ז'וזף ז'ופר
 | |
| לידה |
12 בינואר 1852 ריווזאלט, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
3 בינואר 1931 (בגיל 78) פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
|
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
|
| השתייכות |
צבא צרפת |
| דרגה |
גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ז'וזף ז'ק סזר ז'ופר (בצרפתית: Joseph Jacques Césaire Joffre; 12 בינואר 1852 – 3 בינואר 1931) היה מצביא צרפתי בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. תפקידו החשוב ביותר היה המפקד העליון של צבא צרפת במלחמת העולם הראשונה. קודם לכן לחם במלחמת צרפת–פרוסיה ובמלחמות קולוניאליות ושירת לסירוגין בצרפת ובמושבותיה.
בתפקידו כמפקד הצבא הצרפתי, הצליח לשמור על שלמותו ולמנוע את התפוררותו, לנוכח תנופת ההתקפה הגרמנית בפתיחת מלחמת העולם, למרות נסיגה כמעט רצופה בחמשת השבועות הראשונים של המלחמה. אחר כך עלה בידי הצבא הצרפתי שבפיקודו, בהתקפת נגד מוצלחת, לבלום את הגרמנים לא הרחק מפריז בקרב הראשון על המארן. עם זאת, ז'ופר לא הצליח לשבור את קיפאון מלחמת החפירות בשנתיים שלאחר מכן וכתוצאה מכך הוחלף.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו ותחילת הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'ופר נולד בריווזאלט (Rivesaltes) שבמחוז רוסיון בדרום צרפת, במזרח הרי הפירנאים, למשפחת כורמים קטלונית. ב-1869 החל את הקריירה הצבאית שלו בהתחילו ללמוד באקול פוליטקניק. ב-1870 השתתף לראשונה בקרב, בעת המצור על פריז (19 בספטמבר 1870 עד 28 בינואר 1871) במלחמת צרפת–פרוסיה, כקצין הנדסה בדרגת סגן משנה, האחראי על אחד הביצורים, אחרי שהמפקד הקודם סבל מהתמוטטות עצבים. אחרי המלחמה חזר ללימודיו וכאשר אלה נסתיימו הצטרף לחיל ההנדסה. לאחר מות אשתו ב-1885 ביקש ז'ופר לשרת מעבר לים.
ז'ופר שירת בהצטיינות במערכת קילונג (אוגוסט 1884 - אפריל 1885) – נחיתת כוחות צרפתיים בצפון פורמוזה (כיום טאיוואן) – ולאחר מכן בטונקין עילית (כיום בווייטנאם), בשני מקומות אלה כחלק ממלחמת צרפת-סין. ב-1888 חזר לצרפת והוצב בגדוד של רכבות, ואחר כך כמדריך בבית הספר לתותחנות בפונטנבלו (Fontainebleau). ב-1892 שירת בסנגל כאחראי לסלילת מסילת ברזל. על הכוח שבפיקודו הוטל לתגבר כוח אחר שהותקף במפתיע על ידי נוודים טוארגים. הוא הצליח להשיג ולאתר את שרידי הכוח, אך במקום לסגת, נטל את הפיקוד על שני הכוחות, התקדם הלאה, כבש את טימבוקטו, הדף את הטוארגים והשכין סדר באזור. כל זה במרחק של כ-800 ק"מ מן הבסיס הצרפתי הקרוב ביותר.
ז'ופר, שהועלה לדרגת סגן-אלוף ושהוענק לו אות הכבוד של הלגיון, חזר לצרפת. תחנתו הבאה הייתה במדגסקר, שם היה אחראי לביצור הבסיס הימי בדייגו סוארז (Diego Suarez, כיום אנטסירננה).
בשנת 1900 ז'ופר חזר שוב לצרפת, עלה לדרגת בריגדיר גנרל, היה ממונה על חיל ההנדסה, ופיקד על הדיוויזיה (אוגדה) ה-6 ועל הקורפוס (גיס) ה-2. ב-1910 ז'ופר הצטרף למועצת המלחמה העליונה כממונה על שירותי העורף.
מפקד הצבא הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1911 ז'ופר מונה למפקד הצבא הצרפתי, על ידי שר המלחמה אדולף מסימי, וזאת למרות חוסר ניסיונו היחסי בפיקוד על צבא בכלל, ובעבודת המטה הכללי בפרט. במידת מה, סייעה לו בכך נאמנותו הפוליטית לרפובליקה.
תחת פיקודו של ז'ופר צמצם הצבא הצרפתי, שתרגל תכופות מצבי מלחמה שונים, את הפערים הניכרים לרעתו, לעומת הצבא הגרמני. נראה ששינויים אלה, שז'ופר אחראי להנהגתם, עמדו לזכות יכולת עמידתו של צבא צרפת אל מול המתקפה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. החשוב בין אלה היה, ככל הנראה, שירות חובה בן שלוש שנים, אשר הונהג בשנת 1913 ואשר נראה היה שהביא לכמעט שוויון מספרי בין הצבאות באותה חזית. לאחר הנהגת שירות החובה לשלוש שנים, וכתוצאה מן השינוי במערך הכוחות, אימץ ז'ופר ועיבד עבור הצבא הצרפתי את תוכנית 17, האחרונה מבין שורה של תוכניות שהוכנו לצורך מלחמה אפשרית נגד גרמניה. התוכנית כללה גיוס וריכוז כוחות לצורך מתקפה לתוך השטח הגרמני או הבלגי, מצפונה או צפון מזרחה של צרפת, אם כי פרטיה נותרו גמישים למדי, בהתאם להחלטות ולהתפתחויות השונות. שינויים אחרים, כמו פיתוח הארטילריה הכבדה, הבשילו רק זמן מה לאחר פרוץ מלחמת העולם.
לעומת זאת, צבא צרפת, תחת פיקודו של ז'ופר, הזניח, יחסית, את מערך הביצורים, וזאת בשל הרוח ההתקפית הדומיננטית ששרתה בו.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם הראשונה, לכשפרצה בחזית המערבית באוגוסט 1914, החלה במתקפה גרמנית, שהצליחה בשלביה הראשונים לחדור לצרפת, תוך איגוף ימני (מנקודת ראות גרמנית. כלומר, מערבה ודרומה) דרך שטחי לוקסמבורג ובלגיה, בעוד שהצבא הצרפתי נכנס לבלגיה על מנת לקדם את פני התוקפים, לשווא. באין אישור של הממשלה, הצבא הצרפתי איחר לגייס את כוחות המילואים, למרות דרישתו התקיפה של ז'ופר. אך משנענתה דרישתו, פעל מערך הגיוס, שתחת פיקודו, להפליא: כשני מיליון חיילים הוסעו ב-4,278 רכבות, שרק 19 מתוכן איחרו. ז'ופר לא עיכל כהלכה את יכולתה של עוצמת האש המודרנית, בייחוד זו המשולבת במערכי הגנה. כך, מתקפת הנגד של הצרפתים לתוך שטח גרמניה מזרחה משם, באגף השמאלי הגרמני, נכשלה במהרה, תוך אבדות כבדות לצרפתים. והגרמנים, בהתקפת נגד, אף חדרו גם בגזרה זו, שבאגפם השמאלי, לשטח צרפת.
הגרמנים שבאגף הימני, לאחר שכבשו את לוקסמבורג ואת רובה של בלגיה, חדרו עמוק יותר ויותר אל שטח צרפת. אם כי הצרפתים נאלצו לסגת לכל רוחב החזית, ז'ופר הצליח, כללית, לשמור על שלמות הצבא הצרפתי, והנסיגה לא הפכה להתמוטטות. בנוסף, טיפין טיפין החל להגיע לעזרת הצרפתים כוח משלוח בריטי. כמו כן, נסיגת שרידי הצבא הבלגי הואטה ולבסוף נעצרה. משהבחין ז'ופר כי המאמץ העיקרי הגרמני מתמקד באגף הצפוני-מערבי, העתיק כוחות בהיקף גדול לאגף זה, על חשבון גזרות אחרות, וכן שלח לאותו אגף את התגבורות אשר הצליח לגייס.
"הנס על המארן"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת ספטמבר פנתה הזרוע הימנית הקיצונית של התקפת הגרמנים לכיוון דרום-מזרח, בהיותה צפונית לפריז, בניגוד לתוכנית הפלישה המקורית (תוכנית שליפן), שהכתיבה איגוף הבירה מדרום. במצב זה אגפה היה חשוף להתקפת נגד מכיוון פריז. תוך כדי ניסיון לתקן מצב זה, נוצר פער בן כמה עשרות ק"מ בין אותה זרוע לכוחות הגרמניים האחרים. ז'ופר, שלמרות שיד הצרפתים הייתה על התחתונה למן פתיחת המערכה, שמר על קור רוחו, לא איחר להבחין בהזדמנות זו לשנות את המומנטום. התקפת נגד של הצרפתים באותה נקודת תורפה בחזית הגרמנית, יחד עם עמידה עיקשת בגזרות אחרות, אילצו את הגרמנים לסגת למרחק מה לאחור, עד לנהר אן (Aisne).
מלחמת החפירות והחלפת ז'ופר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסיונות של הצרפתים לאגף את הגרמנים ממערב וניסיונות הנגד של הגרמנים, אשר נודעו יחד בשם "המרוץ אל הים", לא צלחו. קו החזית התייצב לארבע השנים הבאות למן גבול צרפת-שווייץ ועד לפינתה הדרומית-מערבית של בלגיה. במהלך הניסיונות של שני הצדדים לשבור את הקיפאון סבלה צרפת אבדות עצומות (אם כי המצב לא היה שונה בהרבה באשר לבריטניה ולגרמניה, שלחמו גם הן באותה חזית). כך, על אף שצרפת ניצחה בקרב ורדן, ולמרות שבמידה מוגבלת ניצחו מדינות ההסכמה בקרב על הסום, בשני הקרבות ניצחון פירוס, תוך ספיגת אבדות עצומות, נראה שז'ופר לא הסתגל לתנאי מלחמת החפירות אליה הלכה ודעכה מלחמת העולם הראשונה באותה חזית. ב-13 בדצמבר 1916 קיבל ז'ופר מינוי לתפקיד מרשל של צרפת[1], תפקיד כבוד חסר משמעות של ממש, שהיווה למעשה 'בעיטה כלפי מעלה'.
תפקידים בהמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי 1916 היה מצבה של רומניה, שהצטרפה למדינות ההסכמה, חמור, והיא אף נאלצה לפנות את בירתה, בוקרשט. ז'ופר עמד בחציה הראשון של שנת 1917 בראש משלחת צבאית צרפתית שמטרתה הייתה ביצוע רפורמות בצבא הרומני. ביוני מונה לעמוד בראש המשלחת הצבאית הצרפתית בארצות הברית. ב-1918 מונה למועצת המלחמה העליונה, שעסקה בגיבוש תנאי סיום למלחמה, תוך תיאום בין מדינות ההסכמה העיקריות. מתפקיד זה ז'ופר פרש ב-1919.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'ופר הלך לעולמו בפריס ב-1931.
על שם ז'וזף ז'ופר נקרא ב-1918 הר במערב קנדה. כן נקרא על שמו מחנה צבאי סמוך לעיירת הולדתו. בהמשך המחנה - ריווזאלט (מחנה ריכוז) - שימש גם לכליאת אוכלוסיות אזרחיות, ובין היתר, כמה אלפי יהודים נשלחו ממנו למוות בימי מלחמת העולם השנייה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרשל ז'וזף ז'ופר, מאת גנרל אנדרה בופר, בתוך: אדוני המלחמה/ מייקל קרבר - עורך. מערכות, משרד הביטחון, 1985. עמ' 26 - 33
- ורדן. מחיר התהילה. אליסטר הורן. הוצאת מערכות. 1967. תרגום שרגא גפני.
- אוגוסט 1914, ברברה טוכמן, הוצאת מערכות, תל אביב, 1964. תרגמה שולמית הראבן
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'וזף ז'ופר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ז'וזף ז'ופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנשי צבא צרפתים במלחמת העולם הראשונה
- מרשלים צרפתים
- חברי האקדמיה הצרפתית
- אבירי מסדר העיט הלבן
- קצינים גדולים בלגיון הכבוד
- מעוטרי צלב המלחמה
- מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- המסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- מקבלי עיטור גיאורגי הקדוש
- חברים במסדר ההצטיינות
- בוגרי אקול פוליטקניק
- מעוטרי מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)
- צרפתים חברי הבונים החופשיים
- צרפתים שנולדו ב-1852
- צרפתים שנפטרו ב-1931