ויליאם קאלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויליאם קאלן

ויליאם קאלןאנגלית:William Cullen‏ , 15 באפריל 1710 המילטון - 5 בפברואר 1790 קרקניוטון) היה רופא וכימאי סקוטי.

רקע משפחתי, שנות ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם קאלן נולד בשנת 1710 בהמילטון, לנארקשייר, בסקוטלנד כבנם של העורך-דין ויליאם קאלן האב (שעבד כמנהל משק ("פקטור") באחוזת הדוכס מהמילטון), ושל אליזבת לבית רוברטון מוויסטלברי. ויליאם היה השני מבין 9 ילדים.

למד בבית הספר הישן של המילטון והחל משנת 1726 נרשם ללימודים כלליים באוניברסיטת גלזגו. אחרי השתלמות רפואית אצל הרוקח-מנתח (apothecary surgeon) ג'ון פייזלי בגלזגו, החל משנת 1729 עבד כ"כירורג" ו "סגן רוקח" על אנייה מסחרית שהייתה נוסעת בין לונדון ובין איי הודו המערביים. קפטן האונייה, היה קללנד, אחד מידידי הסופר אלכסנדר פופ, היה קרוב משפחה שלו. בהמשך קאלן עבד כשנתיים כסגן רוקח בבית המרקחת של מאריי ברחוב הנרייט בלונדון, אולם הצטרך לחזור לסקוטלנד מסיבות משפחתיות. אחרי מותם, זה אחר זה, של אביו ושל אחיו הבכור , התבקש לקחת בידיו את ניהול כספי המשפחה ולדאוג להמשך חינוכם של אחיו הקטנים.

התחלת הקריירה הרפואית והאקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו לסקוטלנד ב-1732 הקים קליניקה רפואית משלו באחוזת אוצ'ינלי של ידידו, הקפטן קללנד, בשטחי קהילת שוטס, לנארקשייר. טיפל שם בבן של קללנד, שסבל ממחלה קשה, וחילק את זמנו בין הטיפול בחולי המקום, רקיחת רפואות ועיון בספרים.

בין השנים 1734-1736 חזר ללמודי רפואה באוניברסיטת אדינבורו. באות תקופה נמשך במיוחד על ידי המחקרים הכימיים ונמנה עם מייסדיו של החברה הרפואית הממלכתית. בשנת 1736 פתח קליניקה בעיר הולדתו, המילטון, וזכה מהר למוניטין. במקביל המשיך ללמוד מדעי הטבע, בעיקר כימיה. אחרי 1737 התמחה אצל האנטומיסט הנודע ויליאם האנטר ובשנת 1740 מורו הציע לו אף לפתוח קליניקה משותפת. באותה שנה סיים קאלן את עבודת הדוקטורט ברפואה MD באוניברסיטת גלזגו.

ב-1741 התחתן והקים משפחה. ג'יימס דאגלס, הדוכס החמישי מהמילטון (1703-1743) קיבל אותו לעבודה כרופאו האישי, של משפחתו ובני ביתו. אחרי מות הדוכס, בשנת 1744 עבר קאלן לגור בגלזגו. היה למרצה הראשון בקתדרה נפרדת לכימיה באוניברסיטה המקומית (1747) ונבחר נשיא הפקולטה לרפואה וכירורגיה. ב1751 התמנה לפרופסור (רגיוס פרופסור) לרפואה וטיפול רפואי, אבל באותו זמן המשיך ללמד כימיה.

חייו ופועלו באדינבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1755, אחרי שראש הקתדרה לכימיה, ומייסדה, אנדרו פלאמר (1696-1756) חלה, קאלן הצליח לגבור על התנגדויות בעזרת הלורד קיימס (Kaimes) חובב המדעים ושל הלורד ארגיל, ומונה לקו-פרופסור לכימיה ורפואה באוניברסיטת אדינבורו. נשאר היחיד במשרה זו אחרי מותו של פלאמר כעבור שנה. בשנה שלאחר מכן פרסם את ניסויו הפומבי בתחום יצירת ההקפאה המלאכותית. ‏[1] קאלן השתמש במשאבה על מנת ליצור וקואום חלקי במיכל שכלל דיאתיל-אתר ,שבעת רתיחתו ספג את החום מסביב. כך הצליח ליצור כמות קטנה של קרח, אך הפרוצדורה לא מצאה יישום מסחרי. החל משנת 1757 התחיל להרצות בתחום הרפואה הקלינית בבית החולים (Infirmary) הממלכתי באדינבורו. אחרי מותו של פרופ' צ'ארלס אלסטון בשנת 1760 קאלן נתבקש על ידי הסטודנטים להשלים את הקורס של "מטריה מדיקה" של המנוח. על בסיס רישומים מקורס זה פורמו הרצאותיו במהדורה לא חוקית בשנת 1771. בסופו של דבר הוא ערך אותן עריכה מחודשת ופרסמן כ"טרקטט על מטריה מדיקה" בשנת 1789.

אחרי מותו של רוברט וויט, ירש את הקתדרה לתורת הרפואה (institutes of medicine) של המנוח והתפטר מזו של הכימיה. באותה שנה נכשל בנסיונו לקבל פרופסורה בתחום פרקטיקה של הרפואה (physic ) שנתפס על ידי מתחרה אחר, ג'ון גרגורי. בסופו של דבר הגיע להסדר עם גרגורי ושניהם התחלפו לסירוגין בשתי הקתדרות. כשגם גרגורי נפטר פתאומית בשנת 1773, קאלן התמנה במקומו כפרופסור ל"פיזיק" עד לשנת 1789, כמה חודשים לפני מותו, כשהתפטר. וליאם קאלן נפטר בפברואר 1790 בביתו קרקניוטון במידלודיאן. בנו הבכור, רוברט היה לימים שופט בסקוטלנד בשנת 1796 תחת התואר "לורד קאלן", מאוחר יותר "ברון קאלן". דן אחר, הנרי קאלן, היה כמוהו, רופא ופרופסור באוניברסיטת אדינבורו.

תרומותיו לחינוך המדעי ולרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשמו של קאלן נקשר המעבר לשימוש בשפה האנגלית בלימודי הרפואה (1755-1756), במקום השפה הלטינית שהייתה נהוגה עד אז. לימד לרוב באנגלית, למרות ששלט מצוין בלטינית, שבה לימד עדיין את הקורס לבוטניקה. בתוך מגבלות הידע הרפואי בתקופתו, קאלן שאף לבסס את הרפואה על עובדות מוכחות. בכך ביקש להתרחק מהקפאון של תורת הרמן בורהאבה ששלטה אז בבתי ספר לרפואה ומהסברת כל המחלות על ידי שינויים בליחות הגוף בלבד. בשנת 1785 פרסם את ה"סינופסיס של הנוסולוגיה השיטתית" שבה עשה את סיווג המחלות לארבע קבוצות גדולות:

א. פירקסיות (Pyrexiae) - מחלות חום
ב.נוירוזות (Neuroses) - מחלות של מערכת העצבים, ללא חום, הפוגעות בחושים או בתנועות - למשל אפילפסיה, השיתוקים, (האפופלקסיה), העלפון.
ג.קחקסיות (Cachexiae) מחלות שהן תוצאה של הרגלים גופניים גרועים, כמו צפדינה
ד.מחלות מקומיות (Locales) כמו סרטן.

בנוגע לנוירוזות, הוא כלל בתוכן את השלשולים, האסתמה, קלקולים של מערכת העיכול, ואת הקוליקה, שבהן ראה הפרעות בתנועות ה"טבעיות" או פנימיות. קאלן הדגיש מאוד את תפקיד מערכת העצבים. אף היה סבור כי

מנקודת מבט מסוימת כמעט כל המחלות של גוף האדם היו יכולות להיקרא "של עצבים"

[2] השם "נוירוזה" שהמציא קאלן ב-1777, והמופיע לראשונה בספר שלו First Lines of the Practice of Physick, נשאר ברפואה, וקיבל מאוחר יותר משמעות של הפרעה נפשית לא פסיכוטית.

הנוסולוגיה - סיווג המחלות - שהציע - היה חדשני בזמנו. ספרו לנוסולוגיה תורגם לצרפתית בשנת 1785 ונתן השראה לרופאים רבים, ביניהם פיליפ פינל.

מרצה בחסד, מספר התלמידים בקורסים שלו עלה בקצב מהיר: מ17 סטודנטים בשנתו הראשונה כמרצה לרפואה, ל59 בשנה השנייה ועד ל-145 מאוחר יותר. כארבעים סטונדטים מארצות הברית באו ללמוד באוניברסיטת אדינבורו , בין השאר על מנת לשמוע את הרצאותיו. עמם נמנה גם בנג'מין ראש. ספרו לסטודנטים, על מלאכת הרפואה והריפוי First Lines of the Practice of Physick שימש עדיין את הסטודנטים לרפואה גם במאה ה19. שיטות הריפוי היו עדיין לרוב זהות לאלו מזמנו של היפוקרטס והיוונים הקדומים: הקזת דם,,חומרים משלשלים, חומרים אמטיים, חומרים להגברת ההזעה. התווספו אליהם רפואות של אינדיאנים מאמריקה - כמו "קליפת הישועי" שכללה קינין נגד מחלות עם התלקחויות חום לסרוגין, גואיאקום נגד עגבת, איפקאקואנה לגרימת הקאה, תרופות שכללו ארסניק, כספית, אנטימון. קאלן המליץ על טיפולים לא תוקפניים מדי ולא מיושמים בצורה עיוורת אלא מותאמים למטופל. ‏[3] עקרונות הטיפול היו גם הם מקובלים עוד מימי היפוקרטס: תיקון הפרות האיזונים, אמצעים נגד פעילות יתר של המערכות, וגרוי ממריץ במקרה של חולשת המערכות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1777 First Lines of the Practice of Physick, for the Use of Students (קווים מנחים לפרקטיקת הרפואה לשימוש הסטודנטים) שבו טבע את המושג "נוירוזיס"
  • 1780 מדעי הרפואה Institutions of Medicine
  • 1785 - Synopsis Nosologiae Methodicae

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Doig, Andrew, et al., eds. William Cullen and the Eighteenth-Century Medical World. Edinburgh, 1993. (אנדרו דויג ואחרים - ויליאם קאלן והעולם הרפואי במאה ה-18)
  • Thomson, John. An Account of the Life, Lectures and Writings of William Cullen M.D. 2 vols. Edinburgh, 1859 (ג'ון תומסון - דיווח על חייו, הרצאותיו וכתביו של ויליאם קאלן, ד.מ. - בשני כרכים)
  • Gillespie, CC, ed, Dictionary of Scientific Biography, (New York, Scribner's, 1970-1990), s.v. "Cullen, William" by William P.D. Wightman סי.סי.גילספי(עורך) - לקסיקון לביוגרפיות מדעיות, הערך "ויליאם קאלן" מאת ויליאם פ.ד. וייטמן)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ''Of the Cold Produced by Evaporating Fluids and of Some Other Means of Producing Cold, in Essays and Observations Physical and Literary Read Before a Society in Edinburgh and Published by Them, II, (Edinburgh 1756)
  2. ^ cit. in W.F.Bynum.p.17
  3. ^ Bynum p.18