מנחם מנדל כשר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Motyshif (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
גרינבוים לגרינבאום
שורה 36: שורה 36:


==משפחתו==
==משפחתו==
שני בניו הם הרב [[משה שלמה כשר]], שניהל את מכון הוצאת הספרים של אביו ונפטר כארבעה חודשים אחריו, והרב [[שמעון כשר]]. שני חתניו הם הרב [[ד"ר]] אהרן גרינבוים, שהיה מראשי ה[[ג'וינט]] וההדיר את פירושי רב שמואל בן חפני גאון על התורה, ויחיאל פרדמן. בניו של שמעון הם ה[[פרופסור]] [[אסא כשר]] והפרופסור [[רימון כשר]].
שני בניו הם הרב [[משה שלמה כשר]], שניהל את מכון הוצאת הספרים של אביו ונפטר כארבעה חודשים אחריו, והרב [[שמעון כשר]]. שני חתניו הם הרב [[ד"ר]] אהרן גרינבאום, שהיה מראשי ה[[ג'וינט]] וההדיר את פירושי רב שמואל בן חפני גאון על התורה, ויחיאל פרדמן. בניו של שמעון הם ה[[פרופסור]] [[אסא כשר]] והפרופסור [[רימון כשר]].
{{עץ משפחת כשר}}
{{עץ משפחת כשר}}



גרסה מ־18:23, 31 באוקטובר 2016

תבנית:רב

הרב מנחם מנדל כשר (7 במרץ 1895, י"א באדר ה'תרנ"ה - 3 בנובמבר 1983, כ"ז בחשון ה'תשמ"ד) היה תלמיד חכם וראש ישיבה שחיבר מעל 30 ספרים בנושאים תורניים, בהם יצירתו המקיפה "תורה שלמה". עסק רבות בתורת הרוגצ'ובר, הוציא רבים מכתביו לאור ופרסם את הספר "מפענח צפונות" שנועד לפרש את יצירתו של הרוגצ'ובר - צפנת פענח (על הרמב"ם) וצפנת פענח (שאלות ותשובות).

זכה בפרס ישראל לספרות תורנית (1963) ופעמיים בפרס הרב קוק (1944 ו-1951). בעל תואר דוקטור לשם כבוד מישיבה יוניברסיטי. השתייך לחסידות גור.

ביוגרפיה

נולד בוורשה לרבי יצחק פרץ[1]. לדברי נכדו ידע בגיל צעיר את כל שישה סדרי משנה בעל פה. בעודו צעיר לימים התכתב עם כמה רבנים ידועים בענייני הלכה. בהם: הרב יוסף רוזין מחבר "צפנת פענח", הרב מאיר דן פלוצקי מחבר "כלי חמדה", הרב מנחם זמבא, הרב אלחנן וסרמן, הרב אברהם ישעיה קרליץ ("החזון איש"), הרב ירוחם פישל פרלא, הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, הרב חיים משה אלישר ועוד. בגיל 19 החל לערוך את הירחון התורני "דגל התורה" בהוצאת אגודת ישראל בפולין, שהופיע בוורשה בשנים תרפ"א-תרפ"ג. לאחר נישואיו עם בתו של הרב ברוך פריימן מוורטה התיישב שם והתיידד עם רב העיר הרב מאיר דן פלוצקי, ואף נסמך להוראה על ידו.

בשנת ה'תרפ"ד (1924) עלה לארץ ישראל בשליחות האדמו"ר מגור, הקים את ישיבת שפת אמת ועמד בראשה בשנתיים הראשונות לקיומה. באותה תקופה יזם את מפעלו המרכזי "תורה שלמה" ובשנת ה'תרפ"ז הוציא לאור את הכרך הראשון[2]. כדי לקדם את מפעלו זה פרש מראשות הישיבה והיגר לארצות הברית בשנת תרפ"ט.

הרב כשר היה מעורב בעסקי ציבור ובין השאר היה מזכיר מועצת גדולי התורה בפולין, הקים את ה"מתיבתא" בוורשה, והיה חבר ויו"ר של חברת "זיכרון דוד" שפעלה לרכישת קרקעות בין ירושלים לחברון לפני קום המדינה.

עמד בראש הוועד הציבורי שפעל להעלות את האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלתר ועוד כמה מבני משפחתו לארץ ישראל כחצי שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ובכך הצילם ממוות.

את עיקר פעילותו הקדיש ליצירה התורנית. מספר נכדו אסא כשר:

"פעם בא אלי רקטור של אחת האוניברסיטאות שהם מעוניינים לתת לסבי ד"ר לשם כבוד. ביקשו שאשאל אותו האם יסכים לקבל תואר זה. עלי להקדים שסבי קיבל ד"ר לשם כבוד מהישיבה יונברסיטי בניו יורק. הלכתי לסבא והוא אמר לי: "אני החלטתי שמגיל שבעים ומעלה אני לא רוצה יותר שום גילוי של כבוד. לא רוצה להקדיש לזה אפילו רגע אחד מחיי, אני אלך לטקס, ושוב יכבדו וישבחו אותי" על קצה המזלג היו לו את הרגעים שהתעסק עם דברים אחרים ולא עם ספרים, וגם זה היה נראה לו יותר מידי. כל עולמו היו הספרים ולא יותר מזה".

מחלוקת עזה הייתה בינו לבין הרב חיים צימרמן בענייני קו התאריך.

משפחתו

שני בניו הם הרב משה שלמה כשר, שניהל את מכון הוצאת הספרים של אביו ונפטר כארבעה חודשים אחריו, והרב שמעון כשר. שני חתניו הם הרב ד"ר אהרן גרינבאום, שהיה מראשי הג'וינט וההדיר את פירושי רב שמואל בן חפני גאון על התורה, ויחיאל פרדמן. בניו של שמעון הם הפרופסור אסא כשר והפרופסור רימון כשר.

 
 
 
 
מנחם מנדל כשר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה שלמה כשר
 
שמעון כשר
 
מרים כשר
 
אהרן גרינבאום
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעמי כשר
 
אסא כשר
 
רימון כשר
 
אפרים גרינבאום
 
 


מורשתו

הרב כשר לא הותיר אחריו ישיבה או תלמידים. מכון "תורה שלמה" האט את פעילותו לאחר פטירתו. ולאחר פטירת הרב משה כשר והרב גרינבוים פסקה לגמרי. עיקר מורשתו היא בספרים הרבים שהוציא לאור, כפי שהתבטא נכדו, אסא כשר: "כאשר היה מדבר איתי, כמעט כל מילה שנייה היה עם השורש מדפיס. למה הדפסת? מה אני מדפיס? צריך להדפיס, הדפסתי, נדפיס, זה היה עולמו בלי הרף"[3].

עיסוקו במשנת הרוגצ'ובר

באחת הפעמים שהרב כשר שהה בארצות הברית נודע לו שקיימים צילומים זעירים מחידושי הרוגוצ'ובר בכתב ידו, וקיימת אפשרות לפענחם ולהוציאם לאור. הרב כשר נרתם מיידית למלאכה, וייסד יחד עם ישיבת רבינו יצחק אלחנן מכון "צפנת פענח" להוצאת דברי תורת הרוגוצ'ובר. במשך השנים יצאו לאור על ידיו חידושי הרוגוצ'ובר על התורה, על מורה נבוכים ועל כמה ממסכתות התלמוד, כמו כן פרסם גם כמה ספרים על דמותו ושיטתו, אך עדיין המלאכה לא הושלמה.

יחסו לציונות

על אף השתייכותו המוצהרת לחסידות גור, המתנגדת באופן עקרוני לרעיונות הציונות, תמך הרב כשר בציונות באופן חד וברור. את השקפתו בעניין זה ביטא במיוחד בספרו הנרחב "התקופה הגדולה" וכן בספרו "הכוס החמישי" (ראה להלן קישור לספרים אלו).

ספריו

  • תורה שלמה הוצאה חדשה בתוספת תיקונים והשלמות-44 חלקים, ירושלים תשנ"ב.
  • התקופה הגדולה, שאליו מצורף הספר קול התור של תלמיד הגר"א, 1969. הספר עוסק בדיון בשאלה על המצב המודרני והגדרת "אתחלתא דגאולה".
  • ארבעת הרועים, דרכם של ארבעה מגדולי הרבנים (הגר"א, הבעש"ט, האור החיים והחתם סופר) בנושא הגאולה.
  • גמרא שלמה בשיתוף עם הרב ברוך נאה, ירושלים תש"ך. יצאו לאור רק שני כרכים על תחילת מסכת פסחים עם שינוי נוסחאות.
  • הגדה שלמה על הגדה של פסח יחד עם הרב שמואל אשכנזי.
  • הגדה ארצישראלית.
  • מפענח צפונות ירושלים תשל"ו (292 עמודים). עוסק בבירורי גדרים ומונחים מספרי הצפנת פענח.
  • שו"ת דברי מנחם ארבעה כרכים, ירושלים תשל"ז (1376 עמודים).
  • קו התאריך הישראלי בעריכת הרב זלמן קורן.
  • שרי האלף בשיתוף עם יעקב דב מנדלבוים. ניו יורק, תשי"ט (888 עמודים). מהד' שנייה: ירושלים, מכון תורה שלמה, תשל"ט (2 כרכים).
  • דעת הרבנים וקונטרס מלחמת מצווה, ורשה תרע"ט. ובו התייחסות להשתתפות נשים בבחירות. [2]
  • כוס חמישי, ניו יורק תש"י. בירור בשיטת המהר"ל בכוס חמישית בליל הסדר
  • האדם על הירח, ניו יורק, תשכ"ט (72 עמודים). נכתב תוך ארבעה ימים, על פי עדות המחבר, בעקבות הגעת האדם אל הירח.
  • הרמב"ם ומכילתא דרשב"י, ירושלים תש"ם - הוכחות שלפני הרמב"ם עמדה המכילתא דרשב"י, ופירוש של מאה הלכות במשנה תורה לרמב"ם על פי המכילתא דרשב"י.
  • חמי טבריה, על כל נושאי חמי טבריה שבתלמוד.
  • דין מצות יבום בזמן הזה.
  • בעניין החתך שעושים בתפילין לשים בו היו"ד.
ספרים וירחונים שערך
  • תשובות רש"י, ירושלים תרפ"ה. (40 עמודים)
  • דגל התורה (ירחון תורני), ווארשא, תרפ"א-ג'.
  • נועם (ירחון תורני-25 כרכים), ירושלים, מכון תורה שלמה.

קישורים חיצוניים

ספריו המקוונים

הערות שוליים

  1. ^ על ייחוסו לרש"י ראו בהקדמה שכתב לספר תשובות רש"י.
  2. ^ על פי דברי המחבר, הוא החל בכתיבת הפירוש כבר בהיותו בן 15 ולפני תחילת מלחמת העולם הראשונה כבר היה באמתחתו רוב הפירוש לספר בראשית. הוא נמנע לפרסמו בעקבות עצת אביו לאחר שהתייעץ עם כמה אדמו"רים ותלמידי חכמים.
  3. ^ [1].