מוריס הירש
 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1831 מינכן, ממלכת בוואריה  |
|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1896 (בגיל 64) נויהויז, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
ממלכת בוואריה, צרפת |
| השקפה דתית |
יהדות |
| בן או בת זוג |
Clara de Hirsch |
  | |
הברון מוריס דה הירש אאוּף גֶרוֹיט (משה הירש; בגרמנית: Moritz Freiherr von Hirsch auf Gereuth) (9 בדצמבר 1831 – 21 באפריל 1896) היה איל הון ונדבן יהודי-גרמני שחי בצרפת, באנגליה ובאימפריה האוסטרו-הונגרית. סייע באמצעות חברת יק"א שהקים, בארגון ובכספים להגירה הגדולה של יהודי מזרח אירופה לאמריקה (ובעיקר למושבות הברון הירש בארגנטינה) בשלהי המאה ה-19. פגישתו עם תאודור הרצל, בשנת 1895, פתחה את פעילותו של הרצל למען הציונות.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הברון הירש נולד במינכן בירת ממלכת בוואריה למשפחה יהודית. סבו, יעקב הירש, שהיה בעל האדמה היהודי הראשון בבוואריה, זכה בתואר האצולה "auf Gereuth" בשנת 1818 כגמול על תרומותיו למימון המלחמות נגד נפוליאון. אביו, יוזף, שהיה הבנקאי של מלך בוואריה ופיתח את מסילות הברזל, קיבל את התואר "ברון" בשנת 1869. המשפחה הייתה משפחה מכובדת בקרב הקהילה היהודית בגרמניה במשך דורות רבים.
מוריס הצעיר קיבל בבית חינוך יהודי מוקפד בעיקר הודות לאמו, קרולינה לבית ורטהיימר, שהייתה בת ליהודים מפרנקפורט, אז מרכז האורתודוקסיה היהודית בגרמניה. בגיל 13 נשלח מוריס הירש ללימודים יהודיים מסורתיים בבריסל, וכשהיה בן 17 פנה לעסקים. בשנת 1851 התקבל לעבודה במוסד הבנקאי "בישופסהיים וגולדשמידט", שם הגיע במהרה למעמד בכיר.
ב-28 ביוני 1855 נשא הברון הירש לאישה את קלרה(אנ') (ילידת 1833), בתו של יושב ראש החברה הבנקאית, הסנטור רפאל בישופסהיים (אנ') מבריסל. לזוג נולדו בן ובת, שנפטרו לפני מות אביהם. הברון מוריס דה הירש צבר ממון רב, בין היתר גם כירושה מאביו וסבו ומנדוניית אשתו, אך הונו תפח עוד עם רכישת זיכיונות והפעלה של קווי רכבת באוסטריה, בטורקיה ובבלקן. החל משנת 1869 בנה, תוך מאבקים עם הבירוקרטיה העות'מאנית ותוך השגחה אישית מקרוב, קו רכבת שחיבר את מערב אירופה עם טורקיה, (הרכבת הטרנס-בלקנית) – תוכנית שזכתה להצלחה כלכלית רבה. באותה שנה הוא קנה את הזיכיון לבניית מסילות ברזל בטורקיה מחברת "International Land Credit Company" פושטת הרגל. הוא העביר את מושבו מבריסל לפריז, שם קנה את ארמונה לשעבר של אז'ני דה מונטיז'ו, הקיסרית האחרונה של צרפת. לאזרחות הבווארית, הבלגית והאוסטרו-הונגרית הוסיף גם את זו הצרפתית. הירש הפיק רווחים נאים גם ממסחר ספקולטיבי בשוקי הסוכר והנחושת.
בשנת 1887 מת בנו היחיד לוסיין בן השלושים ואחת מדלקת ריאות. לאחר מות בנו אמר הירש: "את בני איבדתי אבל לא את יורשיי. המוני אחיי היהודים והאנושות כולה יהיו יורשיי". זמן קצר לאחר מכן אימצו הברון הירש ואשתו את מוריס ארנולד דה פורסט, והוא היה יורשו הרשמי.
בשנת 1890 רכש הברון הירש את באת' האוס(אנ') ברחוב פיקדילי בלונדון.
הברון הירש נפטר ביישוב אוגיאלה Ógyálla, כיום הורבנובו(אנ') שבסלובקיה, קרוב לערים קומארנו(אנ') ונובה זמקי (אז ארשק-אויוואר), ב-21 באפריל 1896. אשתו, הברונית קלרה דה הירש, שהמשיכה בדרך הצדקה הנדיבה שלו, נפטרה בפריז ב-1 באפריל 1899. סך תרומותיהם לאורך השנים נאמד ב-£18,000,000, נכון לערכי סוף המאה ה-19.
על שמו של מוריס הירש (ששמו העברי "משה", ו"הירש" פירושו צבי) נקראים היישובים שדה משה וניר צבי, רחוב ״הברון הירש״ בשכונת קריית משה בירושלים ושכונת נחלת צבי בירושלים.
תרומותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהשפעת אשתו קלרה, הירש הקדיש חלק ניכר מזמנו ומהונו לרווחת אחיו היהודים במקומות בהם נרדפו ודוכאו. הוא היה מעורב רבות בפעילות רשת החינוך של כל ישראל חברים - "אליאנס", ופעמיים תרם לה סך של מיליון פרנק. במשך שנים אחדות הוא כיסה את הגירעונות של אליאנס, בסך אלפי ליש"ט בכל שנה. בשנת 1889 היוון את תרומותיו וסיפק לאליאנס בטוחות שנשאו תשואה שנתית של £16,000.
לרגל מלאת ארבעים שנה להכתרתו של פרנץ יוזף לקיסרות אוסטריה תרם הירש סך של £500,000 להקמת בתי ספר עממיים וטכניים בגליציה ובוקובינה אולם בתי ספר אלו לא זכו לשיתוף פעולה מצד רוב היהודים שראו בהם חשש לכפירה. בשנת 1882 הוא תרם £10,000 לכספים שנאספו למען החזרתם של הפליטים היהודים שנרדפו ברוסיה, אולם, כשחש שמערב אירופה אינה עושה די כדי לדאוג לפליטים, הציע לממשלת רוסיה סך של £2,000,000 להקמת מערכת חינוך חילונית שתוקם במקומות בהם יתיישבו היהודים. ממשלת רוסיה הביעה נכונות לקבל את הכסף, אך סירבה להרשות לאזרח זר כלשהו לפקח על ניהולו.
בעקבות זאת ומשוכנע ביכולת היהודים להיות חקלאים טובים, החליט הברון הירש להקדיש את הכסף למטרת יישוב הפליטים במקומות בהם יוכלו להקים מושבות חקלאיות מחוץ לרוסיה. הוא הקים את יק"א, עם הון התחלתי של £2,000,000, ובשנת 1892 הוסיף סך של £7,000,000. עם מות אשתו בשנת 1899 גדל ההון ל-£11,000,000, שמתוכם שולמו £1,250,000 לאוצר הבריטי כמס ירושה.
גם תרומותיו הקטנות יותר היו נדיבות. בעת שהתגורר בלונדון תרם סך של £100,000 לבתי החולים המקומיים. הייתה זו דרכו להשיב משהו מהרווחים העצומים שעשה באנגליה. למשל, כשהסוסה שלו La Flèche זכתה בשנת 1892 במספר מרוצים, הוא תרם מהרווחים סך של כ-£40,000.
הברון הירש תרם מכספו לבניית שכונה יהודית בסלונקי לאחר השריפה הגדולה שהחריבה את רוב מוסדות הקהילה, בנייני המגורים של היהודים ואת הגטו הישן המקורי בעיר. השכונה, שנבנתה במהירות על מנת לאכלס כמה שיותר אנשים בפרק זמן קצר, הפכה במהרה לשכונת מצוקה, והיהודים שהצליחו לצבור ממון רכשו בתים מחוץ לה. בשואה ניצלו הנאצים את אופיה הצפוף ואת בתיה הקטנים ואת העובדה ששימשה מעין גטו שרוב תושביו יהודים וכן את קרבת השכונה לפסי הרכבת כדי להשתמש בה למחנה ריכוז (ראו: גטו הברון הירש).
פגישתו עם הרצל
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאודור הרצל כתב מכתב להירש ונפגש עמו ב-1895, פגישה שפתחה את פעילותו של הרצל למען הציונות. הירש לא תמך בהרצל, אך גם לא התנגד לו. הרצל כתב לו מכתב ארוך[1] בו הוא מפרט את תוכניותיו להקמת מדינת היהודים, דבר שהוביל לכתיבת הספר מדינת היהודים ב-1896, זמן קצר לאחר פרסומו נפטר הירש.
במכתב מיום ה–21 באפריל 1896 כתב הרצל למקס נורדאו: ”בין היום לאתמול מת הברון הירש… איזה צירוף מקרים משונה. זה חודשיים שהחוברת (כפי הנראה הספרון "מדינת היהודים") מוכנה. לכולם נתתיה, רק לא להירש... שיתוף הפעולה מצדו היה יכול לסייע סיוע אדיר לזירוז ההצלחה של ענייננו. בכל מקרה מותו הוא אבידה גדולה לעניין היהודים. מכל היהודים העשירים הוא האחד והיחיד שרצה לעשות משהו למען היהודים העניים... נראה לי כאילו ענייננו התרושש היום. שהרי כל הזמן חשבתי על כך, שעדיין יש לרכוש את לבו של הירש למען התוכנית” (תיאודור הרצל "ספרי יומן" 1895 – 1898, "עניין היהודים" כרך א).
קרן הברון הירש בארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד יק"א, יסד הברון הירש בשנת 1891 בארצות הברית קרן לרווחת המהגרים היהודים, לה הקדיש סך של £493,000. הקרן העניקה סיוע כספי למהגרים יהודים מרוסיה ורומניה במהלך השנתיים הראשונות לשהותם בארצות הברית, ובנוסף הקימה אולפן ללימודי אנגלית לילדים על מנת שיוכלו להשתלב במהירות בבתי הספר הציבוריים, וכן אולפן למבוגרים על מנת לאפשר להם השתלבות בשוק העבודה. הקרן הקימה גם בית ספר מקצועי שבו למדו נגרות, צבעות, שרברבות, מכונאות וחשמלאות. הקרן גם הקימה חווה חקלאית בניו ג'רזי, ואליה נשלחו יהודים שנמצאו מתאימים ביותר לעבודה חקלאית. כמו כן ייסדה הקרן בית ספר חקלאי לנערים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים אבני, פלשתינה או ארגנטינה?, עת-מול 253 (נובמבר 2017), עמ' 1–4.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוריס הירש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
משה הירש (1831-1896), דף שער בספרייה הלאומית
- "הברון מוריס דה הירש", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- "קרן ברון הירש בארצות הברית", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- איזה פרליס, הברון ששלח יהודים לארגנטינה, מעריב, 29 ביולי 1966
- מוריס הירש, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
- להורדה Moritz Baron Hirsch: Profile of a great Philanthropist, מכון ליאו בק
- שמואל מוניץ, משפחת הירש המורחבת: ממסילות הברזל ועד לזוכת האירוויזיון, באתר ynet, 5 באפריל 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
