זכר ברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכר ברון
Захар Нухимович Брон
צילום משנת 2016
צילום משנת 2016
לידה 17 בדצמבר 1947 (בן 76)
אוראל, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של קזחסטן, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אמן העם של הפדרציה הרוסית
  • צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.zakharbron.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זָכָר נוחימוביץ' בְּרוֹןרוסית: Захар Нухимович Брон;‏ Zakhar Bron; נולד ב-17 בדצמבר 1947) הוא כנר ומורה לכינור יהודי-רוסי, יליד קזחסטן, שהשתקע בשנת 1989 בגרמניה. נודע כאחד המורים לכינור המשפיעים בדורו.[1][2][3] עם תלמידיו המפורסמים נמנים ודים רפין, דניאל הופ, מקסים ונגרוב, דייוויד גארט, דיישין קשימוטו, ודים גלוזמן, איליה קונובלוב, איתמר זורמן , הדר רימון ואחרים.

רקע משפחתי ושנות לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכר ברון נולד בעיר אורלסק, כיום אורל בקזחסטן המערבית, במשפחה יהודית שפונתה ("אווקואציה") אחרי פלישת הנאצים ובני בריתם לברית המועצות בשנת 1941. אביו, נחום זלמנוביץ' ברון, ואשתו, שנולדה בפולין, התגוררו עד אז ביישוב רומנובקה בבסרביה.

ברון השתלם בנגינה בכינור בבית הספר למוזיקה ע"ש סטוליארסקי באודסה בכיתה של ארתור זיסרמן, אחר כך במכללה הממלכתית למוזיקה ע"ש גנסין במוסקבה בכיתה של בוריס גולדשטיין. בגיל 19, בשנת 1966 התקבל לאקדמיה למוזיקה ע"ש צ'ייקובסקי (ה"קונסרבטוריון") של מוסקבה, שבה למד אצל איגור אויסטרך. בתום לימודיו ב-1971 נשאר ללמד שם כמדריך. זכר ברון השתתף בתחרויות בינלאומיות חשובות וזכה, בין השאר, בפרס בתחרות לכנור ע"ש המלכה אליזבת של בלגיה (1971) ובפרס השלישי בתחרות ע"ש וייניאבסקי (1977).

בהמשך המהלך הקריירה שלו ככנר ניגן עם תזמורות כמו הפילהרמונית של מוסקבה, הפילהרמונית של נובוסיבירסק, תזמורות בספרד, פורטוגל, יפן, גרמניה, תחת הובלתם של מנצחים כמו מריס ינסונס, ארנולד כץ, יוסטוס פרנץ ואחרים. הקליט דיסקים למוזיקה לכנור עם תזמורת, או בדואו עם פסנתר (למשל עם הפסנתרנית אירינה וינוגרדובה) או גיטרה ובמסגרת הרכבים גדולים יותר של מוזיקה קאמרית.

פעילותו כפדגוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגיו החשובים ביותר קשורים לפעילותו הפדגוגית בתחום הוראת הנגינה בכינור, במיוחד אחרי שנת 1974 כשהתחיל ללמד באקדמיה הממלכתית למוזיקה (ה"קונסרבטוריון") ע"ש גלינקה בעיר נובוסיבירסק.

אחד מתלמידיו הראשונים היה ודים רפין, שבגיל 11 בשנת 1982 זכה בפרס הראשון בתחרות לכינור לנוער ע"ש וייניאבסקי ואחר כך בשנת 1989 בגיל 17 היה הצעיר מזוכי הפרס הראשון של תחרות המלכה אליזבת בבריסל. בשנת 1989, יחד עם משפחתו ותלמידיו - רפין, ונגרוב, ניקולאי מדוייב ונטליה פרישצ'נקו - ברון עבר לגור ולעבוד בגרמניה, כשהתמנה שם לפרופסור באקדמיה למוזיקה (בית הספר הגבוה למוזיקה) בעיר ליבק.

החל משנת 1997 זכר ברון מכהן כפרופסור בבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן. רוב פעילותו בהוראה מנהל ברון באירופה וביפן: מחוץ לגרמניה, מלמד כפרופסור באקדמיות המלכותיות למוזיקה של לונדון ומדריד, באקדמיות למוזיקה (ה"קונסרבטוריון") בציריך וברוטרדם, כפרופסור אורח גם ביפן, פולין, בולגריה ובמקומות אחרים.

זכר ברון כיהן, בין היתר, כיו"ר חבר השופטים בתחרות וייניאבסקי בלובלין, בתחרות הבינלאומית לכנרים צעירים בנובוסיבירסק, בתחרות הבינלאומית לכנור ע"ש דוד אויסטרך באודסה, וחבר בחבר השופטים בתחרות לכנור ע"ש קרל פלש.

בנו, דניאל ברון, הוא צ'לן, בוגר הקונסרבטוריון במוסקבה בכיתה של נטליה שחובסקאיה.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1971 זכה בפרס בתחרות ע"ש המלכה אליזבת בבריסל
  • 1977 זכה בפרס השלישי בתחרות לכינור ע"ש וייניאבסקי בפוזנאן
  • 1985 תואר "אמן העם" של רוסיה
  • 2001 העיטור "הצלב להצטיינות" של גרמניה -בדרגת אביר

מתלמידיו החשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל אוברוצקי, קייסוקה אוקזאקי, אנדריי אנדרייב, דייוויד גארט, ארקדי גוטניקוב, דניס גולדפלד אלכסנדר גילמן, ודים גלוזמן, כלואה האנסליפ, לאטיסה הונדה-רוזנברג, דניאל הופ, יורי וולגין, כריסטוף זייבולד, אולה בנץ, מקסים ונגרוב, מריאנה וסילייבה, תומאס טים, קיריל טרוסוב, ניקלס ליפה, ניקולאי מדוייב, לטיסיה מורנו גוונדולין מזין, פרייה מיטצ'ל, איגור מלינובסקי, מלינה מנדוצי, סו יאנג יון, סרגיי פטקולין, מרתה פסקוויני, דויד פריהווירט, נטליה פרישצ'פנקו, ארתור צ'רמונוב, טמאקי קווקובו, מיוקו קאמיו, איליה קונובלוב, ברנט קורפקר, מאיו קישימה, דייסין קסימוטו, ודים רפין, סאיאקה שוג'י, אריק שומאן, קן שומאן, ויאצ'סלב שסטיגלזוב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Samuel Applebaum and Mark Zilberquit: The Way They Play - [...] famous artists and teachers, Book 14, Paganinia Publication Inc., 1986, pp. 65-114, ISBN 978-0866220101סמואל אפלבאום ומרק זילברקוויט - "דרך נגינתם... אמנים ומורים מפורסמים", כרך 14, הוצאת פגניניאנה, 1986, עמ' 65–114) (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זכר ברון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]