קלוד מתיוס

קלוד מתיוס
Claude Matthews

קלוד מתיוס
לידה	14 בדצמבר 1845 בת'אל, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	28 באפריל 1898 (בגיל 52) אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות ריברסייד, קלינטון, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה	קולג' המרכז
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל אינדיאנה ה־23 9 בינואר 1893 – 11 בינואר 1897 (4 שנים) סגן מושל אינדיאנה מורטימר ניי → אירה ג'וי צ'ייס ג'יימס מאונט ←
מזכיר המדינה של אינדיאנה ה־25 16 בינואר 1891 – 9 בינואר 1893 (שנתיים) תחת מושל אינדיאנה אירה ג'וי צ'ייס → צ'ארלס פ. גריפין מריון ד. קינג ←
חבר בית הנבחרים של אינדיאנה 1876–1878 (כשנתיים)
חתימה

קלוד מתיוס (באנגלית: Claude Matthews;‏ 14 בדצמבר 1845 – 28 באפריל 1898) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-23 בשנים 1893–1897. כאיש המגזר החקלאי, הוא מונה כמועמד לתפקידו כדי למנוע את זליגת הקולות אל המפלגה הפופוליסטית. זמן קצר לפני השבעתו התרחשה הבהלה של 1893, שהובילה לבעיות כלכליות חמורות במהלך תקופת כהונתו. בבחירות אמצע הכהונה של 1894 השיגה המפלגה הרפובליקנית את הרוב באספה הכללית של אינדיאנה וביטלה רבים מהחוקים שחוקקו הדמוקרטים קודם לכן, וכך נגרמו מעשי אלימות באספה. כמי שהיה דמות פוליטית פופולרית כאשר סיים את כהונתו, היה מתיוס מועמד לנשיאות בבחירות של 1896, אך הוא הפסיד את המועמדות לויליאם ג'נינגס ברייאן.

ראשית חייו

קלוד מתיוס נולד בבת'אל שבקנטקי כבנם של תומאס א. ואלייזה אן פלטצ'ר מתיוס. אימו נפטרה כשהיה בן ארבעה חודשים, ואביו שלח אותו לדודתו בקנטקי כדי שיגדל אצלה. ב-1858 נישא אביו של מתיוס בשנית, והוא שב לחיות איתם ליד דאנוויל, קנטקי. הוא עבד בחווה המשפחתית ולמד בקולג' המרכז המקומי, אותו הוא סיים ב-1867. באותה שנה עבר מתיוס לקלינטון, אינדיאנה, שם הוא הכיר את מרתה וייטקומב, בתו של מושל המדינה לשעבר, ג'יימס וייטקומב. בינואר 1868 נישאו השניים, ונולדו להם שלושה ילדים.

ראשית הקריירה הפוליטית

מתיוס רכש חווה והחל לגדל משק חי ודגנים. הוא נעשה דמות בולטת באזור בשל תוכנית גידול בעלי החיים שלו והאיכות של הבקר והסוסים שהוא גידל. ב-1872 הוא היה אחד החברים המייסדים של האגודה הלאומית של מגדלי הבקר קצר הקרניים. ב-1876 הוא נבחר לבית הנבחרים של אינדיאנה, שם הוא כיהן תקופת כהונה אחת. ב-1882 הוא התמודד בבחירות לסנאט המדינתי, אך נוצח.

ב-1890 פנו מנהיגי המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה למתיוס ועודדו אותו להתמודד על משרת מזכיר המדינה של אינדיאנה. הוא היה אחד האנשים הבודדים במפלגה שהיא טיפחה כמועמד אפשרי למשרת המושל לקראת הבחירות הבאות. הדמוקרטים באותה תקופה איבדו מצביעים לטובת המפלגה הפופוליסטית, והם חיפשו חוואים להוביל את המפלגה ולסייע להשיב את קולות החוואים. מתיוס התמודד מול מועמד הרפובליקנים ג'ון ב. סטול וניצח בהפרש של 20,000 קולות. הוא כיהן במשרה זו במשך שנתיים עד שהתפטר כדי להתמודד על משרת המושל. הוא עשה שימוש בתפקידו זה כדי לרכוש לעצמו מוניטין כמי שקידם את הטבעת מטבעות הכסף ללא הגבלה.

מושל אינדיאנה

מערכת הבחירות

ב-1892 נבחר מתיוס כמועמד המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל אינדיאנה ובבחירות הכלליות הוא התמודד מול המושל המכהן, הרפובליקני אירה ג'וי צ'ייס ומועמד המפלגה הפופוליסטית לרוי טמפלטון. מערכת הבחירות התמקדה בעיקר בירידת מחירי התוצרת החקלאית ורצונם של החקלאים להעלות את ערך המטבע ולהקל את עול החובות. מתיוס ניצח בבחירות בהפרש של 7,000 קולות. המפלגה הפופוליסטית כשלה בהישגיה באינדיאנה, ומערכת בחירות זו סימנה את שקיעתה בה.

זמן קצר לפני השבעתו של מתיוס כמושל, הוכתה הכלכלה הלאומית מהבהלה של 1893, שנגרמה בין השאר בשל הצעדים האינפלציוניים של הממשלה, שמתיוס תמך בה במסע הבחירות. באינדיאנה הוביל המצב לעלייה חדה בשיעור האבטלה, לפשיטת רגל של רוב חברות הרכבות במדינה, לקריסתם של רבים מהבנקים במדינה, לסגירת עסקים, ולירידה חדה בערך הקרקעות. מתיוס נכנס לתפקידו עם קיצוצים צפויים בתקציב ואיומי שביתות בכל רחבי המדינה.

שביתות

כורי הפחם בדרום אינדיאנה הגשימו את האיומים שלהם והצטרפו לשביתה הארצית. השובתים תקפו פסי רכבת כדי למנוע משוברי שביתה להעביר את המשלוחים שלהם. מתיוס גייס תשע פלוגות של מיליציה ושלח אותם לשבור בכוח את השביתה ולהגן על משלוחי הפחם. כאשר הגיעו אנשי המילציה לפתור את המצב, פרצה השביתה הגדולה השנייה בהמונד, כאשר עובדי הרכבת תפסו את השליטה על צומת רכבות חשוב בצפון המדינה, וכך למעשה השביתו חלק גדול מנתיב היצוא מן המדינה דרך ימת מישיגן. מתיוס שיגר כוחות מיליציה נוספים כדי לשבור את השביתה השנייה.

כאשר גייס מתיוס את המיליציה היה בית המחוקקים בפגרה, אך הוא אישר את כל צעדיו כאשר הוא התכנס מאוחר יותר באותה שנה. בשל העובדה שהם עדיין לא אישרו את הגיוס, לא הוקצו כספים לתשלום לאנשים, ומתיוס לווה סכום של מעל 40,000 דולר על חשבון האשראי האישי שלו כדי לממן את הפעולות. בית המחוקקים אישר את החזר הוצאותיו. בנוסף למאבק בשובתים, המשיך מתיוס במדיניות של המושלים הקודמים לדיכוי הארגונים הגזעניים הלבנים בדרום המדינה. הוא קידם מערכה לאיסור מרוצי סוסים ותחרויות היאבקות במדינה. במערכה זו הוא עשה שימוש במיליציה ובמשטרת המדינה.

העימות עם האספה הכללית

עם התקרב בחירות אמצע הכהונה של 1894, יכלו כבר הרפובליקנים להטיל את האשמה במצב הכלכלי הקשה על הדמוקרטים, ולהשיג רוב בבית המחוקקים המדינתי על שני בתיו. מחוזות הבחירה שנוצרו ב-1890 היו הנושא לוויכוח נוקב באותה תקופה. בית המחוקקים בתקופתו של המושל אייזק גריי נקט בכמה צעדים של הטיה בקביעת מחוזות בחירה שהעניקו עדיפות לדמוקרטים. הרפובליקנים קראו תיגר על חלוקת מחוזות הבחירה בבתי המשפט, שפסקו שיש לבצע חלוקת מחוזות מחדש. הדמוקרטים עשו כן ב-1893, אך הרפובליקנים הפכו את החלטותיהם על פיהן כאשר תפסו את השלטון, והכינו תוכנית משל עצמם שהפכה את המצב על פיו ויצרה מחוזות בחירה שחולקו בצורה שהטיבה איתם.

הרפובליקנים המשיכו בצעדיהם להפוך על פיו עשור של שליטה דמוקרטית בבית המחוקקים והעבירו הצעת חוק שנויה במחלקות שהפכה על פיה את כל החקיקה שנחקקה על ידי האספה הכללית הקודמת שהייתה בשליטת הדמוקרטים והשיבה על כנן את סמכויות המושל למנות בעלי תפקידים. הצעת החוק עברה ביומו האחרון של מושב בית המחוקקים, בידיעה שאם המושל לא יטיל עליה וטו לפני פיזור המושב, היא תהפוך לחוק. החוק הגיע לשולחנו של מתיוס דקות ספורות לפני פיזור בית המחוקקים. הוא מיד הטיל עליו וטו ויחד עם מזכיריו הוא רץ לאולם האספה הכללית להגיש אותו לאספה לפני פיזורה. בהגיעו, הוא מצא את הדלתות נעולות וקרא לעזרה מעמיתיו הדמוקרטים כדי לפתוח את דלתות הבית. אחד העיתונים דיווח ש"דמוקרטים ורפובליקנים נאבקו כמו חיות ביער" כאשר המושל נאבק להעביר את החוק שהוטל עליו וטו לידיו של יושב ראש הבית.

הרפובליקנים הביסו את הדמוקרטים מיד כאשר יושב ראש הבית הכריז על פיזורו. המאבקים נמשכו מחצית השעה לאחר פיזור האספה עד שהדמוקרטים נסוגו. מתיוס העביר את הסוגיה להחלטת בית המשפט העליון של אינדיאנה שפסק לטובת האספה, ולמעשה החזיר את הגלגל על עשור של חקיקה דמוקרטית.

לפני תום תקופת כהונתו, הוצגה מועמדותו של מתיוס על ידי דייוויד טרפי כמועמד לנשיאות בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית שהתקיימה ב-1896 בשיקגו. מתיוס היה המועמד המוביל עד סבב ההצבעה השישי, כאשר תומכיו העבירו את תמיכתם לויליאם ג'נינגס ברייאן, לאחר שזה האחרון נשא נאום מרשים. מתיוס סיים את כהונתו כמושל ושב לחוותו. הוא המשיך להופיע לעיתים בציבור ונשא נאומים. בעת שנשא נאום במחוז מונטגומרי, הוא לקה בשבץ מוחי. שלושה ימים לאחר מכן, ב-28 באוגוסט 1898, נפטר קלוד מתיוס בבית החולים של אינדיאנפוליס. ארונו הועבר לעירו קלינטון, שם הוא נטמן בבית הקברות ריברסייד המקומי.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 204-209.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלוד מתיוס בוויקישיתוף

• קלוד מתיוס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• קלוד מתיוס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• קלוד מתיוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)