פיליפ סימור הופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיליפ סימור הופמן
Philip Seymour Hoffman‏
Philip Seymour Hoffman 2011.jpg
הופמן, 2011
לידה 23 ביולי 1967
ארצות הבריתארצות הברית רוצ'סטר, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 2 בפברואר 2014 (בגיל 46)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 19912014
פרסים פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיליפ סימור הופמןאנגלית: Philip Seymour Hoffman‏, 23 ביולי 1967 - 2 בפברואר 2014) היה שחקן אמריקאי. זוכה פרס אוסקר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן נולד בפיירפורט, ניו יורק שבארצות הברית למשפחה נוצרית. אביו היה פרוטסטנטי ממוצא גרמני, בעוד אמו קתולית ממוצא אירי. אביו היה עובד בכיר בחברת "זירוקס", ואימו שופטת בבית משפט לענייני משפחה. יש לו שתי אחיות ואח (גורדי הופמן, תסריטאי, שכתב את התסריט ל"אהבה לייזה", בה כיכב פיליפ). הוריו התגרשו כשהיה בן תשע. ב-1989 סיים את לימודיו באוניברסיטת ניו יורק, שם למד קולנוע ומשחק.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו הראשון כשחקן היה כנאשם בפרק בסדרת הטלוויזיה "חוק וסדר" (1991). הפריצה הקולנועית שלו הגיעה כעבור שנה, כשהופיע בארבעה סרטים, הנודע שבהם היה "ניחוח אישה", בו גילם את בן כיתתו הערמומי של צ'ארלי סימס (בגילומו של כריס אודונל). בהמשך ביסס עצמו כשחקן משנה מצליח ומוערך המגלם דמויות מגוונות וייחודיות, כשהוא עובד עם מגוון רחב של במאים בולטים, כדוגמת פול תומאס אנדרסון, ג'ואל ואיתן כהן, קמרון קרואו, ג'יי ג'יי אברהמס, ספייק לי, דייוויד מאמט, רוברט בנטון, ג'ואל שומאכר, טוד סולונדז ואנתוני מינגלה. הוא הופיע בחמישה סרטים אותם ביים פול תומאס אנדרסון ("שמונה בטוח", לילות בוגי", "מגנוליה"',"מוכה אהבה" ו"המאסטר"). ב"באהבה לייזה" שיחק לראשונה בתפקיד הראשי. הוא גילם אלמן שאשתו התאבדה, המתמכר לשאיפת אדי בנזין. ב"פרשת מאהוני" גילם פקיד בנק המנהל חיים סודיים כמהמר, ומתחיל לגנוב כספים ממקום עבודתו לאחר שנקלע לחובות. לאחר מכן המשיך לככב בתפקידי משנה בסרטים הוליוודיים מצליחים כדוגמת "ואז הגיעה פולי", "קולד מאונטן" ו"משימה בלתי אפשרית 3". עם תפקידיו האחרים נמנים בחור הומוסקסואל ("לילות בוגי", "אנשים מושלמים" ו"טרומן קפוטה"), מפסידן בודד ("אושר"), פרחח מפונק ועשיר ("ניחוח אישה" ו"הכישרון של מר ריפלי"), דמות מחנכת ("מגנוליה" ו"כמעט מפורסמים"), בריון אכזרי ("שמונה בטוח, "מוכה אהבה" ו"משימה בלתי אפשרית 3"), אומן רגיש ("סטייט פינת מיין" ו"סינקדוכה, ניו יורק"), קברניט משחק ראשי ומורד ("משחקי הרעב") ועוד.

ב-2006 זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר ובפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי על משחקו בסרט "טרומן קפוטה", בו גילם את דמות הסופר האקסצנטרי וההומוסקסואל שכתב את הרומן "בדם קר", שהזניק אותו לתודעה, אך גם הרס את חייו.

הוא היה מועמד 3 פעמים נוספות לפרס אוסקר לשחקן משנה, ב-2008, ב-2009 וב-2013 על תפקידיו בסרטים "מלחמתו של צ'ארלי וילסון", "ספק" ו"המאסטר".

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לקריירה הקולנועית המצליחה שלו, הופמן מוכר גם כשחקן תיאטרון. הוא היה מועמד פעמיים לפרס טוני: ב-2000 על "המערב האמיתי" מאת סם שפרד, בו הופיע לצד ג'ון סי. ריילי וב-2003 על העלאה המחודשת של מסע ארוך אל תוך הלילה, מאת יוג'ין או'ניל. בנוסף ביים כמה הצגות אוף ברודוויי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן היה במערכת יחסים ממושכת עם מעצבת התלבושות מימי אודונל. הם נפגשו ב-1999 כשעבדו על המחזה "In Arabia We'd All Be Kings", אותו הפיק הופמן. לזוג שלושה ילדים: בן שנולד במרץ 2003, ושתי בנות שנולדו ב-2006 וב-2008.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בפברואר 2014 נמצא הופמן מת בדירתו על ידי חברו התסריטאי והמחזאי, דייוויד בר כץ. הוא מת כנראה ממנת יתר של סמים. הוא היה בן 46 במותו.[1]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]