוויר של הצי. מטוסי דאסו ברגואה סופר אטנדר חמושים בטילים נגד אוניות מדגם אקסוסט הטביעו את המשחתת הבריטית אה"מ שפילד ואת אוניית המשא אטלנטיק קונבייר, ומטוסי A-4 סקייהוק הטביעו את משחתת הבריטית אה"מ ארדנט. הצי סיפק גם בטליון של נחתים, שהשתתף בהגנה על העיירה סטנלי. טיל "אקסוסט" שהותאם לירי ממשגר קרקעי שוגר מאזור נמל סטנלי, ופגע ישירות באונייה אה"מ גלמורגן. מטוסים של הצי ביצעו גיחות סיור בניסיון לאתר את אוניות הצי הבריטי ולזהות מטרות עבור מטוסי התקיפה, ומטוסי תובלה השתתפו בסיוע הלוגיסטי.

שתי צוללות ארגנטינאיות השתתפו גם הן בלחימה. סאן לואיס פעלה סביב האיים וניסתה כמה פעמים לפגוע באוניות בריטיות, אך ללא הצלחה, כנראה בשל תקלות בטילי הטורפדו ששיגרה. סנטה פה נשלחה לאיי ג'ורג'יה במשימת אספקה עבור הכח הארגנטינאי באיים. לאחר השלימה את משימתה התגלתה בידי אוניות ומסוקים בריטיים, שהצליחו לפגוע בה ולהוציא אותה מכלל שימוש. הצוות הצליח לעגון את הצוללת ליד המזח בעיירה גריטויקן, ולאחר מכן הצטרף לכוח הקרקעי במקום. הכוח הארגנטינאי, עם צוות הצוללת, נכנע לבריטים זמן קצר לאחר מכן. הצוללת עצמה טובעה בידי הבריטים לאחר המלחמה.

סוף המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס דאסו ברגואה סופר אטנדר של הצי הארגנטינאי ממריא מסיפונה של נושאת המטוסים רונלד רייגן של צי ארצות הברית, במהלך תמרון משותף.
משחתת סאראנדי של הצי הארגנטינאי, 1990

לאחר מלחמת פוקלנד עבר הצי הארגנטינאי שינוי משמעותי. המשחתות מתקופת מלחמת העולם השנייה הוצאו מן השירות, ובמקומן נקלטו משחתות מסדרת MEKO, מתוצרת גרמניה. נקלטו גם שתי צוללות חדשות מסדרת TR-1700, גם הן מתוצרת גרמניה. התוכנית לכתחילה הייתה לרכוש שש צוללות, שארבע מהן ייבנו בארגנטינה, אך בסופו של דבר נבנו רק שתיים בגרמניה.

היכולות האמפיביות של הצי הארגנטינאי הצטמצמו באופן משמעותי עם הוצאתה מן השירות של הנחתת קאבו סן אנטוניו. האונייה הוחלפה על ידי אוניית המשא בהאיה סאן בלאס, שהותאמה לנשיאת נחתות וציוד עבור כוח אמפיבי. ב-2006 שקלה ארגנטינה רכישת אוניית לוחמה אמפיבית מסוג אוניית נחיתה בעלת מַעַגֵנָה (LPD‏ Landing Platdorm, Dock) מתוצרת צרפת, מסדרת "אוראגאן". הרכישה התבטלה לאחר שהסתבר כי בבניית האונייה הצרפתית נעשה שימוש רב באסבסט, ויצר סיכון בריאותי חמור. ב-2010 הציעה צרפת לארגנטינה לרכוש את אוניית הסער האמפיבית פודר (Foudre), אך זו נמכרה בסופו של דבר לצ'ילה. צרפת העבירה לארגנטינה גם ספינת אספקה, פטגוניה.

ב-1988 הוצאו מטוסי הסקייהוק של הצי משירות. מטוסי הקרב היחידים שנותרו בשירות הצי היו מטוסי דאסו ברגואה סופר אטנדר. ארגנטינה רכשה מישראל מטוסי סקייהוק משודרגים, אך בשל אמברגו שהטילה ארצות הברית לא הייתה ישראל יכולה לספק אותם. במקום זאת שדרגה התעשייה האווירית בישראל את מטוסי ה-S-2E טראקר ללוחמה נגד צוללות של הצי הארגנטינאי לדגם המתקדם יותר, S-2T סופר טראקר.

ב-שנות ה-90 של המאה ה-20 הוסר האמברגו, וארגנטינה יכולה הייתה לרכוש מארצות הברית מטוסי P-3 נפטון לסיור ימי, במקום מטוסי L-188 אלקטרה ששירתו בצי עד אז, והיו למעשה מטוסים אזרחיים שהוסבו למטרה זו. בנוסף, הוסבו גם מטוסי ביצ'קראפט קינג אייר דגם 200 אזרחיים למשימות סיור ימי.

נושאת המטוסים "ויינטיסינקו דה מאז'ו" הוצאה מן השירות בשנת 2000, אך הצי לא קלט אונייה אחרת במקומה. עם זאת, הצי הארגנטינאי שומר על כשירותם של טייסיו לפעילות מעל נושאת מטוסים, על ידי שיתוף פעולה עם ברזיל וארצות הברית. הטייסים הארגנטינאים מתאמנים על נושאת המטוסים הברזילאית סאו פאולו, ומתרגלי נחיתות והמראות גם מנושאות מטוסים של צי ארצות הברית העוברות מדי פעם באזור. התרגילים עם צי ארצות הברית נקראים "תמרוני גאוצ'ו-גרינגו".

ארגנטינה הייתה המדינה היחידה מבין מדינות אמריקה הלטינית שהשתתפה במלחמת המפרץ ב-1991. הצי הארגנטינאי שלח משחתת וקורבטה, ובשלב מאוחר יותר החליפו אותן קורבטה ואוניית אספקה. האוניות הארגנטינאיות השתתפו בהסגר הימי שהוטל על ידי האו"ם ובהשגת שליטה על המרחב הימי במפרץ הפרסי. המבצע הארגנטינאי נקרא "מבצע אלפיל" (Operación Alfil, ספרדית: בישוף) ובמהלכו יירטו האוניות הארגנטינאיות יותר מ-700 כלי שיט והפליגו יותר מ-40,000 קילומטרים. הצלחת המבצע סייעה לארגנטינאים להתאושש ממה שכונה "סינדרום המלווינאס".

בין 1990 ל-1992 השתתפו ספינות סיור מסדרת באראדרו של הצי הארגנטינאי בכוח המשקיפים של האו"ם במרכז אמריקה, במפרץ פונסקה. ב-1994 השתתפו 3 קורבטות מסדרת דרמונד במבצע קיום דמוקרטיה (Operation Uphold Democracy) בהאיטי. ב-2003 השתתפה אונייה ארגנטינאית לראשונה בתרגיל של קבוצת קרב ימית של צי ארצות הברית. המשחתת סאראנדי הצטרפה לנושאת המטוסים אנטרפרייז ולקבוצת הקרב שלה, וסופחה לשייטת המשחתות ה-18, כחלק מתרגיל שנערך בים התיכון.

הצי הארגנטינאי בעשורים הראשונים של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-21 משתתף הצי הארגנטינאי באימונים משותפים עם ציים שונים, ובהם צי ארצות הברית והציים של ברזיל, ספרד, צרפת, קנדה, דרום אפריקה, איטליה, אורוגוואי וצ'ילה. אימונים אלה נועדו גם כדי לגבש תורת לחימה והפעלה משותפת, ולכן הם נערכים באופן קבוע. הצי הארגנטינאי משתתף, יחד עם הצי הצ'ילאני ב"פטרול אנטארקטיקה הימי המשותף" (Patrulla Antártica Naval Combinada), שנועד להגן על כל כלי השיט המסיירים באזור אנטארקטיקה, לתיירות ולחקר מדעי. הצי אחראי גם על תחזוקת הבסיסים הארגנטינאיים באנטארקטיקה.

ב-2010 הכריז הצי על תחילת בנייתן של ארבע ספינות סיור להגנת המרחב הימי (Patrulleros de Zona Marítima) בעלות הדחק של 1,800 טון. הפרויקט היה אמור להיות משותף לצ'ילה ולקולומביה, אך לא יצא אל הפועל. באותה שנה הכריז של ההגנה של ארגנטינה על פיתוח מערכת לשיגור טילי אקסוסט ממטוסי P-3 אוריון של הצי. בנוסף, הודיע השר על פיתוח מערכת להגנת חופים שגם היא תהיה מבוססת על טילי האקסוסט.

ב-2012 נעצרה אוניית האימונים של הצי ליברטאד כאשר עגנה בגאנה. בית המשפט במקום הורה על עצירת האונייה על פי דרישת נושי החוב הלאומי של ארגנטינה. ב-15 בדצמבר 2012 פסק בית הדין הבינלאומי לחוקי הים של האו"ם (UN International Tribunal for the Law of the Sea) פה אחד שלאונייה הארגנטינאית יש חסינות, ככלי שיט צבאי, ולפיכך כל גאנה לשחרר אותה מיד וללא כל תנאים. ארבעה ימים לאחר מכן שוחררה האונייה, והגיעה לנמל מאר דל פלאטה ב-9 בינואר 2013.

כלי שיט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי הארגנטינאי סובל מתקציב נמוך, המכביד מאד על תפקודו, על תחזוקה נכונה ועל דרישות האימון והתרגול. כתוצאה מכך, רק 15 מתוך 42 כלי השיט של הצי כשירים לשיט, נכון ל-2013. תקציב הביטחון הנוכחי מאפשר את הפעלת 15 כלי השיט הפעילים למשך 11 ימים בלבד במהלך השנה כולה, ולצוללות 6 שעות צלילה בלבד. האונייה אספורה הייתה מושבתת במשך 73 ימים בדרום אפריקה בסוף 2012 בשל מחסור בחלפים. גם למשחתות מסדרת אלמיראנטה בראון חסרים חלקי חילוף, ואמצעי הלחימה שלהן אינם כשירים לשימוש, מאחר שפג תוקפם. ספינת הסיור האנטארקטית אלמירנטה איריסאר נמצאת בתיקון מאז 2007, אז נפגעה משריפה. ב-23 בינואר 2010 טבעה המשחתת סנטיסימה טרינידד בעודה קשורה למזח, לאחר שהייתה במצב אחסנה במשך עשר שנים.

משחתות וקורבטות
סדרה אוניות בסדרה כניסה לשירות הערות
D12ARAHeroina.jpg אלמירנטה בראון אלמירנטה בראון (D-10)
לה ארגנטינה (D-11)
ארואינה (D-12)
סאראנדי (D-13)
1983
1983
1983
1984
סדרת משחתות מטיפוס MEKO, שנבנו בגרמניה. מסווגות בדרך כלל כפריגטות, אך בארגנטינה מסווגות כמשחתות. כאמור, סובלות מבעיות במנועיהן, מחסור בחלקי חילוף, אימון לא מספיק של הצוות וחימוש שפג תוקפו
P45ARARobinson.jpg אספורה אספורה (P-41)
רוזאלס (P-42)
ספירו (P-43)
פארקר (P-44)
רובינסון (P-45)
גומז רוקה (P-46)
1985
1986
1987
1990
2001
2002
סדרת פריגטות מתכנון גרמני, יוצרו בארגנטינה. מסווגות בארגנטינה כקורבטות. "פארקר" (P-44) ו"רוזאלס" (P-42) מושבתות בשל תחזוקה גרועה והעדר חלקי חילוף. "ספירו" (P-43) לא פעילה, לאחר שניזוקה כשעלתה על שרטון באוגוסט 2012
P33ARAGranville.jpg דרמונד דרמונד (P-31)
גריקו (P-32)
גרנוויל (P-33)
1978
1978
1980
סדרת קורבטות מתוצרת צרפת. מסווגות בצרפת כ"אוויזו" (Aviso), המקביל לסלופ. מפליגות לעתים נדירות, בשל העדר חלקי חילוף, תחזוקה גרועה ועלות גבוהה
צוללות
סדרה אוניות בסדרה כניסה לשירות הערות
S41ARASantaCruzWWM.jpg סנטה קרוז סנטה קרוז (S-41)
סאן חואן (S-42)
1985
1987
כאמור לעיל, מצב תחזוקת הצוללות ירוד מאד
S31ARASalta.jpg סאלטה סאלטה (S-31) 1972
ספינות תקיפה וסיור
סדרה אוניות בסדרה כניסה לשירות הערות
ARA Intrepida (P 85).jpg אינטרפידה אינטרפידה (P-85)
אינדומיטה (P-86)
1974
1974
ספינות תקיפה מהירות מתוצרת גרמניה
Murature.jpg מורטורה מורטורה (P-20)
קינג (P-21)
1945
1946
ספינות סיור, משמשות בעיקר לאימונים
Dabur860.jpg באראדרו' באראדרו (P-61)
באראנקווראס (P-62)
כלורינדה (P-63)
קונספסיון דל אורוגוואי (P-64)

1978
1978
1978
1978
ספינות סיור, זהות לספינות דבור של חיל הים הישראלי
אוניות סיוע ללוחמה אמפיבית
סדרה אוניות בסדרה כניסה לשירות הערות
B52ARAHercules.jpg טיפוס 42 מותאמת הרקולס (B-52) 1976/2004 משחתת מטיפוס 42 שהותאמה ב-2004 לנשיאת נחתים ושני מסוקים לסיוע ללוחמה אמיפיבית
AMARRADO GONAIVES.jpg קוסטה סור מותאמת בהאיה סאן בלאס (B-4) 1978 אוניית משא המותאמת לנשיאת נחתות, ציוד, כלי רכב ומטען לסיוע ללוחמה אמפיבית
אוניות עזר
Q5ARAAlmiranteIrizar.jpg אלמירנטה איריזר (Q-5) 1978 שוברת קרח, מיועדת לשימוש במשימות לאנטארקטיקה. מושבתת מאז 2007 בשל נזק כבד שנגרם בשריפה. כיום (2013) בשיפוצים נרחבי בארצות הברית, בעלות של 100 מיליון דולר
Q20ARAPuertoDeseado.jpg פוארטו דֵזֵאדו (Q-20) 1978 ספינה למחקר אוקיינוגרפי
ComodoroRivadavia.jpg קומודורו ריוואדוויה (Q-11) 1974 ספינה למחקר 1974 במדע
US Navy 070504-N-8861F-015 The Argentine supply ship ARA Patagonia (B 1) participates in exercises alongside dock landing ship USS Pearl Harbor (LSD 52) to mark the beginning of UNITAS.jpg דוראנס פטגוניה (B-1) 2000 מכלית ואוניית אספקה לתדלוק וחידוש מלאים עבור אוניות הצי. תוצרת צרפת
Canalbeagle.jpg קוסטה סור קאנאל ביגל (B-3)
קאבו דה הורנוס (B-5)
1978
1979
אוניית משא
אינג'ינירו ג'וליו קראוזה (B-13) 2004 נבנתה כמכלית אזרחית, כיום משמשת את הצי כאוניית משא
ARA Suboficial Castillo (A-6) Antartida.jpg אבנאקי פרנסיסקו דה גורוצ'גה (A-3)
סובאופיסיאל קסטילו (A-6)
1974
1995
גוררות המיועדות לשימוש בים הפתוח, בשירות צי ארצות הברית במקור
ARA Teniente Olivieri (A-2) Antartida.jpg טניינטה אוליביירי (A-2) 1981 גוררת מתוצרת ארצות הברית, משמשת בעיקר במשימות לאנטארקטיקה
ARA Alférez Sobral (A-9).jpg סוטויומו אלפרז סובראל (A-9) 1972 גוררת מתוצרת ארצות הברית. נפגעה קשות מטילי אוויר ים בריטיים בעת מלחמת פוקלנד, אך שופצה והוחזרה לשירות
Q61 Ciudad de Zárate.jpg רד סיודד דה זרארטה (Q-61)
סיודד דה רוזריו (Q-62)
פונטה אלטה (Q-63)
2000
2000
2000
נועדו לתחזוקת מצופים ועזרי ניווט ימיים. היו בשירות משמר החופים של ארצות הברית לפני שהועברו לארגנטינה
ספינות מפרש
Q2ARALibertad.jpg ליברטד (Q-2) 1963 ספינת מפרשים, משמשת לאימוני קדטים
ARA Fortuna III under sail.jpg פורטונה III 2004

הזרוע האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזרוע האווירית של הצי הארגנטינאי

הזרוע האווירית של הצי הארגנטינאי (ספרדית: Comando de Aviación Naval Argentina, מילולית: פיקוד התעופה האווירית של הצי הארגנטינאי, בראשי תיבות: COAN) הוא הכוח האוויר של הצי הארגנטינאי, ואחד מארבעת הפיקודים המבצעיים שבו. ארגנטינה היא אחת משתי המדינות היחידות מבין מדינות דרום אמריקה שהפעילה נושאת מטוסים כחלק מן הצי שלה (השנייה היא ברזיל). כיום מפעילה הזרוע האווירית כ-45 כלי טיס, מטוסים ומסוקים.

חיל הנחתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיל הנחתים הארגנטינאי

חיל הנחתים הארגנטינאי (ספרדית: Comando de la Infantería de Marina, ראשי תיבות: COIM; השם הנפוץ יותר הוא Infantería de Marina de la Armada de la República Argentina, בראשי תיבות: IMARA, מילולית: חיל הרגלים הימי של הצי של הרפובליקה של ארגנטינה) הוא הכוח האמפיבי של הצי הארגנטינאי. לחיל הנחתים אותה מערכת דרגות כמו לשאר הצי. נחתים ארגנטינאיים מוצבים היום בכוחות או"ם לשמירת השלום ברחבי העולם.

דרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרגות קצונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוד נאט"ו OF-D OF-1 OF-1 OF-2 OF-3 OF-4 OF-5 OF-6 OF-7 OF-8 OF-9
סמל
גוארדיה מרינה
טניינטה דה קורבטה
טניינטה דה פרגטה
טניינטה דה נאוויו
קפיטן דה קורבטה
קפיטן דה פרגטה
קפיטן דה נאוויו
קומודור דה מרינה
קונטראלמינרטה
ויסאלמירנטה
אלמירנטה
הצי הארגנטינאי
Escudo Armada Argentina.svg
גווארדיה מרינה טניינטה דה קורבטה טניינטה דה פרגטה טניינטה דה נאוויו קפיטן דה קורבטה קפיטן דה פרגטה קפיטן דה נאוויו קומודור דה מרינה קונטראלמירנטה ויסאלמירנטה אלמירנטה
תרגום
פרח קצונה לוטננט קורבטה לוטננט פריגטה לוטננט אוניית קו קפטן קורבטה קפטן פריגטה קפטן אוניית קו קומודור הצי אדמירל משנה תת-אדמירל אדמירל
הצי המלכותי הבריטי
Naval Ensign of the United Kingdom.svg
פרח קצונה תת-לוטננט לוטננט לוטננט קומנדר קומנדר קפטן דרגה טקסית
אין מקבילה
קומודור אדמירל משנה תת-אדמירל אדמירל
צי ארצות הברית
Naval Ensign of the United Kingdom.svg
אין מקבילה אנסיין
Ensign
לוטננט זוטר לוטננט לוטננט קומנדר קומנדר קפטן דרגה טקסית
אין מקבילה
אדמירל משנה, מחצית נמוכה
Rear Admiral (Lower Half)
אדמירל משנה, מחצית גבוהה
Rear Admiral (Upper Half)
תת-אדמירל אדמירל
חיל הים הישראלי
Naval Ensign of Israel.svg
לא קיים סגן משנה סגן סרן רב-סרן סגן-אלוף דרגה טקסית
אין מקבילה
אלוף-משנה תת-אלוף אלוף רב-אלוף אין

סימני הדרגה של קצינים נענדים על הכתף או על חפתי השרוול, והם מורכבים ממספר משתנה של פסי זהב, שבעליון שבהם לולאה, בדומה לסימני הדרגה של הצי המלכותי הבריטי. במדי עבודה ולוחמה סימן הדרגה הוא סיכה ממתכת או סימן רקום על המדים. בעת הפלגה או בסרבל טיסה נענדים סימני הדרגה על החזה.

ההכשרה לקצונה נעשית בשני מסלולים: פיקודי או מטה. קצינים במסלול הפיקוד עושים את הכשרתם במכללה הימית הצבאית (Escuela Naval Militar), ואילו קצינים במסלול המטה משלימים תחילה תואר אקדמי אזרחי, ואז עוברים הכשרה קצרה במכלה הימית. היוצאים מן הכלל הם שַׁלָמִים, העוברים מסלול מלא במכללה הימית.

מסלול הקצונה הפיקודית מחולק לשלושה ענפים: הענף הימי, הכולל קציני אוניות שטח, קציני צוללות וקציני טיס; ענף חיל הנחתים; וענף הנדסי, לקציני מכונה. תת-מסלול של מסלול הקצונה הפיקודית הוא מסלול לקציני פיקוד במילואים. קצינים אלה יכולים להכשיר את עצמם בכל אחד מן הענפים של מסלול הקצונה הרגיל, אך התקדמותם מוגבלת והם יכולים להגיע לדרגה OF-4 (קפיטן דה פרגטה) בלבד.

קציני מסלול הפיקוד עונדים בימין החזה סמל המציין את ענף ההתמחות שלהם. גם חלק מקציני המטה זכאים לענוד סמל התמחות. סמלים ועיטורים אחרים כוללים את סמל בית הספר ללוחמה של הצי, כנפי צניחה, וכדומה, וגם הם נענדים בימין החזה. מדליות ועיטורים, אם הוענקו, נענדים בשמאל החזה. סימני הדרגה של קציני מטה נענדים מעל רקע המסמן את תחום ההתמחות של הקצין: רקע סגול לקציני דת, רקע כחול לקציני הנדסה, רקע אדום לקציני רפואה, רקע לבן לשַׁלָמִים, רקע ירוק לקציני משפטים, חום לקצינים טכניים, ואפור לאגף המיוחד. רקע הדרגות של קציני מסלול הפיקוד הוא כחול צי (navy blue).

בעלי דרגות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל
מרינרו סגונדו
מרינרו פרימרו
קאבו סגונדו
קאבו פרימרו
קאבו פרינסיפל
סאבאופיסיאל סגונדו
סאבאופיסיאל פרימרו
סאבאופיסיאל פריסיניספל
סאבאופיסיאל מז'ור
הצי הארגנטינאי
Escudo Armada Argentina.svg
מרינרו סגונדו מרינרו פרימרו קאבו סגונדו קאבו פרימרו קאבו פרינסיפל סאבאופיסיאל סגונדו סאבאופיסיאל פרימרו סאבאופיסיאל פריסיניספל סאבאופיסיאל מז'ור
תרגום
ימאי שני ימאי ראשון רב טוראי שני רב טוראי ראשון רב טוראי ראשי מש"ק שני מש"ק ראשון מש"ק ראשי מש"ק גבוה
הצי המלכותי הבריטי
Naval Ensign of the United Kingdom.svg
ללא מקבילה ימאי
Ordinary Seaman
ימאי כשיר דרגה ראשונה
Able Seaman class 1
ימאי כשיר דרגה ראשונה
Able Seaman class 1
ימאי ראשי
Leading Rate
מש"ק
Petty Officer
מש"ק ראשי נגד שני
Warrant Officer Class 2
נגד ראשון
Warrant Officer Class 1
צי ארצות הברית
Naval Ensign of the United Kingdom.svg
ימאי טירון
Seaman Recruit
ימאי מתלמד
Seaman Apprentice
ימאי
Seaman
מש"ק דרגה שלישית
Petty Officer 3rd Class
מש"ק דרגה שנייה
Petty Officer 2nd Class
מש"ק דרגה ראשונה
Petty Officer 1st Class
מש"ק בכיר
Chief Petty Officer
רב נגד
Senior Chief Petty Officer
רב נגד ראשי
Master Chief Petty Officer
חיל הים הישראלי
Naval Ensign of Israel.svg
טוראי אין (לשעבר טוראי ראשון) רב טוראי סמל סמל ראשון (צה"ל) רב סמל רב סמל ראשון רב סמל מתקדם
רב סמל בכיר
רב נגד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הצי הארגנטינאי בוויקישיתוף