קרב חאן בגדאדי (1918)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב חאן בגדאדי
מפת קרב חאן בגדאדי מ-26 במרץ 1918
מפת קרב חאן בגדאדי מ-26 במרץ 1918
מערכה: הזירה המזרח-תיכונית / המערכה במסופוטמיה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכים 26 במרץ 191827 במרץ 1918 (יומיים)
קרב לפני קרב רמאדי השני
קרב אחרי קרב שרקט
מקום חאן בגדאדי (אנ')
קואורדינטות
33°51′09″N 42°32′51″E / 33.8525°N 42.5475°E / 33.8525; 42.5475 
עילה הדיפת הטורקים ממסופוטמיה
תוצאה ניצחון בריטי ונסיגת הטורקים
שינויים בטריטוריות כיבוש חאן בגדאדי
הצדדים הלוחמים

מדינות ההסכמה:
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית

מעצמות המרכז:
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית

מפקדים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ויליאם מרשל
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ה. ת. ברוקינגס

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית חליל כות

כוחות

כ-16,000

כ-5,000

אבדות

כ-160 חללים ופצועים

כ-5,000 שבויים

מפה
לוטננט גנרל וויליאם מרשל (1917) - מפקד הכוח הבריטי
חיילים הודים בדרכם לחאן בגדאדי (החיילים מרגימנט הרובאים ה-6 (גורקה) / הבריגדה ההודית ה-42 / הדיוויזיה ה-15 ההודית)

קרב חאן בגדאדי התחולל בחאן אל בגדאדי (אנ') במהלך מרץ 1918 בין הצבא הבריטי לצבא האימפריה העות'מאנית במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב היה חלק מהמאמץ הבריטי לסילוק הצבא הטורקי ממסופוטמיה. הקרב הסתיים בניצחון הבריטים ובכיבוש חאן בגדאדי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1916 התאפיינה המערכה במסופוטמיה בשורה של כישלונות מבצעיים מהם סבלו הבריטים כשבשיאם נכנעה הדיוויזיה השישית "פונה" לטורקים בסיומו של המצור על כות בזמן שלכוחות הבריטים עשרות אלפי נפגעים ממאמצי החילוץ של הנצורים.

לעומת זאת שנת 1917 סימלה מפנה במערכה וזאת בעקבות החלפת הפיקוד הבריטי וחיזוק משמעותי של הכוחות שהביאו לשורה של הצלחות. בין הצלחות אלו ניתן למנות את הכיבוש החוזר של כות, כיבוש בגדאד, כיבוש סמאראה וכיבוש רמאדי.

עם תחילת 1918 המשיכו הבריטים ללחוץ על הטורקים הנסוגים צפונה וזאת כדי להביא לנסיגתם המלאה משטחי מסופטמיה ולכניעתם. מאמץ זה בא לידי ביטוי, בשלב ראשון, בהתקדמות לאורך נהר הפרת כשהיעד היה העיר חאן אל בגדאדי (אנ') בה התרכז כוח חסימה של הצבא הטורקי.

תוכנית קרב חאן בגדאדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית שנרקמה לתקיפת חאן בגדאדי הייתה דומה לתוכנית של קרב רמאדי השני דהיינו פיצול הכוח הבריטי לכוח התוקף חזיתית ולכוח מאגף לחסימת דרך ההמלטות של הטורקים.

הכוחות המעורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה הבריטית המרכזית בכח התקיפה הייתה הדיוויזיה ה-15 ההודית שכללה 3 בריגדות (12, 42 ו-50)[1]. בנוסף תוגברה הדיוויזיה בכוחות נוספים:

בהתאם תוכנית הקרב חולק הכוח הבריטי לשניים כדלקמן:

  • כוח התקיפה החזיתי שהורכב מרובה של דיוויזיית הרגלים ה-15.
  • כוח האיגוף שהורכב מבריגדת הפרשים, יחידת המכוניות החמושות וחלק מחיילי דיוויזיית הרגלים עבורם הוקצו 300 משאיות תובלה.

הצבא העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח הטורקי שהגן על חאן בגדאדי כלל כ-5,000 חיילים מדיוויזיית הרגלים ה-50.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 במרץ 1918 יצא הכוח הבריטי מרמאדי צפונה לכוון חאן בגדאדי. בדרכם כבשו הבריטים את העיר הית (אנ') ואחריה התפצל הכוח כשכוח המשנה הנייד החל באיגוף מדרום של חאן בגדאדי בעוד שכוח הרגלים נערך למתקפה.

ב-26 במרץ פתח הכוח הרגלי בהסתערות על העיר וגרם ללחיילים הטורקים לנטוש את עמדותיהם ולסגת צפונה, במעלה הפרת, שם נתקלו בכוח החסימה שהקים כוח האיגוף. הפתעת הטורקים הייתה גדולה כל חיילי הכוח נכנעו.

הבריטים ניצלו את ההצלחה והכוח המאגף הנייד המשיך צפונה כ-90 ק"מ וכבש את העיירה אנה (Anah) אליה היו מועדות פני הנסוגים ובה היה מרכז לוגיסטי טורקי. בנוסף לציוד הרב שנתפס שבו הבריטים גם מספר קצינים גרמנים רמי דרג.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפגעים:

  • הצבא הבריטי: כ-160 פצועים וחללים.
  • הצבא העות'מאני: כ-5,000 שבויים.

קרב זה היה הקרב האחרון, במערכה זו, לאורכו של נהר הפרת. המשך המערכה התחולל לאורך נהר חידקל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Perry, F.W. (1993). History of the Great War: Order of Battle of Divisions: Indian Army Divisions Pt. 5B. Ray Westlake Books. ISBN 1-871167-23-X
  • Moberly, F.J. (1923). Official History of the War: Mesopotamia Campaign, Imperial War Museum. ISBN 1-870423-30-5
  • Barker, A.J. (1967). The Neglected War: Mesopotamia 1914-18, Faber and Faber. ISBN 0-571-08020-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיוויזיה זו, שהוקמה במאי 1916, השתתפה מוקדם יותר בכיבוש רמאדי