ממלכות ההאוסה
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| ||
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
ממלכות ההאוסה, הידוע גם בשם ממלכת האוסה או האוסאלנד,[1] הייתה אוסף של מדינות שהוקמה על ידי אנשי ההאוסה, הממוקמת בין נהר הניז'ר לימת צ'אד (צפון ניגריה של ימינו). האוסאלנד שכנה בין הממלכות הסודניות המערביות של גאנה העתיקה, מאלי וסונגהאי והממלכה הסודנית המזרחית של קאנם-בורנו. האוסאלנד התעצבה כאזור פוליטי ותרבותי במהלך האלף הראשון לספירה כתוצאה מהתפשטותם מערבה של עמי ההאוסות. הם הגיעו להאוסלנד כשהשטח הפך מיער לסוואנה. הם החלו לטפח דגנים, מה שהוביל לאוכלוסיית איכרים צפופה יותר. הייתה להם שפה, חוקים ומנהגים משותפים. ההאוסות היו ידועות בדיג, ציד, חקלאות, כריית מלח ונפחות.
עד המאה ה-14 הפכה קאנו (אנ') לעיר-מדינה החזקה ביותר. קאנו היה הבסיס לסחר חוצה סהרה במלח, בדים, עור ותבואה. ההיסטוריה בעל פה של האוסה משתקפת באגדת ביאג'ידה (אנ'), המתארת את הרפתקאותיו של הגיבור הבגדדי, ביאג'ידה שהגיעה לשיאה בהריגת הנחש בבאר דאורה (אנ') והנישואים עם המלכה המקומית מגג'יה דאורמה (אנ'). לפי האגדה, לגיבור נולד ילד עם המלכה, באו, וילד נוסף עם המשרתת של המלכה, קרבגארי.
אף על פי ששבע מדינות ההאוסה חלקו את אותו שושלת, שפה ותרבות, המדינות התאפיינו ביריבויות עזות זו עם זו כאשר כל מדינה מחפשת עליונות על האחרות. הם ניהלו כל הזמן מלחמה זה בזה ולעיתים קרובות עבדו עם פולשים לרעת מדינות האחיות שלהם, מה שהפריע לכוחם הקולקטיבי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמה והתרחבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממלכות ההאוסה הוזכרו לראשונה על ידי אחמד אל-יעקובי במאה ה-9 והן היו במאה ה-15 מרכזי מסחר שהתחרו בקאנם-בורנו ובאימפריה של מאלי. היצוא העיקרי היה עבדים, עורות בעלי חיים, זהב, בד, מלח, אגוזי קולה וחינה. ברגעים שונים בתולדותיהם הצליחו ההאוסה לבסס שליטה מרכזית על מדינותיהם, אך אחדות כזו תמיד הוכחה כקצרה. במאה ה-11 הכיבושים שיזם ג'יג'ימאסו מקאנו הגיעו לשיאם בהולדת אומת ההאוסה המאוחדת הראשונה, על אף שזו הייתה קצרת מועד. בתקופת שלטונו של המלך יאג'י הראשון (אנ') (1349–1385) הוצג לראשונה האסלאם לקאנו. סוחרים ואנשי דת מוסלמים רבים הגיעו בעבר ממאלי, מאזור וולטה ומאוחר יותר מסונגהאי. המלך יאג'י מינה קאדי ואימאם כחלק מממשל המדינה. מוחמד רומפה (אנ') (1463–1499) בנה מסגדים ומדרסות. הוא גם הזמין את מוחמד אל-מגילי (אנ') לכתוב חיבור על הממשל המוסלמי. חוקרים רבים אחרים הובאו ממצרים, תוניסיה וממרוקו. צעד זה הפך את קאנו למרכז למדנות מוסלמית. האסלאמיזציה הקלה על הרחבת המסחר והייתה בסיס לרשת שיווק מוגדלת. העולמא סיפקה תמיכה משפטית, ערבויות, התנהלות בטוחה, היכרות ושירותים רבים נוספים. עד סוף המאה החמש עשרה, מוחמד אל-קוראו, איש דת, השתלט על קצינה (אנ') והכריז על עצמו כמלך. מאוחר יותר הובאו עולמא מצפון אפריקה וממצרים כדי להתגורר בקצינה. מעמד "עולמא" הופיע תחת חסות מלכותית. שליטי ההאוסה צמו את הרמדאן, בנו מסגדים, שמרו על חמש תפילות החובה ונתנו נדבה (זכאה) לעניים. איברהים מג'ה (1549–66) היה רפורמטור אסלאמי והנהיג בקצינה את חוקי הנישואין האסלאמיים. באופן כללי האוסאלנד נותרה מפוצלת בין האליטה העירונית הקוסמופוליטית המוסלמית לבין הקהילות הכפריות האנימיסטיות המקומיות. במהלך תקופת זמן זו, ליאו אפריקנוס מזכיר בקצרה בספרו "תיאור אפריקה" (אנ') את המצב הפוליטי והכלכלי של האוסאלנד במהלך אותה תקופה, על אף שלא ידוע אם ביקר בה בפועל; נראה שהאוסאלנד הייתה בעיקר במעמד מדינה וסאלית תחת שלטון סונגהאי, שכן בתיאורו של זמפרה (אנ') הוא מעיר כי "מלכם נטבח על ידי האסקייה והם עצמם היו וסאלים" וכך נאמר לגבי שאר האזור.
שקיעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות צמיחה מתמדת יחסית מהמאה ה-15 ועד המאה ה-18, המדינות היו חשופות למלחמה מתמדת פנימית וחיצונית. עד המאה ה-18, הם היו מותשים מבחינה כלכלית ופוליטית. רעב הפך נפוץ מאוד בתקופה זו והסולטאנים עסקו במיסוי כבד כדי לממן את מלחמותיהם. אף על פי שהרוב המכריע של תושביה היו מוסלמים, עד המאה ה-19 הם נכבשו על ידי תערובת של לוחמי פולה ואיכרי האוסה, תוך ציון סינקרטיזם ועוולות חברתיות. עד 1808 מדינות האוסה נכבשו לבסוף על ידי אוסמאן דן פודיו (אנ') ושולבו בח'ליפות האוסה-פולה סוקוטו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ממלכות ההאוסה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפידוס, אירה מ' (2014). היסטוריה של חברות אסלאמיות (מהדורה שלישית). ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. עמ' 458–459. מסת"ב 978-0-521-51430-9