עלי איחסן סביס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עלי איחסן סביס
Ali İhsan Sâbis
עלי איחסן סביס
עלי איחסן סביס
לידה 30 באוגוסט 1882
קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בדצמבר 1957 (בגיל 75)
איסטנבול, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות זינג'ירליקויו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הקולג' הצבאי העות'מאני עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית הצבא העות'מאני
טורקיהטורקיה הצבא הטורקי
תקופת הפעילות 19041922 (כ־18 שנים)
דרגה "מירליבה" (בטורקית: Mirliva ‏- דרגה מקבילה למייג'ור גנרל)
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה הראשונה
ראש המטה של הארמייה השנייה (אנ')
סגן מפקד הקורפוס ה-13 (אנ')
מפקד כוחות המילואים של הארמייה השלישית (אנ')
סגן מפקד הקורפוס ה-11 (אנ')
מפקד הקורפוס התשיעי (אנ') (1915-1916)
מפקד הקורפוס ה-13 (אנ') (1916-1917)
מפקד הקורפוס הרביעי (אנ') (1917-1918)
מפקד הארמייה השישית (1918-1919)
מפקד הארמייה הראשונה (אנ') (1921-1922)
פעולות ומבצעים
מלחמות הבלקן
מלחמת העולם הראשונה
המערכה בקווקז
המערכה במסופוטמיה
שואת העם הארמני
מלחמת העצמאות של טורקיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עלי (יושב בחזית) בראש קציני המטה של הקורפוס ה-13
פגישה של עלי עם מוסטפא כמאל אטאטורק ב-1922

עלי אחסן סביס (עלי אחסן פאשה) (בטורקית: Ali İhsan Sâbis; ‏30 באוגוסט 1882 - 9 בדצמבר 1957) היה קצין בכיר בצבא העות'מאני. במהלך מלחמת העולם הראשונה פיקד על כוחות במערכה במסופוטמיה ובמערכה בקווקז. היה שותף למצור על כות שהביא לכניעת חיילי הדיוויזיה השישית "פונה" של צבא בריטניה. נודע במעורבותו הפעילה בשואת העם הארמני ואף הוגלה בשל כך אך לא הועמד לדין.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדל ברובע בשיקטש שבאיסטנבול שם למד בבית ספר יסודי. ב-1895 הצטרף לתיכון צבאי לתותחנות. ב-1901 למד ב"אקדמיה העות'מאנית הצבאית" (אנ') ברובע פנגלטי (Pangaltı) שבאיסטנבול וסיים אותה בהצטיינות ב-1904.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרום מלחמת העולם ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלי התגייס לצבא ב-1902. במהלך הקריירה הצבאית שקדמה למלחמת העולם השנייה מילא את התפקידים הבאים:

  • מפקד הדיוויזיה הראשונה.
  • ראש המטה של הארמייה השנייה (אנ').
  • סגן מפקד הקורפוס ה-13 (אנ').
  • מפקד כוחות המילואים של הארמייה השלישית (אנ').

ב-19121913 השתתף עלי במלחמות הבלקן

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה קיבל אחריות גם בזירת מסופוטמיה וגם בזירת קווקז ומזרח טורקיה.

תחילה מונה לסגן מפקד הקורפוס ה-11 (אנ'). בספטמבר 1915 הועלה לדרגת "מיראלאי" (בטורקית: Miralay ‏- דרגה מקבילה לבריגדיר) ומונה למפקד הקורפוס התשיעי (אנ').

בפברואר 1916 מונה עלי למפקד הקורפוס ה-13 (אנ') ועבר עם יחידתו לחזית מסופוטמיה שם היה שותף במצור על כות ובבלימת הכוחות הבריטים שניסו לפרוץ את המצור.

החל מפברואר 1917 התמודד עלי במערכה המחודשת שניהלו הבריטים לכיבוש בגדאד. תחילה נסוג מכות בעקבות קרב כות השני ובהמשך הפסיד צבאו במערכה לכיבוש בגדאד. עלי וחייליו המשיכו לסגת צפונה לאחר ההפסד בקרב סאמארה.

באוקטובר 1917 מונה למפקד הקורפוס הרביעי (אנ') וביוני 1918 הועלה לדרגת "מירליבה" (בטורקית: Mirliva ‏- דרגה מקבילה למייג'ור גנרל) ומונה למפקד הארמייה השישית[1]. בתפקיד זה הובס בקרב שרקט (אוקטובר 1918) והיה בין חותמי הסכם הכניעה של הטורקים במסגרת הפסקת האש של מודרוס. עמדתו האחרונה הייתה במוסול אך גם ממנה נאלץ לסגת בלחץ הכוחות הבריטים בפיקודו של ויליאם מרשל.

שואת העם הארמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה מלחמת העולם הראשונה היה עלי אחראי על זירות מסופוטמיה וקווקז. תוך ניצול מעמדו הרם, פעל עלי לרצח ארמנים, נוצרים ושבויי מלחמה. בין השאר בעקבות כיבוש טבריז. ההאשמות נגד עלי כללו:

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המלחמה חזר עלי לאיסטנבול שם הורה הנציב העליון הבריטי לעצור אותו והוא נשפט והוגלה למלטה. בזמן גלותו הכינו הבריטים נגדו כתב אישום שהתייחס לאחריותו האישית למעשי הרצח שבוצעו בארמנים, נוצרים וכן חיילים בריטים מהדיוויזיה השישית "פונה" שנפלו בשבי לאחר נפילת כות.

בסופו של דבר המשפט המתוכמן לא נערך וביוני 1921 חזר עלי לאיסטנבול, יחד עם שאר גולי מלטה, ומונה למפקד הארמייה הראשונה (אנ') והיה שותף במלחמת העצמאות של טורקיה. ביוני 1922 שוחרר עלי מתפקידו וזאת בעקבות סכסוך עם איסמט אינני שהיה בכיר ממנו[2][3]. בעקבות אירוע זה החליט עלי לפרוש מהצבא.

בתקופת מלחמת העולם השנייה הביע תמיכה גלויה בגרמניה אולם לאחר החלטת טורקיה להתגד לגרמניה שלח עלי, ב-1944, מכתבים (אנונימים) בהם ביקר נשיא טורקיה איסמט אינני על החלטה זו[4]. בעקבות מכתבים אלו נעצר עלי וישב במעצר עד משפטו במהלכו נידון, ב-10 בפברואר 1947, ל-15 חודשי מאסר. ב-1950 עלתה לשלטון המפלגה הדמוקראטית שחננה אותו והחזירה לו את זכויותיו הפוליטיות.

ב-1954 נבחר עלי לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה כחלק מהמפלגה הדמוקרטית.

נפטר ב-1957 והובא לקבורה בבית הקברות זינג'ירליקויו (אנ') באיסטנבול.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו כתב עלי את זכרונותיו:

  • זכרונותי ממלחמת העולם הראשונה (כרכים 1–4)
  • זכרונות המלחמה שלי, מלחמת העצמאות והצדדים הסודיים שלה (כרכים 5–6)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gaunt, David (2006). Massacres, resistance, protectors: muslim-christian relations in Eastern Anatolia during world war I (1st Gorgias Press ed.). Piscataway, NJ: Gorgias. ISBN 1-59333-301-3.
  • Kiernan, Ben (2008). Blood and Soil: Modern Genocide 1500–2000. Melbourne University Publishing. ISBN 978-0-522-85477-0.
  • Winter, J. M. (2003). America and the Armenian genocide of 1915. Cambridge University Press. ISBN 978-0-511-16382-1.
  • Kévorkian, Raymond H. (2010). The Armenian genocide : a complete history (Reprinted. ed.). London: I. B. Tauris. ISBN 978-1848855618.
  • טנר אקצ'ם, מאמרים לקראת דיאלוג טורקי-ארמני, 2001, מאנגלית ערגה הלר, הוצאת בבל, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלי איחסן סביס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החליף בתפקיד זה את חליל כות
  2. ^ הסכסוך היה על רקע הסכמת טורקיה לסגת מבאטומי ואזרבייג'ן ולמסרן לרוסיה
  3. ^ מחליפו בפיקוד על הארמייה הראשונה היה נוראדין איברהים פאשה
  4. ^ משלוח המכתבים היה על רקע יריבות בין עלי לאינני שהחלה עוד ב-1922