שושנה דמארי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגית: חזרות
וינברג (שיחה | תרומות)
ביטול גרסה 10065736 של 85.65.173.235 (שיחה)
שורה 21: שורה 21:
בשנת [[1939]], בהיותה בת 16, קיימה דמארי את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של [[נחום נרדי]].
בשנת [[1939]], בהיותה בת 16, קיימה דמארי את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של [[נחום נרדי]].
בפברואר [[1940]] התחתנה עם שלמה בושמי ששימש גם כסוכנה האמנותי. בינואר [[1943]] נולדה לשניים בתם היחידה נאווה.
בפברואר [[1940]] התחתנה עם שלמה בושמי ששימש גם כסוכנה האמנותי. בינואר [[1943]] נולדה לשניים בתם היחידה נאווה.
דמארי הופיעה באותה תקופה כזמרת גם מחוץ לפעילותה ב"שולמית". [ תקנאו תקנאו , לי יש כרטיסים למופע של ג'ס ולכם לא , ג'ס מיילאבבבב ♥ ]
דמארי הופיעה באותה תקופה כזמרת גם מחוץ לפעילותה ב"שולמית".


בשנת [[1943]] הצטרפה כזמרת ושחקנית ל[[תיאטרון]] המוזיקלי "[[לי לה לו]]" שאת מרבית פזמוניו כתבו המשורר [[נתן אלתרמן]] והמלחין [[משה וילנסקי]]. שירם "כלניות", שביצעה על במת התיאטרון ב-[[1946]], הפך להיות שירה הידוע ביותר ול"סימן ההיכר" שלה. אף שהשיר נכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תקופה גם כ[[שיר מחאה]] נגד הבריטים (שחיילי הצנחנים שלו, בעלי הכומתות האדומות כונו "[[כלניות]]"). וילנסקי המשיך ללוות את דמארי במרבית הקריירה שלה והלחין את מרבית שיריה, רבים מהם למילותיהם של המשוררים נתן אלתרמן, [[יעקב אורלנד]] ו[[יחיאל מוהר]].
בשנת [[1943]] הצטרפה כזמרת ושחקנית ל[[תיאטרון]] המוזיקלי "[[לי לה לו]]" שאת מרבית פזמוניו כתבו המשורר [[נתן אלתרמן]] והמלחין [[משה וילנסקי]]. שירם "כלניות", שביצעה על במת התיאטרון ב-[[1946]], הפך להיות שירה הידוע ביותר ול"סימן ההיכר" שלה. אף שהשיר נכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תקופה גם כ[[שיר מחאה]] נגד הבריטים (שחיילי הצנחנים שלו, בעלי הכומתות האדומות כונו "[[כלניות]]"). וילנסקי המשיך ללוות את דמארי במרבית הקריירה שלה והלחין את מרבית שיריה, רבים מהם למילותיהם של המשוררים נתן אלתרמן, [[יעקב אורלנד]] ו[[יחיאל מוהר]].

גרסה מ־16:26, 10 בפברואר 2011

תבנית:מוזיקאים

דמארי מופיעה במחנות קפריסין
קברה של דמארי בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב
לוח הנצחה לזכרה בחזית הבית ברחוב קלונימוס 16 בתל אביב

שושנה דמארי (31 במרץ 1923[1] - 14 בפברואר 2006), הייתה זמרת ושחקנית ישראלית ילידת תימן, שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי".

התפרסמה עוד לפני קום המדינה, ובעיקר בתקופת מלחמת העצמאות ושנות המדינה הראשונות, ונהנתה מפופולריות ארוכה בישראל. שיריה, כגון "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים", "אור" ורבים אחרים, הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. כלת פרס ישראל לשנת תשמ"ח (1988).

ביוגרפיה

שושנה דמארי נולדה בערב פסח תרפ"ג בעיר דמאר שבתימן כבת הזקונים במשפחה בת חמישה ילדים ליחיא-זכריה וגזאל-אילה דמארי. משפחתה הגיעה ברגל לנמל עדן ומשם עלתה ארצה באניה ב-1925[2] והתיישבה בראשון לציון כששושנה הייתה בת שנתיים. היא למדה בבית הספר "חביב" ובאירועים שונים בקהילה התימנית ליוותה את אמה הזמרת והמקוננת בשירה ובתוף. באמצע שנות ה-30 הצטרפה דמארי כשחקנית וזמרת ללהקה התיאטרונית המזרחית "שולמית", בעקבות המלצתו של אחיה הבכור סעדיה, שהיה אז שחקן וקריין, למדריך שלמה בן-מנשה (לימים - בושמי). במסגרת הלהקה החלה להופיע ושרה גם בתכניות שונות ב"קול ירושלים" המנדטורי. באוגוסט 1938 הופיעה לראשונה כסולנית ברדיו בשירים תימניים של המשורר שלום שבזי, בליווי עוד ותופים. בשנת 1939, בהיותה בת 16, קיימה דמארי את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של נחום נרדי. בפברואר 1940 התחתנה עם שלמה בושמי ששימש גם כסוכנה האמנותי. בינואר 1943 נולדה לשניים בתם היחידה נאווה. דמארי הופיעה באותה תקופה כזמרת גם מחוץ לפעילותה ב"שולמית".

בשנת 1943 הצטרפה כזמרת ושחקנית לתיאטרון המוזיקלי "לי לה לו" שאת מרבית פזמוניו כתבו המשורר נתן אלתרמן והמלחין משה וילנסקי. שירם "כלניות", שביצעה על במת התיאטרון ב-1946, הפך להיות שירה הידוע ביותר ול"סימן ההיכר" שלה. אף שהשיר נכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תקופה גם כשיר מחאה נגד הבריטים (שחיילי הצנחנים שלו, בעלי הכומתות האדומות כונו "כלניות"). וילנסקי המשיך ללוות את דמארי במרבית הקריירה שלה והלחין את מרבית שיריה, רבים מהם למילותיהם של המשוררים נתן אלתרמן, יעקב אורלנד ויחיאל מוהר.

בעת מלחמת העצמאות ביצעה דמארי כמה מהשירים שהפכו להיות מזוהים ביותר עם המלחמה, כמו "הקרב האחרון", "בת שבע" ו"היו זמנים" (למילותיו של חיים חפר). הופעותיה לפני החיילים עוררו רושם רב. במהרה הפכה לזמרת מפורסמת והקהל נהר להופעותיה. ערב קום המדינה ערכה עם משה וילנסקי מסע הופעות מרגש במחנות העקורים באירופה, שם שרה גם שיר מוכר ביידיש בשם "צימוקים ושקדים" (ראזשינקעס מיט מאנדלען). לאחר מכן סיפרה, שמרוב בכי והתרגשות הקהל, היא לא הצליחה אף פעם לסיים את השיר עד הסוף.

בשנות החמישים התארחה דמארי בתוכניות הרדיו של משה וילנסקי בקול ישראל, שם ביצעה שירים חדשים שהלחין, כמו "הרועה הקטנה מן הגיא" ו"לאור הזכרונות". כמו כן היא הקליטה מספר שירים של וילנסקי ויחיאל מוהר, שבוצעו במקור על ידי להקת הנח"ל ("הורה ממטרה", "מול הר סיני", "בלדה על מעיין וים"), והם הפכו מיד למזוהים עמה יותר מאשר עם הביצוע המקורי. היא שיחקה בסרטים "גבעה 24 אינה עונה" (1955) ו"באין מולדת" (1956), שתיאר את עליית משפחתה לארץ. בשנת 1957 כיכבה באופרטה העברית "שולמית". היא ביצעה באותה תקופה גם שירים בעלי גוון תימני כמו "מרים בת ניסים", "אני מצפת" ו"זכריה בן עזרא" שכתבו לה אורלנד ואלתרמן וכן את השיר התימני "אם ננעלו" (שיר שאותו ביצעה לימים עפרה חזה בעיבוד חדש). שירים שחידשה באותה תקופה, "הטנדר נוסע" (במקור של אסתר גמליאלית) ו"צריך לצלצל פעמיים" (במקור מהתיאטרון 'כל הרוחות') נהפכו מיד למזוהים עמה.

דמארי שמרה כל השנים על סגנון לבוש מיוחד ואישי, שכלל שמלות רקומות ותכשיטים בולטים. סגנון הלבוש האקזוטי המזוהה עמה היה חלק מהקסם והסיבה לכך שהוזמנה להופיע בקהילות יהודיות רבות. בשנות השישים והשבעים הרבתה דמארי לקיים הופעות בחו"ל. היא הופיעה במיטב האולמות בארצות הברית ואירופה והשתתפה בפסטיבלים רבים בעולם, לצד הופעותיה בארץ. תקופה מסוימת התגוררה בארצות הברית והופיעה בעיקר בפני קהל יהודי.

לאחר שנים רבות שבהן מיעטה להופיע ולהקליט, ביצעה דמארי ב-1987 יחד עם בועז שרעבי שיר שכתב לכבודה אהוד מנור בשם "לשיר איתך". בשנת 1988 היא זכתה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. לכבוד המעמד הזה נכתב השיר "עגילי דמאר" (ברק/קלינגר), אשר בוצע באותו הערב על ידי ירדנה ארזי. בעקבות הזכייה בפרס הקליטה דמארי באותה שנה את אלבומה האחרון, "אור" (1988). האלבום, בעיבודו של מתי כספי, הצליח מאוד ושיר הנושא, "אור", שכתבה נעמי שמר, הפך לריקוד עם פופולרי. שיר זה הפך לשיר הסיום הקבוע בטקס פתיחת פסטיבל מחול כרמיאל, שבו השתתפה מדי שנה. באותה שנה נפטר בעלה שלמה בושמי.

לאחר מכן לקחה שוב פסק זמן ארוך, עד שעידן רייכל שיכנע אותה לשיר שני שירים שכתב לאלבום "ממעמקים" של הפרויקט של עידן רייכל שיצא ב-2005: "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו". דמארי התארחה בחלק מהופעותיו של רייכל והשניים אף החלו בחזרות למופע משותף, שלא זכתה לבצעו.

כמו כן, היא גם זכתה בתואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן.

שושנה דמארי נפטרה ב-14 בפברואר 2006 בבית החולים איכילוב בתל אביב, בגיל 83, לאחר שלקתה בדלקת ריאות קשה. שלושה ימים לאחר פטירתה נערך טקס הצגת ארונה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. לאחר מכן היא נקברה בבית קברות טרומפלדור בתל אביב.

במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל נבחרה דמארי ל"זמרת השישים" בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל[3].

עיריית תל אביב קבעה לוח הנצחה לזכרה בחזית הבית בו התגוררה ברחוב קלונימוס 16.

רשימת אלבומים ואוספים

אלבומים

  • כלניות (1948)
  • היה היו לי פעם חברים (1951)
  • כיתה אלמונית (1956)
  • שושנה דמארי (1957)
  • מגדלור (1958)
  • הורה ממטרה (1959)
  • כלניות (1959)
  • ביתי שלי (1961)
  • שירי עם לוחם (1968)
  • שושנה דמארי בהופעה חיה במועדון צוותא בת"א (1980)
  • אור (1988)
  • שושנה דמארי והתזמורת הסימפונית חיפה (2002)

אוספים

  • לילה לילה (1949)
  • מכלניות עד אור (1986)
  • מכלניות עד אור (1994)
  • השירים היפים (1994)
  • לאור הזכרונות - שושנה דמארי שרה משה וילנסקי (2006)

הקלטות נוספות

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:שירונט

פרמטרים [ שם_טכני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
* מילים לשירים של שושנה דמארי, באתר "שירונט"

הערות שוליים

  1. ^ על פי המלווה שלה, שמעון כהן, שהתבסס על דבריה של דמארי, לפיהן היא נולדה בערב פסח 1923. הרישום בתעודת הזהות שלה היה "00.00.1923"; "ג'רוזלם פוסט", 16 בפברואר, 2006
  2. ^ לפי מקורות אחרים, ב-1924
  3. ^ רשת ג'