אבדלה בוקראם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הערך אינו מציין מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אבדלה בוקראם
(4 בפברואר 1952; גואיאקיל) (בן 62)
Abdalá Bucaram.jpg
מדינה אקוודור
מפלגה PRE
נשיא אקוודור ה-35
תקופת כהונה 10 באוגוסט 1996 - 6 בפברואר 1997
סגן רוסליה ארטאגה
הקודם בתפקיד סיקסטו דוראן באיין
הבא בתפקיד רוסליה ארטאגה

חיימה אבדלה בוקראם אורטיס (Jaime Abdalá Bucaram Ortiz; נולד ב-4 בפברואר 1952) הוא פוליטיקאי אקוודוריאני שכיהן כנשיא במשך שישה חודשים בין 1996 ל-1997, בטרם הודח בידי הקונגרס בעילה של אי-מסוגלות מנטאלית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוקראם נולד בגואיאקיל למשפחה ממוצא לבנוני, שרבים מבניה היו מעורבים בפוליטיקה. דודו, אסאד בוקראם, היה ממייסדי מפלגת ה-CFP‏ (Concentración de Fuerzas Populares; "ריכוז כוחות העם"), בן-דודו אוורואס בוקראם כיהן כנשיא הקונגרס הלאומי, וגיסו, חיימה רולדוס, היה בעצמו נשיא אקוודור, בשנים 1979 - 1981.

בצעירותו עסק רבות בספורט. הוא התחרה בריצת 110 מטר משוכות באולימפיאדת מינכן (1972), ואף צעד בראש המשלחת האקוודוריאנית בטקס הפתיחה של המשחקים. בהמשך למד משפטים באוניברסיטת גואיאקיל.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה הציבורית של בוקראם החלה ב-1979, כשמונה למפקד המשטרה בגואיאקיל, והוא בן פחות מ-28. בתפקידו זה עסק רבות באכיפת מוסר. בין היתר, הצעיד עצורים בעבירות זנות והומוסקסואליות לאורך 25 בלוקים בעיר, תוך שעוברי האורח מטיחים בהם עלבונות.

ב-1985 נבחר בוקראם לראש עיריית גואיאקיל, מטעם המפלגה הרולדוסיסטית האקוואדוריאנית, שהיה בין מייסדיה ונקראה על שם חיימה רולדוס. בתקופה הקצרה בה כיהן כראש העיר, היה מעורב ממשלו בפרשיות שוחד וגניבה, ובלחץ הצבא התפטר מתפקידו. הוא נמלט ממשפט ומצא מקלט מדיני בפנמה. בקרב העם האקוודוריאני נתפס בוקראם כמי שנרדף על ידי האליטות, ובעודו בגלות הפופולריות שלו גברה. ב-1987 הוענקה לבוקראם חנינה, הוא שב לארצו והתמודד בבחירות לנשיאות ב-1988. הוא הצליח להעפיל לסיבוב השני, אך הפסיד למועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית רודריגו בורחה. אחותו, אלסה בוקראם, נבחרה באותה שנה לראש עיריית גואיאקיל.

לאחר הבחירות חודשו ההליכים הפליליים נגדו. הוא שוב נמלט מהמדינה, עד שב-1992 החליט הקונגרס לשוב ולחון אותו. הוא התמודד בשנית בבחירות שנערכו באותה שנה, אך הפעם כלל לא עבר לסיבוב השני, ולתפקיד נבחר סיקסטו דוראן באיין ממפלגת האיחוד הרפובליקני. עם זאת, הוא המשיך למלא תפקיד מפתח בפוליטיקה האקוואדוריאנית, באמצעות חברי הקונגרס מטעם מפלגתו, ותוך שיתוף פעולה הולך וגובר עם מפלגת ה-PSC‏ (Partido Social Cristiano; "המפלגה הסוציאל-נוצרית"), ויושב ראש שלה, נשיא אקוודור לשעבר, לאון פברס-קורדרו. שיתוף הפעולה נפסק לקראת הבחירות של 1996, בהן שתי המפלגות ראו הזדמנות לכבוש את השלטון.

בבחירות שנערכו ב-1996 ניצח בוקראם בסיבוב השני את מועמד ה-PSC, חיימה נבוט, בפער של 8%. קמפיין הבחירות שלו התמקד באזורים הכפריים, שתושביהם זכרו לרעה את תקופת שלטונה של ה-PSC בעבר, והוא ניצח בהם בהפרש ניכר. לעומת זאת, בערים הגדולות, קיטו וגואיאקיל, הייתה ידו של נבוט על העליונה. כסגניתו של בוקראם נבחרה רוסליה ארטאגה, שכיהנה כשרת החינוך בממשלתו של דוראן-באיין, והביעה לא פעם ביקורת על מדיניותו השמרנית.

כנשיא אקוודור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוגוסט 1996 הושבע בוקראם כנשיא. הוא הנהיג מדיניות כלכלית נאו ליברלית וקידם יוזמות של הפרטה.[דרוש מקור] בתוך כך, נהג ממשלו בפזרנות רבה,[דרושה הבהרה] והוא אופיין בשחיתות שקוממה נגדו את הציבור הרחב. בין היתר, נהג לערוך קונצרטים פרטיים ומסיבות פאר בארמון הנשיאות, ואף תכנן לשלם לדייגו ארמנדו מרדונה מיליון דולר כדי שישחק משחק אחד במועדון הכדורגל ברצלונה ספורטינג קלוב, ששימש כנשיאו. ב-5 בפברואר 1997 נערכו בערי המדינה הפגנות ענק נגד ממשלו.

הקונגרס אף הוא לא היה שבע רצון מהתנהלותו של בוקראם, ולמחרת החליט להדיח את בוקראם מכהונתו בעילה של אי-מסוגלות מנטאלית. ההחלטה יצרה משבר חוקתי, שכן היא התקבלה ברוב רגיל ולא ברוב מיוחס של שני שלישים, וללא חוות דעת רפואית כנדרש על פי החוקה. ארטאגה מילאה את מקומו במשך חמישה ימים, בטרם הוחלפה בנשיא הקונגרס, פביאן אלרקון.

לאחר ההדחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הדחתו שב בוקראם לפנמה סיטי. ב-2005 הורה נשיא בית המשפט העליון של אקוודור, גיירמו קסטרו, על ביטול אישומי השחיתות נגד בוקראם, וזה שב לאקוודור. החלטתו של קסטרו, שהיה ממקורביו של בוקראם, עוררה מחאה ציבורית, והנשיא, לוסיו גוטיירס, שמעמדו הציבורי היה ירוד גם כך, החליט על חילופי גברי בהרכב בית המשפט העליון. ההרכב החדש החליט על חידוש ההליכים נגד בוקראם, וזה שב לפנמה, בה הוא חי גם כיום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]