אבו-אל-פידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלש "נוריות" או "נאורה", גלגלים כפותים בחמאת, עירו של אבו אל-פידה

אבו אל-פידה או אבו ל-פידה ,ערבית:أبو الفداء' או אבו אל-פידה אסמעיל אל חמאווי, ("איש חמאת"), בשמו המלא - אבו אל-פידה אסמעיל אבן עלי אבן מחמוד אל-איובי אל-מאלכ אל מואייד עימאד-אד- דין - أبو الفداء إسماعيل بن علي بن محمود الأيوبي الملك المؤيد عماد الدين , ידוע באירופה כ Abulfeda,‏ (נובמבר 1273 - 27 באוקטובר 1331) היה היסטוריון , גאוגרף , סופר ושליט ערבי, בעל שורשים כורדים. מחושבי המלומדים הערבים בימי הביניים. בשנותיו כמושל ואחר כך כסולטאן של האמירות חמאת, העיר הזאת ידעה תקופה של שגשוג כלכלי ופריחה תרבותית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגד הסולטאן נאצר מוחמד אבן קלאון בקהיר. אבו אל פידה נמנה עם ידידיו הנאמנים

איסמעיל אבן עלי אבו אל-פידה נולד בדמשק. אביו, מאלכ אל אפדל, גלה לשם מעירו בגלל פלישת המונגולים תחת הנהגתו של הולגו ח'אן. דודו של אבו אל-פידה היה האמיר של חמאת אל מאליכ אל מנצור והוא היה צאצא של אחד מאחיו של צלאח א-דין ומכאן צאצא של משפחת האיובים,

בילדותו למד בקפידה את הקוראן ואת המדעים, אולם החל מגיל שתים-עשרה היה מעורב באופן כמעט קבוע ופעיל במסעות הצבאיים, בעיקר נגד הצלבנים.

בשנת 1285 נכח במצור ובכיבוש של מצודת אל מרקב של אבירי המסדר יוחנן הקדוש בידי הסולטאן הממלוכי קלאון. מאוחר יותר נטל חלק גם במצור של טריפולי (1289), עכו (1291), ושל קלעת אר-רום. בשנת 1298 נכנס לשרותו של בנו הצעיר של קלאון, אל מאלכ אל נאצר מוחמד, וכעבור 12 שנה מונה כמושל בחמאת, אחוזת משפחתו, ששוחררה על ידי הממלוכים מעול המונגולים. בשנת 1309 השתתף במסע של הסולטאן לג'ין בממלכת קיליקיה הארמנית וב1312 קיבל מעמד "אמיר" מלווה בתואר "מאלכ אס סאליח". אחרי שהיה בת שנתיים בקהיר בשנת 1320, קיבל תואר סולטאן של האמירות, מושל-על מעל כל המושלים בסוריה, עם זכות הורשה והתואר (לקב) מאלכ אל מואייד.

למשך למעלה מעשרים שנה מלך אבו אל-פידה בשלווה והדר תוך מילוי תפקידיו המנהליים ועיסוקים רוחניים - בעיקר כתיבה - שהביאו לפרסומו בעולם. בחצר מלכותו קיבץ מספר רב של מלומדים ואנשי ספרות וסייע להם בנדיבות.

אבו אל-פידה נפטר בשנת 1331 בחמאת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיצור תולדות המין האנושי -المختصر فی الاخبار البشر Tarikhu 'l-mukhtasar fi Akhbari 'l-bashar בערבית - (אל מח'תסר פי אל אח'באר אל בשׁר) או תאריך אבו אל- פידה ׁتاريخ أبى الفداء, עבודתו ההיסטורית העיקרית - בצורת כרוניקה המתפשטת מבריאת העולם ועד שנת 1329, מבוססת בין השאר על אבן אל-אתיר. הוא תיאר בה גם אירועים בני זמנו שבהם השתתף בעצמו כמו כיבוש הערים טריפולי ועכו מידיהם של הצלבנים. במצור על עכו קיבל כלוחם צעיר אחראיות על הפעלת קטפולטה שנקראה ,"המנצחת".[1], אבו אל-פידה אינו מסתיר את האכזריות שהתלוותה לכיבוש הערים על ידי המחנהו הממלוכי, ומביע לפעמים את הסתייגותו כלפי האלימות המיותרת. [2]. קטעים בתרגום לטיני על הכיבוש הערבי בסיציליה פורסמו ב-1610 על ידי דובליוס, פרופסור לערבית בפלרמו ונשמרו בספרו של מוראטורי "Rerum italicarum scriptores " כרך א, יצא לאור בקושטא, 1869. הקטעים על התקופה הטרום-איסלאמית פורסמו על ידי ה. או. פליישר בלטינית בשנת 1831 בלייפציג תחת הכותרת "Abulfedae Historia Ante-Islamica" . שאר הכרוניקה הוצא לאור קודם לכן בלטינית בשנים 1789-1794 בקופנהגן, על ידי הגרמני יוהאן יאקוב רייסקה (Johann Jacob Reiske) , תחת הכותרת Annales moslemici בחמשה כרכים.
  • סקירת הארצות: تقویم البلدان (תקווים אל בֻלדאן - Taqwim al-Buldan)‏ (1321) בדומה לכרוניקה שלו, עבודה גאוגרפית זו מבוססת על עבודות קודמיו, כולל של תלמי (עיבוד ערבי לפי תלמי, "ראסם אל מאמור" - תיאור העולם המיושב ), אל מוחלבי, אל בירוני, ומוחמד אל-אדריסי ויאקות אל-חמאווי, אבן חאוקל ואבן סעיד אל מגרבי. אחרי הקדמה ארוכה על נושאים גאוגרפיים שונים, באים 28 פרקים הדנים בצורה שיטתית בערים החשובות העולם עם טבלאות. אחרי כל שם עיר מציינים את קו האורך, קו הרוחב, האקלים, היגוי השם והערות שבדרך כלל נלקחו ממחברים קודמים. חלק מהספר תורגם ופורסם בערך בשנת 1650 באירופה על ידי האסטרונום והמתמטיקאי מאוקספורד ג'ון גריבס. הוצא לאור בשפה הגרמנית בדרזדן בשנת 1842 על ידי שיר. בפריז בשנים 1837-1840 על ידי המזרחן הצרפתי ז'.ט. רנו ועל ידי האירי ויליאם מקגוקן אוף סלאן, תרגום לצרפתית על ידי רנו וסטניסלס גייאר בשנים 1848-1883. בליידן נמצא כתב יד של אבו אל פידה עצמו.[3]
  • עבודה בתחום הרפואה הקרויה "כונאש"
  • עבודות בתחום המשפט: חיבר גרסה בחרוזים של החיבור "אל חאווי" מאת המשפטן אבו אל חסן אל מווארדי [4]
  • עבודות בלוגיקה ובמתמטיקה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Carra de Vaux ,Bernard Les penseurs de l'Islam, Seuil,Paris, 1984 (ברון ברנאר קארה דה וו, הוגי האסלאם, הוצאת סיי, פריז, 1984)
  • ,A.R.Gibb - Abu-l- Fida in Encyclopedie de l'Islam,vol.1 Leiden, AJBrill Maisonneuve ,Paris 1960

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Amin Maalouf‏ (1983) ע'289-295
  2. ^ Amin Maalouf‏ שם ע'290
  3. ^ J.F.P.Hopkins, Nehemia Levtzion- Corpus of early Arab sources for West African history, Marcus Wiener Publishers 2000,ע' 195
  4. ^ Helaine Selin Encyclopedia of the history of science, technology and medicine , Kluwer Academic Publishers,Dordrecht 1997 ע' 7
  5. ^ תמונות של המסגד והמאוזוליאום של אבו אל פידה באל-חמה
  6. ^ נתוני המכתש אבו אל פידה על הירח