אל-בירווה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־20:02, 9 ביולי 2014

תבנית:יישוב לשעבר אל-בירווה (מערבית: البروة) היה כפר ערבי ששכן מזרחית לעכו, וננטש במהלך קרבות מלחמת השחרור.

עדויות ארכאולוגיות לקיום התיישבות באזור כבר בתקופה הכנענית נמצאו באזור תל ביר אלע'רבי (תל בירה), מערבית לכפר. ישנן עדויות לכפר ששכן באזור בתקופה הצלבנית, ושמו בערבית מוזכר בספר מסעות שכתב התייר הפרסי נאצר ח'סרו בשנת 1047.

באמצע המאה ה-19 התקיים באל-בירווה כפר קבע שהתרכז סביב מעיין במקום. מספר התושבים בכפר נע בין 450-900 על פי עדויות שונות. רוב התושבים היו מוסלמים, אך היה בכפר מיעוט נוצרי קטן. במפקד 1922 נמנו בכפר 807 תושבים^[1]. לפי סקר הכפרים 1945 שהתבסס על מפקד 1931, חיו בכפר כ-1,460 תושבים^[2], ברובם מוסלמים ועסקו בעיקר בחקלאות. אדמותיו השתרעו על שטח של 13542 דונם מהם 546 דונם בבעלות יהודית^[2]. בכפר פעלו שני בתי ספר, לבנים ולבנות, עוד היו בו מסגד, כנסייה, שני קברי קדושים ושלושה בתי בד.

תשובי הכפר השתתפו במרד הערבי הגדול, וב-19 ביולי 1938 אף הניחו ככל הנראה מטען צד שהרג 12 חיילים בריטים^{[דרושה הבהרה]}. הצבא הבריטי ביצע מספר חיפושים בכפר והטיל עליו קנסות קיבוציים^[3].

משוריין של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה: פגיון נעוץ במגן דויד

לפי תוכנית החלוקה, יועדו שטחי הכפר להיכלל בשטח המדינה הערבית, אולם במהלך מלחמת העצמאות, ערב ההפוגה הראשונה, ב-11 ביוני 1948, כוח של חטיבת כרמלי כבש את הכפר לאחר שהתגבר על התנגדות מקומית. בכפר ובשלושת המשלטים הסמוכים לו החזיקה פלוגת חי"ם מתל אביב שמנתה כ - 120 איש שברשותם היה משוריין ובו מכשיר קשר ללא נשק מסייע. ב 23 ביוני 1948, בשעה 21.00 החלה הסתערות על הכפר בכוח גדול ובלווי משוריינים ותוך זמן קצר נכבש הכפר. מיד התארגנה התקפת נגד. הקרב היה קשה ונמשך כל יום ה-24 ביוני 1948. במהלך היום הוזעקו ערבים חמושים מכל כפרי הסביבה בשיטת הפזעה ומספרם הגיע ל-800. כן השתתפו 200 לוחמים מצבא ההצלה של פאוזי אל קאוקג'י. רק לפנות בוקר ה - 25 ביוני 1948, הצליחו כוחות צה"ל מחטיבת כרמלי לכבוש את הכפר בחזרה. בקרב נפלו 10 חיילי צה"ל, ומהערבים נפלו 12 לוחמים של צבא ההצלה ו-30 לוחמים כפריים^[4]. ההתקפה בוצעה על ידי צבא ההצלה תוך הפרה של ההפוגה הראשונה, תוך טענה שצבא ההצלה איננו כפוף להפוגה^[5]. בתחילת קרבות עשרת הימים הרחיב צה"ל את אחיזתו סביב בירווה וכבש מספר משלטים החולשים עליו. אולם צבא ההצלה הצליח לכבוש חזרה את המשלטים^[6] ואלו היו בידיו לזמן קצר עד קריסת צבא ההצלה בהמשך מבצע דקל.

צה"ל הכריז על האזור כאזור צבאי. תושבי הכפר, שחלקם שהו בתוך ישראל, לא הורשו לחזור אליו (ובכך הפכו לנפקדים נוכחים), ובשנת 1949 נהרסו הבתים ואדמות הכפר הופקעו. על אדמות הכפר הוקמו קיבוץ יסעור^[7] ומושב אחיהוד. בשנת 1951 הציעה ישראל בתים וקרקעות לפליטי בירווה במכר, אולם הם סירבו מתוך רצון לחזור לאדמות שלהם בבירווה^[8].

לקריאה נוספת

חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות,עמ' 202-203, 1973

קישורים חיצוניים

אל-ברוה באתר זוכרות

הערות שוליים

^ יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 320-322
^ ¹ ² שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם סקר
^ Operations near Majdal Krum - Village fines, פלסטיין פוסט, 22 באוגוסט 1938
Troops Pursue Bands, פלסטיין פוסט, 21 בנובמבר 1938
^ הודעת דובר צה"ל טענה ל-100 אבידות של האויב מתוכם 50 הרוגים. ראו: ההתקפה בבירווה, על המשמר, 27 ביוני 1948
^ הערבים מאשימים אותנו בהפרת ההפוגה, מעריב, 25 ביוני 1948
התגובה להפרת ההפוגה בבירווה, על המשמר, 27 ביוני 1948
^ ג'ון קמחי, בזירת הקרבות הצפונית, על המשמר, 14 ביולי 1948
^ נתגלו מים ביעזור שבאזור עכו, דבר, 25 ביוני 1950
^ ו. יוסף, שיכון פליטים ערבים, על המשמר, 15 בינואר 1951

ערך זה הוא קצרמר בנושא יישובים בישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 320-322

[סקר-2] ¹ ² שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם סקר

[3] Operations near Majdal Krum - Village fines, פלסטיין פוסט, 22 באוגוסט 1938
Troops Pursue Bands, פלסטיין פוסט, 21 בנובמבר 1938

[4] הודעת דובר צה"ל טענה ל-100 אבידות של האויב מתוכם 50 הרוגים. ראו: ההתקפה בבירווה, על המשמר, 27 ביוני 1948

[5] הערבים מאשימים אותנו בהפרת ההפוגה, מעריב, 25 ביוני 1948
התגובה להפרת ההפוגה בבירווה, על המשמר, 27 ביוני 1948

[6] ג'ון קמחי, בזירת הקרבות הצפונית, על המשמר, 14 ביולי 1948

[7] נתגלו מים ביעזור שבאזור עכו, דבר, 25 ביוני 1950

[8] ו. יוסף, שיכון פליטים ערבים, על המשמר, 15 בינואר 1951

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 35: / שורה 35: @@
 צה"ל הכריז על האזור כאזור צבאי. תושבי הכפר, שחלקם שהו בתוך ישראל, לא הורשו לחזור אליו (ובכך הפכו ל[[נפקדים נוכחים]]), ובשנת [[1949]] נהרסו הבתים ואדמות הכפר הופקעו. על אדמות הכפר הוקמו קיבוץ [[יסעור (קיבוץ)|יסעור]]{{הערה|{{דבר||נתגלו מים ביעזור שבאזור עכו|1950/06/25|00109}}}} ומושב [[אחיהוד]]. בשנת 1951 הציעה ישראל בתים וקרקעות לפליטי בירווה ב[[ג'דיידה-מכר|מכר]], אולם הם סירבו מתוך רצון לחזור לאדמות שלהם בבירווה{{הערה|{{על המשמר|ו. יוסף|שיכון פליטים ערבים|1951/01/15|00208}}}}.
-תושבי הכפר וצאצאיהם הקימו וועד להגנה על זכויותיהם, ובכל שנה ביום [[הנכבה]], הם מבקרים את שרידי הכפר ההרוס על מנת להנחיל את מורשת הכפר לדור הצעיר. ה[[משורר]] ה[[פלסטינים|פלסטיני]] הנודע [[מחמוד דרוויש]] היה פליט מאל-בירווה.
 ==לקריאה נוספת==
 * '''חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות''', הוצאת [[מערכות]],עמ' 202-203, 1973
-* '''[http://www.writedowniamanarab.com/ תרשום אני ערבי]''', במאית: [[אבתיסאם מראענה]] - סרט תעודה על חייו של [[מחמוד דרוויש]]
 ==קישורים חיצוניים==