התנועה לאחדות העבודה
| מדינה | היישוב היהודי בארץ ישראל |
|---|---|
| מייסד | סיעה ב |
| תקופת הפעילות | 1942–1946 (כ־4 שנים) |
| אידאולוגיות | ציונות, סוציאליזם |
| נוצרה מתוך | מפא"י |
| התמזגה לתוך | התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
  | |
התנועה לאחדות העבודה הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ביישוב, שנוסדה על ידי "סיעה ב'" שפרשה ממפא"י והשתתפה לראשונה כמפלגה עצמאית בבחירות להסתדרות בשנת 1944.
"התנועה לאחדות העבודה", כמו גם המפלגות שהמשיכו אותה ("התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון" ו-"אחדות העבודה – פועלי ציון") ידועה בשם המקוצר "אחדות העבודה", אך יש להבדיל בינה ובין מפלגת אחדות העבודה, שפעלה בארץ ישראל בשנים 1919–1930.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"סיעה ב'" הייתה סיעה גדולה במפא"י, בראשה עמדו יצחק טבנקין ואהרן ציזלינג[1], מנהיג הקיבוץ המאוחד, שהייתה אופוזיציה לסיעה ג' השלטת, בראשות דוד בן-גוריון. באוקטובר 1942 הוצאו שבעה חברי סיעה ב' בתל אביב ממפא"י בגלל שסירבו לפעול על פי החלטה של המפלגה[2] ולשתף פעולה עם חברי סיעה ג' במועצת פועלי תל אביב. בכינוס של מפא"י בסוף אוקטובר 1942 בכפר ויתקין, שהוחרמה על ידי חברי "סיעה ב'", הוחלט לבטל את כל הסיעות במפלגה. חברי סיעה ב' התכנסו בתחילת נובמבר 1942 והחליטו לפנות למנהיגי מפא"י בניסיון להגיע להסכמות[3]. בסוף נובמבר 1942 הושגה הסכמה על החלפת כל החברים במועצת פועלי תל אביב[4]. למרות ההסכמות, הסכסוך נמשך בעצימות נמוכה[5]. ביולי 1943 קיימה סיעה ב' כינוס ארצי בתל אביב, בניגוד להחלטה של ועידת כפר ויתקין[6], ובסיעת הרוב עלו דיבורים על הוצאת חברי סיעה ב' מהמפלגה[7]. בדצמבר 1943 הכריזה הנהגת מפא"י על בחירות לוועידת ההסתדרות במהלך שפורש כנועד לפורר את סיעה ב'[8]. בינואר 1944 התכנסה מועצת מפא"י בירושלים והחליטה לקיים מועצה נוספת ובינתיים לחפש פשרה כדי למנוע פילוג[9]. במועצה השנייה שהתקיימה בתחילת מרץ 1944 נמנעו חברי סיעה ב' מהשתתפות בהצבעה והמועצה החליטה בלעדיהם על בחירות להסתדרות[10]. אחת מנקודות המחלוקת העיקריות בין הסיעות הייתה התנגדותה של סיעה ב' לתוכנית בילטמור מחשש שהתוכנית תביא לחלוקת ארץ ישראל. הניסיונות להביא לפשרה נמשכו אל תוך אפריל 1944[11]. במאי 1944 הקימה סיעה ב' את "התנועה לאחדות העבודה" כמפלגה[12] שתשתתף בבחירות לוועידה השישית של ההסתדרות, באוגוסט 1944. התנועה קיוותה לקבל 20%–25% מקולות הבוחרים בבחירות אלו. בתחילת יוני 1944 החליטה מועצת מפא"י על הפילוג כעובדה מוגמרת[13].
ב-27 ביוני 1944 קיימה התנועה מועצה ארצית בתל אביב בה נמסר על הקמת 65 סניפים של המפלגה[14]. בבחירות לאספת הנבחרים שהתקיימו ב-1 באוגוסט 1944 קיבלה התנועה 16 נציגים, לעומת 63 נציגים של מפא"י. בבחירות להסתדרות שהתקיימו ב-6–7 באוגוסט 1944 קיבלה התנועה כ-19% מהקולות שנתנו לה 71 נציגים מתוך 401[15], לעומת כ-23% שהיו בידה בעת שרצה כחלק ממפא"י[16]. ראשי התנועה התאכזבו משיעור התמיכה הנמוך יחסית בקיבוצי הקיבוץ המאוחד, בהם קיבלה מפא"י כ-40% מהקולות[17].
בשנת 1946 התאחדה "התנועה לאחדות העבודה" עם המפלגה הקטנה פועלי ציון שמאל למפלגה בשם חדש – "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון". בשנת 1948, התאחדה "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון" עם מפלגת פועלים השומר הצעיר למפלגה חדשה בשם "מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ"ם). בשנת 1954 התפלגו יוצאי "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון" ממפ"ם והקימו את מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון, שהתקיימה עד לאיחודה עם מפא"י ורפ"י ב-1968, במסגרת מפלגת העבודה.
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"התנועה לאחדות העבודה" בראשות יצחק טבנקין (לימים מאבות התנועה למען ארץ ישראל השלמה) דרשה מדינה יהודית בכל ארץ ישראל והתנגדה לעמדתו של בן-גוריון, שתבע הקמת מדינה יהודית לאלתר בהתאם לתוכנית בילטמור, ולו במחיר של חלוקת הארץ. לעומת זאת, מן הבחינה החברתית, נטתה עמדת "התנועה לאחדות העבודה" שמאלה מעמדתה המרכזית של מפא"י וכן נקטה עמדה אוהדת כלפי המשטר הסובייטי. הנטייה שמאלה של "התנועה לאחדות העבודה" התחזקה עם האיחוד עם "פועלי ציון שמאל" והתגברה עוד יותר בעת האיחוד במסגרת מפ"ם, עד כדי כך, שהניגוד בין עמדתה הפרו-סובייטית ובין עמדת מפא"י הביא לפילוג בקיבוץ המאוחד, לרבות חלוקת קיבוצים והוצאת חברי קיבוץ מיישובים בהם חיו עשרות שנים. משפטי פראג הביאו להתפכחות רבים מן התמיכה העיוורת במשטר הסובייטי, דבר שהביא לפרישת יוצאי "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון" ממפ"ם ולהקמת המפלגה מחדש בשם אחדות העבודה - פועלי ציון.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל (כרך שלישי, תולדות עם ישראל בעת החדשה), הוצאת דביר, 1969.
- אורי יזהר, בין חזון לשלטון – מפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון בתקופת היישוב והמדינה, הוצאת יד טבנקין, 2005.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מועצת מפא"י מתכנסת היום בירושלים, הארץ, 5 בינואר 1944
- ^ 7 עסקני האופוזיציה שלא נכנעו ל"קו" הוצאו מהמפלגה, המשקיף, 11 באוקטובר 1942
- ^ האופוזיציה במפא"י מבקשת שלום, הארץ, 10 בנובמבר 1942
- ^ שלום במועצת פועלי תל-אביב, הארץ, 29 בנובמבר 1942
- ^ ההאבקות במפא"י נמשכת, היא אלמת, ובזה הוא החדוש, הַבֹּקֶר, 3 במאי 1943
- ^ כינוס האופוזיציה במפא"י, הַבֹּקֶר, 25 ביולי 1943
- ^ לקראת מועצה מכריעה של מפא"י, הַבֹּקֶר, 22 באוגוסט 1943
- ^ סיעה ב' במפא"י לפני הכרעות, משמר, 14 בדצמבר 1943
- ^ ההכרעה הפנימית במפא"י נדחתה למועצה שניה, משמר, 11 בינואר 1944
- ^ מועצת מפא"י החליטה על בחירות חדשות, הצופה, 8 במרץ 1944
- ^ נמשך המוה"מ בסיעות מפא"י, הארץ, 11 באפריל 1944
- ^ סיעה ב' מפלגה בפני עצמה, הַבֹּקֶר, 22 במאי 1944
- ^ "סיעה ב' מפלגה לעצמה" קבעה מועצת מפא"י, הַבֹּקֶר, 4 ביוני 1944
- ^ מועצת התנועה לאחדות העבודה, משמר, 28 ביוני 1944
- ^ אושרו תוצאות הבחירות בהסתדרות, דבר, 26 באוקטובר 1944
- ^ יקום ליכוד כוחות השמאל, משמר, 13 באוגוסט 1944
- ^ משא ומתן לאיחוד בין מפא"י והתנועה לאחדות העבודה, הארץ, 15 באוגוסט 1944