התנועה הירוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התנועה הירוקה
סמל התנועה הירוקה
אפיון מפלגת מרכז-שמאל המוקדשת לענייני סביבה וחברה
אידאולוגיות ציונות ירוקה, סוציאל-דמוקרטיה
כנסות הכנסת העשרים
אותיות ה (הרשימה המשותפת לכנסת ה-18)
מנהיגים ערן בן ימיני ויעל כהן-פארן
מספר מנדטים נוכחי
1 / 120
(מתוך 24 של המחנה הציוני)
שיא כוחה מנדט אחד (הכנסת ה-20)
נוצרה מתוך נוצרה כמפלגה עצמאית
התמזגה לתוך רשימת התנועה הירוקה-מימד ובהמשך התנועה והמחנה הציוני
כרזת התנועה, הבחירות לכנסת ה-19

מפלגת התנועה הירוקה – המפלגה הסביבתית חברתית היא מפלגת מרכז-שמאל ירוקה ישראלית המתמקדת בנושאים סביבתיים-חברתיים.

התנועה הירוקה הוקמה ב-2008 על ידי פעילי שטח בתחום החברה והסביבה, וחברים בה מייסדי ארגונים, חברי מועצות ערים ואנשי הגות ואקדמיה ממגוון קבוצות החברה בישראל. התנועה דוגלת בהצבת השקפת עולם סביבתית-חברתית במוקד תהליכי קבלת ההחלטות של מדינת ישראל, ובמפה הפוליטית היא מוגדרת כמפלגה סוציאל-דמוקרטית.

התנועה הירוקה נרשמה כמפלגה ב-11 בנובמבר 2008 והתמודדה בבחירות לכנסת ה-18, ברשימה אחת עם מפלגת מימד תחת השם התנועה הירוקה-מימד. הרשימה קיבלה 27,737 קולות (0.82% מהקולות)[1]. בבחירות לכנסת ה-19, לאחר שנערכה לריצה עצמאית, חברה בהובלת יושב הראש פרופ' אלון טל (ובניגוד לבחירת ועידת המפלגה) לריצה ברשימה משותפת עם התנועה בראשות ציפי לבני. אלון טל הוצב במקום ה-13, ולא נבחר לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הוצבה יושבת הראש יעל כהן-פארן במקום ה-25 ברשימת המחנה הציוני המשותפת למפלגת העבודה הישראלית ולמפלגת התנועה.

עם בחירתו של דני עטר לראשות קק"ל, יעל כהן-פארן נכנסה לכנסת במסגרת רשימת המחנה הציוני ובכך הייתה נציגתה של הראשונה של מפלגת התנועה הירוקה בכנסת.

עיקרי המצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביבה - שיפור איכות החיים על ידי הכפלת ההשקעה בתחבורה ציבורית נקייה, מניעת זיהום אוויר באמצעות שימוש באנרגיה מתחדשת, קידום חיסכון בצריכת חשמל וביטול הקמתן של תחנות כוח פחמיות מזהמות.

חינוך וחברה - חיזוק מערכת החינוך הציבורית, שינוי מעמד המורים והנהגת תוכנית להשקעה מרוכזת בבתי הספר ויישובים בפריפריה הגאוגרפית והחברתית. קביעת יעד מחייב להקטנת שיעורי העוני בישראל, שיקום מערכת הרווחה והבריאות, עצירת שחיקת קרנות הפנסיה. מאבק למען חירות הפרט וחופש הביטוי ובד בבד פעולה למען איחוי הקיטוב בין דתיים לחילוניים. עמידה על עיקרון השוויון בין נשים לגברים במוסדות ציבור ורשויות ממשלה, והנהגת עיקרון זה בכל מוסדות התנועה, ובתוך כך גם מודל של יו"רות כפולה, בה מכהנים ערן בן ימיני ויעל כהן-פארן

מדיני - קידום פתרון של שלום על יסוד העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, תוך שמירה על ביטחונה של ישראל והבטחת שיתוף פעולה אזורי בתחומי הסביבה, התכנון והמים.

טכנולוגי - צמצום הפער הדיגיטלי, קידום נגישות, נייטרליות הרשת, תוכנה חופשית, ותקנים פתוחים של HTML וטכנולוגיות אחרות ומתן עדיפות לתוכן חופשי במערכת החינוך. (אתר ynet ציין שהתנועה הירוקה הייתה המפלגה היחידה שבמצעה מופיע פרק טכנולוגיה מלא שנוסח על ידי אנשי מקצוע בתחום[2]).

כלכלה- באוגוסט 2011 הכריזה התנועה הירוקה כי היא מאמצת את תוכנית הגרין ניו-דיל של האו"ם אשר הותאמה לישראל בפעולה משותפת שלה ושל ארגונים לא מפלגתיים. אשר מציעה לטפל במשבר הכלכלי העולמי ובמשבר הסביבתי ביחד, על ידי שורה של רפורמות כלכליות ירוקות[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לכנסת השמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הוקמה ב-2008 על מנת לנסות להיבחר בבחירות 2010, והתארגנותה הואצה עקב הקדמת הבחירות[4]. למרות הביקורת הרבה נגד מפלגת הירוקים של חלק מפעילי התנועה[5][6] נבדקה האפשרות לחבור אליהם, אך מאמצים אלה כשלו ולבסוף הוחלט להקים מפלגה חדשה[7]. עוד לפני שנרשמה כמפלגה אצל רשם המפלגות, הוקם לה אתר מזויף על ידי אלמונים, בו שוכתב חזון המפלגה[8], ועדויות הראו קשר בין האתר למתמודדת ממפלגת הירוקים[9]. בנובמבר פנתה ההתארגנות החדשה של השמאל בראשות מרצ אל התנועה במטרה לחבור אליהם, אך מועצת התנועה החליטה על התמודדות עצמאית[10].

בחירות מקדימות בתנועה הירוקה, דצמבר 2008

הבחירות הפנימיות התקיימו ב-12 בדצמבר 2008. ראשון ברשימה נבחר יושב ראש התנועה ומקימה ערן בן ימיני, איש חינוך אשר ייסד את ארגון הסטודנטים הסביבתי מגמה ירוקה. אחריו פרופסור אלון טל, מי שהקים את עמותת אדם טבע ודין וזכה באות מפעל חיים להגנה על הסביבה מהמשרד להגנת הסביבה. שלישית נבחרה איריס האן, המתכננת הסביבתית של החברה להגנת הטבע. במקום הרביעי נבחר ד"ר חוסיין טרבייה, מייסד ומנכ"ל איגוד ערים לאיכות סביבה בית נטופה, ובמקום החמישי יעל כהן-פארן, מייסדת ומנכ"ל הפורום הישראלי לאנרגיה[11].

מנכ"ל התנועה שהוביל אותה לבחירות היה שי גולוב, ממייסדי התנועה ומי שבעברו שימש דובר ומנכ"ל מגמה ירוקה. בסוף 2009 החליפה אותו נעמה כץ.

התנועה הירוקה-מימד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון המשא ומתן עם מרצ[12] חברה התנועה למפלגת מימד, והן רצו יחד לבחירות תחת השם "התנועה הירוקה מימד"[13]. שני היושבי ראש של הרשימה המשותפת היו הרב מיכאל מלכיאור וערן בן ימיני. אחריהם ברשימה הוצבו הפרופסור אלון טל והפעילה החברתית יונינה פלנברג. את הרשימה סגר יוסף תמיר, מי שמכונה "מר סביבה הישראלי", כיוון שפעל בתור חבר כנסת למען איכות הסביבה כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20.

לקראת הבחירות לכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פילוג מפלגת העבודה עקב פרישת ברק ואחרים שהקימו את סיעת העצמאות השתתף בן ימיני ב-31 בינואר 2011 בכנס "בונים סוציאל-דמוקרטיה" שנערך בסמינר הקיבוצים. כנס זה אורגן על ידי מס"ד (המטה הסוציאל-דמוקרטי) ויסו"ד. בכנס השתתפו עמיר פרץ ואישים נוספים מהעבודה בהם מזכירת המשמרת הצעירה ויו"ר מחוז ירושלים, אילן גילאון ונציגים נוספים ממרצ, שרון קטרון מוועד מרצי האוניברסיטה הפתוחה ועוד כ-200 פעילים. מטרת הכנס, שהתכנס כתגובה לקריאתו של דני גוטווין[14], הייתה בניית כוח פוליטי רב מפלגתי התומך בערכים סוציאל-דמוקרטיים.

פעילות בולטת של התנועה הירוקה הייתה עתירה לבג"ץ שדרשה מוועדת טירקל לדון מחדש בהתאמתו של אלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל ה-20, עקב החשדות בפרשת הקרקעות ביישוב בו הוא גר[15]. עקב העתירה, ובעקבות תחקיר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בעניין, בוטל המינוי[16].

ב-11 בפברואר 2010 נבחרו בוועידת התנועה אלון טל ורחלי תדהר-קנר ליושבי ראש המשותפים של התנועה[17], וזאת בעקבות מודל הנהגה שקיים במפלגה הירוקה בגרמניה.

במאי 2012 התמזגה התנועה הירוקה עם "ישראל הירוקה", תנועה פוליטית בראשות הדס שכנאי שהורכבה מפורשי מפלגת הירוקים[18].

בימים 29–30 בנובמבר 2012 קיימה התנועה הירוקה בחירות מקדימות לראשות המפלגה ולרשימתה לכנסת ה-19,[19] ולאחריהן הוכרז כי אלון טל ורחלי תדהר-קנר נבחרו שנית לראשות המפלגה[20]. הדס שכנאי הגיעה למקום השלישי בהפרש זעום מן המקום השני. בהמשך הרשימה נבחרו יפעת מאירוביץ-יפת, יורם שפר, יעל כהן-פארן, ערן בן ימיני, בועז רענן, אריה מזרחי ואופק בירנהולץ. לאחר ספירה של מעטפות הצבעה נוספות, שהיו בהקפאה בעקבות חששות לפגיעה בטוהר המידות בחלק מהמעטפות, התברר כי הדס שכנאי נבחרה ליו"ר משותפת של המפלגה ולמקום השני ברשימה במקומה של רחלי תדהר-קנר.

סמוך להגשת רשימות המתמודדים לכנסת ה-19 החליטה הנהגת התנועה הירוקה, בניגוד להחלטת ועידת המפלגה יום קודם לכן, להצטרף לרשימתה של ציפי לבני, התנועה, ואלון טל הוצב במקום ה-13 בה[21]. שכנאי הוצבה במקום ה-45 מתוך 46.

לקראת הבחירות לכנסת ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 ביולי 2013 התקיימו בחירות להנהגת התנועה הירוקה ולתפקיד הכפול של יושב ראש ויושבת ראש התנועה במשותף. המועמדים לתפקיד יושב הראש היו ערן בן ימיני ואופק בירנהולץ, ולתפקיד יושבת הראש התמודדו הדס שכנאי ויעל כהן-פארן.

לתפקיד יושבת הראש נבחרה יעל כהן-פארן, ולתפקיד יושב הראש נבחר ערן בן ימיני. שאר חברי ההנהגה שנבחרו הם: דרור בן-עמי, מוטי בליצבלאו, הדס שכנאי, ענבל כהן, אופק בירנהולץ, יפעת מאירוביץ-יפת ונטע שיינס. ניתן להזכיר כי בן-ימיני וכהן-פארן שימשו בעבר גם כשני המנהלים הראשונים של ארגון מגמה ירוקה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים התאחדה מפלגת התנועה עם מפלגת העבודה הישראלית לרשימת המחנה הציוני. בעקבות העלאת אחוז החסימה, ויתרה התנועה הירוקה על התמודדות עצמאית, לטובת שיבוץ יושבת הראש יעל כהן-פארן במקום ה-25 ברשימת המחנה הציוני, מטעם מפלגת התנועה. רשימת המחנה הציוני זכתה בבחירות ב 24 מנדטים, ולאחר היבחרו של דני עטר לתפקיד יושב ראש הקק"ל והתפטרותו מהכנסת, ב-25 בנובמבר 2015 החליפה אותו בכנסת נציגת התנועה הירוקה, יעל כהן-פארן. בכך הפכה כהן-פארן לנציגה הראשונה של התנועה הירוקה בכנסת.

נציגי המפלגה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסת חברי הכנסת הערות
הכנסת ה-18 (2009) במסגרת התנועה הירוקה-מימד אין
  • לרשימה המלאה, הכוללת את כלל מועמדי התנועה הירוקה-מימד, ראו כאן.
  • הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
  • מועמדים בולטים: ערן בן ימיני, אלון טל, איריס האן.
הכנסת ה-19 (2013) במסגרת התנועה אין
  • לרשימה המלאה, הכוללת את כלל מועמדי התנועה, ראו כאן.
  • מועמדים בולטים: אלון טל, הדס שכנאי.
הכנסת ה-20 (2015) במסגרת המחנה הציוני יעל כהן-פארן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא התנועה הירוקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוצאות הבחירות לכנסת ה-18, אתר הכנסת
  2. ^ ארז רונן, ניב ליליאן, אהוד קינן ואדר שלו, מפת המצעים: למי להצביע בתחום הטכנולוגי?, באתר ynet, 29 בינואר 2009.
  3. ^ תקציר הגרין ניו דיל - כלכלת המחר באתר התנועה הירוקה, 16 באוגוסט 2011.
  4. ^ גילי סופר, "התנועה הירוקה" נרשמה כמפלגה, אתר הסביבה.
  5. ^ איל דץ‏, האמת המטרידה על "הירוקים", באתר וואלה! NEWS‏, 24 באוקטובר 2008.
  6. ^ איתי רום, ‏האפשרות שהסקרים יתממשו ומפלגת הירוקים תעבור את אחוז החסימה מחרידה פעילים סביבתיים, באתר גלובס, 25 במאי 2008.
  7. ^ יעל עברי-דראל, בקרוב: מפלגה "ירוקה" חדשה שתרוץ לכנסת, באתר ynet, 26 במאי 2008.
  8. ^ אביב לביא, מי המתחזה שהפך את התנועה הירוקה למפלגה סהרורית?, באתר nrg‏, 12 בספטמבר 2008.
  9. ^ אהוד קינן, מי מאחורי אתר "התנועה הירוקה לישראל"?, באתר ynet, 26 בינואר 2009.
  10. ^ אייל דץ‏, התנועה הירוקה הצביעה נגד חבירה למרצ, באתר וואלה! NEWS‏, 2 בדצמבר 2008.
  11. ^ רשימת התנועה הירוקה לכנסת, אתר התנועה הירוקה.
  12. ^ התנועה הירוקה: "לא" נחרץ למרצ - דיווח על ההצבעה שהובילה לביטול האיחוד של התנועה הירוקה עם מרצ, באתר הסביבה.
  13. ^ אפרת זמר, מימד והתנועה הירוקה ירוצו ברשימה מאוחדת, באתר nrg‏, 17 בדצמבר 2008.
  14. ^ אהוד והפליטים, היום שאחרי
  15. ^ שמואל מיטלמן, עתירה: לבטל את מינוי גלנט לרמטכ"ל, באתר nrg‏, 15 בספטמבר 2010.
  16. ^ עמוס הראלנתניהו וברק נאלצו לבטל את מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, באתר הארץ, 2 בפברואר 2011.
  17. ^ צפריר רינתעל סדר יום התנועה הירוקה: צמצום הגידול באוכלוסייה, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011.
  18. ^ איחוד ירוק היסטורי: תנועת "ישראל הירוקה" מתמזגת אל מפלגת "התנועה הירוקה", 23 במאי 2012, באתר התנועה הירוקה.
  19. ^ הודעה מטעם ועדת הבחירות, 20 בנובמבר 2012, באתר התנועה הירוקה. בחירות פנימיות בתנועה הירוקה - כל מה שצריך לדעת לפני שבוחרים, 15 בנובמבר 2012, באתר התנועה הירוקה.
  20. ^ תוצאות הבחירות הפנימיות במפלגת התנועה הירוקה, 3 בדצמבר 2012, באתר התנועה הירוקה
  21. ^ התנועה הירוקה מודיעה על הצטרפות לרשימת "התנועה" בראשות ציפי לבני, 6 בדצמבר 2012, באתר התנועה הירוקה