מונסליצ'ה

מונסליצ'ה
**Comune di Monselice**
	סמל מונסליצ'ה סמל מונסליצ'ה
	מראה אווירי של מונסליצ'ה
מדינה	איטליה
מחוז	ונטו
נפה	פדובה
בירת העיר	מונסליצ'ה
שטח	50.57 קמ"ר
גובה	13 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	17,220 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	369.43 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	45°14′33″N 11°44′56″E / 45.24250°N 11.74889°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.monselice.padova.it
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון מונסליצ'ה

מונסליצ'ה (באיטלקית: Monselice) היא עיר בנפת פדובה שבמחוז ונטו. העיר בת ה-18 אלף תושבים, נמצאת כ-20 קילומטר מדרום לפדובה, בקצה הדרומי של הגבעות האאוגניות (אנ').

גאוגרפיה

חלקה הצפוני של העיר נמצא בבקעה צרה המצויה בין שתי גבעות בולטות ותלולות: בצפון-מערב - מונטריקו (Montericco), בגובה של 312 מטר ובמזרח - רוקה (Rocca), בגובה של 110 מטר. חלקה העתיק של העיר נמצא לרגלי גבעת רוקה. שתי הגבעות הן השוליים הדרומיים של הגבעות האאוגניות. בעמק עוברת תעלת ביסאטו (Bisatto) שהיא חלק מרשת תעלות מים באזור מחוז ונטו המתנקזות אל הים האדריאטי באזור ונציה.^[1]

היסטוריה

ייסוד העיר על פי המיתולוגיה מיוחס לגיבור הטרויאני אופסיצלה (Opsicella), שנמלט מטרויה אחרי החרבתה, דרך הים האדריאטי. באזור קיימות עדויות על התיישבות אנושית מתקופת הברונזה. בתקופה הרומית נודעה העיר בשם "Mons Silicis" שפירושו "הר הצור", ייתכן בשל מחצבות מקומיות של טרכיט (Trachyte).

המסמכים המוקדמים ביותר המעידים על קיום המקום הם משנת 568 לספירה ומיוחסים לכיבוש העיר על ידי הלומברדים. העיר הייתה במשך תקופה קצרה תחת שלטון האימפריה הביזנטית עד שנכבשה ב-602 על ידי אגילולף, מלך הלומברדים.

בתקופת הבריתות הבין-עירוניות בימי הביניים (במאה ה-12) היה בעיר שלטון עצמי מקומי. בעת מאבקי הגואלפים והגיבלינים (במאה ה-13) תמכה העיר בגיבלינים. המנהיג הגיבלני, אצלינו השלישי דה רומאנו (Ezzelino III da Romano) שיפר את ביצורי את העיר והפך אותה לאחד המעוזים החשובים באזור. בתקופה שלאחר מכן הייתה העיר תחת שלטון אצילי פדובה לבית קרארה ובמאה ה-15 הפכה לחלק מהרפובליקה של ונציה. העיר נפגעה קשות במלחמת הליגה של קמברה ב-1509.^[2] לאחר שיקומה המשיכה להיות תחת שליטתה של ונציה עד נפילתה הסופית של זו בסוף המאה ה-18.

לאחר שליטה צרפתית קצרה של נפוליון בסוף המאה ה-18, עברה העיר בתחילת המאה ה-19 לשליטת האימפריה האוסטרית ולאחר מכן לבת חסותה, ממלכת לומברדיה-ונטו.

ב-1866 עברה לשליטת ממלכת איטליה כחלק מאיחוד איטליה. ב-7 ביוני 1960 קיבלה מונסליצ'ה מעמד של עיר.

אתרים עיקריים

פיאצה מציני (Piazza Mazzini) - היא הכיכר המרכזית בעיר העתיקה. נקראת על שם ג'וזפה מציני. מהכיכר מתחילה טיילת לאורך Via del Santuario המובילה לאתרים החשובים בעיר. בכיכר נמצאים המגדל העירוני (Torre Civica) והפלאצו דל מונטה די פייטה (Palazzo del Monte di Pietà), המשמש כיום כלשכת התיירות העירונית.
קסטלו צ'יני (Castello Cini) - המצודה העתיקה של העיר. נמצאת לרגלי גבעת רוקה אך שולטת על העיר העתיקה. במצודה נמצא מוזיאון לכלי נשק מתקופת ימי הביניים.
וילה דואודו (Villa Duodo) - וילה הנמצאת במעלה גבעת רוקה. נבנתה עבור אציל ונציאני בסוף המאה ה-16. תכנונה מיוחס לויצ'נצו סקאמוצי (Vincenzo Scamozzi), מתלמידיו הבולטים של אנדראה פלאדיו. חלקים מאוחרים שלה נבנו במאה ה-17 ותוכננו על ידי אנדראה טיראלי (Andrea Tirali).

תרבות

השוק העירוני נערך בכל יום שני בשבוע ברחובות הראשיים של העיר.

יום הפטרון של העיר חל ב-2 בנובמבר. בסוף השבוע הסמוך לתאריך זה נערך בכל שנה יריד, הכולל שוק כללי ושוק מזון, דוכני מאכלים מקומיים, יריד שעשועים ותצוגות.

בשנים האחרונות נערך מדי שנה בחודש ספטמבר "הפאליו של מונסליצ'ה". הטורניר הפך מוקד משיכה חשוב בעיר וכולל תהלוכות בתלבושות עתיקות, משחק שחמט שבו אנשים משמשים ככלי המשחק, תחרויות בין השכונות השונות בעיר וקרבות אבירים. שלביו השונים של הפאליו נערכים בשלושת ימי הראשון הראשונים בחודש ספטמבר.

החל מ-1971 מוענק מדי שנה פרס מונסליצ'ה (Premio Monselice) (איט'), פרס לתרגום מספרות זרה לאיטלקית. לפרס מספר קטגוריות, שהחשובות בהן הן הפרס לתרגום ספרות ושירה והפרס לתרגום ספרות מדעית. טקס הענקת הפרס מתקיים במצודת מונסליצ'ה.

תחבורה

מונסליצ'ה סמוכה לכביש המהיר A13 המחבר בין בולוניה ופדובה ונמצאת ליד שני צמתים של כבישים אזוריים.

תחנת הרכבת של מונסליצ'ה היא חלק מקו הרכבת ונציה-פדובה-בולוניה-פירנצה ונמצאת בין פדובה (צפון) ובולוניה (דרום). קו רכבת משני מחבר את מונסליצ'ה למנטובה שבנפת לומברדיה.

נמלי התעופה הסמוכים הם נמל התעופה הבינלאומי ונציה מרקו פולו (VCE) המרוחק כ-60 ק"מ מהעיר' נמל התעופה וילפרנקה ורונה (VRN) המרוחק 93 ק"מ ונמל התעופה הבינלאומי בולוניה גוליילמו מרקוני (BLQ) המרוחק 100 ק"מ מהעיר.

יהדות מונסליצ'ה

השכונה היהודית שכנה בחלק הצפון מערבי של מונסליצ'ה העתיקה מוקפת החומה. השער של השכונה בחומה נקרא "Porte Camin E Della Giudecca" והיה מצוי במקום שבו מסתיים כיום רחוב 11 בפברואר (Via XI Febbraio) מול גשר הברזל שמעל תעלת ביסאטו.^[3]

בסוף המאה ה-14 נפתחו במונסליצ'ה מוסדות בנקאיים על ידי יהודים שהגיעו מערים אחרות באזור.^[2] לאחר שנים מעטות נפתחו באזור ונטו בנקים נוצריים שאמורים היו להתחרות בבנקים אלו ולהוריד את הריבית ונקראו Monti Di Pieta (אנ').^[4]

בשנת 1698 רכש פלגרין סאקרדוטי (Pellegrin Sacerdoti) קרקע לבית הקברות עבור הקהילה היהודית.^[2]

ידוע כי המלומד והפילוסוף אברהם בן חנניה יגל נולד במונסליצ'ה ב-1553. בתחילת המאה ה-17 הוקם גטו בפדובה הסמוכה. באזור פדובה היו רק ריכוזים קטנים ומעטים של יהודים; באסטה (Este), בה הוקם גטו קטנטן, במונטניאנה (Montagnana) ובמונסליצ'ה. יהודי מונסליצ'ה המועטים הצטוו לעבור לגטו פדובה בשנת 1778.^[2]

בפדובה קיים גן המנציח חסידי אומות עולם שתרמו להצלת נפשות במלחמות שונות ברחבי העולם. אחת מהדמויות שהונצחו היא של חסידת אומות העולם, אידה בּרוּנֶלי לנטי, שהייתה אומנת בת 15 של שלושה יתומים יהודים (אחד מהם, צבי ינאי) ולקחה אותם תחת חסותה בעת שהביאה אותם לעיר הולדתה, מונסליצ'ה, ודאגה להם עד שחרור האזור על ידי בנות הברית, ואז העבירה אותם לחסות אנשי הבריגדה היהודית.^[5]^[6]^[7]