פלשבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פלאשבק)

פלשבקאנגלית: היבט לאחור; בעברית: מַעְתָּק לֶעָבָר, או לפי האקדמיה ללשון: הֶבְזֵק לֶעָבָר[1]) הוא מושג בנרטולוגיה (חקר הדרך בה בנויים ומסופרים סיפורים) המשמש במיוחד בתסריטאות והמתאר אירוע בעלילה הקודם לאירוע שאליו הגיעה העלילה בסצנה הקודמת, המראה את ה"עבר" שקדם לאותה הסצנה. הפלשבק קרוי גם "אנלפסיס" (analepsis), והיפוכו הוא ה"פרולפסיס" (prolepsis; מַעְתָּק לֶעָתִיד, או הַטְרָמָה) המראה את ה"עתיד" הרחוק יותר של הזמן בו מתרחשת העלילה, מתוך כוונה לשוב לרצף הזמן לאחר סיום הסצנה. בקולנוע ובטלוויזיה, סצנות פלשבק אורכות בדרך כלל שניות ספורות או דקות אחדות.

טכניקות כתיבה אלו, כשהן מיושמות בקולנוע מאפשרות מתן מידע על עתידן ועברן של הדמויות, דבר שהוא הכרחי בתסריט, שבו המידע שאנו מקבלים הוא רק המידע המופיע על המסך. כך, למשל, כאשר מופיעה בסרט דמות השתיין הזקן בבר, סצנת פלשבק תאפשר לגלות כי השתיין הזקן היה פעם מיליונר שאיבד את רכושו. אפשרות אחרת, "שתילת" המידע בדיאלוג עלולה לגרום לדיאלוג להיראות מלאכותי וארכני שלא לצורך. רבים הספרים המשתמשים בטכניקת הפלשבק. דוגמה לכך היא ספרו של תורנטון ויילדר "הגשר של סן לואיס ריי" הפותח בתיאור התמוטטות של גשר, וחוזר בזמן אל מעשיהם של הקורבנות לאסון, ותיאור הפעולות שהביאו אותם אל הגשר ביום ובשעה בה התמוטט.

הפלשבק יכול להראות אירוע שחל לפני תחילת הסיפור, על מנת לתת מידע חשוב הנוגע לפעולות בעבר, כך, למשל, סצנות הפלשבק ב"קזבלנקה" נותנות לצופה מידע על סיפור האהבה בין ריק ואילזה (המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן) המתרחש בזמן הפלישה הנאצית לפריז בשנת 1940, כאשר ה"הווה" הסיפורי מתרחש בשנת 1942. פלשבק יכול להראות אירוע שהוצג כבר מנקודת ראות אחרת, על מנת להבהיר אירוע שנותר עד עתה סתום. כך למשל, בסרטי הבלשים מסוג "מי עשה זאת" (whodunit) מקובל להראות את הפשע ולהסתיר את המבצע, ולאחר חשיפת זהותו של האשם, להראות בסצנת פלשבק נוספת את הפשע בשלמותו, כולל המבצע.

סצנות של "פלשבק בתוך פלשבק" הן כלי תסריטאי שבו יש להשתמש בזהירות על מנת לשמור על היכולת לעקוב אחר המתרחש.

אפשרות נוספת היא שימוש בסיפור מסגרת שבו מתחיל התסריט ב"עתיד" העלילתי וחוזר לנקודת התחלה בעבר, ממנה הוא מתקדם עד שהוא שב לנקודה שהוצגה בסצנה הראשונה. כך למשל, הסרט "שדרות סאנסט" (1950) מתחיל בהתמקדות בגווייה הצפה בבריכה. קולו של השחקן ויליאם הולדן המשחק את הגיבור בסרט, מזמין את קהל הצופים לראות כיצד הוא הגיע למצב עגום זה, והסרט חוזר אחורה בזמן אל האירועים שקדמו לרצח, והובילו אליו. חלוץ השימוש בטכניקה זו הוא הסרט האקספרסיוניסטי הגרמני משנת 1919 "הקבינט של ד"ר קליגרי". פלשבקים כאלה עשויים להיות ארוכים מהרגיל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]