לדלג לתוכן

שם ערבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השם הערבי התעצב זמן רב טרם עליית האסלאם. מערכת השם הערבי מתבססת על מספר קונבנציות המתייחסות לאספקטים שונים בחייו של אדם. לאורך ההיסטוריה לא נקראו ערבים בשם פרטי/שם אמצעי/שם משפחה, אלא בשרשרת ארוכה של שמות. חדירת נורמות מערביות לעולם האסלאם בעת המודרנית הביאו להכנסת המודל של שם פרטי/שם משפחה, אולם גם כיום מקובל ברחבי העולם הערבי להשתמש בחלקי שם נוספים ממערכת השם הערבי.

איסם (השם הפרטי)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיסם (اسم; אסם) הוא שמו הפרטי של אדם, כגון מוחמד או ח'דיג'ה.

נסב (שם האב/האבות)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסב (نسب; נסב) הוא כינוי המציין את אביו או את אבותיו של האדם, לדוגמה המושל העבאסי של מצרים אחמד אבן טולון, היה בנו של טולון, שהיה ממלוכ ממוצא טורקי. התאולוג המוסלמי החשוב אחמד אבן חנבל נקרא אבן חנבל על שם סבו, שהיה חשוב יותר מאביו מוחמד (הכוניה המלאה שלו היא אחמד בן מחמד בן חנבל). אצל משפחות מכובדות הופך לעיתים נסב מסוים להיות שם משפחה, למשל אצל התאולוג החנבלי אבן תיימיה. צורת הריבוי בנו מציינת שבט או חמולה, למשל בנו קורייזה (בנו קריט'ה).

ניסבה (שם החמולה/השבט/האזור)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסבה (نسبة; נסבה) הוא כינוי שאפשר לראות בו מעין "שם משפחה", שכן הוא מתייחס לחמולה אליה האדם משתייך, או לחלופין לשבט שלו או לאזור המוצא שלו, למשל א-דִמשקי. לעיתים מתייחסת הניסבה למקצועו של האדם.

כוניה (שם הבן הבכור/תכונה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כוניה

הכוניה (كنية; כניה) הוא כינוי המתייחס בדרך כלל לשם הבן הבכור של האדם. הח'ליף העבאסי אל-מנסור נודע גם בכוניה אבו ג'עפר, על-שם בכורו. שג'ר א-דור טבעה מטבעות בהם מופיע שמה בצירוף הכוניה אום ח'ליל, על שם בנה מהסולטאן האיובי צאלח איוב, שנפטר בינקותו. לעיתים מתייחס הכוניה לתכונה מסוימת של האדם, למשל אבו נוואס, על שום תלתליו.

לקב (אופי/תכונה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלקב (لقب; לקב) הוא כינוי המתייחס לאופיו או לתכונה גופנית או רוחנית של האדם. מייסד השושלת העבאסית, כונה א-ספאח, שופך הדם, בשל האלימות שנקט כלפי צאצאי השושלת האומיית על-מנת להשתלט על הח'ליפות. עבדאללה קאסם מחמיד משבט ערב אל עראמשה נאבק בנמר האנטולי האחרון בארץ ישראל, ומאז כונה "אבו נימר"[1].

"שם מרובע" (אִסֶם רֻבַּאעִיּ اسم رباعيّ) הוא צירוף השמות הבאים, לפי סדרם: שם פרטי (איסם), שם האב (נסב), שם הסב מצד האב (נסב) ושם החמולה (ניסבה).

הטוגרא של הסולטאן מהמוט השני: מהמוט השני בן עבד אל-חאמיד [ה]מנצח לעד. מהמוט הוא האיסם של הסולטאן, בן עבד-אל חאמיד הוא הנסב שלו, ומנצח לעד (מט'פר דאימאן) הוא הלקב

שמו המלא של המלומד המוסלמי המפורסם אבן ח'לדון הוא: אבו זיד ולי אל-דין עבד אל-רחמן בן מחמד בן ח'לדון אלחצ'רמי (أبو زيد ولي الدين عبد الرحمن بن محمد بن خلدون الحضرمي). אבו זיד הוא הכוניה, המציין את זיד בנו הבכור של אבן ח'לדון. ולי אל-דין, הוא הלקב, כינוי המתייחס לאופיו של האדם ובמקרה זה להיותו "מגן הדת". עבד אל-רחמן הוא האיסם, קרי שמו הפרטי של אבן ח'לדון. משמעות השם היא עבד הרחמן, היינו אללה, ושם זה מקביל לשמות כגון עבדאללה, עבד אל-והאב (המעניק) וכו'. בן מחמד הוא הנסב של אבן ח'לדון המציין את אביו מחמד. אבן ח'לדון הוא נסב נוסף המשמש כשם משפחה. אל-חצ'רמי היא הניסבה של אבן ח'לדון, המציין את המוצא המקורי של משפחתו מחצרמוות בתימן. למעשה שמו של אבן ח'לדון ארוך אף יותר ממה שהוזכר, כאשר החלקים הנוספים מציינים את שם סבו, אבי סבו וסב סבו, ומתייחסים לשהות של משפחתו בערים סביליה ותוניס ולהיותה נמנית עם האסכולה המאלכית.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]