ברכה צפירה – הבדלי גרסאות

**ברכה צפירה**
לידה	15 באפריל 1910; ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה	1 באפריל 1990 (בגיל 79); תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות	האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י), ישראל
תקופת הפעילות	1929–1990 (כ־61 שנים)
שפה מועדפת	עברית

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־11:50, 9 במאי 2018

ברכה צְפירה (15 באפריל 1910 – 1 באפריל 1990) הייתה זמרת פופולרית בארץ ישראל החל משנות ה-30, חלוצה בזמר העברי. שירתה היוותה אבן דרך ביצירת סגנון מוזיקלי ישראלי מקורי, בין השאר דרך שיתוף הפעולה שלה עם נחום נרדי.

ביוגרפיה

ברכה צפירה נולדה בו' בניסן תר"ע בירושלים להורים שבאו מהעיר צנעא בתימן. אביה היה הרב יוסף צפירה, ממנו התייתמה כתינוקת, ומגיל שלוש הייתה כבר יתומה גם מאם. תקופת זמן הייתה אצל דודה ואחר כך נשלחה לבית יתומים בשכונת ימין משה בירושלים ומשם נדדה ממשפחה אומנת אחת לשנייה.

המשפחות האומנות של צפירה היו מעדות וחברות שונות בירושלים. כך קלטה צפירה כבר בילדותה לחנים ושירים של מגוון העדות והייתה מעין אוסף מהלך של שירי עדות ישראל.^[1]

בנערותה עברה לכפר הנוער מאיר שפיה ובגיל 16 הצטרפה כזמרת לתיאטרון הארץ ישראלי (התא"י). בתיאטרון פגשה באמרגן משה ואלין שהפך לאמרגנה ואירגן עבורה קונצרטים. לאחר מכן הופיעה כזמרת בתיאטרון הסאטירי הקומקום שהוקם על ידי אביגדור המאירי. המאירי התרשם מזמרתה וביוזמתו יצאה לברלין ללמוד מוזיקה.

בברלין, בסוף שנות ה-20, למדה צפירה בבית הספר של מקס ריינהרדט והכירה את המלחין נחום נרדי. נרדי הלחין עבורה שירים רבים תוך כדי כך שברכה צפירה חושפת אותו לעולם הצלילים והגוונים של שירי העם והליטורגיה של העדות השונות. במשך עשור הופיעו שניהם בקונצרטים משותפים באירופה, ארצות הברית ואף בארץ ישראל ובמצרים, כך שצפירה קנתה לה מעמד של כוכבת על. עם חלוף הזמן נישאה צפירה לנחום נרדי, והתגרשה ממנו לאחר שמונה שנים.^[2]

בשנות ה-40 שיתפה צפירה פעולה גם עם מלחינים שעלו לארץ מאירופה, ביניהם פאול בן חיים, עדן פרטוש ומרק לברי. היא גרמה להם להיות מודעים לסגנון המזרחי ובכך תרמה ליצירת סגנון מוזיקלי ישראלי חדש והבאתו לאולם הקונצרטים. הסגנון המיוחד של שירתה וגווניה הכיל יסודות של מוזיקה תימנית, ספרדית וערבית. המבטא הגרוני וחיתוך הצליל הכללי של קולה הקנה לביצועיה מימד של "אותנטיות", "שורשיות" מקומית ו"חושניות" - בעיקר לאוזניים של מי שחונכו על מוזיקה אירופית. ביצועיה הקנו לשירים בעלי גוון אירופי מובהק ניחוח של מזרחיות^[3].^[4]^[5] ב-1943, נולד לה ולבעלה בן-עמי זילבר, הזמר אריאל זילבר

הרבתה לשיר את שיריו של חיים נחמן ביאליק, להם הותאמו לחנים מזרחיים, בהם "בין נהר פרת לנהר חידקל", "שיר העבודה והמלאכה" ו"יש לי גן". עוד משיריה הידועים: "עלי גבעה", "שתו העדרים", ושירי הילדים "שנה טובה", "לביבות" (קמח מן השק), "מי יבנה בית". הופיעה בטקס הפתיחה של המכביה השנייה ב-1935. שירה "למדבר שאנו" היה השיר שפתח את השידורים העבריים של קול ירושלים - הרדיו המנדטורי בשנת 1936. אלו היו שידורי רדיו הסדירים הראשונים בארץ ישראל.

בספרם של מכס ברוד ופטר גרדנויץ "המוזיקה בישראל מימות קדם עד ימינו אלה" (הוצאת ראובן מס, 1954) כותב ברוד: ”התפתחותה של המוסיקה המודרנית הישראלית חייבת תודה גדולה לעידוד שקיבלה מהזמרת התימנית ברכה צפירה. השפעתה היתה החלטית על התפתחותו של הסגנון החדיש שבוסקוביץ' הצמיד לו את התואר ים תיכוני. ברכה צפירה היא הדמות המקורית והחשובה ביותר בחיי המוסיקה בישראל - מקומה בעולם תרבות המוסיקה הבינלאומית, ויחד עם זה היא מכניסה משהו חדש, שלדעתי ישמש הפתעה ותגלית גם לגבי עולם המוסיקה של אירופה.”

בשנת 1966 זכתה ברכה צפירה בפרס אנגל על תרומה למחקר המוזיקלי בישראל.^[6]

צפירה נישאה בשנית לכנר בן עמי זילבר (בנו של הצייר אריה זילבר).

בתה של ברכה צפירה מנישואיה לנחום נרדי היא זמרת האופרה נעמה נרדי, ובנה מנישואיה לבן עמי זילבר הוא הזמר והמלחין אריאל זילבר.

ברכה צפירה נפטרה בו' בניסן תש"ן (1990), בגיל 80. נטמנה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

בירושלים נקרא רחוב על שמה בשכונת רמת שרת.

ראו גם

מוזיקה קלאסית ישראלית

לקריאה נוספת

קולות רבים: אוסף לחנים משל עדות המזרח בישראל ולחנים משל פלחים ובדואים בישראל עם דברי הסבר, תל אביב: מסדה, תשל"ח. (תווים)

קישורים חיצוניים

תבנית:פרופילי מוזיקאים

רשימת המאמרים של ברכה צפירה באתר רמב"י
נתן שחר, ברכה צפירה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
יהואש הירשברג, ברכה צפירה ותהליך השינוי במוזיקה בישראל, פעמים 19 (תשמ"ד 1984), עמ' 46-29
מוטי רגב מ"גמל גמלי" ועד "טיפקס" אתר הסתדרות המורים בישראל
סיור, ברכה צפירה בחו"ל, דבר, 16 ביולי 1948
משה בן שאול, "זמרת של יום חול", ראיון עם ברכה צפירה, מעריב, 26 במאי 1967
דן לחמן, ברכה צפירה, אימגו, 17 ביוני 2006
האזנה לשיר "בין נהר פרת לנהר חידקל" בביצועם של ברכה צפירה ונחום נרדי בלקט "שירים ששמענו פעם" באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
ברכה צפירה בסרט בה מלווה אותה בפסנתר נחום נרדי, סרטון באתר יוטיוב
ביוגרפיה של ברכה צפירה
ברכה צפירה ונחום נרדי ב שיר העבודה והמלאכה של ביאליק. יומני כרמל אפריל 1936
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: פרק מהסדרה "הכל אנשים"' אינו ערך חוקי ברכה צפירה, פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב

הערות שוליים

^ יהואש הירשברג, "פאול בן חיים, חייו ויצירתו", עמ' 106
^ הירשברג, עמ' 107
^ קישור
^ יהואש הירשברג ,אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', עמ' 38
^ הירשברג, "בן חיים", עמ' 108
^ "פרס אנגל" יוענק ליהויכין סטוצ'בסקי וברכה צפירה, דבר, 9 במרץ 1967; פרס אנגל – לתזמורת, לסטוצ'בסקי וברכה צפירה, מעריב, 9 במרץ 1967.

[1] יהואש הירשברג, "פאול בן חיים, חייו ויצירתו", עמ' 106

[2] הירשברג, עמ' 107

[3] קישור

[4] יהואש הירשברג ,אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', עמ' 38

[5] הירשברג, "בן חיים", עמ' 108

[6] "פרס אנגל" יוענק ליהויכין סטוצ'בסקי וברכה צפירה, דבר, 9 במרץ 1967; פרס אנגל – לתזמורת, לסטוצ'בסקי וברכה צפירה, מעריב, 9 במרץ 1967.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 15: / שורה 15: @@
 בברלין, בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]], למדה צפירה ב[[בית הספר]] של [[מקס ריינהרדט]] והכירה את המלחין [[נחום נרדי]]. נרדי הלחין עבורה שירים רבים תוך כדי כך שברכה צפירה חושפת אותו לעולם הצלילים והגוונים של שירי העם וה[[מוזיקה ליטורגית|ליטורגיה]] של העדות השונות. במשך עשור הופיעו שניהם בקונצרטים משותפים ב[[אירופה]], [[ארצות הברית]] ואף בארץ ישראל וב[[מצרים]], כך שצפירה קנתה לה מעמד של כוכבת על. עם חלוף הזמן נישאה צפירה לנחום נרדי, והתגרשה ממנו לאחר שמונה שנים.{{הערה|הירשברג, עמ' 107}}
-ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] שיתפה צפירה פעולה גם עם מלחינים שעלו לארץ מאירופה, ביניהם [[פאול בן חיים]], [[עדן פרטוש]] ו[[מרק לברי]]. היא גרמה להם להיות מודעים לסגנון המזרחי ובכך תרמה ליצירת סגנון מוזיקלי ישראלי חדש והבאתו לאולם הקונצרטים. הסגנון המיוחד של שירתה וגווניה הכיל יסודות של מוזיקה תימנית, ספרדית וערבית. המבטא הגרוני וחיתוך הצליל הכללי של קולה הקנה לביצועיה מימד של "אותנטיות", "שורשיות" מקומית ו"חושניות" - בעיקר לאוזניים של מי שחונכו על מוזיקה אירופית. ביצועיה הקנו לשירים בעלי גוון אירופי מובהק ניחוח של מזרחיות{{הערה|[http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=1133&CategoryID=498&Page=1 קישור]}}.{{הערה|יהואש הירשברג ,אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', עמ' 38}}{{הערה|הירשברג, "בן חיים", עמ' 108}}
+ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] שיתפה צפירה פעולה גם עם מלחינים שעלו לארץ מאירופה, ביניהם [[פאול בן חיים]], [[עדן פרטוש]] ו[[מרק לברי]]. היא גרמה להם להיות מודעים לסגנון המזרחי ובכך תרמה ליצירת סגנון מוזיקלי ישראלי חדש והבאתו לאולם הקונצרטים. הסגנון המיוחד של שירתה וגווניה הכיל יסודות של מוזיקה תימנית, ספרדית וערבית. המבטא הגרוני וחיתוך הצליל הכללי של קולה הקנה לביצועיה מימד של "אותנטיות", "שורשיות" מקומית ו"חושניות" - בעיקר לאוזניים של מי שחונכו על מוזיקה אירופית. ביצועיה הקנו לשירים בעלי גוון אירופי מובהק ניחוח של מזרחיות{{הערה|[http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=1133&CategoryID=498&Page=1 קישור]}}.{{הערה|יהואש הירשברג ,אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', עמ' 38}}{{הערה|הירשברג, "בן חיים", עמ' 108}} ב-1943, נולד לה ולבעלה בן-עמי זילבר, הזמר [[אריאל זילבר]]
 הרבתה לשיר את שיריו של [[חיים נחמן ביאליק]], להם הותאמו לחנים מזרחיים, בהם "בין נהר פרת לנהר חידקל", "[[שיר העבודה והמלאכה]]"  ו"[[יש לי גן]]". עוד משיריה הידועים: "עלי גבעה", "שתו העדרים", ושירי הילדים "שנה טובה", "לביבות" (קמח מן השק), "[[מי יבנה בית]]". הופיעה בטקס הפתיחה של [[המכביה השנייה]] ב-[[1935]]. שירה "למדבר שאנו" היה השיר שפתח את השידורים  העבריים של [[קול ירושלים]] - ה[[רדיו]] [[המנדט הבריטי|המנדטורי]] בשנת [[1936]]. אלו היו שידורי רדיו הסדירים הראשונים בארץ ישראל.