קרב ברייטנפלד (1631)
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת שלושים השנים | ||||||||||||||||||
| תאריך | 17 בספטמבר 1631 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב ורבן (1631) | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב ריין (1632) | |||||||||||||||||
| מקום | סמוך לברייטנפלד, סקסוניה. מצפון ללייפציג, גרמניה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 51°24′00″N 12°20′00″E / 51.4°N 12.33333333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פרוטסנטי מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב ברייטנפלד היה קרב שנערך בשנת 1631 סמוך ללייפציג שבסקסוניה במסגרת מלחמת שלושים השנים. הוא נערך בין הכוחות הפרוטסטנטים של מלך שוודיה גוסטב אדולף ושל שליט סקסוניה יוהאן גאורג הראשון לבין הצבא הקיסרי בהנהגת יוהאן ט'סרקלס פון טילי. הקרב היה הניצחון הפרוטסטנטי המשמעותי הראשון במסגרת מלחמת שלושים השנים.
הקדמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סוף אוגוסט 1631, פלש מפקד הצבא הקיסרי, גנרל יוהאן ט'סרקלס פון טילי, לתחומי סקסוניה, בתקווה לגרום לשליט הסקסוני יוהאן גאורג הראשון לזנוח את תוכניתו לכונן ברית עם גוסטב אדולף, מלך שוודיה. בתגובה, איחד גוסטב אדולף את כוחותיו עם אלו של השליט הסקסוני, מתוך כוונה להילחם בטילי ולדחוק רגליו מסקסוניה. טילי ערך את כוחותיו בברייטנפלד שמצפון ללייפציג והתכונן לפגוש שם את גוסטב אדולף.
טקטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השוני העיקרי בין שני הצבאות היה בטקטיקה.
הצבא הקיסרי-קתולי אורגן במערך הכולל מספר ריבועים (טרסיו [Tercio] בספרדית). רוחבו של כל ריבוע מנה חמישים חיילים בשורה, ובסך הכול כלל שלושים שורות. במרכז המבנה הוצבו נושאי חניתות, ואילו באגפיו - יחידות מסייעות של יורי ארקבוזים. היה זה המערך הרגלי הנהוג בתקופה.
הצבא הקיסרי כלל בסך הכול שבעה-עשר ריבועים כאלה, אשר אורגנו בשלושה גושים גדולים כאשר הגוש המרכזי ממוקם מעט לפני השניים האחרים. חיל הפרשים הוצב בכל חזית, כאשר פפנהיים מפקד על השמאלית ואילו פורסטנבורג על הימנית. לטילי לא היו עתודות חירום, מלבד כוח פרשים מצומצם מאחורי חיל הרגלים.
גוסטב אדולף, לעומת זאת, ערך את כוחותיו בשני קווים ארוכים. כל קו מנה חמש שורות נושאי חניתות ושש שורות מוסקטרים. השימוש בטקטיקה קווית אפשר לגוסטב אדולף ליצור חזית ארוכה כמו זו של טילי, אלא שבניגוד לטילי הותיר בידיו כוח עתודה רב עוצמה. בנוסף, גוסטב אדולף מיקם באופן אקראי יחידות ארטילריה ופרשים בתוך המערך הראשי.
שליט סקסוניה ארגן את כוחותיו במבנה המסורתי, וכל המפקדים מיקמו את פרשיהם בחזית. ומכיוון שהכוחות השוודים והסקסונים הופעלו בנפרד, התוצאה הייתה שיחידות פרשים הוצבו גם במרכז הכח הפרוטסטנטי.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרב נפתח בצהריים בהפגזות ארטילריות הדדיות בנות שעתיים. ההפגזה נסתיימה כאשר הרוזן פפנהיים הוביל הסתערות פרשים מן האגף השמאלי של המערך הקתולי. שבע פעמים הסתערו הפרשים, ובכל פעם נהדפו על ידי השוודים. השוודים השתמשו בטקטיקה של שילוב יחידות מוסקטרים עם יחידות פרשים, ובאופן זה השיגו יתרון בעוצמת אש על הפרשים הקתוליים. העתודות השוודיות הרחיבו את הקו השוודי והקשו אף יותר על הסתערות הפרשים הקתולית. לאחר כישלון ההסתערות השביעית, פפנהיים ופרשיו נמלטו משדה הקרב. חיל הפרשים הכבד של פפנהיים נסוג לעיר האלה (Halle).
באותו הזמן, חיל הרגלים של טילי נותר נייח, ואולם הפרשים באגפו הימני הצליחו להניס את הפרשים הסקסוניים לעבר איילנבורג (אנ'). טילי ניצל את הצלחת הפרשים, שיגר את רוב חיל הרגלים שלו כנגד שארית הכוח הסקסוני ואילץ אותו להימלט משדה הקרב.
כך הביס טילי כארבעים אחוזים מהכח הפרוטסטנטי, ועתה היה נחוש לאגף את הנותרים. ואולם, שעה שטילי ציווה על חייליו לאגף את הקו השוודי, גוסטב אדולף הצליח לארגן מחדש את הקו השני שלו בזווית אלכסונית, אשר שללה מטילי את ההזדמנות לאגף את החזית הפרוטסטנטית.
בעקבות זאת, הסתערות מוצלחת של חיל הפרשים השוודי הניסה את שארית חיל הפרשים הקיסרי. הדבר אפשר לחיל הרגלים הפרוטסטנטי להשיג עליונות בקרב. התותחים והרובים השוודיים, שהיו מעולים באיכותם, שימשו את צבאו של גוסטב אדולף במתקפה האחרונה של הקרב, שבסיומה נאלץ הצבא הקיסרי לסגת משדה הקרב.
השלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרב ברייטנפלד שימש כהוכחה ניצחת לעליונותה של הטקטיקה הקווית של גוסטב אדולף. הוא הצליח לגרום לאבדות בשיעור של יותר משישים אחוזים מכוח האויב, ועל אבדותיו שלו פיצה בגיוס שבויים לשורותיו. בנוסף, הקרב העניק לשוודים יוקרה פוליטית רבה, ששימשה אותם בבואם לשכנע נסיכויות פרוטסטנטיות אחרות להצטרף אליהם.
