סנטה מריה דלה סאלוטה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
כנסיית הודיה, בזיליקה זוטרה, כנסייה מתומנת  |
| על שם |
מרים, אם ישו |
| כתובת |
דורסודורו, עיריית ונציה-מוראנו-בוראנו |
| מיקום |
ונציה |
| מדינה |
איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־17 |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־17 |
| חומרי בנייה |
אבן איסטריינית |
| אדריכל |
באלדאסארה לונגנה |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות הבארוק |
| מידות | |
| אורך |
70 מ' |
| רוחב |
47 מ' |
| קואורדינטות | 45°25′50″N 12°20′05″E / 45.43057°N 12.33473°E |
|
basilicasalutevenezia | |
|
(למפת ונציה רגילה)   סנטה מריה דלה סאלוטה | |
  | |
בזיליקת סנטה מריה דלה סאלוטה (באיטלקית: Basilica di Santa Maria della Salute - בזיליקת מריה הקדושה של הישועה) המכונה "סאלוטה" (Salute) היא אחת הכנסיות הידועות והמפוארות בוונציה שבאיטליה.
הכנסייה ממוקמת במצר יבשה צר בין התעלה הגדולה לתעלת ג'ודקה למול כיכר סן מרקו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1629 פשטה מגפה בעיר ונציה. המגפה נמשכה במשך כשנתיים, ונפטרו בעטייה כשליש מאוכלוסיית העיר. תהלוכות דתיות ותפילות המוניות שנערכו בכנסיית סן רוקו וכנסיית סן לורנצו גוסטיניאני לא עצרו את המגפה. בניסיון לעצור את המגפה, על פי אמונת הוונציאניאנים, הוחלט להקים כנסייה. דבר זה בוצע בעבר, כאשר בניסיון לעצור מגפה תכנן אנדראה פאלאדיו את כנסיית איל רדנטורה המוקדשת לישו הנוצרי. ב-22 באוקטובר 1630 הכריז הסנט של ונציה על הקמת כנסייה המוקדשת למרים הבתולה, שנחשבה למגינה של הרפובליקה של ונציה. עוד נקבע בהחלטה שהסנאט של העיר יבקר בכנסייה מדי שנה בתהלוכה לכבוד מרים - תהלוכה שתיקרא "חג המדונה של ההצלה" (Festa della Madonna della Salute) - התהלוכה תצא מכיכר סן מרקו דרך רובע סן מרקו אל רובע דורסודורו (בו נמצאת הכנסייה), כאשר עוברים דרך גשר סירות מיוחד שמוקם בין הרבעים מעל התעלה הגדולה לצורך התהלוכה.
מיקום הכנסייה נבחר מבין שמונה מקומות אפשריים. השטח שנבחר ניצב למול כיכר סן מרקו (דבר המקל על בניית גשר הסירות). השטח, שהיה בבעלות הפטריארך הקתולי - נציג הוותיקן ברפובליקת ונציה הועבר לבעלות העיר, והריסת הבתים במקום החלה בשנת 1631.
אחד עשר הצעות הוגשו לתחרות האדריכלות לצורך הקמת הכנסייה, מתוכן נבחרו שתי הצעות לשלב הגמר: תוכניתו של האדריכל באלדאסארה לונגנה ותוכניתם של האדריכלים אנטוניו סמראלדי (המכונה "איל פרנקו") וסאמבטיסטי רוברטיני. תוכניתו של לונגנה נבחרה בשלב הגמר. תוכניתו של לונגנה הייתה ייחודית מבין התוכניות שהוגשו. יתר התוכניות תיארו כנסיות בסגנון פאלאדיאני, אולם באלדאסרה לונגנה כתב בתוכניתו:
יצרתי כנסייה בצורת רוטנדה. תוכנית חדשה, אשר לא נבנתה קודם לכן בוניציה, תוכנית נעלה ושאפיתם של רבים. כנסייה זו, המוקדשת למרים הבתולה, גרמה לי לחשוב, בכישרון המועט שהעניק לי האל, על בניית כנסייה בצורת כתר.
תוכניתו של לונגנה הצעיר (שהיה בן 26 בעת הגשת התוכנית), הוגשה לסנאט הוונציאני בו הצביעו 66 סנטורים בעד התוכנית, 29 נגדה (בשל העדפת הסגנון הפאלאדיאני) ו-2 נמנעים.
בניית הכנסייה הושלמה בשנת 1681 (זמן קצר לפני פטירתו של לונגנה).
מבנה הכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסייה רחבת ההיקף ניצבת על 100,000 יתדות עץ השקועים באדמת האי. מבנה הכנסייה בנוי מאבן בחזיתו, וממארמורינו (לבנים המכוסות באבק שיש).
פנים הכנסייה המתומנת בנויה בסגנון ביזנטיני. כיפת הכנסייה הרחבה, הניצבת מעל האולם המתומן, נועדה לסמל את כתרה של מרים; האולם עצמו מסמל את רחמה של מרים, ושמונה עמודי האכסדרה את הכוכב בן שמונה הקצוות - סמלה של מרים.
כיפת הכנסייה המפוארת הפכה לאחד מסמליה הידועים ביותר של העיר ונציה.
פנים הכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המזבח הראשי של הכנסייה, הבנוי בסגנון בארוק, תוכנן על ידי לונגנה. במרכזו איקונין בסגנון ביזנטיני המתארת את מרים ואת ישו. איקונין זה צויר במאה ה-12 או ראשית המאה ה-13 ושולב במזבח. קבוצת הפסלים שליד המזבח מתארת את "מלכת השמים מגרשת את המגפה" - פסל זה, שנוצר בשנת 1670 בסגנון הבארוק, הוא מעשה ידי הפסל הפלמי ז'וזה דה קורטה (Josse de Corte). בעת חנוכת הכנסייה הוצב במקום קבוצת פסלים זו ציורו של אלסאנדרו וארוטיירי בו תוארה מרים כמחזיקת תמונה של הכנסייה.
בין היצירות הידועות המוצגות בכנסייה ניתן למנות את היצירה "חתונה בקנה" מעשה ידי טינטורטו (בה מתואר הצייר עצמו כאחד מאורחי החתונה) וכן את היצירה "מרקוס הקדוש, עם הקדושים קוסמאמס, דאמיאן, סבסטיאן ורוש" מעשה ידי טיציאן. בחדר האוצר של הכנסייה מזבח מפואר נוסף, וכן ציורי תקרה המתארים את "דוד וגוליית", "עקדת יצחק", "קין והבל" ונושאי הבשורה הנוצריים.
-
מבט על הבזיליקה מכיוון התעלה הגדולה -
מבט על הבזיליקה מראש הקמפנילה של סן מרקו -
כיפת הכנסייה בשעות אחר הצהריים -
ה"ריו דלה סאלוטה" - הרחוב הסמוך לכנסייה
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סנטה מריה דלה סאלוטה
