כדורגל בארגנטינה

כדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר בארגנטינה. למעלה משניים וחצי מיליון אנשים משחקים אותו במדינה, מתוכם כ-300 אלף רשומים במוסדות פיפ"א.^[1]

הכדורגל הובא לארגנטינה לראשונה במחצית השנייה של המאה ה-19, על ידי מהגרים בריטים שהשתכנו בבואנוס איירס. הליגה הארגנטינאית הראשונה נוסדה ב-1891, והיא אחת מהראשונות שהוקמו מחוץ לממלכה המאוחדת.^[2] התאחדות הכדורגל הארגנטינאית (AFA) נוסדה בשנת 1893 והיא התאחדות הכדורגל השמינית הוותיקה בעולם.

נבחרת ארגנטינה נחשבת לאחת מהבכירות לאורך ההיסטוריה וזכתה שלוש פעמים בגביע העולם בכדורגל, בשנים 1978, 1986 ו-2022. היא מדורגת ראשונה בצוותא לאורוגוואי במספר הזכיות בטורניר היבשתי, "קופה אמריקה", עם חמש עשרה זכיות. מועדוני הכדורגל הארגנטינאים מחזיקים במספר הזכיות הגבוה ביותר בגביע הביניבשתי (תשע זכיות) ובגביע ליברטדורס (21 זכיות). ארגנטינה זכתה גם בשתי מדליות זהב בטורניר האולימפי, והנבחרת הצעירה מחזיקה בשיא של שש זכיות בגביע העולם עד גיל 20.

היסטוריה

ראשית המשחק

האתר שבו נערך משחק הכדורגל המתועד הראשון בארגנטינה

שני מהגרים שהגיעו מאנגליה, תומאס וג'יימס הוג, ארגנו מפגש בבואנוס איירס ב-9 במאי 1867 שבו הוחלט על הקמת מועדון כדורגל מקומי. המועדון קיבל אישור ממועדון הקריקט של העיר להשתמש במגרשו, שמיקומו היה בפלרמו. משחק הכדורגל הראשון שתועד בארגנטינה נערך ב-20 ביוני 1867 במגרש זה.^[3] במשחק התמודדו שתי קבוצות שהורכבו מסוחרים בריטים, ונקראו ה"ווייט קאפס" וה"רד קאפס".

אלכסנדר ווטסון האטון, מורה מגלאזגו, כונה "האבא של הכדורגל הארגנטינאי". בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 היה האטון הראשון שלימד כדורגל בארגנטינה, ב"בית הספר סנט אנדרו" שבבואנוס איירס. בפברואר 1884 הוא הקים את בית הספר האנגלי בבואנוס איירס,^[4] שם המשיך ללמד את תלמידיו על המשחק. ב-1891 ייסד האטון את "ליגת הכדורגל הארגנטינאית", שהייתה הליגה הראשונה שפעלה מחוץ לאיים הבריטיים.^[5] חמישה מועדונים התחרו בעונה היחידה לקיום הליגה.

באותה תקופה נוסדו בארגנטינה מספר מועדוני כדורגל נוספים על ידי עובדים של החברות הבריטיות הרבות שפעלו במקום. חלק ממועדונים אלו מתקיימים עד היום - כמה מהבולטים שבהם הם רוסאריו סנטרל וניואל'ס אולד בויס, המשחקים בליגה הארגנטינאית הבכירה כיום.

התפתחות בעידן החובבני

ב-21 בפברואר 1893 הוקמה מחדש ליגת העל הארגנטינאית, ובמקביל נוסד ארגון חדש, התאחדות הכדורגל הארגנטינאית (AFA), שניהלה את הליגה ופיקחה על כלל הכדורגל במדינה. בשנים המוקדמות לקיום הליגה היו כמעט כל המועדונים מורכבים מיוצאי בריטניה.

הקבוצה המצליחה במדינה באותה תקופה, שרכשה אהדה רבה, נקראה "אלומני" והוקמה על ידי בוגרי ותלמידי בית הספר האנגלי של האטון. לקראת סוף המאה ה-19 המשחק צבר בהדרגה פופולריות בקרב מהגרים אחרים מאירופה, בעיקר איטלקים, אך מרבית הקבוצות עדיין נמנעו מלקבל לשורותיהן שחקנים מקומיים. כמחאה על מדיניות זו הוקמה ב-1899 "ארחנטינוס קילמס", הקבוצה הראשונה שנועדה עבור שחקנים ארגנטינאים. בעקבותיה נפתחו בראשית המאה העשרים מועדונים רבים בעלי צביון מקומי, שהחלו גם לשאת שמות בשפה הספרדית - השמות "Argentino" או "Argentinos" הפכו לנפוצים במיוחד בכדורגל הארגנטינאי.

ההתפתחות המהירה של המשחק בעשור הראשון של המאה ה-20 התבטאה בכך, שב-1907 כבר היו למעלה מ-300 קבוצות רשומות בארגנטינה.^[6] באותה תקופה הוקמו מרבית המועדונים הבכירים במדינה, כדוגמת ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס, והם שיחקו בליגת החובבים הלאומית או בטורנירים מחוזיים. באותו זמן זכו משחקי הכדורגל לצפייה רבה, וככל שגברה הפופולריות של המשחק, ההשפעה של הבריטים עליו דעכה. בשנת 1912 שונה שם ההתאחדות הארגנטינאית לשם בשפה הספרדית, על אף שהמסורת של שמות אנגליים למועדונים המשיכה להישמר לאורך שנים רבות.

במהלך המאה ה-20 פופולריות הכדורגל התפשטה גם מחוץ לגראן בואנוס איירס, והחלו לפעול ליגות כדורגל חדשות רבות בערים ברחבי ארגנטינה, ובהן רוסאריו, קורדובה, סנטה פה, טוקומן, סן לואיס וסלטה.

את משחקה הרשמי הראשון קיימה הנבחרת הלאומית של ארגנטינה ב-16 במאי 1901 נגד נבחרת אורוגוואי, וניצחה בו בתוצאה 2-3. המשחק סימל את תחילת היריבות המסורתית בין שתי הנבחרות, מהבכירות בדרום אמריקה לאורך השנים. הגביע הראשון שבו זכתה הנבחרת היה ה"קופה ליפטון", משחק גביע מסורתי בין ארגנטינה לאורוגוואי, ב-1906. היא זכתה בטורניר המשמעותי הראשון שלה בשנת 1910, בטורניר בו התמודדה נגד אורוגוואי, ברזיל וצ'ילה.

בשנת 1916 התחרתה נבחרת ארגנטינה בטורניר הראשון של "קופה אמריקה", אליפות דרום אמריקה לנבחרות. ארגנטינה זכתה לראשונה בקופה אמריקה ב-1921, ומאז זכתה בטורניר 15 פעמים. ב-1928 השתתפה הנבחרת בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת אמסטרדם וזכתה במדליית הכסף. בשנת 1930 העפילה ארגנטינה למשחק הגמר של גביע העולם הראשון של פיפ"א, שם הפסידה לנבחרתה של אורוגוואי.

העידן המקצועני

בשנים 1929–1930 חלה ירידה חדה ברמת הענף, שהתבטאה בביטולי משחקים רבים ואף בהדחתן של מספר קבוצות מהליגה באמצע העונה. כתוצאה מכך עזבו 18 קבוצות את הליגה הישנה, והקימו במקומה ליגה מקצוענית ראשונה במדינה לקראת עונת 1931.‏^[7] הליגה המקצוענית הפכה לטורניר המרכזי בענף, ועל אף שהליגה החובבנית המשיכה להתקיים במקביל, היא נסגרה ב-1934. מרבית קבוצותיה הפכו גם הן למקצועניות והקימו את ליגת המשנה בארגנטינה.^[8] הקמת הליגה המקצוענית עצרה את היציאה ההמונית לאירופה של שחקנים ארגנטינאים מצטיינים.

בשנת 1964 זכתה קבוצת אינדפנדיינטה בגביע ליברטדורס, אליפות דרום אמריקה למועדונים, והייתה הקבוצה הארגנטינאית הראשונה שעושה זאת. הייתה זו הזכייה הראשונה מתוך 21 זכיות של קבוצות ארגנטינאיות בטורניר לאורך ההיסטוריה, שהעניקו לארגנטינה את המקום הראשון בדירוג המדינות הזוכות בטורניר. אחריה מגיעה ברזיל, שמועדוניה זכו בטורניר 13 פעמים.‏^[9] בשנת 1967 הייתה ראסינג קלוב לקבוצה הארגנטינאית הראשונה שזוכה בגביע הביניבשתי. ארגנטינה מדורגת ראשונה בדירוג הזכיות גם בטורניר זה, עם תשע זכיות של מועדוניה לאורך ההיסטוריה.^[10]

נבחרת ארגנטינה זכתה לראשונה בגביע העולם בטורניר של 1978, שאותו ארגנטינה ארחה, לאחר ניצחון במשחק הגמר על נבחרת הולנד בהארכה. כעבור שנה זכתה הנבחרת הצעירה של ארגנטינה, בהובלת דייגו מראדונה, לראשונה בגביע העולם עד גיל 20, והמשיכה לשיא של שש זכיות בטורניר בהיסטוריה. מראדונה היה גם כוכב הנבחרת הלאומית, שזכתה בגביע העולם השני שלה בטורניר של 1986.

החל משנות ה-90, טורניר הכדורגל במשחקים האולימפיים הפך לטורניר בהשתתפות נבחרות עד גיל 23, בהן מותר לכלול בסגל שלושה שחקנים מעל גיל זה. באולימפיאדת אתונה ב-2004 זכתה הנבחרת האולימפית של ארגנטינה במדליית הזהב הראשונה שלה, ושמרה על התואר באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008. בכך הפכה ארגנטינה לראשונה שזוכה פעמיים ברציפות בטורניר הכדורגל האולימפי, מאז הונגריה ב-1968.

כדורגל מועדונים

ליגות מקומיות

כ-400 מועדוני כדורגל רשומים משחקים במערכת הליגות של התאחדות הכדורגל הארגנטינאית. המערכת מחולקת לשמונה ליגות, ומסתיימת בדרגה השלישית מבין הליגות המקיפות את בואנוס איירס רבתי ושאר המדינה, אינטריור. מתחת לליגה זו ישנן 249 ליגות אזוריות המסונפות להתאחדות הארגנטינאית, שהקבוצות שבהן מתחרות על הזכות להיכנס לדרגה הנמוכה של מערכת הליגות בשנה שלאחר מכן.

ליגת העל הארגנטינאית היא הדרגה הגבוהה של כדורגל המועדונים בארגנטינה. מראשית שנות התשעים ועד לסוף שנת 2014 שוחקו בה שתי עונות בנות 19 משחקים מדי שנה, בשיטת האפרטורה וקלאוסורה הנהוגות ברחבי אמריקה. החל ב-2015 עברה הליגה לטורניר שנתי אחד, עם 30 קבוצות המשחקות ביניהן בסיבוב אחד בלבד. בסוף כל עונה, הקבוצות המצליחות ביותר משיגות השתתפות בגביע ליברטדורס או בגביע סודאמריקנה, והקבוצות הכי פחות מצליחות יורדות לליגה השנייה, פרימרה B נסיונל. שתי ליגות אלה הן היחידות הנערכות ברמה הכלל-לאומית במערכת הליגות הארגנטינאית.

מתחת לפרימרה B נסיונל, מערכת הליגות מחולקת לשלושה דרגים נוספים עבור האזור המטרופוליני של בואנוס איירס, ולשלושה טורנירים אזוריים המכסים את שאר מדינת ארגנטינה.

מאז תחילת העידן המקצועני של הליגה הארגנטינאית ב-1931, 15 קבוצות זכו באליפות ארגנטינה, כאשר ריבר פלייט מחזיקה במספר הזכיות הרב ביותר עם 37 זכיות. בין השנים 1931 ו-1967, זכו באליפות ארגנטינה חמש קבוצות בלבד, שכונו "חמש הגדולות" (ריבר פלייט, בוקה ג'וניורס, אינדפנדיינטה, ראסינג קלוב וסן לורנסו). שליטה זו נפסקה בשנת 1967 עם זכייה של אסטודיאנטס לה פלאטה, ובמהלך ההיסטוריה זכו באליפות תשע קבוצות נוספות. הקבוצות היחידות מחוץ לאזור בואנוס איירס רבתי שזכו באליפות הן רוסאריו סנטרל וניואל'ס אולד בויס מרוסאריו, ואסטודיאנטס מלה פלאטה.

מבנה הליגות לעונת 2019/2020

דרג	ליגה
ראשונה	סופר ליגה ארגנטינה 24 קבוצות
שנייה	פרימרה נסיונל 32 קבוצות מחולקות ל-2 בתים של 16
שלישית	פרימרה B מטרופוליטנה 18 קבוצות	פדראל A 30 קבוצות מחולקות ל-2 בתים של 15
רביעית	פרימרה C מטרופוליטנה 19 קבוצות	פדראל אזורי חובבני 189 קבוצות מחולקות ל-53 בתים המחולקים על פי אזורים גאוגרפים
חמישית	פרימרה D מטרופוליטנה 14 קבוצות	ליגות אזוריות הכוללות מספר בלתי מוגבל של קבוצות

גביעים לאומיים בעבר ובהווה

לאורך השנים התקיימו בארגנטינה טורנירי גביע לאומיים (Copas Nacionales) רבים בפורמטים שונים. הקבוצה המובילה במסגרות אלו היא ראסינג קלוב עם 12 זכיות. ההתאחדות מפרסמת טבלה רשמית שמקבצת את כל התארים הללו והזוכות בהם. להלן רשימת גביעי העבר:

גביע	שנים
קופה דוקטור קרלוס איברגורן	(1913-1925, 1937-1958)
קופה דה אונור	(1905-1920)
קופה דה קומפטנסיה ג'וקיי קלוב	(1907-1933)
קופה דה קומפטנסיה	(1913-1914, 1920, 1924-1916, 1932-1933)
קופה אסטימולו	(1920, 1926, 1929)
קמפאונטו פורטניו	(1926)
קופה בקאר ורלה	(1932-1933)
קופה אסקובר	(1939-1949)
קופה דה לה רפובליקה	(1943-1945)
קופה דה קומפטנסיה בריטניקה	(1944-1946)
קופה סואסיה	(1958)
קופה סנטנריו	(1993)
קופה קמפאונטו	(2013/14)
גביע ביסנטנריו	(2016)
גביע הסופרליגה הארגנטינאית	(2019)
טרופאו דה קמפאונס דה לה סופרליגה^[11]	(2019)
סופרקופה אינטרנסיונל^[12]	(2023)

נכון לשנת 2023 נערכים ארבעה טורנירי גביע לאומיים:

גביע ארגנטינה (Copa Argentina) - שבעבר פעל במשך שנתיים (1969-1970), ולאחר מכן הוחלט לבטלו. היה זה גביע שנוסד על מנת להכריע אלו קבוצות ישתתפו במפעל בינלאומי משני, ועל כן הקבוצות המובילות בטבלה (כמו ריבר פלייט וולס סרספילד) שהעפילו לגביע הבינלאומי העיקרי, גביע ליברטדורס, לא השתתפו בו. הזוכה היחידה בגביע עבר זה היא בוקה ג'וניורס, מכיוון שבשנת 1970 לא נקבעה זוכה למפעל. בשנת 2011 החליטה ההתאחדות לייסד מחדש טורניר בשם זהה והוא משוחק בהשתתפות קבוצות מ-7 ליגות הכדורגל המקצועניות בארגנטינה (270 קבוצות בשנת 2011). כיוון שהפורמט שונה, קיים ויכוח אם הטורניר הנוכחי וטורניר העבר הם אותו טורניר.

כמו כן נוסד באותה שנה גביע לאומי נוסף, מפעל הסופר קאפ הארגנטינאי (Supercopa Argentina) שמפגיש את האלופה עם הזוכה בגביע.

בשנת 2019 הוקם במקביל לליגה שאורגנה על ידי מנהלת ה"סופרליגה ארגנטינה" גביע לאומי חדש, גביע הסופרליגה הארגנטינאית (Copa de la Superliga Argentina). הגביע נוסד בעקבות הליגות הקצרות (25 מחזורים בעונת 2018/19, 23 מחזורים בעונת 2019/20), שהסתיימו כמה חודשים לפני פגרת אמצע השנה. גביע זה נערך לאחר הכתרת אלופת העונה הסדירה. במהדורתו הראשונה הפגיש המפעל את כל משתתפות ליגת העל הארגנטינאית במשחקי פלייאוף בשיטת בית וחוץ (מלבד הגמר). מהדורתו השנייה, שהתחילה במרץ 2020 ונועדה להיערך במסגרת בתים ופלייאוף החל משלב חצי הגמר, בוטלה לאחר מחזור אחד, עקב התפרצות מגפת הקורונה בארגנטינה. בעקבות המגפה, בעונת 2020/21 לא התקיימה בארגנטינה ליגה כלל. תחת זאת אורגנו שני טורנירי גביע הליגה הארגנטינאית (Copa de la Liga Profesional, על שם הגוף המארגן החדש שהחליף את הסופרליגה), האחד, החל באוקטובר 2020^[13], כשמשחק הגמר התקיים בינואר 2021; והשני, החל בפברואר 2021 והסתיים במאי. טורניר בשם זה התקיים גם ב-2022 וצפוי להתקיים ב-2023.

החל משנת 2021, אלופת גביע הליגה מתמודדת מול אלופת הליגה על "טרופאו דה קמפאונס דה לה ליגה פרופסיונל" (Trofeo de Campeones de la Liga Profesional)^[14].

הרמה הבינלאומית

בעוד שברמה הלאומית שולטת ריבר פלייט, הקבוצה הארגנטינאית המצליחה ביותר ברמה הבינלאומית היא בוקה ג'וניורס, שזכתה ב-18 תארים בינלאומיים רשמיים של CONMEBOL ברמות שונות ובארבעה אליפויות ריופלטנסיות (אינדפנדיינטה זכתה ב-20 תארים בסך הכל, וריבר פלייט ב-18). שלושה מבין התארים של בוקה הגיעו בשלוש הזכיות שלה בגביע הביניבשתי בשנים 1977, 2000 ו-2003.

מועדון אינדפנדיינטה מחזיק בשיא הזכיות בטורניר היבשתי החשוב ביותר, גביע ליברטדורס, עם שבע זכיות בו, ארבע מהן רצופות (בשנים 1972-1975). הישגים אלו העניקו לו את הכינוי "מלך הגביעים" (Rey de copas). מספר קבוצות ארגנטינאיות נוספות זכו בגביע ליברטדורס. שתי קבוצות זכו בו ארבע פעמים, אסטודיאנטס לה פלאטה (שלוש זכיות ברצף, 1968-1970 ונוספת ב-2009) וריבר פלייט (1986, 1996, 2015 ו-2018). כמה קבוצות זכו בו פעם אחת: ראסינג קלוב (1967), ארחנטינוס ג'וניורס (1985), ולס סרספילד (1994) וסן לורנסו (2014).

קבוצות ארגנטינאיות זכו גם בתארים רבים במפעלים בינלאומיים אחרים של CONMEBOL: סופרקופה סודאמריקנה, גביע סודאמריקנה, רקופה סודאמריקנה, גביע אינטראמריקנה, גביע מרקוסור, גביע קונמבול וגביע סורוגה בנק.

יריבויות

ישנן יריבויות כדורגל מקומיות רבות ("דרבי" או "קלאסיקו" בשפה המקומית) בכדורגל הארגנטינאי. הדוגמה המפורסמת ביותר היא משחק "הסופר קלאסיקו", המפגיש בין שתי הקבוצות המצליחות והפופולריות ביותר בארגנטינה,^[15] ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס המגיעות שתיהן מבואנוס איירס. העיתון האנגלי "האובזרבר" דירג את הסופר קלאסיקו הארגנטינאי בראש רשימת "50 דברי הספורט שאדם חייב לעשות לפני מותו".^[16]. בנוסף, כל אחד מהמפגשים בין "חמש הגדולות" (ריבר פלייט, בוקה ג'וניורס, אינדפנדיינטה, ראסינג קלוב וסן לורנסו) נחשב ל"קלאסיקו".

היריבות השנייה בחשיבותה בכדורגל הארגנטינאי היא הקלאסיקו של אבז'אנדה, המפגיש בין קבוצות העיר אבז'אנדה, אינדפנדיינטה וראסינג. משחקי דרבי מפורסמים נוספים הם הדרבי בין קבוצות הורקאן וסן לורנסו, הדרבי של רוסאריו בין ניואלס אולד בויס לרוסאריו סנטראל, הדרבי של לה פלאטה בין אסטודינטס לה פלאטה וחימנסיה לה פלאטה ועוד רבים אחרים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
	פורטל כדורגל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כדורגל בארגנטינה בוויקישיתוף

אתר התאחדות הכדורגל הארגנטינאית
שרון בורנשטיין, ‏שוק הבשר הגדול בעולם, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2014

הערות שוליים

^ ע"פ רישומי פיפ"א
^ rsssf, Argentina 1891
^ rsssf, "Early History of Football in Argentina'"
^ "Buenos Aires English High School"
^ Observer Sport Monthly (June 4 2006) - "Salvation army
^ EFD Deportes
^ rsssf, 1931 in Argentine football
^ rsssf, Argentine 2nd division champions
^ rsssf, Copa Libertadores
^ rsssf, Intercontinental Cup
^ הפגיש את אלופת הסופרליגה עם זוכת גביע הסופרליגה
^ הפגיש את זוכת הטרופאו דה קמפאונס עם הראשונה בטבלה השנתית. המשך התחרות בשנים הבאות מוטל בספק
^ שמו הוחלף, עם מותו של דייגו מראדונה בנובמבר 2020, לגביע מראדונה.
^ כשם שבעונת 2019 הפגיש "טרופאו דה קמפאונס דה לה סופרליגה" את אלופת הסופרליגה וזוכת גביע הסופרליגה
^ Argentine football statistics PDF
^ 50 sporting things you must do before you die

[1] ע"פ רישומי פיפ"א

[2] rsssf, Argentina 1891

[3] rsssf, "Early History of Football in Argentina'"

[4] "Buenos Aires English High School"

[5] Observer Sport Monthly (June 4 2006) - "Salvation army

[6] EFD Deportes

[7] rsssf, 1931 in Argentine football

[8] rsssf, Argentine 2nd division champions

[9] rsssf, Copa Libertadores

[10] rsssf, Intercontinental Cup

[11] הפגיש את אלופת הסופרליגה עם זוכת גביע הסופרליגה

[12] הפגיש את זוכת הטרופאו דה קמפאונס עם הראשונה בטבלה השנתית. המשך התחרות בשנים הבאות מוטל בספק

[13] שמו הוחלף, עם מותו של דייגו מראדונה בנובמבר 2020, לגביע מראדונה.

[14] כשם שבעונת 2019 הפגיש "טרופאו דה קמפאונס דה לה סופרליגה" את אלופת הסופרליגה וזוכת גביע הסופרליגה

[15] Argentine football statistics PDF

[16] 50 sporting things you must do before you die

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

כדורגל בארגנטינה ארגנטינה
ניהול	התאחדות הכדורגל הארגנטינאית • קבוצות • אצטדיונים • תחרויות
תחרויות ליגה	הליגה הראשונה • ליגה שנייה • ליגה שלישית (מטרופוליטנה) • ליגה שלישית (פדראל) • הליגה הרביעית (מטרופוליטנה) • הליגה הרביעית (פדראל) • הליגה החמישית
תחרויות גביע	גביעים לאומיים בעבר ובהווה • גביע ארגנטינה • הסופר קאפ הארגנטינאי • גביע הליגה הארגנטינאית • טרופאו דה קמפאונס
נבחרות	הנבחרת הלאומית • עד גיל 20 • עד גיל 17 • נבחרת הנשים