פרוספר אזרן – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
|קודמו בתפקיד=[[ראובן רוברט]] |
|קודמו בתפקיד=[[ראובן רוברט]] |
||
|מחליפו בתפקיד=[[חיים ברביבאי]] |
|מחליפו בתפקיד=[[חיים ברביבאי]] |
||
|תפקיד מוניציפלי אחר=אחראי אזורי של קריית שמונה ב[[הג"א]], |
|תפקיד מוניציפלי אחר=אחראי אזורי של קריית שמונה ב[[הג"א]], יו"ר [[פורום ערי הפיתוח]] |
||
|תאריך תחילת התפקיד האחר= |
|תאריך תחילת התפקיד האחר= |
||
|תאריך סיום התפקיד האחר= |
|תאריך סיום התפקיד האחר= |
||
גרסה מ־07:05, 28 באפריל 2017
תבנית:פוליטיקאי מוניציפלי פרוספר אזרן (נולד ב-10 במאי 1949[1]) הוא איש ציבור ישראלי, אשר כיהן כראש עיריית קריית שמונה מ-1983 עד 1997[2].
תחילת דרכו
פרוספר אזרן, בן למשפחה עשירה מאוד, נולד בעיר סאפי, שבמרוקו, לפיבי ודוד. ב-1952 עלתה משפחת אזרן לישראל על גבי האונייה ״נגבה״. עם הגיעם לישראל, שוכנו בפחון, במעברת קריית שמונה והיו נתונים במצב כלכלי קשה.
ב-1967 התגייס אזרן למשמר הגבול, הוא היה קצין ושירת תשע שנים. במהלך השירות הצבאי הכיר את אשתו שוש. לימים, גם ארבעת בניו של אזרן שירתו במשמר הגבול.
קריירה מוניציפלית
לאחר שחרורו, מונה אזרן למפקד חבל העיר קריית שמונה בחירום. בהמשך כיהן כרכז איכלוס עולים חדשים בעיר וקליטתם. הוא יישב אותם באלפי הדירות הריקות שהיו אז בעיר. במקביל, כיהן כראש ועד העובדים של העירייה.
ב-1981, מינה שר הפנים ועדה קרואה לניהול קריית שמונה. שנה מאוחר יותר, החל מבצע שלום הגליל וצה"ל שיכן בעיר חיילים רבים. בשל כך, נטל לעצמו הרמטכ"ל סמכויות ניהוליות בעיר.[3] ב-1983, פוזרה הוועדה הקרואה ואזרן נבחר בראש רשימת הליכוד לראשות העיר.
כראש עיר פעל במוסדות השלטון למען הטבות מס לעיר וסבסוד מעונות ילדים בה. הוא היה ידוע במסעות שתדלנות רבים במסדרונות הכנסת והממשלה. הוא, בין השאר, עשה " שביתת היחיד" מול משרד ראש הממשלה - הגיע כל יום וישב בשער משרד ראש הממשלה עד לאישור דרישותיו. הוא השיג לתושבי העיר 50% הנחה בארנונה והנחה במס ההכנסה.[4] אזרן פעל בהצלחה נגד מדיניות שילוט הדרכים של מע"צ, במסגרתה על כל השילוט של מע"צ לכיוון אצבע הגליל נכתב בזמנו שמה של העיירה ״מטולה״ במקום שם העיר ״קריית שמונה״.[5]
במהלך כהונתו, חלה עלייה באבטלה של תושבי העיר בשל בעיות כלכליות שהתגלעו בקיבוצי הסביבה, והשינויים בענף התעשייה בישראל.
בין 1968 ל-2004, סבלו תושבי העיר סבלו מירי קטיושות ומחדירות של חוליות מחבלים. מלחמת לבנון הראשונה לא פתרה את הבעיה[6]. בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה אשר במהלכה עזבו חלק מתושבי תל אביב את העיר, עודד אזרן את תושבי קריית שמונה להתארח במרכז הארץ בתקופות טיווח קשות. למעשה, כבר כשאזרן היה ראש ועד עובדים הוא התמודד, כמנהיג, עם המצב הביטחוני - הוא נלחם על אי השעייתם של עובדים שעזבו את עובדתם במהלך מתקפות טילים.
לבד מהיותו ראש עיר, אזרן החזיק במוניציפליים נוספים. הוא היה יושב ראש פורום ערי הפיתוח, חבר הנהלה עולמית של ארגון יהודי צפון אפריקה, יושב ראש איגוד הכבאים של גליל העליון וסגן יושב מרכז השילטון המקומי. בנובמבר 1997 התפטר אזרן מכול תפקידיו הציבוריים. הוא הודיע בראיונות עיתונאיים, שהוא התאכזב מהבטחות הממסד הפוליטי.[7]
קריירה לא מוניציפלית
למרות מעמדו המקומי בתנועת הליכוד, לא עלה בידיו פעמיים להשיג מקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת. ב-1992, נבחר למקום ה-38 בפריימריז, אך הליכוד קיבל רק 32 מנדטים בבחירות הכלליות (לכנסת ה-13). לאחר שתי קדנציות כראש עיר מטעם הליכוד, לא עלה בידיו להיבחר גם ליו"ר סניף הליכוד בבחירות המקומיות. זה היה בתקופה בה מחנה דוד לוי, שאזרן זוהה איתו, נחלש. בשל כך, פרש אזרן מתנועת הליכוד וניצח את הבחירות לראשות העיר, לקדנציה שלישית, כאשר עמד בראש רשימה עצמאית. ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, הביע תמיכה ברשימתו זו.[8]
מאז פרישת משה פייגלין מהליכוד, התפקד אזרן למפלגת זהות והתמודד בפריימריז שלה.
אזרן כתב את האוטוביוגרפיה ״ראש עיר תחת אש״. תערוכת הצילומים מהספר הוצגה במוזיאון הפתוח תפן, בשנת 2016. היא נפתחה בהרצאה שלו, לרגל שבוע הספר העברי. הספר יצא ב״הוצאה גלילית״[9].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דף הפייסבוק של פרוספר אזרן
- ^ רשימת ראשי העירייה באתר העירייה
- ^ פרוספר אזרן מאשים: קריית שמונה כבר לא נלחמת, יאיר קראוס, nag, 2016
- ^ פרוספר אזרן מאשים: קריית שמונה כבר לא נלחמת, יאיר קראוס, nag, 2016
- ^ פרוספר אזרן מאשים: קריית שמונה כבר לא נלחמת, יאיר קראוס, nag, 2016
- ^ פרוספר אזרן מאשים: קריית שמונה כבר לא נלחמת, יאיר קראוס, nag, 2016
- ^ פרוספר אזרן מאשים: קריית שמונה כבר לא נלחמת, יאיר קראוס, nag, 2016
- ^ פרוספר אזרן מאשים: קריית שמונה כבר לא נלחמת, יאיר קראוס, nag, 2016
- ^ ראש עיר תחת אש, הרצל בן אשר, חדשות הגליל, 2016