קסת דיו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־18:46, 22 באפריל 2009

קסת דיו (בעברית ארכאית: דְּיוֹתָה) היא צנצנת או מכל קטן, עשויה לרוב זכוכית, פורצלן, כסף, פליז או פיוטר ומיועדת לאיחסון דיו במיקום נוח עבור הכותב. הכותב או האמן טובל מכחול, קולמוס או עט ציפורן בדיו לפי צרכיו, או משתמש בקסת כמקור למילוי המכל של עט נובע.

לקסת דיו יש לרוב מכסה (מחובר באמצעות ציר או מתברג) שנועד למנוע את זיהום הדיו, התאיידותו, שפיכתו בשוגג וחשיפת יתר שלו לאוויר.

במשך מאות שנים, עד המצאת העט הנובע, היתה קסת הדיו כלי חיוני לכתיבת כתב יד. כשהוחלפה באמצעי כתיבה אחרים חדלה מלהוות כלי יומיומי והפכה למושא אספנות.

היסטוריה

מקורה של קסת הדיו לוט בערפילי הזמן. בין קסתות הדיו הראשונות היו כלים מקרן שור ללא כל עיטורים, שמטרתן פונקציונלית בלבד. בתקופת רומא העתיקה כבר היו קסתות ארד מעוטרות. בישראל התגלו בחפירות הצלה בשועפט, על הכביש לרמאללה, קסתות דיו מעוטרות מחרס מהמאה השנייה ‏‏^[1].

בימי הביניים יכולת הכתיבה היתה נחלת מעטים. בני האצולה לא כתבו בעצמם אלא השתמשו בלבלרים וקסתות הדיו היו בדרך כלל פשוטות, עשויות עץ, מתכת או זכוכית. עם התגברות האוריינות בסוף ימי הביניים הפכה קסת הדיו לסמל סטטוס אצל בני האצולה ואף בקרב סוחרים ובעלי מלאכה מצליחים. קסתות דיו הפכו להיות מפוארות, עוצבו וצופו בין השאר בפורצלן, קרן, שנהב, שריון צב, כסף וזהב. כמו מוצרי צריכה אחרים, עיצובן הושפע מהאופנה ומהתרבות בה יוצרו.

בתקופה זו החלו לעצב מערכות מעוטרות ומפוסלות של ציוד לשולחן כתיבה. מערכות אלו כללו פעמים רבות בנוסף לקסת גם תיבת חותמות, כלי עם אבקה סופגת (שפוזרה על הנייר לאחר הכתיבה בעוד הדיו רטוב כדי למנוע מריחתו, ונאספה חזרה אל תוך הכלי כשהדיו יבש) ותאים לדונג-חותם ולקולמוסים.

במאה ה-18 היו בצפון-מערב ארצות הברית עשרות יצרני קסתות. במאה ה-18 וה-19 עוצבו תיקים ומזוודות לקסתות כדי לאפשר לקיחתן למסעות. תור הזהב של קסתות הדיו הגיע בסוף התקופה הוויקטוריאנית, במחצית השנייה של המאה ה-19. בתקופה זו הוצבו קסתות דיו מעוטרות אפילו על שולחנות האיפור של גברות.

הצורך בקסתות דיו פחת עם המצאת העט הנובע באמצע המאה ה-19. המצאת העט הכדורי בשנות ה-30 של המאה ה-20 יתרה לחלוטין את הצורך בקסתות דיו. עדיין, שולחנות בבתי הספר כללו עד שנות החמישים חור לקסת דיו (או בקבוקון דיו), לשם אבטחתה.

הערות שוליים

^ דבורה א' סקלר-פרנס, ‏ירושלים, שועפט, כביש רמאללה‏, בגיליון 117 (2005) של "חדשות ארכיאולוגיות"

קישורים חיצוניים

יעל ניסקי, מדריך קנייה: קסתות דיו, באתר נענע
Judy Penz Sheluk,‏ inkwells, באתר antique shoppe

[1] דבורה א' סקלר-פרנס, ‏ירושלים, שועפט, כביש רמאללה‏, בגיליון 117 (2005) של "חדשות ארכיאולוגיות"

[1]

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 בתקופה זו החלו לעצב מערכות מעוטרות ומפוסלות של ציוד לשולחן כתיבה. מערכות אלו כללו פעמים רבות בנוסף לקסת גם תיבת [[חותם|חותמות]], כלי עם אבקה סופגת (שפוזרה על הנייר לאחר הכתיבה בעוד הדיו רטוב כדי למנוע מריחתו, ונאספה חזרה אל תוך הכלי כשהדיו יבש) ותאים ל[[דונג]]-חותם ולקולמוסים.
+ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] היו בצפון-מערב [[ארצות הברית]] עשרות יצרני קסתות. במאה ה-18 ו[[המאה ה-19|ה-19]] עוצבו תיקים ומזוודות לקסתות כדי לאפשר לקיחתן למסעות. תור הזהב של קסתות הדיו הגיע בסוף [[התקופה הוויקטוריאנית]], במחצית השנייה של המאה ה-19. בתקופה זו הוצבו קסתות דיו מעוטרות אפילו על שולחנות האיפור של גברות.
-ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] היו ב[[ארצות הברית]] עשרות יצרני קסתות.
+הצורך בקסתות דיו פחת עם המצאת העט הנובע באמצע המאה ה-19. המצאת העט הכדורי ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]] יתרה לחלוטין את הצורך בקסתות דיו. עדיין, שולחנות בבתי הספר כללו עד [[שנות החמישים]] חור לקסת דיו (או בקבוקון דיו), לשם אבטחתה.
-שולחנות בבתי הספר כללו חור בו הונחה קסת הדיו (או בקבוקון דיו) כדי לאבטח אותה.
 == הערות שוליים ==

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.