ערב אל-עראמשה
ערב אל-עראמשה | |
שם בערבית | عرب العرامشة |
מדינה | ישראל |
מחוז | הצפון |
מועצה אזורית | מטה אשר |
גובה ממוצע[1] | 428 מטר |
סוג יישוב | יישוב כפרי אחר |
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
- אוכלוסייה | 1,750 תושבים |
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.5% בשנה |
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
3 מתוך 10 |
עַרַבּ אֶל-עַרַאמְשֶׁה (בערבית: عرب العرامشة) הוא כפר בדואי בצפון ישראל, ליד גבול ישראל–לבנון, השייך למועצה אזורית מטה אשר.
שם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים הראשונות נקרא הכפר "מזרעה"[3]. מזרעה הוא שם נפוץ בערבית לציון מקום גידול זמני, או קבוע, או לחווה. השמות ג'ורדיה, ג'וריידה, וג'ורדיח מתייחסים למקומות קרובים מאוד, וייתכן שאף לאותו מקום. עם השנים שונה שם הכפר לשם השבט, "ערב אל-עראמשה".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השבט לפני הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני השבט הבדואי ערב אל-עראמשה התגוררו באזור הגבול בין ישראל ולבנון באזור מבודד שהיה מחובר בשבילים נסתרים אל אזורים אחרים, ועל כן כמעט לא הגיעו אליו אנשי השלטון. ביוני 1938 פשטו פלוגות הלילה של אורד וינגייט על הכפר ג'ורדיה שבו שהתה כנופיה וחיסלו שניים מהם. בעקבות זאת כרתו אנשי השבט ברית שלום עם שכניהם בחניתה[4]. יהודי הסביבה, בהם דב ירמיה שהיה מוכתר חניתה והאזור, יצרו קשרי ידידות עם השבט[5], שהביאו לכך שהם לא השתתפו בקרבות מול היהודים[6][7]. בעקבות מלחמת העצמאות נמצאו כ-400 מבני השבט בישראל[8] בכפרים חירבת אדמית, הנמצאת צפונית לקיבוץ אדמית, ג'וריידה, הנמצאת על הגבול עם לבנון וחלקה נמצא בלבנון וא-נווקיר הנמצאת ביניהם. בני השבט לא נתפקדו ברישום התושבים תש"ט וקיבלו תעודות זהות ישראליות רק כעבור ארבע שנים[7]. הם הצביעו לראשונה לכנסת בבחירות של שנת 1959[9].
בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל ניהלו בני השבט את חייהם בהתעלם מהשלטון הישראלי ועיקר קשריהם היו עם אחיהם בלבנון[10]. נטען שהם עסקו הרבה בהברחות[8] ושילמו מיסים לממשלת לבנון[11]. האזור נקבע בשנת 1954 כשטח צבאי סגור שהכניסה אליו מותרת רק באישור הרמטכ"ל[12]. בפברואר 1955 נפצע בן השבט, לטענתו מיריות מעבר לגבול לבנון[13]. במרס 1956 שוב נורה אחד מבני השבט. בתחילה סברו שהיורים הגיעו מלבנון, אך בעקבות חקירה משטרתית נעצרו מספר אנשים מבני השבט בישראל[14]. ביוני 1956 פוצצו מפגעים מלבנון שלושה בתים של בני השבט בישראל. בעיתונות פורסם שהפיצוצים היו תוצאה של סכסוך תוך שבטי בין הפלג הישראלי לפלג הלבנוני[15]. בתחילת אוגוסט 1956 דווח על עזיבה של 70 מבני השבט ללבנון, כהמשך של גל עזיבה שבו כבר עזבו קודם לכן כ-100 מבני השבט[16][9]. תושבי היישוב התפרנסו מגידול טבק ומרעה.
בשנת 1957 בעקבות סלילת כביש 8993 נפתח הקשר של בני השבט עם היישובים האחרים בסביבה ואנשי השבט החלו למכור שם את הזבל האורגני של המקנה שלהם[17]. בנוסף, יצאו רבים מאנשי השבט לעבוד בעבודה שכירה בסביבה.
הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב הוקם בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20[18] לאחר סלילת כביש הגישה לאדמית[19], כיישוב קבע לישראלים מהשבט הבדואי ערב אל-עראמשה. השלטונות הפקיעו את הבתים הישנים של התושבים והעבירו אותם לבתים חדשים ביישוב החדש[20][21][22]. העברת בני השבט ליישוב נמשכה לאורך שנות ה-60[23].
בשנת 1962 נעצרו מספר מבני השבט כחשודים בריגול[24][25]. מעצרים נוספים התבצעו בשנת 1972[26].
בתחילת 1963 צורפה ערב אל-עראמשה למועצה אזורית סולם צור[27]. באוקטובר 1963, בעת שהוסרו רבות מההגבלות שחלו על ערביי ישראל במסגרת הממשל הצבאי על ערביי ישראל, לא הוסרו מגבלות אלו בכפר שנחשב למרוחק ממרכזי האוכלוסייה הערביים ועל כן דורש פיקוח מיוחד[28].
בשנת 1993 היו בכפר כאלף תושבים[29]. ב־5 באוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הופגז היישוב במטח רקטות קטיושה וכתוצאה מכך נהרגו בו שלוש נשים בנות אותה משפחה[30].
מאז תקופת מלחמת לבנון הראשונה החל הכפר להתפתח. התושבים משרתים בצה"ל וחלקם בעלי מקצועות חופשיים. נבנו בתי אבן ונעשתה השקעה מרובה בתשתיות הכפר. הכפר היה מפוזר על שלוש גבעות: ג'ורדיח, נואקיר ועראמשה. בשנים האחרונות עברו המשפחות להתגורר בגרעין המרכזי של הכפר. מספר משפחות נותרו בג'ורדיח שם נמצאת נקודת תצפית על דרום לבנון.
בשנת 1965 נתקלו רועי עיזים מהיישוב בנמר והרגו אותו[31]. היה זה הנמר האנטולי האחרון בארץ ישראל.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
גבעת ג'ורדיח בערב אל-עראמשה על גבול לבנון
-
כביש ביישוב סמוך לגבול עם לבנון
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמנון גופר: חמש דקות מהצימר, הוצאת עם עובד, 2012
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביעד טל, ביקור בכפר שחציו האחד נמצא בישראל וחציו השני בלבנון, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף ינואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ יונה כהן, קרקע מניין תמצא?, הצופה, 24 ביולי 1964
- ^ כריסטופר סייקס, פלוגות הלילה המיוחדות נכנסות לקרב, פרק שני, מעריב, 22 במאי 1959
- ^ ערכה של שכנות טובה, משמר, 7 במאי 1945
- ^ מנחם גולן, אישיות לא רצויה, מעריב, 8 באוקטובר 1982
- ^ 1 2 יואל דר, הגבול מתחיל מן הטרסה, דבר, 12 בנובמבר 1965
- ^ 1 2 השבט בגבול הלבנון, למרחב, 6 בינואר 1963
- ^ 1 2 יהודה אריאל, חיים ומוות בגבול הלבנון, הארץ, 1 בינואר 1963
- ^ מרדכי חלמיש, והיה מידבר לכרמל, על המשמר, 3 ביולי 1964
- ^ התיישבות דה לוקס בגבול הצפון, הצופה, 12 באוגוסט 1966
- ^ הקלות התנועה לחושבים הערבים, קול העם, 28 בפברואר 1954
- ^ בדואי נפצע מיריות מעבר לגבול, על המשמר, 15 בפברואר 1955
- ^ מסתננים מלבנון חדרו לישראל, על המשמר, 26 במרץ 1956
נאשמים בנסיון לרצח, הצופה, 29 במרץ 1956 - ^ סכסוך בתוך שבט בדואי גרם להתקפות בגבול לבנון, מעריב, 17 ביוני 1956
פקודת מעצר נגד שני נעדרים המעורבים בפיצוץ הבתים בגליל, על המשמר, 25 ביוני 1956 - ^ משפחה ערבית ברחה ללבנון, הארץ, 25 ביוני 1956
עוד 70 בדואים עבדו ללבנון, על המשמר, 3 באוגוסט 1956 - ^ יוסף אורי, הזבל הפך לכסף, למרחב, 24 בספטמבר 1957
- ^ מנחם תלמי, מסע לאורך גבול הלבנון, מעריב, 27 ביוני 1958
- ^ אלי לנדאו, צא לטיול לאורך הגבולות, מעריב, 8 באפריל 1965
- ^ יהודה אריאל, התנחלות באדמית 1958, הארץ, 10 באוקטובר 1958
- ^ מזכירות אדמית, הנחיות לא מהקיבוץ, מעריב, 29 במרץ 1962
- ^ שפי גבאי, כפרים חצויים ותיקוני גבול, דבר, 15 ביוני 1964
- ^ ע. הראובני, הבדואים משבט אל עראמשה ישוכנו במרוכז במזרעה, מעריב, 14 באפריל 1966
- ^ חשוד באיתות אל מעבר לגבול, הַבֹּקֶר, 10 ביולי 1962
- ^ נעצרו עשרה חשודים בריגול, על המשמר, 31 בדצמבר 1962
- ^ יואל דר, חייו המפוצלים של שבט אל ערמשה משני צידי גבול לבנון, דבר, 27 בספטמבר 1972
- ^ בדווים למועצה אזורית, דבר, 25 בפברואר 1963
- ^ שמואל שגב, שש תקנות נשארו בתוקפן, מעריב, 23 באוקטובר 1963
- ^ מה נעשה נלך למערות?, חדשות, 28 ביולי 1993
- ^ עראמשה: "הכפר הוא משפחה, זה אסון כבד", באתר ynet, 5 באוגוסט 2006
- ^ רועה שנאבק עם נמר ניצל ממוות, למרחב, 14 בפברואר 1965
|