המאסטר (סרט)

המאסטר
The Master
	כרזת הסרט באנגלית
בימוי	פול תומאס אנדרסון
הופק בידי	פול תומאס אנדרסון, דניאל לופי, מייגן אליסון, ג'ואן סלר
תסריט	פול תומאס אנדרסון
עריכה	לזלי ג'ונס
שחקנים ראשיים	חואקין פיניקס; פאטי מקורמק; אמביר צ'ילדרס; לנה אנדרה; דייוויד וורשופסקי; ויליאם ארל בראון; ג'ושוע קלוסה; ג'יליאן בל; מאדיסן ביטי; ג'סי פלמונס; פיליפ סימור הופמן; קווין ג'יי. או'קונר; איימי אדמס; ראמי מאלק; לורה דרן; פיונה דוריף
מוזיקה	ג'וני גרינווד
צילום	מיהאי מלאיימר
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	חברת ויינסטין, Annapurna Pictures
חברה מפיצה	Budapest Film, חברת ויינסטין, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	11 בספטמבר 2012
משך הקרנה	138 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה
הכנסות באתר מוג'ו	themaster
	www.themasterfilm.com
	דף הסרט ב־IMDb

המאסטר (באנגלית: The Master) הוא סרט דרמה עטור פרסים משנת 2012 שנכתב ובוים על ידי היוצר פול תומאס אנדרסון ומככבים בו חואקין פיניקס, פיליפ סימור הופמן, ואיימי אדמס. הסרט עוסק באהבה, שייכות, השלכות המלחמה על החברה, אקזיסטנציאליזם, וכמו כן חלק ניכר ממנו עוסק בדת הסיינטולוגיה ואמת קיימותה. תקופת העלילה היא ארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סרטו השישי של היוצר פול תומאס אנדרסון. בסרט מככבים פיליפ סימור הופמן, שכיכב בעבר בסרטיו, וחואקין פיניקס. במאי 2012 הודה אנדרסון כי נושא הסרט יעסוק בדת הסיינטולוגיה. דבר שעורר חילוקי דעות וציפייה לסרטו. הסרט עוסק בדמותו של פרדי קוול. יוצא החיל הים האמריקאי ונפגע פוסט טראומה ממלחמת העולם השנייה לאחר שובו מהמלחמה. פרדי הוא אדם פגוע הנשלט על ידי יצריו והסרט מתאר את פגישתו עם לנקסטר דוד (פיליפ סימור הופמן) מנהיג כת מסתורית כריזמטי, המזמין אותו להצטרף למשפחתו במסע אחר האמת.

תוכן הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח בסופה של מלחמת העולם השנייה. הגיבור הראשי, פרדי קוול (פניקס), הוא מלח הסובל מהלם קרב ואלכוהוליזם. פרדי מנסה להשתלב בחברה אך אינו מצליח להתמיד באף עבודה בשל נטייתו לאלימות ושתייה. הוא בורח מקהילה כפרית לאחר שהואשם בניסיון להרעיל את אחד הפועלים באמצעות משקה שרקח. בוקר אחד הוא מתעורר בספינה. עד מהרה הוא מגלה כי נקלע למסע של כת מסתורית בראשות לנקסטר דוד (הופמן). עוד הוא מגלה מאשתו (אדמס) כי סיפק השראה לדוד אשר מחליט לפרוס עליו את חסותו ולעזור לו לחזור לתלם. באחת מסצנות המפתח בסרט חוקר דוד את פרדי וגורם לו להתוודות על יחסי מין שקיים עם דודתו, על נטיותיו האלכוהוליסטיות ועל הרג חיילים יפנים במלחמה. בנוסף לכך מספר פרדי לדוד כי מטרתו היא לשוב לנערתו דוריס ולהתחתן איתה. בשלב זה הסרט מראה את מסלול השיקום שעובר פרדי על ידי חברי הכת ומעת לעת קופץ אחורה ומראה את הרומן של פרדי עם דוריס לפני המלחמה. פרדי מעריץ את הכריזמה של דוד ומשתקע בכת בעוד שדוד מרגיש מחויב להחלמתו של פרדי. זאת בניגוד למשפחתו הסבורה כי פרדי הוא מרגל, או לחלופין משוגע מכדי לחזור למוטב. למרות זאת, כל המשפחה נרתמת לטיפולו. למרות התקדמותו פרדי אינו מוצא את מקומו עם הקהילה ועוזב אותם. הוא נוסע לעיירת הולדתו כדי להתאחד עם דוריס. שם מתחוור לו כי היא נישאה לאחר שתקוותה לשובו נכזבה. זמן מה לאחר מכן, דוד יוצר קשר עם פרדי מאנגליה, ומזמין אותו לבוא ולצפות בהתפתחות קהילתם. פרדי בא ודוד מספר לו כיצד שניהם הכירו בגלגול קודם, ומשום כך הוא חש אחריות כלפיו. הוא מציע לו להישאר עמם או לעזוב ולא לחזור לעולם. פרדי עוזב וממשיך לחפש את מקומו. בסוף הסרט נראה כי הוא חוזר אל נקודת מוצאו הראשונה והיא הים.

משמעות וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריות רבות הושמעו בנוגע למשמעות הסרט והסמלים שבו. אחת מהן טוענת כי יש רמיזות הומוסקסואליות בין דוד ופרדי. וכי ה"מאסטר" האמיתית היא אשתו של דוד אשר תדמית הכת והמשכיותה חשובה לה בהרבה ממנו ולכן היא ממשיכה ללדת עוד ועוד ילדים. בנוסף לכך, נטען כי סצנות מסוימות בסרט הן פרי דמיונו של פרדי (סצנת הארוחה, סצנת האופנוע) וכי מה שמחזק תאוריה זאת היא הסצנה שבה נראה פרדי נרדם בקולנוע ודוד מתקשר אליו לשם מאנגליה. כמו כן, נטען כי הסרט הושפע רבות מסרטיו של קובריק ודמותו של פרדי מבוססת על דמותו של רוברט דה נירו בסרט נהג מונית - פגוע מלחמה בודד ומצולק המעוניין להיות גיבור.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונצנזוס לגבי הסרט היו הופעות המשחק. בין אם מדובר בכימיה בין שלושת השחקנים הראשיים או הקתרזיס שהצליחו ליצור. הסרט, שהיה אחת מהופעותיו האחרונות והמפורסמות ביתר של השחקן פיליפ סימור הופמן חיזק את מעמדו בהוליווד. פרט לכך, הסרט השיב בסערה לתודעת הציבור את השחקן חואקין פיניקס שהופיע לאחר מכן במספר סרטים מצליחים. עם זאת, הביקורות לגבי הסרט כולו היו חלוקות. למרות הצילום היפהפה, הפסקול החודר והבימוי, רבים היו מאוכזבים מההתייחסות לכת והשלכתה כצד משני בסרט. לאופי התסריט המבולגן וסוף הסרט אשר נתון לפרשנות. הסרט זכה לציון של 85% באתר Rotten Tomatoes. והופיע פעמים רבות ברשימת "סרטי השנה" באתרים ועיתונים רבים. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר: פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, שחקנית המשנה הטובה ביותר ושחקן המשנה הטוב ביותר וזכה בפסטיבל ונציה בפרס המשחק על הופעת השחקנים הראשיים.