מפלגת ש"ס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ש"ס
Shas.png
אפיון מפלגה חרדית-ספרדית
כנסות אחת עשרה (1984) ואילך
ממשלות 21, 22, 23, 24, 25, 27, 28, 29, 31, 32
אותיות שס
מנהיגים יצחק חיים פרץ, אריה דרעי, אלי ישי, אריאל אטיאס
מספר מנדטים נוכחי 11
שיא כוחה 17 מנדטים בכנסת החמש עשרה (1999)
הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס
אריה דרעי יו"ר מפלגת ש"ס

מפלגת ש"ס, או בשמה הרשמי: התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה, היא מפלגה חרדית-ספרדית בישראל, שהוקמה בשנת 1982 ועומדת לבחירה ברמה הארצית החל מהבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הוקמה כמפלגה מוניציפלית (עם רצון להתמודד בעתיד כרשימה עצמאית) בשנת 1982, לקראת הבחירות לעיריית ירושלים שנערכו באוקטובר 1983. מקימי ש"ס המוניציפלית היו ירושלמים חרדים-ספרדים בשנות ה-30 לחייהם, ובראשם נסים זאב ושלמה דיין (לימים חברי כנסת), שלטענתם חוו על בשרם אפליה תרבותית וחברתית מצד החרדים האשכנזים‏[1]. הם התייאשו מהאגף המזרחי בתוך "אגודת ישראל", והחליטו להקים מפלגה אשר תפנה לא רק אל האוכלוסייה החרדית-ספרדית, אלא לכלל המזרחים בישראל, כולל אלה שאינם שומרים מצוות. שם המפלגה שנבחר היה "התאחדות הספרדים שומרי תורה", והאותיות שנבחרו היו ש"ס, ומכאן ואילך זה היה שמה של המפלגה בפי כל.

לקראת הבחירות הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף, כאשר הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, שהוא בעצם מייסד התנועה, משמש פטרון פוליטי. הרב שך היה ממנהיגיה הרוחניים של ש"ס עד שנת 1990 (אז החליט לפרוש בשל פרשיית "התרגיל המסריח"). המפלגה הצליחה בבחירות המוניציפליות של 1983 וזכתה בשלושה מנדטים.

לאחר ההצלחה בבחירות לעיריית ירושלים, הפכה ש"ס לתנועה ארצית במטרה להתמודד בבחירות לכנסת האחת עשרה, שנערכו בשנת 1984. בראש הרשימה הועמד הרב יצחק פרץ. מפלגת ש"ס זכתה בבחירות אלו ל-4 מנדטים והייתה הפתעת הבחירות. הצלחת המפלגה תרמה לקרע שנוצר בתוך אגודת ישראל בין הליטאים והחסידים. כתוצאה מקרע זה הורה הרב שך לתומכיו להצביע לש"ס וכך עברו כשני מנדטים מאגודת ישראל לש"ס. כשנה לאחר הבחירות, בשנת 1985, כתוצאה מקרע בין ש"ס הירושלמית לש"ס הארצית, שונה שמה של המפלגה הארצית לש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה. אחד מהישגיה הראשוניים בזירה הפוליטית ב"מלחמה על השבת" נרשמה כבר בשנת 1986 כשראש הממשלה דאז שמעון פרס נכנע ללחץ ראשיה והורה על סגירת שוק השבת הראשון במדינה, "הפישפשוק", בקיבוץ ניר אליהו.

יו"ר התנועה, הרב פרץ, כיהן כשר הפנים בממשלת האחדות של שמיר ופרס ושר הקליטה בממשלתו של יצחק שמיר. על רקע חילוקי דעות עם אריה דרעי, בעקבות "התרגיל המסריח", שנעשה בניגוד להוראתו של הרב שך, מורו הרוחני של הרב פרץ, הוא פרש מהסיעה וב-25 בדצמבר 1990 הקים סיעת יחיד. במקומו, מונה שר הפנים דאז ומקורבו של הרב יוסף, אריה דרעי, ליו"ר. לאחר הבחירות בשנת 1992 חברה ש"ס לשמאל והצטרפה לממשלת ישראל העשרים וחמש בראשות יצחק רבין. אולם בעקבות חתימת הסכמי אוסלו פרשה מהקואליציה בספטמבר 1993‏[2].

כמות הקולות של המפלגה עלתה בהתמדה. בבחירות 1996 קיבלה 10 מנדטים ובבחירות 1999, זכתה להצלחה סוחפת לאחר שקיבלה 17 מנדטים, רבים מהם על חשבון הליכוד. אולם, דרעי מצא עצמו מחוץ לפוליטיקה באותה שנה עקב הרשעתו בפלילים וכניסתו מאוחר יותר לכלא לשנתיים, וחבר הכנסת אלי ישי מונה ליו"ר במקומו. לצד דרעי, הורשעו לאורך השנים שישה חברי כנסת נוספים של ש"ס בפלילים: יאיר לוי, רפאל פנחסי, יאיר פרץ, עופר חוגי, שלמה דיין ושלמה בניזרי.

בבחירות 2003 קיבלה ש"ס 11 מנדטים והושארה, בפעם הראשונה בתולדותיה, מחוץ לקואליציה. בבחירות 2006 קיבלה ש"ס 12 מנדטים, והצטרפה לממשלת אולמרט.

בשנת 2010 הצטרפה ש"ס כחברה בהסתדרות הציונית העולמית, ארגון הגג של התנועה הציונית. כחלק מהמהלך הודיעה המפלגה כי היא תשנה את תקנונה ותאמץ את אמנת ירושלים, שגובשה בשנת 2004 על ידי המפלגות הציוניות. לצורך ההצטרפות חברה ש"ס לליכוד והם יפעלו כסיעה משותפת במנגנוני ההסתדרות. צעד זה עורר תגובות קשות מצד דגל התורה[3].

באוקטובר 2012 החליטה מועצת חכמי התורה כי תפקיד היו"ר יבוטל עד לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה, ואריה דרעי ישוב לתנועה וישתלב בהנהגתה יחד עם אלי ישי ואריאל אטיאס. ברשימה לכנסת התשע עשרה הוצב אלי ישי במקום הראשון ואחריו אריה דרעי ואריאל אטיאס.

ב-2 במאי 2013, כשלשה חודשים לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה, מונה אריה דרעי ליו"ר תנועת ש"ס‏[4].

ב-7 באוקטובר 2013 נפטר מנהיגה הרוחני של המפלגה, הרב עובדיה יוסף.

פעילות תקציבית וממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ש"ס הוקמה על מנת לדאוג לתקצוב הוגן למוסדות החינוך הדתיים הספרדיים, על רקע טענות לקיפוח מתמשך מצד אגודת ישראל האשכנזית. לאור הצלחתה בבחירות בשנת 1984 החלה בהקמת מוסדות נלווים לתנועה, בהם תנועת אל המעיין ורשת בתי הספר של מעיין החינוך התורני.

ש"ס פעלה להעברת תקציבים למוסדות דתיים ברחבי הארץ ולתקצוב רשת החינוך שלה, וכן להגדלת הקצבאות לשכבות החלשות, ובעיקר קצבאות הילדים. לצורך כך הייתה שותפה בכל קואליציה מיום הקמתה ועד שנת 2003. התגברות כוחה, שהפכה אותה במספר כנסות ללשון מאזניים קואליציונית, הביאה לטענות מתנגדיה כי היא נוקטת ב"סחטנות פוליטית" של הקופה הציבורית. בהתנגדות לדרישות המפלגות החרדיות בכלל, וש"ס בפרט, בלטה מפלגת שינוי בראשות טומי לפיד, אשר התנתה את כניסתה לממשלה בכך שש"ס לא תהיה שותפה בקואליציה. בכנסת ה-16 זכתה שינוי ב-15 מנדטים, ונכנסה לקואליציה בראשות אריאל שרון במקום ש"ס. בממשלה זו פעלה הממשלה ושר האוצר בנימין נתניהו להורדה דרסטית של הקצבאות. לאחר התפטרות אהוד אולמרט בשלהי הכנסת השבע עשרה, שבה ש"ס לדרוש את העלאת קצבאות הילדים וציפי לבני סרבה לדרישתה והעדיפה ללכת לבחירות.

בבחירות לכנסת ה-18 זכתה ש"ס ב-11 מנדטים. ב-23 במרץ 2009 חתמה מפלגת ש"ס על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לש"ס את תיק הפנים לאלי ישי, ואת תיק הבינוי והשיכון (אריאל אטיאס), את תיק הדתות ושר ללא תיק. כמו כן, ימונה מטעם ש"ס סגן שר במשרד האוצר, ויו"ר וועדה בכנסת. כמו כן, ש"ס והליכוד הגיעו להסכמות בנושא קצבאות הילדים.

ש"ס נוטה לבקש לעצמה את משרד הפנים במשא ומתן הקואליציוני, על-מנת שתוכל לקבוע את הטון בסוגיות של דת ומדינה. בנוסף למשרד הפנים, מעדיפה ש"ס לרוב משרדים בעלי אופי סוציאלי כמו הרווחה, הבריאות, השיכון, לענייני ירושלים, העלייה והדתות.

מצע המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי המצע שלה, מטרותיה של ש"ס הן להביא לכך שלא תהיה אפליה בין ספרדים לאשכנזים, וכן לקרב את הספרדים המסורתיים אל היהדות ובכך "להחזיר עטרה ליושנה". כמו כן ש"ס מתמידה להציג עצמה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, המעמידה את האינטרסים של המעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים בראש מעייניה.

בניגוד ליהדות התורה, המפלגה החרדית-אשכנזית, ש"ס מיוצגת בממשלה ועמדותיה קרובות יותר להשקפה הציונית[5]. בנושאים מדיניים, עמדתה של ש"ס בעבר הייתה מתונה יחסית ובהצבעה בכנסת על הסכמי אוסלו א' נמנעו חבריה מלתמוך או מלהתנגד להסכם. עם זאת, מפלגת ש"ס התנגדה לחתימה על הסכם אוסלו ב', למשא ומתן הישראלי-פלסטיני בקמפ דייוויד 2000 ולתוכנית ההתנתקות.

כמקובל במפלגות החרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת. מספר חברי כנסת מטעם ש"ס ידועים בהתנגדותם הקשה לקהילה ההומו-לסבית.

בטאון ש"ס הוא העיתון יום ליום המביע בדרך כלל את ההשקפה התואמת גם את דעתו של הרב עובדיה יוסף.

נציגי המפלגה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו"ר המפלגה
שם התחלת כהונה סיום כהונה
יצחק חיים פרץ 1984 1990
אריה דרעי 1990 1999
אלי ישי 1999 2012
↓  מעבר להנהגה משולשת  ↓
הנהגה משולשת-אריה דרעי, אלי ישי, אריאל אטיאס 2012 2013
↓  חזרה לתפקיד היו"ר  ↓
אריה דרעי 2013 עד היום
נציגי המפלגה בכנסת
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

מודעת בחירות של ש"ס על-גבי אוטובוס, לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, ובמרכזה תמונתו של אלי ישי
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-11 (1984) 4 מנדטים: שמעון בן שלמה, יעקב יוסף, רפאל פנחסי, יצחק חיים פרץ שמעון בן שלמה פרש מהסיעה ב-27 בספטמבר 1988 והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-12 (1988) 6 מנדטים: אריה גמליאל, שלמה דיין, יאיר לוי, יוסף עזרן, רפאל פנחסי, יצחק חיים פרץ יצחק חיים פרץ פרש מהסיעה ב-25 בדצמבר 1990 והקים את סיעת "מוריה - עם ישראל על-פי תורת ישראל".
הכנסת ה-13 (1992) 6 מנדטים: שלמה בניזרי, אריה גמליאל, אריה דרעי, משה מאיה, יוסף עזרן, רפאל פנחסי יוסף עזרן פרש מהסיעה ב-28 בפברואר 1996 והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-14 (1996) 10 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, אריה גמליאל, נסים דהן, אריה דרעי, יצחק וקנין, דוד טל, אלי ישי, יצחק כהן, רפאל פנחסי
הכנסת ה-15 (1999) 17 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, יצחק גאגולה, אריה גמליאל, נסים דהן, יצחק וקנין, נסים זאב, עופר חוגי, דוד טל, אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, רחמים מלול, משולם נהרי, יצחק סבן, אליהו סויסה, יאיר פרץ, פנחס צברי
הכנסת ה-16 (2003) 11 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, נסים דהן, יצחק וקנין, נסים זאב, עופר חוגי, אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, יעקב מרגי, משולם נהרי, יאיר פרץ
הכנסת ה-17 (2006) 12 מנדטים: אלי ישי, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, אריאל אטיאס, שלמה בניזרי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, יעקב מרגי, חיים אמסלם, אברהם מיכאלי, מזור בהיינה
הכנסת ה-18 (2009) 11 מנדטים: אלי ישי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, חיים אמסלם, אברהם מיכאלי מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: מזור בהיינהרשימת מועמדי "מפלגת ש"ס" לכנסת ה-18, באתר ועדת הבחירות המרכזית.
הכנסת ה-19 (2013) 11 מנדטים: אלי ישי, אריה דרעי, אריאל אטיאס, יצחק כהן, משולם נהרי, אמנון כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, אברהם מיכאלי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם רהט, ש"ס, הרוח והכוח: איך ניצחה ש"ס את הפוליטיקה הישראלית, הוצאת אלפא תקשורת, 1998.
  • אביעזר רביצקי, ש"ס - היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006, ISBN 9651317868.
  • ריקי טסלר, בשם השם - ש"ס והמהפכה הדתית, הוצאת כתר, 2003.
  • יואב פלד, ש"ס - אתגר הישראליות, הוצאת תפו"ח מבית ידיעות אחרונות, 2001.
  • בתיה זיבצנר ודוד להמן, ש"ס כאתגר - יצירת יהדות ישראלית חדשה, הוצאת רסלינג, 2010.
  • גד ברזילי, אחרים בתוכנו: משפט וגבולות פוליטיים לקהילה החרדית עיוני משפט כ"ז עמ' 587.
  • נסים ליאון, "הגישה הממלכתית של ש"ס ומשמעותה", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010.
  • Lehmann, David and Batia Siebzehner (2006) Remaking Israeli Judaism: The Challenge of Shas. Oxford University Press, ISBN 1850658196, ISBN 0195306937.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מפלגת ש"ס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי דבריה של ד"ר ענת פלדמן, בסרטו של ניסים מוסק, מבט שני - "בין לינדנשטראוס לש"ס" (18 בינואר 2012), הרב ניסים זאב ביקש לרשום את בתו לסמינר אשכנזי וסורב. הוא החליט לנסות ולהקים בית ספר שבו תוכלנה להתקבל בנות מזרחיות. כשניסה לגייס מימון מעיריית ירושלים הוא נענה על ידי פקיד בעירייה שאמר לו כי ללא כוח פוליטי לא יוכל לגייס מימון ותמיכה להקמת בית הספר. זה היה האירוע שהביא להקמת תנועת ש"ס כרשימה מוניציפלית בירושלים
  2. ^ ש"ס באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  3. ^ קובי נחשוני, מפשילים שרוולים: הליטאים נגד הספרדים, באתר ynet‏, 24 בינואר 2010
  4. ^ קובי נחשוני, דרעי מונה ליו"ר ש"ס: "נהיה אופוזיציה לוחמת", באתר ynet‏, 3 במאי 2013
  5. ^ לדוגמה, יו"ר המפלגה, אלי ישי, הצטלם לתשדירי התעמולה לקראת הבחירות לכנסת ה-18 על רקע דגל ישראל.