ונרה 11
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות חלל | ברית המועצות |
| יצרן | לאבוצ'קין |
| תאריך שיגור | 9 בספטמבר 1978 |
| משגר | מאיץ פרוטונים ובנוסף שלב עליון ושלב הימלטות |
| אתר שיגור |
Baikonur Cosmodrome Site 81/23  |
| משימה | |
| סוג משימה | טיסה על פני כוכב הלכת נגה ונחיתה |
| מסלול | הליוצנטרי |
| משך המשימה הכולל |
9 בספטמבר 1978 – 1 בפברואר 1980 (שנה ו־20 שבועות) |
| מידע טכני | |
| משקל | 4940 ק"ג |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 11020 |
| מאגר המידע הלאומי | 1978-084A |
  | |
ונרה 11 (ברוסית: Венера-11), היא משימת חלל סובייטית בלתי מאוישת לחקר כוכב הלכת נוגה, כחלק מתוכנית ונרה. ונרה 11 שוגרה ב־9 בספטמבר 1978 ב־3:25:39 UTC. הגשושית נבנתה במשרד לאבוצ'קין.
במהלך הטיסה לנוגה בוצע ניסוי סובייטי-צרפתי לגילוי ומדידה של קרינת גמא. לצורך כך הותקנו מכרישי מדידה ב"ונרה 11", ונרה 12 וחללית "פרוגנוז 7". מכשירי מדידה היו במרחק משמעותי ביניהם ולכן היה ניתן לבצע טריאנגולציה לגילוי מקור הקרינה.
הגשושית התנתקה מפלטפורמת הטיסה ב־23 בדצמבר 1978 ונכנסה לאטמוספירה של נוגה יומיים מאוחר יותר ב־25 בדצמבר במהירות של 11.2 ק"מ לשנייה. במהלך הירידה היא הפעילה בלימה אווירודינמית ולאחריה בלימת מצנח שנסתיימה עם בלימה אטמוספירית. היא ביצעה נחיתה רכה על פני השטח ב06:24 שעון מוסקבה ב־25 בדצמבר, לאחר זמן ירידה של שעה בקירוב. מהירות הנחיתה הייתה 7-8 מטר לשנייה. מידע הועבר לפלטפורמת הטיסה להעברה מחודשת לכדור הארץ במשך 95 דקות אחרי הנחיתה.
רכב הנחיתה נשא ציוד לחקר הטמפרטורה והתרכובת הכימית של הקרקע ושל האטמוספירה. מכשיר שנקרא גרוזה זיהה ברקים בנוגה. לוונרה 11 ולוונרה 12 היו רכבי נחיתה עם שתי מצלמות שתוכננו להדמיית צבע, למרות שהספרות הסובייטית אינה מציינת אותן. המצלמות כשלו בהחזרת תמונות כאשר כיסוי העדשה לא נפרד לאחר הנחיתה עקב פגם תכנוני. גם מאבחן האדמה כשל. היה עליה כרומוטוגרף גז כדי לאמוד את הרכב האטמוספירה של נוגה ומכשירים לחקר קרינה סולרית מפוזרת. התוצאות שדווחו כללו הוכחה לרעם וברק וגילוי פחמן חד-חמצני בגבהים נמוכים.
הקשר עם הגשושית נותק ב-1 בפברואר 1980[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: ונרה 10 |
תוכנית ונרה | הבא: ונרה 12 |