ברכה צפירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברכה צפירה
Brachazafira.jpg
לידה 15 באפריל 1910
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באפריל 1990 (בגיל 79)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י), ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19261990 (כ־64 שנים)
עיסוק זמרת, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ברכה צפירה בהופעה בסדר פסח בגן שמואל, 1950
לוחית זיכרון לברכה צפירה ברח' הקליר 18 בתל אביב

ברכה צְפירה (15 באפריל 19101 באפריל 1990) הייתה זמרת פופולרית החל משנות ה-30 של ארץ ישראל וחלוצת הזמר העברי.

שירתה של צפירה היוותה אבן דרך ביצירת סגנון מוזיקלי ישראלי מקורי, בין השאר בזכות שיתוף הפעולה המשמעותי שלה עם המלחין נחום נרדי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכה צפירה נולדה בו' בניסן תר"ע בירושלים לרב יוסף צפירה ולנעמה לבית עמרני, שניהם יוצאי צנעא בתימן. אמה נפטרה בלידתה. אביה עלה לארץ ישראל ב-1877 והתיישב בשכונת נחלת צבי בירושלים ונפטר מטיפוס כשהייתה בת שלוש. תקופת זמן הייתה אצל דודה ואחר כך נשלחה לבית יתומים בשכונת ימין משה בירושלים ומשם נדדה ממשפחה אומנת אחת לשנייה.

המשפחות האומנות של צפירה היו מעדות וחברות שונות בירושלים. כך קלטה צפירה כבר בילדותה לחנים ושירים של מגוון העדות והייתה מעין אוסף מהלך של שירי עדות ישראל.[1]

בסביבות 1924 עברה לכפר הנוער מאיר שפיה. שם הבחינה הדסה, רעייתו של מנהל הכפר ומורה שם, ביכולותיה הקוליות של צפירה. הנרייטה סולד שמעה את שירתה, מצאה בה איכויות דרמטיות ושלחה אותה לתל אביב ללמוד דרמה. בגיל 16 הצטרפה כזמרת לתיאטרון הארץ ישראלי (התא"י). בתיאטרון פגשה באמרגן משה ואלין שהפך לאמרגנה וארגן עבורה קונצרטים. בתל אביב התגוררה בכרם התימנים, שם התחברה מחדש לשורשיה התימניים ויצרה קשרים עם "חבר'ה טראסק", חבורה בוהמית שניסתה לגשר בין תרבות המזרח לתרבות האירופית. לאחר מכן הופיעה כזמרת בתיאטרון הסאטירי הקומקום שהוקם על ידי אביגדור המאירי. המאירי התרשם מזמרתה וביוזמתו יצאה לברלין ללמוד מוזיקה.

בברלין, בסוף שנות ה-20, למדה צפירה בבית הספר של מקס ריינהרדט והכירה את המלחין נחום נרדי. נרדי הלחין עבורה שירים רבים תוך כדי כך שברכה צפירה חושפת אותו לעולם הצלילים והגוונים של שירי העם והליטורגיה של העדות השונות. במשך עשור הופיעו שניהם בקונצרטים משותפים באירופה, ארצות הברית ואף בארץ ישראל ובמצרים, כך שצפירה קנתה לה מעמד של כוכבת על. עם חלוף הזמן נישאה צפירה לנחום נרדי, והתגרשה ממנו לאחר שמונה שנים.[2]

בשנות ה-40 שיתפה צפירה פעולה גם עם מלחינים שעלו לארץ מאירופה, ביניהם פאול בן-חיים, עדן פרטוש ומרק לברי. היא גרמה להם להיות מודעים לסגנון המזרחי ובכך תרמה ליצירת סגנון מוזיקלי ישראלי חדש והבאתו לאולם הקונצרטים. הסגנון המיוחד של שירתה וגווניה הכיל יסודות של מוזיקה תימנית, ספרדית וערבית. המבטא הגרוני וחיתוך הצליל הכללי של קולה הקנה לביצועיה מימד של "אותנטיות", "שורשיות" מקומית ו"חושניות" - בעיקר לאוזניים של מי שחונכו על מוזיקה אירופית. ביצועיה הקנו לשירים בעלי גוון אירופי מובהק ניחוח של מזרחיות[3].[4][5]

הרבתה לשיר את שיריו של חיים נחמן ביאליק, להם הותאמו לחנים מזרחיים, בהם "בין נהר פרת ונהר חידקל", "שיר העבודה והמלאכה" ו"יש לי גן". עוד משיריה הידועים: "עלי גבעה", "שתו העדרים", ושירי הילדים "שנה טובה", "לביבות" (קמח מן השק), "מי יבנה בית". הופיעה בטקס הפתיחה של המכביה השנייה ב-1935. השיר "אלוהים אשאלה" בביצועה היה השיר שפתח את השידורים העבריים של קול ירושלים - הרדיו המנדטורי בשנת 1936. אלו היו שידורי רדיו הסדירים הראשונים בארץ ישראל.

בספרם של מכס ברוד ופטר גרדנויץ "המוזיקה בישראל מימות קדם עד ימינו אלה" (הוצאת ראובן מס, 1954) כותב ברוד: "התפתחותה של המוסיקה המודרנית הישראלית חייבת תודה גדולה לעידוד שקיבלה מהזמרת התימנית ברכה צפירה. השפעתה היתה החלטית על התפתחותו של הסגנון החדיש שבוסקוביץ' הצמיד לו את התואר ים תיכוני. ברכה צפירה היא הדמות המקורית והחשובה ביותר בחיי המוסיקה בישראל - מקומה בעולם תרבות המוסיקה הבינלאומית, ויחד עם זה היא מכניסה משהו חדש, שלדעתי ישמש הפתעה ותגלית גם לגבי עולם המוסיקה של אירופה."

בשנת 1966 זכתה ברכה צפירה בפרס אנגל על תרומה למחקר המוזיקלי בישראל.[6]

צפירה נישאה בשנית לכנר בן עמי זילבר (בנו של הצייר אריה זילבר).

בתה של ברכה צפירה מנישואיה לנחום נרדי היא זמרת האופרה נעמה נרדי, ובנה מנישואיה לבן עמי זילבר הוא הזמר והמלחין אריאל זילבר.

ברכה צפירה נפטרה בו' בניסן תש"ן (1990), בגיל 80. נטמנה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

בירושלים נקרא רחוב על שמה בשכונת רמת שרת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קולות רבים: אוסף לחנים משל עדות המזרח בישראל ולחנים משל פלחים ובדואים בישראל עם דברי הסבר, תל אביב: מסדה, תשל"ח. (תווים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהואש הירשברג, "פאול בן-חיים, חייו ויצירתו", עמ' 106
  2. ^ הירשברג, עמ' 107
  3. ^ קישור
  4. ^ יהואש הירשברג ,אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', עמ' 38
  5. ^ הירשברג, "בן חיים", עמ' 108
  6. ^ "פרס אנגל" יוענק ליהויכין סטוצ'בסקי וברכה צפירה, דבר, 9 במרץ 1967; פרס אנגל – לתזמורת, לסטוצ'בסקי וברכה צפירה, מעריב, 9 במרץ 1967.