ולנטין גלושקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולנטין פטרוביץ גלושקו

ולנטין פטרוביץ' גלושקורוסית: Валентин Петрович Глушко)‏ (2 בספטמבר 1908 - 10 בינואר 1989), מחשובי ה"מתכננים הראשיים" של ברית המועצות בתחום הנעה רקטית, פיתוח משגרי חלל וחלליות. היה מיריביו הבולטים של סרגיי קורוליוב, ובהיותו במאסר העיד ביחד עם עוד כמה אסירים-מדענים נגדו על פעילות אנטי סובייטית. בעקבות העדות נשלח קורוליוב לגולאג. בעת המירוץ לחלל נאלץ לשתף עמו פעולה בתכנון מנועים למשגר R-7.

פעילות מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו החל גלושקו בניסויים עם חומרי נפץ, אותם מצא בנפלים של פגזים ארטילריים באזורי קרבות מלחמת האזרחים. בנעוריו החל העניין הרב שלו במסעות לחלל, בין היתר לאחר קריאת ספרי מדע בדיוני. ידוע על מכתב אחד לפחות ששלח בשנת 1923 לקונסטנטין ציאולקובסקי. לאחר לימודיו התיכוניים פנה ללימודי פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת לנינגרד. במרץ 1938 נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד. ונידון לשמונה שנות מאסר בגולאג. הוא נשלח למפעל שמור ששימש מעין כלא (כונה ברוסית "שאראשקה") לעבודה בתחומי מומחיותו. בשנות מלחמת העולם השנייה היה אחראי על פיתוח מנועים רקטיים המונעים בדלק נוזלי. בשנת 1944 שוחרר גלושקו ובשנת 1956 זוכה מן ההאשמות נגדו. בסיום מלחמת העולם השנייה גלושקו נשלח לגרמניה לתור אחר חלקי טילים מסוג וי 2, ביחד עם סרגיי קורוליוב ואנשי צבא.

מתכנן ראשי של מנועים רקטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלושקו קיבל לניהולו משרד תכנון (משרד התכנון 456, לימים אנרגומאש), והחל בפיתוח שורה של מנועים רקטיים המונעים בדלק נוזלי. גלושקו קידם את המנועים הרקטיים המונעים באמצעות תערובת רעילה במיוחד של דלק ומחמצן, דבר שעורר את התנגדותו של סרגיי קורוליוב. באסון הקשה ביותר בתולדות פיתוח הטילים, נהרג מרשל ברית המועצות נדלין ועוד כמאתיים בני אדם, בהתפוצצות טיל בליסטי מפיתוחו של גלושקו. רבים מהנפגעים נחנקו מהמחמצן הרעיל - חומצה חנקתית בריכוז גבוה. הטיל המזוהה ביותר עם גלושקו הוא משגר הלוויינים הכבד פרוטון.

ראש תוכנית החלל של ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974, החליט מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב לפטר את ואסילי מישין, לאור כישלונותיו החוזרים ונשנים של משגר החלליות לירח, N-1. במקומו מונה ולנטין גלושקו, כראש משרד התכנון מספר 1 (OKB-1) ובפועל כראש תוכנית החלל של ברית המועצות. בתפקיד זה החזיק עד מותו. במהלך פעילותו כראש משרד התכנון הראשי של ברית המועצות בתחום החלל פיקח על מיזמי ענק כמו תחנת החלל מיר, פיתוח מעבורת החלל בוראן והמשגר הכבד והחזק ביותר של ברית המועצות, "אנרגיה".

עיטורים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלושקו עוטר במגוון עיטורים ומדליות של ברית המועצות, ובהם:

  • פרס לנין
  • כוכב הזהב של גיבור העמל הסוציאליסטי (פעמיים)
  • 5 עיטורי לנין
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • עיטור מהפכת אוקטובר
  • מכתש על הירח קרוי על שם גלושקו
  • אסטרואיד מכונה על שם גלושקו

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]