אנליל
 | |
| אנליל ונינליל | |
| תפקיד | אל הרוח, האוויר והסער |
|---|---|
| תרבות |
הדת המסופוטמית  |
| אלים מקבילים |
מרדוך |
| אב |
אנו |
| אחים |
אנכי |
| בן או בת זוג |
נינחורסג, ארשקיגל, נינליל, Damgalnuna |
| צאצאים |
נינורתה, נרגל, נוסכו, Pabilsaĝ, סין, אדד, Namtar |
  | |
אֶנְלִיל (מילולית: אדון הרוח-EN.LÍL) הוא אל הרוח, האוויר והסער במיתולוגיה השומרית. בנוסף היה גם פטרונה של העיר ניפור. אנליל, אנו ואאה (אנכי) היו שלושת האלים הראשיים בפנתאון השומרי. אנליל נקרא נסיך השָׁמַיִם ולידתו היא חלק מפרשת הבריאה הבבלית אנומה אליש. הוא בנם הבכור של אן וכי, השמים והארץ.
דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על-פי המיתולוגיה השומרית, בתחילה היו השמים מחוברים. לידתו של אנליל הפרידה ביניהם ויצרה את היבשה. מסיבה זו נקרא אנליל לעיתים בשם כּוּר גל או "ההר הגדול". אנליל היה שומר לוחות הגורל במיתולוגיה השומרית. משמעות הבעלות על לוחות הגורל היא בעצם שאנליל נחשב אל עליון. הלוחות מעניקים לו את השליטה על העולם ועל חייהם של בני האדם.
אנליל נשא לאשה את נינליל, בתולה יפהפייה וצעירה מאוד. הוריה הזהירו אותה מפני אנליל, אך הוא פיתה אותה ועיבר אותה. מהתעלסותם היה עתיד להיוולד אל הירח ננה או סין. האלים הענישו את אנליל על מעשה זה וגזרו עליו לרדת לשאול. כדי להעביר את רוע הגזרה עיבר אנליל את נינליל עוד שלוש פעמים. היא ילדה את האלים נרגל, נינזו ואנבילולו והם נשלחו לשאול במקום אנליל, נינליל וסין. פולחן אנליל ונינליל התקיים בצוותא במקדש אֶכּוּר ("בית ההר") בעיר ניפור.
אנליל הוא האל שברא את בני האדם. על פי המיתולוגיה השומרית, האלים הזוטרים מאסו בעבודה הקשה שהטילו עליהם האלים הראשיים. הם ארגנו מרד, אספו כלי נשק והקיפו את מקדש האל אנליל. אנליל התרשם מסבלם וכדי לגאול אותם, חבר לאלת הפריון בלת אילי וברא את האדם הראשון מטיט ומבשרו ודמו של אל שנבחר להיות קורבן. המטרה הייתה שהאדם יתרבה וייצור גזע אנשים שיחליפו את האלים הזוטרים בעבודה הקשה. בתקופה הבבלית יוחס תפקיד זה של אנליל לאל מרדוך כאשר על פי המיתוס אנומה-אליש הוא ברא את האדם מבשרו ודמו של האל קינגו, אותו הביס מרדוך.
אנליל לא רק גרם להיווצרות החיים האנושיים, אלא גם לסיומם. בפרשת אתרחסיס, סיפור המבול המסופוטמי, ובעצם המשך של סיפור בריאת האדם, מבואר מדוע בני אדם מתים ומדוע מתרגשים עליהם אסונות. על-פי סיפור זה, האלים חשבו שלאחר בריאת האדם יוכלו לנוח, אך התבדו. בני האדם פרו ורבו, ולא מתו. הם מילאו את העולם והקימו רעש ושאון רב, שהפריע את מנוחת האלים. כדי להתמודד עם הבעיה ציווה אנליל על נמטר אל המגפות לשלח בבני האדם מחלות ממחלות שונות. כך פחת מספר האנשים בעולם, הרעש הפסיק, והאלים יכלו לנוח. לאחר מכן הוא אף הורה לעצור את הגשמים ולהביא בצורת שתביא למותם של בני האדם, והוריד מבול כדי להשמיד את האנושות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ש. שפרה ויעקב קליין (עורכים ומבארים), בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, עם עובד, 1996.
- Green, Alberto R. W. (2003). The Storm-God in the Ancient Near East. Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns. ISBN 9781575060699.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנליל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אנליל, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
| מיתולוגיה מסופוטמית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון השומרי והאכדי | אבזו – אפסו (אנ') • אוּתוּ – שַמַש (אנ') • איננה – אשתר • אנו • אנכי – אאה • אנליל • אשור • מרדוך • נינגל (אנ') – נִכַּל • נינורתה • נינחורסג – בלת־אילי • נינליל • נינקאסי • נינתינוגה (אנ') • נרגל • ננה – סין • שלמנו • תיאמת • דומוזיד – דואוזו (תמוז) | 
|
| יצירות ספרותיות חשובות | אנומה אליש • הוראות שורופק • עלילות גילגמש | |
| גיבורים | אותנפישתים • אנכידו • גילגמש • זיאוסודרה | |