מנואיל שכטמן
 | |
| לידה |
2 בפברואר 1900 Lipniki, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1941 (בגיל 40 בערך) מחוז מוסקבה, ברה"מ |
  | |
מנואיל (עמנואל) שכטמן, בן יוסף (גם מנחם-מנדל, מנואיל בן אוסיף 1900, ליפניקי, מחוז ווהלין, האימפריה הרוסית – 1941, בחוצות מוסקבה) היה גרפיקאי, צייר ומעצב תיאטרון יהודי אוקראיני. אחיה של המשוררת בת-חמה (מלכה שכטמן).
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בילדותו גדל בבית סבו בעיר נורינסק, שם למד ב"חדר". במשפחה טיפחו אצל הילדים אהבה לספרות עברית.
בשנת 1913 התקבל למכללה לאמנות בקייב, אותה סיים בשנת 1920. לאחר מהפכת אוקטובר חבר לקבוצת אנשי רוח שהייתה קשורה לאגף הימני של "פועלי ציון" ולפלגים קיצוניים בתנועת הנוער הציוני "צעירי ציון". עבור ספר שירים בעברית, "געש" (קייב, 1923) מאת אחד המשוררים של הקבוצה, מ. נובק, עיצב שכטמן את העטיפה תוך כדי שימוש בכתב עברי מסוגנן.
בשנים 1921-1919 שיתף פעולה עם סניף של ארגון "תרבות" בקייב, ואף עיצב מופעים ופורים שפילים בסטודיו התיאטרלי שלו, "אמנות".
בשנים 1926-1922 למד באקדמיה לאומנות בקייב, בכיתה של האידאולוג ומנהיגה של תנועת האמנות הלאומית האוקראינית, מ' בויצ'וק. בשנת 1928 היה חבר המשלחת של קבוצת בויצ'וק, יחד עימה לקח חלק בציור פרסקאות בבית נופש לאיכרים בעיר אודסה (הפרסקאות "שיעבוד" ו"חגיגת התבואה" לא נשתמרו).
בשנת 1926 הפך שכטמן לחבר בעמותת האמנות המהפכנית של אוקראינה והשתתף במספר תערוכות שהציגו אמני העמותה. עבודותיו אף הוצגו בתערוכות כלל-רוסיות ובינלאומיות (הביאנלה של ונציה, 1930, תערוכת האמנות הסובייטית, ציריך, 1931, טוקיו, 1932).
עד תחילת שנות ה-30 שכטמן לקח חלק פעיל בחיי מוסדות התרבות היהודיים. בשנים 1927-1925 לימד ציור בבית יתומים יהודי בקייב. אחדים מתלמידיו – י. זיסמן (נולד בשנת 1914), י. סימקין (2002-1915), ב. לוקומניק הפכו להיות ציירים מקצועיים.
משנת 1927 עד שנת 1934 היה חבר מזכירות של סניף הארגון הכלל-אוקראיני "גזלקולט" (הארגון לתרבות יהודית-פרולטרית), מטעמו משנת 1929 מילא תפקיד מנהל אמנותי במוזיאון לתרבות ע"ש מנדלי מוכר ספרים בעיר אודסה. שכטמן הגדיל באופן ניכר את האוסף האמנותי של המוזיאון, רכש ואף קיבל כתרומה עבודות רבות של ציירים יהודיים.
בשנת 1928 הוא מונה לאחראי על ההפקה בתיאטרון היהודי לנוער עובד "יוגראט" בקייב וביצע תפאורה לשורה של הצגות ("גולדשפינר" על-פי יצירותיו של שלום עליכם, 1929, "הערבה" על-פי מחזה של נ. לוריא, 1930 ועוד).
בשנת 1930 החלה להתנהל מערכה הרסנית נגד מ. בויצ'וק והסטודיו שלו, אליו השתייך גם שכטמן. הצייר הגיב ברגשנות רבה על החיסול הברוטאלי של מוסדות התרבות היהודיים, ובתגובה - הודח מכל תפקידיו.
בשנת 1934 נאלץ שכטמן לעבור למוסקבה, שם עבד במסגרת של קבוצה שעסקה בעיצוב תהלוכות חגיגיות וקישוט פארקים.
בשנת 1938 הוא ערך נסיעת היכרות לקולחוזים בקרים (אוקראינה), שם ביצע שורת סקיצות גרפיות וצייר סדרת תמונות ("הקולחוז היהודי בקרים", 1938, המוזיאון לאמנות האוקראינית בקייב, "המהגרים בהמתנה", אוסף מרק שכטמן, באר שבע).
בשנת 1939 עיצב שכטמן עבור התיאטרון היהודי הממלכתי תפאורה להצגה "הרשל'ה מאוסטרופולי" על-פי מחזה מאת מ. הרשנזון (הבמאי – בנימין זוסקין). ביסודן של הגישה הפדגוגית והקונספציה האמנותית של שכטמן עמד הרעיון ליצור צורה אמנותית לאומית מודרנית המבוססת על ראייה חדשה של אמנות הרנסאנס המוקדמת האיטלקית והביזנטית והאמנות האוקראינית העממית מהמאות ה-18-16 כהמשכה הטבעי.
רגישותו של מורו, מ. בויצ'וק, לבעיות של לאומיות, שמצאה את ביטויה באמנות, וכן משיכתו הטבעית לפלסטיקת המזרח העתיק עוררו אצל שכטמן הזדהות עם שייכותו הלאומית ליהדות. כבר בעבודותיו העצמאיות הראשונות (עבודת גמר – תמונת "דינה", דיוקנה של אשת הצייר, 1926, אוסף מרק שכטמן, באר שבע) הוא הצליח ליצור סימביוזה מקורית של שיטות אמנותיות, אשר אופייניות רק לחברי האסכולה של בו'יצוק (העבודה באמצעות הטמפרה, הסטאטואריות והמונומנטליות של הצורה, הצבע הלוקאלי החשוף), עם היהדות. כך, לדוגמה, הצגת פוגרום יהודי ברקע של "דיוקנה של האם" (1927-1926, המוזיאון לאמנות האוקראינית בקייב) מהווה בתמונתו של שכטמן ציטוט מתוך התמונה האוקראינית העממית הידועה "הקוזאק מאמאי".
היהדות הפכה לנושא המרכזי ביצירותיו של שכטמן. בעיקר היה זה הביטוי האמנותי לרגעים הטראגיים מתוך ההיסטוריה הלאומית הלא רחוקה – הפוגרומים. לנושא זה הוקדשו יצירותיו החשובות ביותר מן התקופה ההיא – "קורבנות הפוגרום" (1926) ו"המהגרים" (1929), שתי תמונות שנמצאות במוזיאון לאמנות האוקראינית בקייב. את חשיבותו של הנושא הדגיש הצייר בעצמו, כאשר איחד את היצירות האלה לסדרה בשם "קורות חיי" וצירף אליה תמונות על נושאים מתוך ילדותו ("עגים בצק", 1927, אוסף מרק שכטמן, באר שבע).
בשנת 1939, על-פי הזמנת המוזיאון הממלכתי להיסטוריה דתית, צייר מנואיל שכטמן את התמונה "ליל ברתולומאוס הקדוש", אשר בה ניתן לראות חזרה מיוחדת במינה על נושא הפוגרומים. נבואת הלב הטראגית של השואה המתקרבת מצאה את ביטויה בסדרתו הגרפית "הגירוש", אותה סיים ערב מלחמת העולם השנייה (1941-1939). על-פי זיכרונותיו של ב. לוקומניק לפני רבים אחרים הבין שכטמן את הסכנה לעם היהודי הטמונה בנאציזם, והבנה זו השפיעה על החלטתו להתנדב אל הצבא האדום עם פרוץ המלחמה. בנובמבר 1941 הוא נהרג אי שם בחוצות מוסקבה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרק שכטמן, אבי (ברוסית)
- מנואיל שכטמן, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)