קנישקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קנישקה הראשון
מטבע זהב של קנישקה. כיתוב יווני-באקטרי (אנ'): ϷΑΟΝΑΝΟϷΑΟ ΚΑΝΗϷΚΙ ΚΟϷΑΝΟ "שאונאנושאו קנישקי קושאנו" "מלך המלכים, קנישקה הקושאן" המוזיאון הבריטי
מטבע זהב של קנישקה. כיתוב יווני-באקטרי (אנ'):
ϷΑΟΝΑΝΟϷΑΟ ΚΑΝΗϷΚΙ ΚΟϷΑΝΟ
"שאונאנושאו קנישקי קושאנו"
"מלך המלכים, קנישקה הקושאן"
המוזיאון הבריטי
לידה 78
ייתכן בחוטאן (אנ')[1][2][3] או קשמיר[3] עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 144 (בגיל 66 בערך)
פשאוור, פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אימפריית קושאן
מקום קבורה פשאוור עריכת הנתון בוויקינתונים
דת בודהיזם
בן או בת זוג Supriya
וידיאמטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך קושאן
סביבות 127 – סביבות 150
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קַנִישְׁקָה הראשוןסנסקריט: कनिष्क, ביוונית-באקטרית (אנ'): Κανηϸκε), קנישקה או קנישקה הגדול היה קיסר של אימפריית קושאן, שתחת שלטונו (בערך 127–150 לספירה) הגיעה האימפריה לשיאה.[4] הוא מפורסם בהישגיו הצבאיים, הפוליטיים והרוחניים. צאצא של קוג'ולה קדפיסס (אנ'), מייסד אימפריית קושאן, קנישקה הגיע לשלוט באימפריה המשתרעת ממרכז אסיה וגנדהארה ועד פטליפוטרה (אנ') במישור הגנגס (אנ'). הבירה העיקרית של האימפריה שלו הייתה ממוקמת בפורושאפורה (פשאוור) בגנדהארה, עם בירה מרכזית נוספת במתאורה (אנ'). מטבעות של קנישקה נמצאו בטריפורי (ג'בלפור של ימינו).

כיבושיו וחסותו על הבודהיזם מילאו תפקיד חשוב בפיתוח דרך המשי, ובהעברת הבודהיזם מזרם המהאיאנה מגנדהארה על פני רכס קארקוראם לסין. בסביבות שנת 127 לספירה, הוא החליף את היוונית בבקטרית (אנ') כשפת הממשל הרשמית באימפריה.

חוקרים מוקדמים האמינו שקנישקה עלה לכס השלטון של אימפריית קושאן בשנת 78 לספירה, וכי תאריך זה שימש כתחילתו של עידן לוח השנה של שאקה (אנ'). עם זאת, כיום ההיסטוריונים כבר אינם מתייחסים לתאריך זה כתאריך העלייה לשלטון של קנישקה. פאלק מעריך שקנישקה הגיע לכס המלכות בשנת 127 לספירה.[5]

גנאלוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל מתאורה של קנישקה
פסל קנישקה במוזיאון מתאורה (אנ'). יש כתובת הקדשה לאורך החלק התחתון של המעיל.
הכתובת באמצע בכתב בראהמי:

"Mahārāja Rājadhirāja Devaputra Kāṇiṣka"
"המלך הגדול, מלך המלכים, בן האלוהים, קנישקה"

קיימות שתי תאוריות מאין הגיע קנישה, שתיהן מבוססות על ההנחה של שושלת קנישקה נפרדת.[3] הקדומה יותר של המומחה הנורווגי לתת-היבשת ההודית סטן קונוב (אנ') היא שקנישקה הגיע מחוטאן (אנ'), לאחר שזומן כבעל ברית אתני בזמן הצרות לאחר תום שלטונו של וימה קדפיסס (אנ').[3] סטן קונוב ביסס תאוריה זו על ידי ציטוט של מסורת טיבטית לפיה הגיעה משלחת מחוטאן להודו בערך בשנת 120 לספירה שהייתה בפיקודו של מלך ויג'יאקירטי יחד עם המלך קניקה ומלך גוזאן.[6]

התאוריה הדומה של רומן גירשמן היא שקנישקה היה במקור מלך קשמיר לפני שהפך לשליט של השושלת כולה.[3] הוא מצטט את האפיגרף של חלאצה (אנ') הנזכר לעיל, שעשוי לרמוז על ששלטון קושאן הגיע לפינה הצפון-מזרחית של קשמיר, וגם את הכרוניקה ראג'טרנגיני (אנ'), שבה רשימת מלכי שושלת טורושקה של קשמיר שבה מופיע שמו של קנישקה כשלישי ברצף, יחד עם שמותיהם של חושקה ויושקה.[3] לבסוף, עדות על פעילותו של קנישקה בקשמיר לטובת האמונה הבודהיסטית מעידה על כך שהוא העדיף את האזור על פני אחרים ושהוא ייסד את פשאוור כבירתו כדי להיות קרוב לקשמיר.[3]

הוא היה ממוצא אתני של היְוֵּאגְ'ה (אנ') (月氏), קונפדרציה רופפת של עמים הודו-אירופאיים שחיו באזורי המרעה הצחיחים של אגן טארים שבאזורי שינג'יאנג וגאנסו של היום בטרם נדדו מערבה, ושפת האם שלו הייתה כנראה טוכארית.[7] קנישקה היה יורשו של וימה קדפיסס (אנ'), כפי שהוכח על ידי אילן יוחסין מרשים של מלכי קושאן, הידוע ככתובת רבאטאק (אנ').[8] הקשר של קנישקה עם שליטי קושאן אחרים מתואר בכתובת רבאטאק כשקנישקה נכנס לרשימת המלכים ששלטו עד זמנו: קוג'ולה קדפיסס כסבא רבא שלו, וימה טקטו (אנ') כסבו, וימה קדפסיס כאביו.[9]

כיבושים בדרום ומרכז אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה של קנישקה הייתה עצומה. היא השתרעה מדרום אוזבקיסטן וטג'יקיסטן, צפונית לאמו דריה (אוקסוס) בצפון-מערב ועד לצפון הודו, עד למתאורה (אנ') בדרום-מזרח (כתובת רבאטאק (אנ') אפילו טוענת שהוא החזיק בפטליפוטרה (אנ') וסרי צ'אמפה), ושטחו כלל גם את קשמיר, שבה הייתה עיירה קנישקאפור (קניספורה של ימינו), הנקראת על שמו לא הרחק ממעבר בראמולה (אנ') שעדיין מכיל בסיס של סטופה גדולה.[10]

הידע על שליטתו במרכז אסיה פחות מבוסס. ספר האן המאוחרת, קובע שהמצביא באן צ'או (אנ') לחם בקרבות ליד חוטאן עם צבא קושאן של 70,000 איש בראשותו של משנה למלך קושאן לא מוכר אחרת בשם שְׂיֵה (בסינית: 謝) בשנת 90 לספירה. באן צ'או טען שהוא ניצח, ואילץ את הקושאנים לסגת על ידי שימוש במדיניות אדמה חרוכה. השטחים של קאשגאר, חוטאן וירקנד (אנ') היו מדינות חסות סינית באגן טארים, במחוז שינג'יאנג של ימינו. כמה מטבעות של קנישקה נמצאו באגן טארים.

נראה כי השליטה בנתיבי הסחר היבשתיים (דרך המשי) והים בין דרום אסיה לרומא העתיקה הייתה אחת המטרות האימפריאליות העיקריות של קנישקה.

את קנישקה ירש כנראה הובישקה (אנ'). איך ומתי זה קרה עדיין לא ברור.

מטבעות קנישקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע זהב של קנישקה הראשון עם כיתוב יווני ואל הלניסטי הליוס (בערך 120 לספירה).
צד הנושא: קנישקה עומד, לבוש במעיל קושאן כבד ובמגפיים ארוכים, להבות בוקעות מכתפיו, מחזיק נס בידו השמאלית, ומקריב קרבן על מזבח. כיתוב ביוונית ΒΑΣΙΛΕΥΣ ΒΑΣΙΛΕΩΝ ΚΑΝΗϷΚΟΥ "[מטבע] של קנישקה, מלך המלכים".
צד הערך: הליוס עומד בסגנון הלניסטי. יוצר מחוות ברכה ביד ימין. כיתוב ביוונית: ΗΛΙΟΣ "הליוס". מונוגרמה של קאנישקה משמאל.

המטבעות של קנישקה מציגים דמויות של אלים הודים, יוונים, איראנים ואפילו שומרים-עילמים, המדגימות את הסינקרטיזם הדתי באמונותיו. מטבעותיו של קנישקה מתחילת שלטונו נושאים כיתובים בשפה ובכתב יווני ומתארים אלים יוונים. מטבעות מאוחרים יותר נושאים כיתובים בבקטרית (אנ'), השפה האיראנית שבה דיברו כנראה הקושאנים, והאלים היוונים הוחלפו באלים איראנים מקבילים. כל המטבעות של קנישקה - אפילו אלה עם כיתוב בשפה הבקטרית - נכתבו בכתב יווני שונה שהיה לו גליף אחד נוסף (Ϸ) לייצג š (ש), כמו במילה 'קושאן' ו'קנישקה'.

על המטבעות שלו, המלך מתואר בדרך כלל כאדם מזוקן לבוש במעיל ארוך ומכנסיים אסופים על הקרסול, עם להבות הבוקעות מכתפיו. הוא נועל מגפיים מעוגלים וגדולים, וחמוש בחרב ארוכה וגם ברומח. לעיתים קרובות רואים שהוא מקריב קורבן על מזבח קטן. החצי התחתון האיראנו-הודי של תבליט אבן גיר בגודל טבעי של קנישקה בלבוש דומה, עם כתף רקומה מתחת למעילו ודורבנים מחוברים למגפיו תחת מכנסיו המקופלים קלות, שרד במוזיאון בקאבול עד שנהרס על ידי הטליבאן.[13]

שלב הלניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכמה מטבעות בתחילת שלטונו יש כיתוב בשפה ובכתב היווני: ΒΑΣΙΛΕΥΣ ΒΑΣΙΛΕΩΝ ΚΑΝΗϷΚΟΥ, basileus basileon kaneshkou, "[מטבע] של קנישקה, מלך המלכים".

האלים היוונים, עם שמות יווניים מיוצגים על המטבעות המוקדמים האלה הם:

הכתובות ביוונית מלאות בשגיאות כתיב ותחביר.

שלב איראני/הודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המעבר לשפה הבקטרית על מטבעות, האלים האיראנים וההודים מחליפים את האלים היוונים:

נעשה שימוש מעט בקדושים בודהיסטים

  • ΒΟΔΔΟ (בודו, בודהה)
  • ϷΑΚΑΜΑΝΟ ΒΟΔΔΟ (שאקאמאנו בודהו, בודהה שקיאמוני)
  • ΜΕΤΡΑΓΟ ΒΟΔΔΟ (מטראגו בודו, בודהה מאיטריה)

נעשה שימוש מעט באלים הינדים:

קנישקה ובודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע זהב של קנישקה הראשון עם דמותו של בודהה (120 לספירה).
צד הנושא: קנישקה עומד, לבוש במעיל קושאן כבד ונועל מגפיים ארוכים, להבות בוקעות מכתפיו, מחזיק נס בידו השמאלית ומקריב קורבן מעל מזבח. כיתוב בשפת קושאן בכתב יווני (עם תוספת האות Ϸ, עבור שי"ן): ϷΑΟΝΑΝΟϷΑΟ ΚΑΝΗϷΚΙ ΚΟϷΑΝΟ ("שאונאנושאו קאנישקי קושאנו": "מלך המלכים, קנישקה הקושאן")
צד הערך: בודהה עומד בסגנון הלניסטי, יוצר את המחווה של "אין פחד" (abhaya mudra) בידו הימנית, ומחזיק קפל של גלימתו בידו השמאלית. כיתוב בכתב יווני: ΒΟΔΔΟ "בודו", עבור בודהה. מונוגרמה של קנישקה מימין.

במסורת הבודהיסטית יש הערכה רבה לקנישקה, מכיוון שהוא לא רק האמין בבודהיזם אלא גם עודד ללמוד אותו. כהוכחה לכך, הוא ניהל את המועצה הבודהיסטית הרביעית בקשמיר כראש המועצה. בראשה היו המלומדים הבודהיסטים ואסומיטרה ואשווגושה. תמונות של בודהה המבוססות על 32 סימנים פיזיים נוצרו בתקופתו.

הוא עודד הן את אסכולת גנדהארה לאמנות יוונית-בודהיסטית (אנ') והן את אסכולת מתאורה (אנ') לאמנות (סינקרטיות דתית בלתי נמנעת שררה בשלטון קושאן). נראה כי קנישקה אישית אימץ הן את הבודהיזם והן את האמונות הפרסיות, אך הוא העדיף את הבודהיזם, שהוכח על ידי מסירותו לתורה הבודהיסטית וסגנונות התפילה המתוארים בספרים שונים הקשורים לאימפריית קושאן.

תרומתו הגדולה ביותר לארכיטקטורה הבודהיסטית הייתה סטופת קנישקה (אנ') בפרושאפורה, פשאוור של ימינו. ארכאולוגים שגילו מחדש את בסיסה בשנים 1908–1909 העריכו שלסטופה זו קוטר של 87 מטרים. דיווחים של עולי רגל סינים כמו שׂוֵאנְדְזָאנְג (אנ') מצביעים על כך שגובהה היה 600 עד 700 "רגלים" סינים (בערך 180–210 מטרים) והיא הייתה מכוסה בתכשיטים.

אומרים שקנישקה היה מקורב במיוחד למלומד הבודהיסטי אשווגושה (אנ'), שהפך ליועצו הדתי בשנותיו האחרונות.

מטבעות בודהיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטבעות הבודהיסטים של קנישקה נדירים יחסית (פחות מאחוז אחד מכל המטבעות הידועים של קנישקה). כמה מהם מראים את קנישקה בצד הנושא ואת הבודהה עומד בצד הערך. כמה גם מראים את בודהה שקיאמוני ומאיטריה. כמו כל המטבעות של קנישקה, העיצוב גס למדי והפרופורציות נוטות להיות לא מדויקות; דמותו של הבודהה מוגזמת לעיתים קרובות מעט, עם אוזניים וכפות רגליים במידות גדולות פרושות זו מזו באותה צורה כמו המלך קושאן.

ידועים שלושה סוגים של מטבעות בודהיסטים של קנישקה: בודהה עומד, בודהה שקיאמוני ובודהה מאיטריה.

פסלים בודהיסטיים תחת קנישקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה פסלים בודהיסטים קשורים ישירות לתקופת שלטונו של קנישקה, כמו כמה פסלי בודהיסטווה מאמנות מתאורה, בעוד שבכמה אחרים מגנדהארה יש כיתוב תאריך מעידן שכיום נחשב לעידן יוואנה (אנ'), החל ב-186 עד 175 לפני הספירה.[14]

פסלים מתוארכים תחת קנישקה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קנישקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gakkai, Soka (2009-01-01). Dictionary of Buddhism. Motilal Banarsidass. p. 328. ISBN 978-81-208-3334-0. According to one influential account, he was born in Khotan and came from a family line different from that of Kushan dynasty founder Kujūla Kadphises and his successor, Vīma Kadphises.
  2. ^ Daniélou, Alain (2003-02-11). A Brief History of India. Simon and Schuster. p. 109. ISBN 978-1-59477-794-3. According to the Chinese sources, Kanishka came originally from Khotan and belonged to one of the smaller Yueh Chi tribes.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Rosenfield, John M. (1967). The Dynasty Arts of the Kushans. University of California Press. pp. 40–41. There are two unconfirmed theories about Kanisha's having ruled in the periphery of the Kushan Empire before assuming power as the Shaonanoshao. Both are based on the supposition of a separate Kanishka dynasty. The earlier-Sten Konow's-is that Kanishka came from Khotan, having been summoned as an ethnic ally at the time of troubles after Vima's reign. Konow supports this theory by citing a Tibetan tradition that a Khotanese expedition to India of about A.D. 120 was commanded by a King Vijayakirti along with a King Kanika and the king of Guzan. Ghirshman's similar theory is that Kanishka was originally king of Kashmir before becoming suzerain of the dynasty as a whole. He cites the above mentioned Khalatse epigraph, which may allude to Kushan power reaching the northeast corner of Kashmir, and also the Rajatarangini, in which the list of Turushka kings of Kashmir gave Kanishka's name as the third of a sequence, suggesting that he had predecessors there (Hushka and Jushka). Finally, testimony of Kanishka's activity in Kashmir in favor of the Buddhist faith suggests that he favored the region above others and that he founded Peshawar as his capital to be close to Kashmir.
  4. ^ Bracey, Robert (2017). "The Date of Kanishka since 1960 (Indian Historical Review, 2017, 44(1), 1-41)". Indian Historical Review (באנגלית). 44: 1–41.
  5. ^ Harry Falk, The yuga of Sphujiddhvaja and the Era of the Kusanas
  6. ^ Daniélou, Alain (2003-02-11). A Brief History of India (באנגלית). Simon and Schuster. p. 109. ISBN 978-1-59477-794-3. According to the Chinese sources, Kanishka came originally from Khotan and belonged to one of the smaller Yueh Chi tribes.
  7. ^ Findeisen, Raoul David; Isay, Gad C.; Katz-Goehr, Amira (2009). At Home in Many Worlds: Reading, Writing and Translating from Chinese and Jewish Cultures : Essays in Honour of Irene Eber. Otto Harrassowitz Verlag. p. 138. ISBN 978-3-447-06135-3.
  8. ^ Sims-Williams, Nicholas (1998): "Further notes on the Bactrian inscription of Rabatak, with an Appendix on the names of Kujula Kadphises and Vima Taktu in Chinese." Proceedings of the Third European Conference of Iranian Studies Part 1: Old and Middle Iranian Studies. Edited by Nicholas Sims-Williams. Wiesbaden. 1998, pp. 79–93.
  9. ^ Sims-Williams, Nicholas and Joe Cribb (1995/6): "A New Bactrian Inscription of Kanishka the Great." Silk Road Art and Archaeology 4 (1996), pp. 75–142
  10. ^ Parashar, Parmanand (2004). Kashmir The Paradise Of Asia. Sarup & Sons. p. 260. ISBN 978-81-7625-518-9.
  11. ^ Lo Muzio, Ciro (2012). "Remarks on the Paintings from the Buddhist Monastery of Fayaz Tepe (Southern Uzbekistan)". Bulletin of the Asia Institute. 22: 189–206.
  12. ^ "Samatata coin". British Museum.
  13. ^ Wood, Frances (2003). The Silk Road: Two Thousand Years in the Heart of Asia. University of California Press. Hbk (2003), ISBN 978-0-520-23786-5; pbk. (2004) ISBN 978-0-520-24340-8
  14. ^ Rhi, Juhyung (2017). Problems of Chronology in Gandharan. Positionning Gandharan Buddhas in Chronology (PDF). Oxford: Archaeopress Archaeology. pp. 35–51.