הומאופתיה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏הכנת הרמדי'ס: ראשי פרקים
שורה 115: שורה 115:


==ניתוח מדעי ורפואי==
==ניתוח מדעי ורפואי==


<!-- Homeopathy is unsupported by modern scientific research. The extreme dilutions used in homeopathic preparations usually leave none of the active ingredient ([[atoms]], [[ions]] or [[molecules]]) in the final product.<ref name=Teixeira>{{cite journal |author=Teixeira J |title=Can water possibly have a memory? A sceptical view |journal=Homeopathy : the journal of the Faculty of Homeopathy |volume=96 |issue=3 |pages=158–162 |year=2007 |doi=10.1016/j.homp.2007.05.001}}</ref><ref name=Milgrom/> The idea that any biological effects could be produced by these preparations is inconsistent with the observed [[dose-response relationship]]s of conventional drugs.<ref name=Levy>{{cite journal |author=Levy G |title=Kinetics of drug action: an overview |journal=J. Allergy Clin. Immunol. |volume=78 |issue=4 Pt 2 |pages=754–61 |year=1986 |pmid=3534056 |doi=10.1016/0091-6749(86)90057-6}}</ref> The proposed rationale for these extreme dilutions – that the water contains the "[[water memory|memory]]" or "vibration" from the diluted ingredient – is also counter to the laws of [[chemistry]] and [[physics]].<ref name=Teixeira/> Thus critics contend that any positive results obtained from homeopathic remedies are purely due to the [[placebo]] effect.<ref name=Sbarrett/><ref>{{cite journal |author=[[Edzard Ernst|Ernst E]] |title=Placebo: new insights into an old enigma |journal=Drug Discov. Today |volume=12 |issue=9–10 |pages=413–8 |year=2007 |pmid=17467578 |doi=10.1016/j.drudis.2007.03.007}}</ref> Critics cite the lack of viable scientific studies for the effectiveness of homeopathic remedies as evidence that they are not effective and that any positive effects are due to the placebo effect. Critics also contend that homeopathy is inherently dangerous, because homeopaths offer a false hope that may discourage or delay proper treatment.

=== High dilutions ===
The extremely high dilutions in homeopathy have been a main point of criticism. Homeopaths believe that the methodical dilution of a substance, beginning with a 10% or lower solution and working downwards, with shaking after each dilution, produces a therapeutically active "remedy", in contrast to therapeutically inert water. However, homeopathic remedies are usually diluted to the point where there are no molecules from the original solution left in a dose of the final remedy.<ref name=Milgrom>{{cite journal |author=Milgrom LR |title=Conspicuous by its absence: the Memory of Water, macro-entanglement, and the possibility of homeopathy |journal=Homeopathy : the journal of the Faculty of Homeopathy |volume=96 |issue=3 |pages=209–19 |year=2007 |pmid=17678819 |doi=10.1016/j.homp.2007.05.002}}</ref> Since even the longest-lived [[Noncovalent bonding|noncovalent]] structures in liquid water at room temperature are only stable for a few [[picosecond]]s,<ref>{{cite journal |author=Teixeira1 J, Luzar A, Longeville S. |title=Dynamics of hydrogen bonds: how to probe their role in the unusual properties of liquid water |journal=J. Phys.: Condens. Matter |volume=18 |pages=S2353–S2362 |year=2006 |doi=10.1088/0953-8984/18/36/S09}}</ref> critics have concluded that any effect that might have been present from the original substance can no longer exist.<ref name="Weissmann">{{cite journal |author=Weissmann G |title=Homeopathy: Holmes, Hogwarts, and the Prince of Wales |journal=FASEB J. |volume=20 |issue=11 |pages=1755–8 |year=2006 |pmid=16940145 |url=http://www.fasebj.org/cgi/content/full/20/11/1755 |doi=10.1096/fj.06-0901ufm}}</ref> Furthermore, since water will have been in contact with millions of different substances throughout its history, critics point out that any glass of water is therefore an extreme dilution of almost any conceivable substance, and so by drinking water one would, according to homeopathic principles, receive treatment for every imaginable condition.<ref>{{cite web |title=Horizon's Homeopathic Coup, Cuzco's Altitude, More Funny Sites, The Clangers, Overdue, Orbito Nabbed in Padua, Randi A Zombie?, Stellar Guests at Amazing Meeting, and Great New Shermer Books! |work=Swift, Online Newsletter of the JREF, November 29, 2002, James Randi Educational Foundation |url=http://www.randi.org/jr/112902.html |accessdate=2006-09-20}}</ref>

Practitioners of homeopathy contend that higher dilutions (fewer potential molecules in each dose) result in stronger medicinal effects. This idea is inconsistent with the observed [[dose-response relationship]]s of conventional drugs, where the effects are dependent on the concentration of the active ingredient in the body.<ref name=Levy>{{cite journal |author=Levy G |title=Kinetics of drug action: an overview |journal=J. Allergy Clin. Immunol. |volume=78 |issue=4 Pt 2 |pages=754–61 |year=1986 |pmid=3534056 |doi=10.1016/0091-6749(86)90057-6}}</ref> This dose-response relationship has been confirmed in multitudinous experiments on organisms as diverse as nematodes,<ref>{{cite journal |author=Boyd WA, Williams PL |title=Comparison of the sensitivity of three nematode species to copper and their utility in aquatic and soil toxicity tests |journal=Environ. Toxicol. Chem. |volume=22 |issue=11 |pages=2768–74 |year=2003 |pmid=14587920 |doi=}}</ref> rats,<ref>{{cite journal |author=Goldoni M, Vettori MV, Alinovi R, Caglieri A, Ceccatelli S, Mutti A |title=Models of neurotoxicity: extrapolation of benchmark doses ''in vitro'' |journal=Risk Anal. |volume=23 |issue=3 |pages=505–14 |year=2003 |pmid=12836843 |doi=}}</ref> and humans.<ref>{{cite journal |author = Yu HS, Liao WT, Chai CY |title=Arsenic carcinogenesis in the skin |journal=J. Biomed. Sci. |volume=13 |issue=5 |pages=657–66 |year=2006 |pmid=16807664 |doi=10.1007/s11373-006-9092-8}}</ref>

Physicist [[Robert L. Park]], former executive director of the [[American Physical Society]], has noted that <!--- Please do not change the following direct quote, even if you think it would be an improvement.

BEGIN DIRECT QUOTE -->{{cquote|since the least amount of a substance in a solution is one molecule, a 30C solution would have to have at least one molecule of the original substance dissolved in a minimum of 1,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000 molecules of water. This would require a container more than 30,000,000,000 times the size of the Earth.}}<!-- END DIRECT QUOTE -->

Park has also noted that "to expect to get even one molecule of the 'medicinal' substance allegedly present in 30X pills, it would be necessary to take some two billion of them, which would total about a thousand tons of lactose plus whatever impurities the lactose contained". The laws of chemistry state that there is a limit to the dilution that can be made without losing the original substance altogether.<ref name="Ernst2005">{{cite journal |author=[[Edzard Ernst|Ernst E]] |title=Is homeopathy a clinically valuable approach? |journal=Trends Pharmacol. Sci. |volume=26 |issue=11 |pages=547–8 |year=2005 |pmid=16165225 |doi=10.1016/j.tips.2005.09.003}}</ref> This limit, which is related to [[Avogadro constant|Avogadro's number]], is roughly equal to homeopathic potencies of 12C or 24X (1 part in 10<sup>24</sup>).<ref name=Sbarrett>{{cite web |url=http://www.quackwatch.org/01QuackeryRelatedTopics/homeo.html |title=Homeopathy: The Ultimate Fake |accessdate=2007-07-25 |last=Barrett |first=Stephen |date=2004-12-28 |work=Quackwatch |publisher=[[Quackwatch]]}}</ref><ref name=dynam>{{cite web|url=http://altmed.creighton.edu/Homeopathy/philosophy/dilution.htm|title=Dynamization and Dilution |accessdate=2007-07-24 }}</ref><ref name="Appendix"/>

=== Research on medical effectiveness ===

[[Image:Hepar.jpg|thumb|Old bottle of ''Hepar sulph'' made from [[calcium sulfide]]]]
The effectiveness of homeopathy has been a point of contention since its inception, and researchers have subjected the system to close scrutiny. One of the earliest studies concerning homeopathy was sponsored by the British government during World War II in which volunteers tested the effectiveness of homeopathic remedies against diluted mustard gas burns.<ref name="Mustard">{{citejournal|publisher=British Homoeopathic Society |journal=British Homoeopathic Journal|year=1943|title= Report on mustard gas experiments |pages= 1–12 |volume=33 |url=http://www.jameslindlibrary.org/trial_records/20th_Century/1940s/brit_homeo_soc/brit_homeo_soc_kp.html}}</ref> More recent controlled clinical trials on homeopathy are not particularly convincing. For example NCCAM says:
{{quote|1=In sum, systematic reviews have not found homeopathy to be a definitively proven treatment for any medical condition. Two groups of authors listed in Appendix II found some positive evidence in the groups of studies they examined, and they did not find this evidence to be explainable completely as placebo effects (a third group found 1 out of 16 trials to have some added effect relative to placebo). Each author or group of authors criticized the quality of evidence in the studies. Examples of problems they noted include weaknesses in design and/or reporting, choice of measuring techniques, small numbers of participants, and difficulties in replicating results. A common theme in the reviews of homeopathy trials is that because of these problems and others, it is difficult or impossible to draw firm conclusions about whether homeopathy is effective for any single clinical condition.<ref name="nccamnih">{{cite web |url = http://nccam.nih.gov/health/homeopathy/ | title = Questions and Answers About Homeopathy (NCCAM Research Report) | accessdate = 2008-02-08 | format= | work= }}</ref>}}
Positive results have been reported, but no single model has been sufficiently widely replicated, local models proposed are far from convincing, and the nonlocal models proposed would predict that it is impossible to nail down homeopathic effects with direct experimental testing. <ref>{{cite journal | author = Walach H, Jonas WB, Ives J, van Wijk R, Weingärtner O | title = Research on homeopathy: state of the art | journal = J Altern Complement Med | volume = 11 | issue = 5 | pages = 813–29 | year = 2005 | month = October | pmid = 16296915 | doi = 10.1089/acm.2005.11.813 }}</ref> For example, while some reports presented data that suggested hoemopathic treatment of [[allergy]] was more effective than placebo,<ref>{{cite journal |author=Reilly DT, Taylor MA, McSharry C, Aitchison T |title=Is homoeopathy a placebo response? Controlled trial of homoeopathic potency, with pollen in hayfever as model |journal=Lancet |volume=2 |issue=8512 |pages=881–6 |year=1986 |month=October |pmid=2876326 |doi=10.1016/S0140-6736(86)90410-1}}</ref><ref>{{cite journal |author=Taylor MA, Reilly D, Llewellyn-Jones RH, McSharry C, Aitchison TC |title=Randomised controlled trial of homoeopathy versus placebo in perennial allergic rhinitis with overview of four trial series |journal=BMJ |volume=321 |issue=7259 |pages=471–6 |year=2000 |pmid=10948025 |url=http://bmj.com/cgi/pmidlookup?view=long&pmid=10948025 |doi=10.1136/bmj.321.7259.471}}</ref> subsequent studies have questioned the conclusions.<ref>{{cite journal |author=Brien S, Lewith G, Bryant T |title=Ultramolecular homeopathy has no observable clinical effects. A randomized, double-blind, placebo-controlled proving trial of Belladonna 30C |journal=Br J Clin Pharmacol |volume=56 |issue=5 |pages=562–8 |year=2003 |month=November |pmid=14651731 |url=http://www.blackwell-synergy.com/openurl?genre=article&sid=nlm:pubmed&issn=0306-5251&date=2003&volume=56&issue=5&spage=562 |doi=10.1046/j.1365-2125.2003.01900.x}}</ref><ref>{{cite journal |author=Lewith GT, Watkins AD, Hyland ME, ''et al'' |title=Use of ultramolecular potencies of allergen to treat asthmatic people allergic to house dust mite: double blind randomised controlled clinical trial |journal=BMJ |volume=324 |issue=7336 |pages=520 |year=2002 |month=March |pmid=11872551 |url=http://bmj.com/cgi/pmidlookup?view=long&pmid=11872551 |doi=10.1136/bmj.324.7336.520}}</ref>

[[meta-analysis|Meta-analyses]], in which large groups of studies are analysed and conclusions drawn based on the results as a whole, have been used to evaluate the effectiveness of homeopathy. Early meta-analyses investigating homeopathic remedies showed slightly positive results among the studies examined, but such studies have warned that it was impossible to draw firm conclusions due to low methodological quality and difficulty in controlling for [[publication bias]] in the studies reviewed.<ref name="pmid1825800">{{cite journal |author=Kleijnen J, Knipschild P, ter Riet G |title=Clinical trials of homoeopathy |journal=BMJ |volume=302 |issue=6772 |pages=316–323 |year=1991 |pmid=1825800 }}</ref><ref name="pmid11416076"/><ref name=pmid9310601>{{cite journal |author=Linde K, Clausius N, Ramirez G, ''et al'' |title=Are the clinical effects of homeopathy placebo effects? A meta-analysis of placebo-controlled trials |journal=Lancet |volume=350 |issue=9081 |pages=834–43 |year=1997 |pmid=9310601 |doi=10.1016/S0140-6736(97)02293-9}}</ref> One of the positive meta-analyses, by Linde, et al,<ref name=pmid9310601 /> was later corrected by the authors, who wrote:

<blockquote>The evidence of bias [in homeopathic trials] weakens the findings of our original meta-analysis. Since we completed our literature search in 1995, a considerable number of new homeopathy trials have been published. The fact that a number of the new high-quality trials... have negative results, and a recent update of our review for the most “original” subtype of homeopathy (classical or individualized homeopathy), seem to confirm the finding that more rigorous trials have less-promising results. It seems, therefore, likely that our meta-analysis at least overestimated the effects of homeopathic treatments.<ref name=Linde1999>Linde et al, ''Impact of Study Quality on Outcome in Placebo-Controlled Trials of Homeopathy'', J Clin Epidemiol Vol. 52, No. 7, pp. 631–636, 1999, {{doi|10.1016/S0895-4356(99)00048-7}}</ref><ref name="shang"/></blockquote>

In 2001, a meta-analysis of clinical trials on the effectiveness of homeopathy concluded that earlier clinical trials showed signs of major weakness in methodology and reporting, and that homeopathy trials were less randomized and reported less on dropouts than other types of trials.<ref name="pmid11416076">{{cite journal |author=Linde K, Jonas WB, Melchart D, Willich S |title=The methodological quality of randomized controlled trials of homeopathy, herbal medicines and acupuncture |journal=International journal of epidemiology |volume=30 |issue=3 |pages=526–531 |year=2001 |pmid=11416076 |doi=10.1093/ije/30.3.526 }}</ref>

In 2005, a systematic review of publications suggested that mainstream journals had a publication bias against clinical trials showing positive results, and viceversa on the CAM journals, although it's probably an involuntary bias. A possible submission bias was also suggested, in which positive trials tend to be sent to CAM journals and negatives ones to mainstream journals. <ref name="Caulfield2005" /> It also noted that the reviews on all journals approached the matter on an impartial manner, although most of the reviews on CAM journals avoided noting the lack of plausibility, unlike the ones on mainstream journals who almost always mentioned it. <ref name="Caulfield2005">{{citation | author = Caulfield, T.; Debow, S. | year = 2005 | title = A systematic review of how homeopathy is represented in conventional and CAM peer reviewed journals | journal = BMC Complementary and Alternative Medicine | url = http://www.biomedcentral.com/1472-6882/5/12}}</ref>

In 2005, ''[[The Lancet]]'' medical journal published a meta-analysis of 110 placebo-controlled homeopathy trials and 110 matched conventional-medicine trials based upon the [[Swiss Federal Council|Swiss government]]'s [[Program for Evaluating Complementary Medicine]], or PEK. The study concluded that its findings were compatible with the notion that the clinical effects of homeopathy are nothing more than placebo effects.<ref name="shang" />.

A 2006 meta-analysis of six trials evaluating homeopathic treatments to reduce [[Oncology|cancer therapy]] side effects following [[radiotherapy]] and [[chemotherapy]] found "encouraging but not convincing" evidence in support of homeopathic treatment. Their analysis concluded that there was "insufficient evidence to support clinical efficacy of homeopathic therapy in cancer care".<ref name="pmid16376071">{{cite journal |author=Milazzo S, Russell N, [[Edzard Ernst|Ernst E]] |title=Efficacy of homeopathic therapy in cancer treatment |journal=Eur. J. Cancer |volume=42 |issue=3 |pages=282–289 |year=2006 |pmid=16376071 |doi=10.1016/j.ejca.2005.09.025 }}</ref>

The [[Cochrane Library]] found insufficient clinical evidence to evaluate the efficacy of homeopathic treatments for asthma<ref name="asthma"/> or dementia,<ref name="dementia"/> or for the use of homeopathy in induction of labor.<ref name="pmid14583972">{{cite journal |author=Smith CA |title=Homoeopathy for induction of labour |journal=Cochrane database of systematic reviews (Online) |issue=4 |pages=CD003399 |year=2003 |pmid=14583972 |doi=10.1002/14651858.CD003399 }}</ref> Other researchers found no evidence that homeopathy is beneficial for [[osteoarthritis]],<ref name="pmid11212088">{{cite journal |author=Long L, [[Edzard Ernst|Ernst E]] |title=Homeopathic remedies for the treatment of osteoarthritis: a systematic review |journal=The British homoeopathic journal |volume=90 |issue=1 |pages=37–43 |year=2001 |pmid=11212088 |doi=10.1054/homp.1999.0449 }}</ref> [[migraine]]s<ref name="pmid9251877">{{cite journal |author=Whitmarsh TE, Coleston-Shields DM, Steiner TJ |title=Double-blind randomized placebo-controlled study of homoeopathic prophylaxis of migraine |journal=Cephalalgia: an international journal of headache |volume=17 |issue=5 |pages=600–604 |year=1997 |pmid=9251877 |doi=10.1046/j.1468-2982.1997.1705600.x }}</ref> or [[Delayed onset muscle soreness|delayed-onset muscle soreness]].<ref name="pmid12614092">{{cite journal |author=Jonas WB, Kaptchuk TJ, Linde K |title=A critical overview of homeopathy |journal=Ann. Intern. Med. |volume=138 |issue=5 |pages=393–399 |year=2003 |pmid=12614092 }}</ref>

Health organisations such as UK's [[National Health Service]],<ref name=nhspseudo>{{cite web|url=http://www.nhsdirect.nhs.uk/articles/article.aspx?articleId=197&sectionId=27 |title=Homeopathy results |accessdate=2007-07-25 |publisher=[[National Health Service]] }}</ref> the [[American Medical Association]],<ref name=amapseudo>{{cite web |url=http://www.ama-assn.org/ama/pub/category/13638.html |title=Report 12 of the Council on Scientific Affairs (A–97) |accessdate=2007-07-25 |publisher=[[American Medical Association]] }}</ref> and the [[FASEB]]<ref name="Weissmann"/> have issued statements of their conclusion that there is no convincing scientific evidence to support the use of homeopathic treatments in medicine.

Clinical studies of the medical efficacy of homeopathy have been criticised by some homeopaths as being irrelevant because they do not test "classical homeopathy".<ref>[http://www.vithoulkas.com/index.php?option=com_content&task=view&id=247&Itemid=9 Another point of view for the homeopathic trials and meta-analyses] by [[George Vithoulkas]]</ref><ref>[http://news.bbc.co.uk/2/hi/health/4183916.stm Homoeopathy's benefit questioned] from [[BBC]] News web site</ref> There have, however, been a number of clinical trials that have tested individualized homeopathy. A 1998 review<ref>[http://www.liebertonline.com/doi/abs/10.1089/acm.1998.4.371?journalCode=acm Randomized Controlled Trials of Individualized Homeopathy: A State-of-the-Art Review], Klaus Linde, Dieter Melchart. ''[[The Journal of Alternative and Complementary Medicine]]''. [[December 1]], [[1998]], 4(4): 371–388. doi:10.1089/acm.1998.4.371.</ref>
found 32 trials that met their inclusion criteria, 19 of which were placebo-controlled and provided enough data for meta-analysis. These 19 studies showed a pooled odds ratio of 1.17 to 2.23 in favor of individualized homeopathy over the placebo, but no difference was seen when the analysis was restricted to the methodologically best trials. The authors concluded "that the results of the available randomized trials suggest that individualized homeopathy has an effect over placebo. The evidence, however, is not convincing because of methodological shortcomings and inconsistencies."

Dr. Jack Killen, acting deputy director of the [[National Center for Complementary and Alternative Medicine]], says homeopathy "goes beyond current understanding of chemistry and physics". He adds, "There is, to my knowledge, no condition for which homeopathy has been proven to be an effective treatment."<ref name="Adler"/>
-->


==חקר ההשפעות במערכות ביולוגיות אחרות==
==חקר ההשפעות במערכות ביולוגיות אחרות==

גרסה מ־14:38, 25 באוגוסט 2008
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

הומאופתיה (מיוונית ὅμοιος, הומויוס, "דומה" + πάθος, פאתוס, "סבל" או "חולי") היא סוג של רפואה אלטרנטיבית, אותה הגדיר לראשונה סמואל האנמן במאה ה-18.[1] מטפלים הומאופתים מאמינים כי ניתן לטפל באדם חולה באמצעות חומר, שאם ינתן לאדם בריא, יגרום לסימפטומים דומה לאלה של המחלה. לפי הומאופתים, ביצוע מיהול סדרתי, עם ניעור בין כל מיהול, מסלק את האפקט הרעיל של החומר, בעוד תכונות החומר נשמרות בחומר המדלל (מים, סוכר או אלכוהול). התוצר הסופי בדרך כלל מהול כל כך, עד שלא ניתן להבחין בינו לבין מים, אלכוהול או סוכר טהורים.[2][3][4] מטפלים בוחרים טיפול על סמך התייעצות עם החולה, המיועדת לבחון את מצבו הגופני והנפשי,[5] כאשר שניהם נחשבים למשמעותיים לבחירת ה"רמדי" (התרופות ההומאופתיות מכונות "רמדי", מהמילה האנגלית "remedy").[6]

גוף הראיות המדעיות והרפואיות אינו תומך בטענות ליעילות הטיפול ההומאופתי מעבר לאפקט הפלצבו.[7][8][9][10] תומכי השיטה מצביעים על מחקרים הבוחנים את השפעת חומרים מהולים עד כדי כך שלא נותר בהם חומר פעיל, בדומה לעקרון המשמש להומאופתיה.[11][12] רמדי הומאופתי בדרך כלל מהול כל כך, עד שקיימת סבירות זניחה להמצאות אפילו מולקולה אחת מן החומר המקורי ברמדי; על כן, הטענה שלטיפולים מסוג זה תהיה השפעה פרמקולוגית אינה מתקבלת על הדעת,[13][14] וסותרת מספר עקרונות מדעיים בסיסיים,[15] ביניהם חוק פעילות החומר.[15]

מבקרי השיטה מבססים את ביקורותיהם גם על כך שמספר המחקרים האיכותיים שתומכים בהומאופתיה קטן ומסקנותיהם אינן מובהקות. ניסיונות לשכפל את תוצאות המחקרים נמצאו בעייתיים במקרה הטוב.[16] המחסור בראיות מדעיות לתמיכה ביעילותה,[17] והשימוש ברמדי ללא חומרים פעילים, גרמו להתייחסות להומאופתיה כאל פסבדו-מדע. [18] quackery;[19][20][21] במחקר רפואי משנת 1998 כונתה השיטה, "תרפיית פלצבו במקרה הטוב, והונאה במקרה הרע".[22]

רמדי הומאופתי בדרך כלל בטוח לשימוש, עם מקרים נדירים היוצאים מן הכלל,[23][24] אך הומאופתים ספגו ביקורת על כך שסיכנו חולים, כאשר ייעצו להם להמנע מרפואה קונוונציונלית, דוגמת חיסונים,[25] תרופות נגד מלריה[26] ואנטיביוטיקה.[27] ללא קשר לסוגיית יעילות רמדי הומאופתי, הוא לעיתים גורם למטופלים להרגיש טוב יותר, עקב אפקט הפלצבו. על כן, כמו כל פלצבו, הרמדי עשוי לשפר סימפטומים הנתונים להשפעות פסיכולוגיות או התנהגותיות, דוגמת כאב כרוני, עייפות, חרדה או דיכאון.[28] במדינות רבות, הכללים החלים על תרופות רגילות אינם מיושמים על רמדי הומאופתיים.[29]

היסטוריה

ציור של אלכסנדר ביידמן משנת 1857, המציג דמויות הסטוריות כפרסוניפיקציה של ההומאופתיה, צופים באכזריות לכאורה של הרפואה במאה ה-19

רפואה במאה ה-18

בעת הגדרת ההומאופתיה, בשלהי במאה ה-18, המגמה השלטת ברפואה עשתה שימוש באמצעים דוגמת הקזת דם, משלשלים וחוקן, ומתן תערובות מורכבות, כמו "Venice treacle" (אנדרומכי תריאקה). תערובת זו כללה 64 חומרים שונים, ביניהם אופיום, מור ובשר צפע.[30][31] אמצעים אלה גרמו לעיתים קרובות להרעת התסמינים, ולעיתים אף גרמו למות החולה.[32][33] טיפולים אלה זכו לשבחים במשך מאות שנים,[34] אך האנמן דחה אותם, כי היו לדידו לא-הגיוניות ולא-מומלצות.[35] במקום טיפולים אלה, העדיף האנמן להשתמש בחומר יחיד, בריכוזים נמוכים, וקידם גישה לא-גשמית, ויטליסטית לנושא פעילות יצורים חיים, לפיה למחלות גורמים רוחניים בנוסף לגופניים.[36][37] באותה תקופה היה הויטליזם חלק מהמדע המקובל, אך במאה ה-20 זנחה הרפואה המודרנית את הרעיון, עם פיתוח המיקרוביולוגיה, תאוריית החיידקים כגורמי מחלה,[38] והתקדמויות בכימיה.[39][40] האנמן עודד גם שיפורים באורח החיים של מטופליו, כמו התעמלות, תזונה, וניקיון.[35][41]

הרעיון של האנמן

קובץ:Samuel Hahnemann.png
סמואל האנמן, הנחשב לאבי ההומאופתיה

סמואל האנמן הגה את רעיון ההומאופתיה בעת שתרגם לגרמנית חיבור רפואי מאת הרופא והכימאי הסקוטי ויליאם קאלן.[1] האנמן היה סקפטי ביחס לתיאוריה של טקאלן לגבי פעילות הכינין במלריה, ולכן נטל מעט מהקליפה, כדי לראות אם היא מרפאת קדחת "בזכות השפעתה לחיזוק הקיבה".[42] לאחר נטילת הקליפה שם לב להשפעה מועטה על הקיבה, אך חש בקדחת, צמרמורת וכאבי פרקים. אלה סימפטומים דומים לאלה המופיעים בשלביה הראשונים של מלריה, המחלה אותה הקליפה שימשה לרפא.

דוגמה זו גרמה להאנמן להאמין כי כל התרופות היעילות גורמות, אצל אדם בריא, לסימפטומים דומים למחלה אותה הן מרפאות. רעיון זה קיבל את השם "כלל הדומים" ("דומה מרפא דומה"), והוא הרעיון העומד בבסיס ההומאופתיה.[1] את המושג "הומאופתיה" טבע האנמן, והוא הופיע לראשונה בדפוס בשנת 1807. האנמן הציג את התיאוריות שלו אודות "חומרים דומים" בסדרת מאמרים ומונוגרפיות החל בשנת 1796.[43]

האנמן החל לבחון אילו השפעות יש לחומרים שונים בבני אדם, תהליך שיזכה לכינוי "מבדקהומאופתי" ("homeopathic proving").[44] הנבדקים בבחינות ארוכות אלה נדרשו לתעד בפירוט את כל הסימפטומים שלהם, ואת כל התנאים המשניים שליוו את הופעתם. האנמן ראה במידע זה דרך לזהות חומרים יעילים לטיפול במחלות שונות.[44] אוסף המבדקים הראשון פורסם ב-1805, ואוסף נוסף של 65 רמדי'ס פורסם בספרו Materia Medica Pura, בשנת 1810.[45] האנמן האמין כי מנות גדולות של החומרים רק יחמירו את המחלה, ולכן דגל בשימוש במיהולים קיצוניים של החומרים; הוא ניסח טכניקה ליצירת תמיסה מהולה, והאמין שזו תשמר את התכונות המרפאות של החומר, אך תסיר את ההשפעות המזיקות שלו.[46] האנמן הציע שתהליך זה עורר והגביר את "הכוחות הרפואיים דמוי-הרוח שבחומר".[47] הוא אסף ופרסם סקירה מלאה של המערכת הרפואית החדשה שלו בשנת 1810, בספרו "האורגנון". המהדורה ה-6 של הספר פורסמה ב-1921, ומשמשת את ההומאפתים עד היום.[1]

תפוצה וביקורת מוקדמת

במהלך המאה ה-19 גברה הפופולריות של ההומאופתיה. ב-1830 נפתחו בתי הספר ההומאופתיים הראשונים, ובמשך כל המאה ה-19 נפתחו עשרות מוסדות הומאופתים באירופה וארצות הברית.[48] עקב ההסתמכות של הרפואה על שיטות לא-בדוקות, לעיתים מסוכנות, כמו הקזת-דם, מצבם של מטופלי ההומאופתיה היה לעיתים קרובות טוב מאלה של מטופלי הרופאים.[49] רמדי הומאופתיים, גם אם לא הועילו, כמעט תמיד לא הזיקו, ולכן המשתמשים בהם היו בסכנה נמוכה למוות מהטיפול, בניגוד לחלק ממטופלי הרפואה.[1] יתכן כי ההצלחה היחסית של הומאופתיה במאה ה-19 תרמה לנטישת הטיפולים המסוכנים והלא-יעילים ששימשו את הרפואה באותה עת, ולתנועה לכיוון רפואה יעילה ומבוססת מדע.[33]

בראשית המאה ה-19, החלה להשמע ביקורת בנוגע להומאופתיה. סר ג'ון פורבס, רופא המלכה ויקטוריה, אמר כי המינונים הנמוכים באופן קיצוני של הומאופתיה תוארו דרך קבע כחסרי תועלת, מגוחכים ו"עלבון להגיון האנושי".[50] פרופסור סר ג'יימס יאנג סימפסון אמר על סמים מהולים מאוד: "ביליונית או דציליונית של אף רעל, לא משנה כמה חזק או רב-עוצמה, לא תוכל במידה כלשהי להשפיע על אדם או לפגוע בזבוב."[51] הרופא והסופר האמריקני בן המאה ה-19 אוליבר ונדל הולמס היה גם הוא מבקר חריף של ההומאופתיה, ופרסם בשנת 1842 מאמר בכותרת "הומאופתיה והזיות דומות".[52] בית הספר האמריקני האחרון שלימד אך ורק הומאופתיה נסגר ב-1920.[1]

תחייה בשלהי המאה ה-20

ניסיונות להוציא מחוץ לחוק בארה"ב צורות חלופיות של רפואה כשלו, ו"חוק המזון, תרופות וקוסמטיקה" משנת 1938 הכיר ברמדי הומאופתיים כסוג של תרופות.[53] עד שנות ה-50 היו רק 75 הומאופתים פעילים ברחבי ארה"ב.[54] בשנות ה-70 זכתה ההומאופתיה לעניין מחודש, ומכירותיהן של כמה חברות הומאופתיות הוכפלו עד פי 10.[53] ההומאופתיה זכתה גם להתעניינות ברחבי העולם;[55] בין השאר בברזיל בשנות ה-70, ובגרמניה בשנות ה-80.[56] הממסד הרפואי החל לשלב רעיונות מסוג זה בשנות ה-90,[57] וחברות תרופות מרכזיות החלו להתחרות בתחום.[58]

עיקרי השיטה

הומאופתיה מבוססת על פילוסופיה ויטליסטית, בכך שהיא רואה בחולי ביטוי להפרעה בכוח חיים היפותטי בבני אדם, הגורמת לסימפוטמים ייחודיים. לפי ההומאופתיה, לכוח החיים יכולות להגיב ולהתאים את עצמו לגורמים פנימיים וחיצוניים, וההומאופתים מכנים זאת "חוק הרגישות" ("law of susceptibility"). לפי "חוק הרגישות", הלך-רוח שלילי יכול למשוך ישויות מחלות משוערות הקרויות "מיאזמות", החודרות לגוף וגורמות לסימפטומים של מחלה.[1] למרות זאת, האנמן עצמו דחה את הרעיון של מחלה כדבר נפרד, או ישות פולשת,[59] והחזיק תמיד כי מדובר ממכלול הגוף החי.[60]

כלל הדימיון

האנמן ביצע ניסויים בקליפת עץ כינין, המשמשת לטיפול במלריה, ובהם ראה כי התסמינים שחש לאחר אכילת הקליפה דומים לאלה של מלריה, למרות שהיה בריא בעת נטילת הקליפה. מכך הסיק שתהליך הריפוי מבוסס על דימיון, וכדי שטיפול יוכל לרפא מחלה מסוימת, עליו לגרום לתסמינים דומים לאלה של המחלה, באדם בריא. לאחר ביצוע ניסויים בחומרים נוספים, ניסח האנמן את "כלל הדימיון", הידוע גם ב"דומה מרפא דומה" (בלטינית: similia similibus curentur). האנמן האמין כי בעזרת גרימת מחלה באמצעות התרופות, התסמינים המלאכותיים יעצימו את כוח החיים, ויאפשרו לו לנטרל ולסלק את המחלה המקורית, וההפרעה המלאכותית תשכך עם הפסקת נטילת התרופות.[1]

מיאזמות ומחלות

בשלב מוקדם יחסית, לכל המאוחר בשנת 1816, גילה האנמן כי החולים בהם טיפל בהומאופתיה עדיין סבלו ממחלות כרוניות, אותן לא הצליח לרפא.[61] בשנת 1828 הציג את רעיון המיאזמות, אליהן התייחס כאל הסיבות העומדות בבסיס מחלות מוכרות רבות.[62] לעיתים קרובות מגדירים הומאופתים מיאזמה כמיוחסת ל"אי סדר חולני מוזר בכוח החיים שלנו".[63] האנמן קישר כל מיאזמה למספר מחלות. לדידו, חשיפה ראשונית למיאזמה גרמה לתסמינים מקומיים, כמו מחלות עור או מין, אך אם התסמינים מדוכאים בעזרת תרופות, הגורם חודר עמוק יותר, ומתחיל להתבטא כמחלה של האיברים הפנימיים.[64] לפי ההומאופתיה, טיפול ישיר בתסמינים של מחלה, כפי שנעשה לעיתים ברפואה קונבנציונלית, אינו יעיל כל כך, כיוון ש"ניתן לייחס כל מחלה לנטייה סמויה עמוקה ובסיסית, כרונית או תורשתית".[65] המיאזמה המיוחסת העומדת בבסיס המחלה נותרת, וניתן לרפא מחלות עמוקות רק בעזרת סילוק ההפרעה העמוקה בכוח החיים.[66]

תיאוריית המיאזמות של האנמן שנויה במחלוקת עמוקה בתחום ההומאופתיה, גם בזמננו. בשנת 1978, אנתוני קמפבל, אז רופא מייעץ בבית החולים ההומאופתי המלכותי בלונדון, ביקר את דבריו של ג'ורג' ויתולקס בנוגע לעגבת. ויתולקס טען כי טיפול אנטיביוטי בעגבת יוביל לעגבת שניונית ושלישונית, המערבת את מערכת העצבים המרכזית. טענה זו סותרת את המחקרים המדעיים, המראים כי טיפול בפניצילין מרפא לגמרי את העגבת ביותר מ-90% מהמקרים.[67] קמפבל תיאר זאת כ"הצהרה לא אחראית בעליל, העלולה להטעות את ההדיוט חסר המזל, ולגרום לו לסרב לטיפול המקובל".[27]

בתחילה הציג האנמן רק שלוש מיאזמות, החשובה ביותר ביניהן היא ה"פסורה" ("גירוד" ביוונית), אותה תיאר כקשורה לכל מחלות הגירוד של העור, ולכאורה מתפתחת מדיכוי של גרדת. האנמן טען שהפסורה עומדת בבסיס מגוון רחב של מחלות אחרות, כמו אפילפסיה, סרטן, צהבת, חירשות וקטרט.[37] מאז זמנו של האנמן הוצעו מיאזמות אחרות, כאשר חלקן מתוארות כאחראיות למחלות שיוחסו במקור לפסורה; ביניהן מיאזמות שחפת ומיאזמות סרטן.[64]

הכנת הרמדי'ס

עלי ומכתש המשמשים לכתישת מוצקים שאינם מסיסים לשם הכנת רמדי'ס הומאופתים, כולל קוורץ וצדפות.

דילול וטלטול

בהכת טיפולים למחלות, הומאופתים משתמשים בתהליך הנקרא "דינמיזציה" או "פוטנטיזציה", בו הרמדי נמהל באלכוהול ומים ואז מטולטל נמרצות ע"י עשר מכות חזקות כנגד גוף גמיש בתהליך הנקרא "טלטול". האנמן חשב כי השימוש ברמדי'ס אשר גורמים לסימפטומים דומים לאלה של מחלה אצל אנשים בריאים רק יעצימו את הסימפטומים ויחמירו את המצב, לכן הוא דגל בדילול הרמדי'ס. במהלך תהליך ה"פוטנטיזציה", ההומאותים מאמינים כי "האנרגיה החיונית" של החומר המדולל מופעלת, ומשוחררת באמצעות הטלטול הנמרץ של החומר. למטרה זו, האנמן הזמין מבונה אוכפים לוח-טלטול מיוחד מעץ, אשר כוסה בעור מצדו האחד ומולא בשיער-סוס. [68][69] מוצקים שאינם מסיסים, כגון קוורץ וצדפות, מדוללים באמצעות כתישתם עם לקטוז.

שלושה סולמות עוצמה נמצאים בשימוש קבוע בהומאופתיה. האנמן יצא את הסולם הסנטסימלי (סולם C), בו בכל שלב החומר מדולל פי 100. הוא העדיף את הסולם הזה במשך רוב חייו. לדוגמה, דילול 2C דורש כי החומר ידולל למאית מהריכוז המקורי, ואז חלק מהתמיסה שנוצרה ידולל שוב למאית מהריכוז המקורי של החומר. לאחר שני השלבים הללו, נמצא כי התמיסה הסופית מורכבת מחלק אחד של החומר, ו-9,999 חלקים של המדלל (בכימיה, אומרים כי נוצר חומר בריכוז של 0.01%). דילול 6C חוזר על התהליך שש פעמים, כאשר התוצאה הסופית היא החומר המקורי מדולל פי 1,000,000,000,000 (עשר בחזקת שש). באותה צורה ניתן ליצור דילולים קטנים אפילו יותר. בהומאופתיה, תמיסה שהיא יותר מדוללת מתוארת כבעלת "עוצמה" גבוהה יותר, והיא נחשבת לחזקה יותר ובעלת פעולה נרחבת יותר.

סולם X סולם C יחס דילול הערות
1X — 1:10 בעל ה"עוצמה" הנמוכה ביותר
2X 1C 1:100 בעל "עוצמה" גבוהה יותר מ-1X, לפי ההומאופתים
6X 3C 1:1,000,000
8X 4C 1:100,000,000 הריכוז המותר של ארסן במי השתיה של ארה"ב[70]
12X 6C 1:1,000,000,000,000
24X 12C 1:1024 בשלב זה, סביר שהתמיסה לא תכיל אפילו מולקולה אחת מהחומר המקורי (ראו מספר אבוגדרו)
60X 30C 1:1060 רמת הדילול בה דגל האנמן לרוב המטרות
400X 200C 1:10400 רמת הדילול של הרמדי ההומאופתי הפופולרי לשפעת, אוסילוקוצינום

טיפולים

ניתוח מדעי ורפואי

תבנית:Cquote

Park has also noted that "to expect to get even one molecule of the 'medicinal' substance allegedly present in 30X pills, it would be necessary to take some two billion of them, which would total about a thousand tons of lactose plus whatever impurities the lactose contained". The laws of chemistry state that there is a limit to the dilution that can be made without losing the original substance altogether.[14] This limit, which is related to Avogadro's number, is roughly equal to homeopathic potencies of 12C or 24X (1 part in 1024).[71][72][73]

Research on medical effectiveness

Old bottle of Hepar sulph made from calcium sulfide

The effectiveness of homeopathy has been a point of contention since its inception, and researchers have subjected the system to close scrutiny. One of the earliest studies concerning homeopathy was sponsored by the British government during World War II in which volunteers tested the effectiveness of homeopathic remedies against diluted mustard gas burns.[74] More recent controlled clinical trials on homeopathy are not particularly convincing. For example NCCAM says: תבנית:Quote Positive results have been reported, but no single model has been sufficiently widely replicated, local models proposed are far from convincing, and the nonlocal models proposed would predict that it is impossible to nail down homeopathic effects with direct experimental testing. [75] For example, while some reports presented data that suggested hoemopathic treatment of allergy was more effective than placebo,[76][77] subsequent studies have questioned the conclusions.[78][79]

Meta-analyses, in which large groups of studies are analysed and conclusions drawn based on the results as a whole, have been used to evaluate the effectiveness of homeopathy. Early meta-analyses investigating homeopathic remedies showed slightly positive results among the studies examined, but such studies have warned that it was impossible to draw firm conclusions due to low methodological quality and difficulty in controlling for publication bias in the studies reviewed.[80][81][82] One of the positive meta-analyses, by Linde, et al,[82] was later corrected by the authors, who wrote:

The evidence of bias [in homeopathic trials] weakens the findings of our original meta-analysis. Since we completed our literature search in 1995, a considerable number of new homeopathy trials have been published. The fact that a number of the new high-quality trials... have negative results, and a recent update of our review for the most “original” subtype of homeopathy (classical or individualized homeopathy), seem to confirm the finding that more rigorous trials have less-promising results. It seems, therefore, likely that our meta-analysis at least overestimated the effects of homeopathic treatments.[83][13]

In 2001, a meta-analysis of clinical trials on the effectiveness of homeopathy concluded that earlier clinical trials showed signs of major weakness in methodology and reporting, and that homeopathy trials were less randomized and reported less on dropouts than other types of trials.[81]

In 2005, a systematic review of publications suggested that mainstream journals had a publication bias against clinical trials showing positive results, and viceversa on the CAM journals, although it's probably an involuntary bias. A possible submission bias was also suggested, in which positive trials tend to be sent to CAM journals and negatives ones to mainstream journals. [84] It also noted that the reviews on all journals approached the matter on an impartial manner, although most of the reviews on CAM journals avoided noting the lack of plausibility, unlike the ones on mainstream journals who almost always mentioned it. [84]

In 2005, The Lancet medical journal published a meta-analysis of 110 placebo-controlled homeopathy trials and 110 matched conventional-medicine trials based upon the Swiss government's Program for Evaluating Complementary Medicine, or PEK. The study concluded that its findings were compatible with the notion that the clinical effects of homeopathy are nothing more than placebo effects.[13].

A 2006 meta-analysis of six trials evaluating homeopathic treatments to reduce cancer therapy side effects following radiotherapy and chemotherapy found "encouraging but not convincing" evidence in support of homeopathic treatment. Their analysis concluded that there was "insufficient evidence to support clinical efficacy of homeopathic therapy in cancer care".[85]

The Cochrane Library found insufficient clinical evidence to evaluate the efficacy of homeopathic treatments for asthma[8] or dementia,[9] or for the use of homeopathy in induction of labor.[86] Other researchers found no evidence that homeopathy is beneficial for osteoarthritis,[87] migraines[88] or delayed-onset muscle soreness.[89]

Health organisations such as UK's National Health Service,[90] the American Medical Association,[91] and the FASEB[92] have issued statements of their conclusion that there is no convincing scientific evidence to support the use of homeopathic treatments in medicine.

Clinical studies of the medical efficacy of homeopathy have been criticised by some homeopaths as being irrelevant because they do not test "classical homeopathy".[93][94] There have, however, been a number of clinical trials that have tested individualized homeopathy. A 1998 review[95] found 32 trials that met their inclusion criteria, 19 of which were placebo-controlled and provided enough data for meta-analysis. These 19 studies showed a pooled odds ratio of 1.17 to 2.23 in favor of individualized homeopathy over the placebo, but no difference was seen when the analysis was restricted to the methodologically best trials. The authors concluded "that the results of the available randomized trials suggest that individualized homeopathy has an effect over placebo. The evidence, however, is not convincing because of methodological shortcomings and inconsistencies."

Dr. Jack Killen, acting deputy director of the National Center for Complementary and Alternative Medicine, says homeopathy "goes beyond current understanding of chemistry and physics". He adds, "There is, to my knowledge, no condition for which homeopathy has been proven to be an effective treatment."[17] 

-->

חקר ההשפעות במערכות ביולוגיות אחרות

שכיחות והיבטים חוקיים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "History of Homeopathy". Creighton University Department of Pharmacology. נבדק ב-2007-07-23.
  2. ^ "Dynamization and Dilution". Creighton University Department of Pharmacology. נבדק ב-2007-10-09.
  3. ^ Smith, Trevor. Homeopathic Medicine Healing Arts Press, 1989. 14-15
  4. ^ "Similia similibus curentur (Like cures like)". Creighton University Department of Pharmacology. נבדק ב-2007-08-20.
  5. ^ Hahnemann, Organon of medicine, aphorism 217 [1]
  6. ^ Hahnemann, Organon of medicine, aphorism 5[2]
  7. ^ Ernst E (2002). "A systematic review of systematic reviews of homeopathy". Br J Clin Pharmacol. 54 (6): 577–82. PMID 12492603. {{cite journal}}: |access-date= מצריך גם |url= (עזרה)
  8. ^ 1 2 McCarney RW, Linde K, Lasserson TJ (2004). "Homeopathy for chronic asthma". Cochrane database of systematic reviews (Online) (1): CD000353. doi:10.1002/14651858.CD000353.pub2. PMID 14973954.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  9. ^ 1 2 McCarney R, Warner J, Fisher P, Van Haselen R (2003). "Homeopathy for dementia". Cochrane database of systematic reviews (Online) (1): CD003803. doi:10.1002/14651858.CD003803. PMID 12535487.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
    "Homeopathy results". National Health Service. נבדק ב-2007-07-25.
  10. ^ "Report 12 of the Council on Scientific Affairs (A–97)". American Medical Association. נבדק ב-2007-07-25.
    Linde K, Jonas WB, Melchart D, Willich S (2001). "The methodological quality of randomized controlled trials of homeopathy, herbal medicines and acupuncture". International journal of epidemiology. 30 (3): 526–531. doi:10.1093/ije/30.3.526. PMID 11416076.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
    Altunç U, Pittler MH, Ernst E (2007). "Homeopathy for childhood and adolescence ailments: systematic review of randomized clinical trials". Mayo Clin Proc. 82 (1): 69–75. PMID 17285788.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  11. ^ Brown V, Ennis M (2001). "Flow-cytometric analysis of basophil activation: inhibition by histamine at conventional and homeopathic concentrations". Inflammation Research. 50 (Supplement 2): S47–S48. doi:023-3830/01/02S47-02. {{cite journal}}: יש לבדוק את |doi= (עזרה)
  12. ^ Belon P, Cumps J, Ennis M, Mannaioni P, Roberfroid M, Sainte-Laudy J, Wiegant F (2004). "Histamine dilutions modulate basophil activation". Inflammation Research. 53 (5): 181–188. doi:10.1007/s00011-003-1242-0.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  13. ^ 1 2 3 Shang A, Huwiler-Müntener K, Nartey L; et al. (2005). "Are the clinical effects of homoeopathy placebo effects? Comparative study of placebo-controlled trials of homoeopathy and allopathy". Lancet. 366 (9487): 726–732. doi:10.1016/S0140-6736(05)67177-2. PMID 16125589. {{cite journal}}: Explicit use of et al. in: |author= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  14. ^ 1 2 Ernst E (2005). "Is homeopathy a clinically valuable approach?". Trends Pharmacol. Sci. 26 (11): 547–8. doi:10.1016/j.tips.2005.09.003. PMID 16165225.
  15. ^ 1 2 "When to believe the unbelievable". Nature. 333 (30): 787. 1988. doi:10.1038/333787a0.
  16. ^ Toufexis, Anastasia Is Homeopathy Good Medicine?, Time, Sep. 25, 1995, page 2 (page numbering given from online version, accessed 20 April 2008)
  17. ^ 1 2 Jerry Adler. "No Way to Treat the Dying" - Newsweek, Feb 4, 2008
  18. ^ National Science Board (April 2002) Science and Engineering Indicators, Chapter 7, "Science and Technology: Public Attitudes and Public Understanding" - "Science Fiction and Pseudoscience" (Arlington, Virginia: National Science Foundation Directorate for Social, Behavioral and Economic Sciences)
  19. ^ Wahlberg, A. (2007) "A quackery with a difference—New medical pluralism and the problem of 'dangerous practitioners' in the United Kingdom," Social Science & Medicine 65(11) pp. 2307-2316: PMID 18080586
  20. ^ Atwood, K.C. (2003) "Neurocranial Restructuring' and Homeopathy, Neither Complementary nor Alternative," Archives of Otolaryngology-Head and Neck Surgery 129(12) pp. 1356-1357: PMID 14676179
  21. ^ Ndububa, V.I. (2007) "Medical quackery in Nigeria; why the silence?" Nigerian Journal of Medicine 16(4) pp. 312-317: PMID 18080586
  22. ^ Ernst E, Pittler MH (1998). "Efficacy of homeopathic arnica: a systematic review of placebo-controlled clinical trials". Archives of surgery (Chicago, Ill. : 1960). 133 (11): 1187–90. doi:10.1001/archsurg.133.11.1187. PMID 9820349.
  23. ^ "Zicam Settlement". Online Lawyer Source. נבדק ב-2007-10-25.
  24. ^ Chakraborti, D; Mukherjee, SC; Saha, KC; Chowdhury, UK; et al. (2003). "Arsenic Toxicity from Homeopathic Treatment". Clinical Toxicology. 47 (1): 963–967. doi:10.1081/CLT-120026518. {{cite journal}}: Explicit use of et al. in: |author= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  25. ^ Ernst E, White AR (1995). "Homoeopathy and immunization". The British journal of general practice: the journal of the Royal College of General Practitioners. 45 (400): 629–630. PMID 8554846.
  26. ^ Jones, Meirion (2006-07-14). "Malaria advice 'risks lives'". BBC News. נבדק ב-2007-07-25.
  27. ^ 1 2 Critical review of The Science of Homeopathy from the British Homoeopathic Journal Volume 67, Number 4, October 1978
  28. ^ McQuay HJ, Moore RA (2005). "Placebo". Postgrad Med J. 81 (953): 155–60. PMID 15749790.
  29. ^ "Legal Status of Traditional Medicine and Complementary/Alternative Medicine: A Worldwide Review" (PDF). World Health Organization. World Health Organization. 2001. נבדק ב-2007-09-12.
  30. ^ * תבנית:Harvard reference page 18
  31. ^ Griffin, J. P., Venetian treacle and the foundation of medicines regulation (PDF), British Journal of Clinical Pharmacology 58:3, Page 317. doi:10.1111/j.1365-2125.2004.02147.x
  32. ^ British Medical Journal: Blood-letting, page 283, March 18 1871, retrieved on March 21 2008
  33. ^ 1 2 Kaufman, Martin (1971-10-01). Homeopathy in America: The Rise and Fall of a Medical Heresy. The Johns Hopkins University Press. ISBN 978-0801812385.
  34. ^ Wright, Iaian. "Shakespeare and Queens' (Part II)". Queens' College Cambridge. נבדק ב-2007-10-14.
  35. ^ 1 2 Lasagna, Louis. The doctors' dilemmas. Collier Books. p. 33. {{cite book}}: תבנית ציטוט כוללת פרמטר ריק לא ידוע: |coauthors= (עזרה)
  36. ^ Nicholls, Philip A. (1988). Homeopathy and the Medical Profession. Croom Helm Ltd. ISBN 978-0709918363. {{cite book}}: פרמטר לא ידוע |month= (עזרה)
  37. ^ 1 2 Hahnemann, Dr Samuel (1818). Organon of medicine. Leipzig.
  38. ^ Baxter AG (2001). "Louis Pasteur's beer of revenge". Nat. Rev. Immunol. 1 (3): 229–32. doi:10.1038/35105083. PMID 11905832.
  39. ^ Coley NG (2004). "Medical chemists and the origins of clinical chemistry in Britain (circa 1750–1850)". Clin. Chem. 50 (5): 961–72. doi:10.1373/clinchem.2003.029645. PMID 15105362.
  40. ^ Ramberg PJ (2000). "The death of vitalism and the birth of organic chemistry: Wohler's urea synthesis and the disciplinary identity of organic chemistry". Ambix. 47 (3): 170–95. PMID 11640223.
  41. ^ http://homeoint.org/books4/bradford/chapter35.htm Thomas L Bradford, The Life and Letters of Hahnemann, Ch.35
  42. ^ http://www.iavh.org/homeopathy/history/ History of Homeopathy, IAVH
  43. ^ Emmans Dean, Michael (2001). "Homeopathy and "the progress of science"" (PDF). History of science; an annual review of literature, research and teaching. 39 (125 Pt 3): 255–83. PMID 11712570. נבדק ב-2007-10-02.
  44. ^ 1 2 "Homeopathic Provings". Creighton University School of Medicine. נבדק ב-2007-10-02.
  45. ^ Kirschmann, Anne Taylor (2003). A Vital Force: Women in American Homeopathy. Rutgers University Press. ISBN 978-0813533209. {{cite book}}: פרמטר לא ידוע |month= (עזרה)
  46. ^ "Homeopathic Dynamization and Dilution". Creighton University School of Medicine. נבדק ב-2007-10-02.
  47. ^ Organon of Medicine, Samuel Hahnemann, combined 5th/6th edition
  48. ^ Winston, Julian (2006). "Homeopathy Timeline". "The Faces of Homoeopathy". Whole Health Now. נבדק ב-2007-07-23.
  49. ^ Ernst E, Kaptchuk TJ (1996). "Homeopathy revisited". Arch. Intern. Med. 156 (19): 2162–4. doi:10.1001/archinte.156.19.2162. PMID 8885813.
  50. ^ Sir John Forbes, Homeopathy, Allopathy and Young Physic, London, 1846
  51. ^ James Y Simpson, Homoeopathy, Its Tenets and Tendencies, Theoretical, Theological and Therapeutical, Edinburgh: Sutherland & Knox, 1853, 11
  52. ^ Holmes, Oliver Wendell (1842). Homœopathy, and its Kindred Delusions; two lectures delivered before the Boston society for the diffusion of useful knowledge. Boston, MA: William D. Ticknor. OCLC 166600876. Found online at,Holmes, Oliver Wendell. "Homeopathy and Its Kindred Delusions". נבדק ב-2007-07-25.
  53. ^ 1 2 William M. Rader (במרץ 1985). "Riding the Coattails of Homeopathy's Revival". FDA Consumer Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Homeopathic Hassle". Time. 1956-08-20.
  55. ^ Wayne B. Jonas, Ted J. Kaptchuk, Klaus Linde (2003-04-04). "A Critical Overview of Homeopathy". Annals of Internal Medicine. 138 (5): 393–399. PMID 12614092.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  56. ^ F. von Reiswitz (2007-07-06). "Homeopathy and Hospitals in History" (PDF). International Network for the History of Homeopathy.
  57. ^ Winnick, TERRI A. (בפברואר 2005). "From Quackery to Complementary Medicine: The American Medical Profession Confronts Alternative Therapies". Social Problems. 52 (1): 38–61. doi:10.1525/sp.2005.52.1.38. {{cite journal}}: (עזרה)
  58. ^ Mary O'Hara (2002-01-05). "A question of health or wealth?". The Guardian.
  59. ^ Winston, Julian. "Outline of the Organon". נבדק ב-2007-08-04.
  60. ^ Hahnemann, Samuel. "Organon Of Medicine". נבדק ב-2007-08-04.
  61. ^ David Little. "The Classical View on Miasms". Homeopathy Online. נבדק ב-2007-10-12.
  62. ^ The Chronic Diseases, their Nature and Homoeopathic Treatment, Dresden and Leipsic, Arnold. Vols. 1, 2, 3, 1828; vol. 4, 1830
  63. ^ Samuel Hahnemann. "Organon, 5th edition, para 29". Homeopathy Home.com. נבדק ב-2007-10-22.
  64. ^ 1 2 "Miasms in homeopathy". נבדק ב-2007-07-24.
  65. ^ Dr J W Ward. "Taking the History of the Case". Pacific Coast Jnl of Homeopathy, July 1937. נבדק ב-2007-10-22.
  66. ^ "Cause of Disease in homeopathy". Creighton University Department of Pharmacology. נבדק ב-2007-07-23.
  67. ^ Birnbaum NR, Goldschmidt RH, Buffett WO (1999). "Resolving the common clinical dilemmas of syphilis". American family physician. 59 (8): 2233–40, 2245–6. PMID 10221308.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  68. ^ "Online Museum". The Institute for the History of Medicine. נבדק ב-2007-10-22.
  69. ^ Williams, Nathan (2002-11-26) Homeopathy: The Test, Horizon (BBC) Retrieved on 2007-01–26 (transcript)
  70. ^ Arsenic in Drinking Water, US Environmental Protection Agency [3]
  71. ^ Barrett, Stephen (2004-12-28). "Homeopathy: The Ultimate Fake". Quackwatch. Quackwatch. נבדק ב-2007-07-25.
  72. ^ "Dynamization and Dilution". נבדק ב-2007-07-24.
  73. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Appendix
  74. ^ תבנית:Citejournal
  75. ^ Walach H, Jonas WB, Ives J, van Wijk R, Weingärtner O (2005). "Research on homeopathy: state of the art". J Altern Complement Med. 11 (5): 813–29. doi:10.1089/acm.2005.11.813. PMID 16296915. {{cite journal}}: פרמטר לא ידוע |month= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  76. ^ Reilly DT, Taylor MA, McSharry C, Aitchison T (1986). "Is homoeopathy a placebo response? Controlled trial of homoeopathic potency, with pollen in hayfever as model". Lancet. 2 (8512): 881–6. doi:10.1016/S0140-6736(86)90410-1. PMID 2876326. {{cite journal}}: פרמטר לא ידוע |month= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  77. ^ Taylor MA, Reilly D, Llewellyn-Jones RH, McSharry C, Aitchison TC (2000). "Randomised controlled trial of homoeopathy versus placebo in perennial allergic rhinitis with overview of four trial series". BMJ. 321 (7259): 471–6. doi:10.1136/bmj.321.7259.471. PMID 10948025.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  78. ^ Brien S, Lewith G, Bryant T (2003). "Ultramolecular homeopathy has no observable clinical effects. A randomized, double-blind, placebo-controlled proving trial of Belladonna 30C". Br J Clin Pharmacol. 56 (5): 562–8. doi:10.1046/j.1365-2125.2003.01900.x. PMID 14651731. {{cite journal}}: פרמטר לא ידוע |month= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  79. ^ Lewith GT, Watkins AD, Hyland ME; et al. (2002). "Use of ultramolecular potencies of allergen to treat asthmatic people allergic to house dust mite: double blind randomised controlled clinical trial". BMJ. 324 (7336): 520. doi:10.1136/bmj.324.7336.520. PMID 11872551. {{cite journal}}: Explicit use of et al. in: |author= (עזרה); פרמטר לא ידוע |month= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  80. ^ Kleijnen J, Knipschild P, ter Riet G (1991). "Clinical trials of homoeopathy". BMJ. 302 (6772): 316–323. PMID 1825800.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  81. ^ 1 2 Linde K, Jonas WB, Melchart D, Willich S (2001). "The methodological quality of randomized controlled trials of homeopathy, herbal medicines and acupuncture". International journal of epidemiology. 30 (3): 526–531. doi:10.1093/ije/30.3.526. PMID 11416076.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  82. ^ 1 2 Linde K, Clausius N, Ramirez G; et al. (1997). "Are the clinical effects of homeopathy placebo effects? A meta-analysis of placebo-controlled trials". Lancet. 350 (9081): 834–43. doi:10.1016/S0140-6736(97)02293-9. PMID 9310601. {{cite journal}}: Explicit use of et al. in: |author= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  83. ^ Linde et al, Impact of Study Quality on Outcome in Placebo-Controlled Trials of Homeopathy, J Clin Epidemiol Vol. 52, No. 7, pp. 631–636, 1999, doi:10.1016/S0895-4356(99)00048-7
  84. ^ 1 2 Caulfield, T.; Debow, S. (2005), "A systematic review of how homeopathy is represented in conventional and CAM peer reviewed journals", BMC Complementary and Alternative Medicine{{citation}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  85. ^ Milazzo S, Russell N, Ernst E (2006). "Efficacy of homeopathic therapy in cancer treatment". Eur. J. Cancer. 42 (3): 282–289. doi:10.1016/j.ejca.2005.09.025. PMID 16376071.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  86. ^ Smith CA (2003). "Homoeopathy for induction of labour". Cochrane database of systematic reviews (Online) (4): CD003399. doi:10.1002/14651858.CD003399. PMID 14583972.
  87. ^ Long L, Ernst E (2001). "Homeopathic remedies for the treatment of osteoarthritis: a systematic review". The British homoeopathic journal. 90 (1): 37–43. doi:10.1054/homp.1999.0449. PMID 11212088.
  88. ^ Whitmarsh TE, Coleston-Shields DM, Steiner TJ (1997). "Double-blind randomized placebo-controlled study of homoeopathic prophylaxis of migraine". Cephalalgia: an international journal of headache. 17 (5): 600–604. doi:10.1046/j.1468-2982.1997.1705600.x. PMID 9251877.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  89. ^ Jonas WB, Kaptchuk TJ, Linde K (2003). "A critical overview of homeopathy". Ann. Intern. Med. 138 (5): 393–399. PMID 12614092.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  90. ^ "Homeopathy results". National Health Service. נבדק ב-2007-07-25.
  91. ^ "Report 12 of the Council on Scientific Affairs (A–97)". American Medical Association. נבדק ב-2007-07-25.
  92. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Weissmann
  93. ^ Another point of view for the homeopathic trials and meta-analyses by George Vithoulkas
  94. ^ Homoeopathy's benefit questioned from BBC News web site
  95. ^ Randomized Controlled Trials of Individualized Homeopathy: A State-of-the-Art Review, Klaus Linde, Dieter Melchart. The Journal of Alternative and Complementary Medicine. December 1, 1998, 4(4): 371–388. doi:10.1089/acm.1998.4.371.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הומאופתיה&oldid=5675964"