אבי פיקאר

אבי פיקאר
לידה	1967 (בן 57 בערך); צרפת
ענף מדעי	היסטוריה
מקום מגורים	ישראל
תאריך עלייה	1969
מנחה לדוקטורט	זאב צחור
פרסים והוקרה	פרס שזר לחקר תולדות ישראל; אות יקיר ברית יוצאי מרוקו;
	lisa.biu.ac.il/node/2915
תרומות עיקריות
	חקר היחסים הבינעדתיים; פיזור האוכלוסייה

אבי פיקאר (נולד ב-1967) הוא היסטוריון של ארץ-ישראל בתקופת העת החדשה במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה ע"ש מרטין (זוס) באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקאר נולד בצרפת ובגיל שנתיים עלה לישראל וגדל בירושלים. אביו, ברוך (ז'אן-בנואה), בן למשפחה מיהדות אלזס, וז'קלין, בת לאם שהגרה מאלג'יריה לצרפת ולאב שהגר מגרמניה לצרפת. אביו ברוך נפל במלחמת יום הכיפורים במוצב מילנו שבקו בר-לב. הוא למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר. לקראת שירותו הצבאי הצטרף לגרעין נח"ל לירוחם, ואף על פי שהגרעין התפרק לפני הגיוס, הצטרף פיקאר לגרעיני הנח"ל שהגיעו לירוחם, לאחר שחרורו מצה"ל כקצין מודיעין.^[1] בירוחם עסק בהדרכת נוער במדרשת ביחד, שעוסקת בפערים חברתיים, ובעקבות העבודה שם החליט להתמקד בנושא במסגרת לימודיו האקדמיים.

את שלושת תאריו האקדמאים עשה פיקאר באוניברסיטת בן-גוריון. את התואר הראשון אותו סיים ב-1994 עשה במחלקה להיסטוריה ובמחלקה למדעי ההתנהגות. את תאריו המתקדמים עשה במחלקה להיסטוריה. את המ.א. סיים ב-1998 וכתב על "העלייה הסלקטיבית מצפון אפריקה, 1952-1954" בהנחיית פרופ' זאב צחור ופרופ' (אז ד"ר) חנה יבלונקה. את עבודת הדוקטורט סיים ב-2004 וכתב על "מדיניות העלייה והקליטה של יהדות צפון אפריקה, 1951-1956", בהנחיית פרופ' זאב צחור. בשנים 2005–2006 עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק NYU.

פיקאר החל ללמד במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ב-2010. לפני כן לימד באוניברסיטת בן-גוריון, במכללת ספיר, באוניברסיטת רטגרס, באוניברסיטת מרילנד, באוניברסיטת ניו יורק, במכללת אחווה, במכללת הרצוג ובאוניברסיטה הפתוחה.

פיקאר מתמחה ביחסים בין-עדתיים בישראל; בעלייה לישראל ומדיניות עלייה; בפיזור אוכלוסייה בשנות החמישים; בעיירות פיתוח; ובציונות דתית. הוא התמקד במדיניות העלייה כלפי יהודי צפון אפריקה בשנות החמישים^[2]; הוא כתב גם על ההצבעה לש"ס; על אכלוסן של עיירות הפיתוח; על הניסיון לחינוך מסורתי בשנות החמישים; ועל המזרחים בחינוך הממלכתי דתי. ב-2015 זכה בפרס שז"ר לספר הטוב ביותר בתחום תולדות ישראל ספרו; "עולים במשורה – מדיניות העלייה של ישראל כלפי יהודי צפון אפריקה – 1951-1956". בנובמבר 2017 קיבל פיקאר את "אות יקיר ברית יוצאי מרוקו בישראל" באירוע השנתי שמקיים הארגון.

בשנת 2017 השתתף פיקאר כמומחה בסרט (שהופק בעקבות מכרז של הרשות השנייה להפקת סדרה על עיירות הפיתוח) "סאלח, פה זה ארץ ישראל". בעדותו המצולמת תרם לביסוס ואישוש טענות על אפליה מכוונת כנגד עולי מרוקו בשנות ה-50 וה-60. במקביל הוא מתח ביקורת על אי דיוקים שהיו לדעתו בסדרה.^[3]^[4]^[5]

פיקאר נשוי לעליזה, אב לחמישה ומתגורר בירוחם. אחיו הוא ד"ר אריאל פיקאר.

פרסומים ומחקרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולים במשורה – מדיניות העלייה של ישראל כלפי יהודי צפון אפריקה – 1951-1956, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2013. הספר זכה בפרס שז"ר לספר הטוב ביותר בתולדות ישראל לשנת 2015.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי פיקאר, ראשיתה של העלייה הסלקטיבית בשנות החמישים, עיונים בתקומת ישראל 9, 1999, עמ' 338–394
“Emigration, Health and Social Control” Journal of Israeli History vol. 22/2 (Autumn 2003), Pp. 32-60
"'רכבת מקזבלנקה למושב או לעיירת פיתוח' - קליטת עולי צפון אפריקה ואכלוס הפריפריה הישראלית" בתוך א. בראלי, ד. גוטווין וט. פרילינג (עורכים) ישראל: בין כלכלה לחברה, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2005, עמ' 581–614
"יחסו של עיתון הארץ לעלייה מצפון אפריקה", בתוך ישראל – היסטוריה תרבות וחברה, כרך 10, 2006, עמ' 117–143
"ההצבעה לש"ס - התשובה הרציונלית למצוקה האמוציונלית", בתוך תרבות דמוקרטית כרך 11, 2007, עמ' 151–201
"Soft Religiosity: The Identity of North African Youths in Israel in the 1950’s", Journal for the Study of Sephardic and Mizrahi Jewry, Vol. 2/2 (March 2009) Pp 131-167
"מי ומי ההולכים – אכלוסן של עיירות הפיתוח" בתוך צ. צמרת, א חלמיש וא. מאיר (עורכים), עיירות הפיתוח, יד יצחק בן-צבי. 2009, עמ' 195–216
"בצבת בממסדים – הניסיון לחינוך מסורתי", קתדרה 134, טבת ה'תש"ע, 2009. עמ' 113–138
"שיתופם של המזרחים בחינוך הציוני דתי והדרתם ממנו" בתוך ל. רוזנברג וי. רקנטי (עורכים) זהו (ת) החמ"ד – מאה שנים לחינוך הציוני דתי, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2011, עמ' 219 – 232
"חלוצים נשכחים – עולי ארצות האסלאם וההתיישבות לאחר קום המדינה", בתוך: ניר מן (עורך), עלי זית וחרב – קו התלם: עיונים בתפיסות ההתיישבות האסטרטגית ביישוב העברי, יא, ירושלים ורמת-אפעל: כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, ה'תשע"א, עמ' 112–148
“The Reluctant Soldiers of Israel's Settlement Project: The Ship to Village Plan in the mid 1950s”, Middle Eastern Studies, vol. 49/1 (January 2013) Pp.29-46
"ציונות ודת – בין מזרח למערב, בין סתירה להשלמה", מסת ביקורת על הקובץ הציונות לאזוריה, שלושה כרכים בעריכת אלון גל, פעמים, 135 (ה'תשע"ג) עמ' 183–194
"Funding Aliyah: American Jewry and North African Jews, 1952-1956", Studies in Contemporary Jewry, vol. 27 (2014), Pp.231 – 247
"ממאבק על משאבים למאבק על זהות – השאלה העדתית בעשור הרביעי" בתוך צבי צמרת ואחרים (עורכים), העשור הרביעי, יד יצחק בן-צבי, 2016, עמ' 317 – 340
"Like a Phoenix: The Renaissance of Sephardic/Mizrahi Identity in Israel in the 1970s and 1980s" Israel Studies, 22.2 (2017), Pp.1-25"
"Tradition versus Tradition: Mizrahi Pupils in National Religious Schools in Israel, 1948–1990s" Journal of Modern Jewish Studies, (2017), Pp. 1-17"
"Building the Country or Rescuing the People: Ben-Gurion’s Attitude towards Mass Jewish Immigration to Israel in the Mid-1950s", Middle Eastern Studies, 54/3 2018, Pp. 382-399
"הישראליזציה של העולים מארצות האסלאם – מוסדות החינוך במושבים בשנות החמישים", קתדרה, 173, תשרי ה'תש"ף, 2019. עמ' 109--132
"סולדיריות מתנשאת – מבט ישראלי על יהודי ארצות האסלאם" בתוך אופיר עבו ותניה ציון (עורכים) העולם היהודי - מבטים מישראל, מכון בן-גוריון, 2020, עמ' 141 – 168.
"קולוניאליזם, לאומיות ומבט העומק", בתוך אביעד מורנו ואחרים (עורכים), ההיסטוריה הארוכה של המזרחים, מכון בן-גוריון, 2021, עמ' 186-210.