לדלג לתוכן

זכרונות אדריאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זכרונות אדריאנוס
Mémoires d'Hadrien
מידע כללי
מאת מרגריט יורסנאר
שפת המקור צרפתית
סוגה רומן היסטורי
נושא אדריאנוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1951
מספר עמודים מהדורה ראשונה - 275
מהדורה שנייה - 269
הוצאה בעברית
הוצאה מהדורה ראשונה - הוצאת דורות
מהדורה שנייה - הוצאת זמורה-ביתן
תאריך מהדורה ראשונה - 1956
מהדורה שנייה - 1987
תרגום מהדורה ראשונה - דניאל שר
מהדורה שנייה - אירית עקרבי
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001934413, 001125784
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זכרונות אדריאנוסצרפתית: Mémoires d'Hadrien) הוא רומן היסטורי צרפתי מאת מרגריט יורסנאר.

הספר מספר את סיפור חייו של אדריאנוס שהיה קיסר רומא בין השנים 117138 ונחשב לשלישי מבין חמשת הקיסרים הטובים. הספר כתוב כסדרת מכתבים אוטוביוגרפיים שאדריאנוס כותב לנכדו המאומץ ומי שלימים יהיה קיסר רומא מרקוס אורליוס[1].

מכתביו של אדריאנוס מתמקדים באירועים הפוליטיים והצבאיים המרכזיים בזמן שלטונו, הרהוריו הפילוסופיים, אהבתו לאומנות ושירה ותשוקתו העזה לאהובו אנטינואוס.

יורסנאר התחילה את כתיבת הספר בשנות העשרים ושנות השלושים של המאה העשרים אולם מכיוון שלא הייתה מרוצה מהתוצאה גנזה אותה וחזרה למלאכת הכתיבה רק בשנת 1948. בחיבור הספר יורסנאר עשתה שימוש נרחב בכתבי היסטוריונים של העת העתיקה על תקופתו של אדריאנוס כמו גם במחקרים מודרניים עליו.

הספר הושלם והתפרסם בשנת 1951 ומיד זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית, תוך שהוא מתורגם לעשרות שפות, התרגום הראשון לעברית נעשה על ידי דניאל שר בשנת 1956[2], בשנת 1987 התפרסם התרגום של אירית עקרבי[3], עליו זכתה בפרס[4].

הרומן מסופר בגוף ראשון על ידי אדריאנוס וממוסגר כמכתב למרקוס אורליוס בפרק הראשון. שאר הפרקים יוצרים נרטיב כרונולוגי רופף שלעיתים קרובות הוא משולב עם תובנות וזיכרונות שונים. הסיפור מתחיל עם אדריאנוס, שגילו בסביבות השישים, מתאר את מחלתו חשוכת המרפא. לכן הוא מבקש לספר אירועים חשובים בחייו לפני מותו.

הזיכרונות המוקדמים ביותר שלו הם שנות הילדות שלו באיטליקה. הוא גם מדבר על התעניינותו המוקדמת באסטרולוגיה ועל התשוקה שלו לאמנויות, לתרבות ולפילוסופיה של יוון; נושאים שהוא חוזר עליהם לאורך הספר. הוא מבקר באתונה כדי ללמוד, נוסע לרומא בפעם הראשונה, והוא עד להתנקשות בדומיטיאנוס. בסופו של דבר הוא מצטרף לצבא ומשתתף במחלמת דאקיה. אדריאנוס, שהוא בסביבות בן שלושים בתום המלחמה, מתאר את הצלחותיו בצבא ואת מערכת היחסים שלו עם טראיאנוס שבתחילה היה קר כלפיו. הוא זוכה לאט לאט בחסדו של טראיאנוס ומבטיח את מעמדו לכס המלכות בעזרת פלוטינה, אשתו של הקיסר, וגם על ידי נישואים לסבינה, נכדת סבתו של טראיאנוס.

במהלך שירותו הצבאי, תוצאות המלחמות עם הסרמטים משפיעות עליו מאוד, בשל שפיכות הדמים המחרידה והזוועות שבוצעו. הוא גם מתחיל להטיל ספק בערכה של מדיניות ההתרחבות הצבאית של טראיאנוס. טראיאנוס, בגיל מבוגר, מתחיל במערכה צבאית לא מוצלחת. לאחר תבוסה גדולה, טראיאנוס מיהר למנות את אדריאנוס כיורשו בצוואה זמן קצר לפני מותו. לאחר מותו של טראיאנוס, הוא מוציא להורג בהיסוס את יריביו ועושה שלום עם פרתיה. הוא נוסע לעיתים קרובות ברחבי מחוזות האימפריה הרומית תוך ביצוע רפורמות כלכליות וצבאיות רבות, ומקדם במילותיו: "הומניטאס, ליברטס, פליסיטאס". במהלך ביקור בבריטניה הוא מתאר את בניית חומת אדריאנוס, המייצגת חלק מחזונו לבלום את ההתרחבות הצבאית של קודמו וקידום השלום.

אדריאנוס מתחיל להרהר על גילו המתקדם ועל שינוי המזג שלו, ונזכר באירוע אחד שבו הוא עיוור בטעות את מזכירתו מרוב זעם. עוד מטרידה אותו פרוץ המרד בפרובינקיה יודיאה (מרד בר כוכבא), שמאלץ אותו לנסוע ולתפוס פיקוד על הכוחות. במהלך מצור חשוב, הוא מתייאש מהתפרקות תוכניותיו לשלום, מצב הלב החולה שלו, ובהמשך מהחורבן המשתולל ביהודה.

במהלך שנותיו האחרונות ברומא ובווילה שלו בטיבור, הוא מהרהר ברצף שלו ומחשבותיו מופנות לזכרו של מרקוס אורליוס כילד בעל סגולה וטוב לב. אדריאנוס, כעת בגיל מתקדם ובריאות לקויה מאוד, מתחיל לפחד מהמוות ושוקל להתאבד באמצעים שונים. לבסוף הוא מקבל את גורלו בהתפטרות, תוך הרהור על מעמדו האלוהי החדש ברחבי האימפריה. סמוך למוות, הוא מהרהר במה שצפוי העתיד עבור העולם, רומא, ועבור נשמתו.

מהדורות בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]