ירוחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ירוחם
Coat of arms of Yeruham.png
צילום אוויר של ירוחם. ברקע נראה פארק ירוחם ואגם ירוחם
צילום אוויר של ירוחם
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה מיכאל ביטון
גובה ממוצע ‎492‏ מטר
תאריך ייסוד 1951
סוג יישוב יישוב עירוני בעל 5 - 10 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 8,663 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎4.8%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 225 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 38,584 דונם
מיקום ירוחם
ירוחם
ירוחם
דירוג חברתי-כלכלי 4 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4143
פרופיל ירוחם נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.yeruham.co.il

ירוחם היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1959.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירוחם העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם ירחם נזכר לראשונה בכתובת שישק, המציינת את פלישתו לארץ ישראל בסוף המאה העשירית לפנה"ס ('ערד לבית ירחם'). תל רח'מה הנמצא בסמוך לכניסה המערבית ליישוב מזוהה כירוחם הקדומה. ליד האתר נמצאת באר רח'מה, אותה זיהה פרופסור יוחנן אהרוני עם הבאר שמצאה הגר בשעה שתעתה עם בנה ישמעאל במדבר באר שבע, כמסופר בתנ"ך.

שנות ה-50 וה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב היהודי המחודש בירוחם החל בד' בשבט ה'תשי"א (1951), כאשר אמנון זעיר מקיבוץ גן שמואל הקים במקום מעברה לעולים מרומניה המכונה כפר ירוחם. כעבור שש שנים הצטרפו עולים ממרוקו, פרס והודו שיצרו יחד עם יוצאי רומניה יישוב מגוון. המעברה נבנתה בקרבת "כביש הנפט" בין מעלה עקרבים לבאר שבע, ב"רמת הנגב". בראש היישוב עמד פנחס מענית, ממייסדי נהלל, שעבר למקום עם משפחתו.

ב-1959 פורקה המעברה, ובמקומה הוקם ישוב קבע שהוכרז כמועצה מקומית. כראש המועצה המשיך לשמש מענית. בשנת 1962, כאשר ביישוב התגוררו כ-1700 תושבים, שונה שם היישוב ל"ירוחם". כעבור שנתיים הוקמה ביישוב מעברה נוספת, ונוספו כמעט 3000 תושבים.

במהלך שנות ה-60 סבל היישוב מכמה שינויים - למרות שנפתח בו מפעל ראשון, בשנת 1965 נפתח כביש הערבה שהסיט ממנה את התנועה לאילת. בסוף העשור נפתח הכביש בין באר שבע ומצפה רמון, וירוחם נותקה מכל ציר תחבורה ראשי. בגלל גורמים אלו, בנוסף לריחוקה של ירוחם ממרכז הארץ (כ-150 קילומטר), עזבו צעירים רבים את שטחה והיא סבלה שנים רבות מהגירה שלילית.

שנות ה-70 וה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם ירוחם
בנין המועצה המקומית בירוחם
מתנ"ס ירוחם

בשנות ה-70 הביאה התנועה להפצת התורה למקום משפחות חרדיות שחיפשו מקום מגורים זול, והקימו קהילה קטנה ומוסדות חינוך, כשבמרכזה עמדה ישיבה גבוהה בראשה עמד משנת תשמ"ו 1985 הרב רפאל טיקוצ'ינסקי, ששיטת הלימוד המיוחדת בה דגל הביאה למקום תלמידים רבים. בשנת 1978, הגיע פרופ' מנחם אלכסנברג עם גרעין משמיע שלום, שאיגד בתוכו משפחות דתיות-ציוניות שעלו מרחבי העולם. הגרעין הקים במקום מכללה לאמנות ויהדות. המכללה פעלה בתור שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן וקצרה הצלחה, אך כאשר יצא פרופ' מנחם לשבתון בארצות הברית ניצלו גורמים פוליטיים את היעדרו ופירקו את המכללה[דרוש מקור]. קבוצות אלו הביאו לגיוון רב בעיר גם מבחינה דתית.

בשנת 1979 מונתה בפעם הראשונה ועדה קרואה ביישוב בראשות ירח גלטר, איש חינוך מקומי שהיה מנהל המתנ"ס. המועצה כיהנה במשך ארבע שנים, והביאה לשיפור מצבה של ירוחם.

ב־1983 נבחר לראשונה ברוך אלמקייס כראש מועצה. אלמקייס נחשב כראש מועצה אאוטסיידר, כריזמטי ובעל חזון יוצא דופן, אך יחד עם זאת מתנגדיו מגדירים אותו כבזבזן, לא מציאותי ורחוק ממנהל תקין. במהלך כהונתו נחנכו מוסדות תרבות רבים בעיר, אך שיעור האבטלה הגיע עד ל-39 אחוז בשנת 1986. אחת מהשקעותיו המרכזיות היו "אגם ירוחם" בפארק ירוחם, שהוקם ב־1992. בתחילה זכה האגם להצלחה רבה, אך כיום נחשב כפרויקט בעייתי שהשחיה אסורה בו על פי המשרד לאיכות הסביבה. אחת מהצעותיו יוצאות הדופן של אלמקייס הייתה למחות על קיפוח עיירות הפיתוח באמצעות הקמת מדינת ירוחם.

החל משנת 1986 הגיעו למקום גרעיני נח"ל של בני עקיבא, ורבים מבוגריהם התיישבו במקום. כעבור שנים הוקמו בעיר ישיבת הסדר מצליחה, שמשכה לעיר מאות תלמידים אשר חלקם השתקעו בה.

שנות ה-90 וה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 הגיעו למקום עולים מברית המועצות והיישוב גדל מעט. בנוסף הצטרפו גם מעט עולים מבריטניה וארצות הברית אל היישוב. כיום כמחצית מהתושבים הינם יוצאי צפון אפריקה, כרבע הם יוצאי חבר המדינות, 14% יוצאי הודו והשאר ממערב אירופה וארצות הברית. כ-2000 תושבים (22%) הם עולים חדשים (עלו אחרי 1990), כמעט כולם מחבר המדינות.

לאחר שבעקבות השקעות נוספות (ביניהן דוברה יקרה שאמורה הייתה לשמש כמסעדה צפה) נקלעה ירוחם לגירעון תקציבי, החליט אריה דרעי, אז שר הפנים, לפזר את המועצה שבניהולו של ברוך אלמקייס. בבחירות של 1992 נבחר מוטי אביסרור, יליד ירוחם, שפעל להעלאת אחוז הזכאים לתעודת בגרות בעיר. בתקופת כהונתו במשך 12 שנים ירוחם הייתה סמל של הצלחה. שיעורי ההצלחה בבגרות קפצו מ-17% ב-1995 ל-73% ב-2003, שיא ארצי. מערכת החינוך קיבלה פרסים ממשרד החינוך, משרד הפנים העניק למועצה פרס על ניהול תקין וגם תיקצב אותה ביד נדיבה. 5 פעמים זכתה ירוחם בכוכבי יופי ודגל היופי. בעקבות המהפיכה בשיקומו הפיזי של היישוב, בשנת 1997 זכתה ירוחם בפרס היוקרתי אות 'מגשים ישראל יפה'. בשל פועלו, זכה אביסרור בשלל הוקרות כגון: יקיר ברית יוצאי מרוקו לשנת 2002, אות אביר איכות השלטון, איש השנה לשנת 98' בעיתון כל-בי.

בשנת 2003 ניצח שוב אלמקייס את אביסרור וזכה שוב בתפקיד ראש המועצה. תחת אלמקייס שקעה המועצה בחובות וחודשים רבים לא קיבלו עובדי המועצה משכורת, ובסופו של דבר פעילות המועצה הושבתה כליל. בעקבות הבעיות בניהול וסכסוכיו עם פקידים בכירים, קרנות שונות הפסיקו את תרומותיהן לפעילויות שונות ביישוב. אלמקייס עורר התנגדות רבה בשל כך ונערכו כנגדו הפגנות תושבים. אלמקייס הציע מספר הצעות מקוריות לשיקום העיר, כמו הקמת שכונה בדווית בירוחם לתושבי השבט השכן, ראשונה מסוגה בישראל בעיירת פיתוח יהודית.‏[1]

בסתיו-חורף 2005, התרבו התלונות על אלמקייס שהגיעו גם לבית המשפט העליון, ולבסוף שר הפנים אופיר פינס הודיע על הדחתו של אלמקייס. כראש מועצה ממונה מונה חבר הכנסת האלוף במיל' עמרם מצנע, מי שהיה ראש עיריית חיפה ומועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה.

החל משנת 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם פעל מצנע לשיפור מערכת החינוך ואיכות הסביבה וקידם פרויקטים לפיתוח תשתיות, ביניהם הקמת עיר הבה"דים (בסיסי הדרכה של צה"ל) באזור ירוחם. ירוחם היה בין היישובים הראשונים בהם הושם פרויקט מחשב לכל מורה. בתי הספר ביישוב צוידו באמצעים פדגוגיים כמו מעבדות למתמטיקה, מחשבים, שפות ולוחות חכמים. בירוחם מחשב אחד לכל ארבעה תלמידים (ממוצע הגבוה בארץ).

נתוני אחוז הזכאים לבגרות בירוחם בשנת 2009 מצבעים על כך שירוחם הפך להיות היישוב מהמובילים בנגב : אחוז הזכאים מכלל הלומדים בכיתה י"ב הוא 68%[דרוש מקור], ואחוז העומדים בדרישות סף לאוניברסיטה הוא 67.65%. הוקם מרכז "אופק" לקידום השכלה ותעסוקה של צעירים אחרי תיכון. הופעלה מרפאת שיניים, בה מטופלים כל ילדי העיר, מגיל 6 עד 18, כולל ילדי הבדואים בסביבה. המתנ"ס שופץ, והפך למרכז מודרני של חיי התרבות בירוחם. בשנת 2008 הושלמה בניית מכון טיהור שפכים מן המתקדמים בארץ; הפעלתו תאפשר שדרוג אגם ירוחם והפיכתו לאתר נופש מבוקש.

על התנדבותו והיחלצותו כיושב ראש הוועדה הקרואה ירוחם הוענק למצנע פרס ממשיך דרכו של בן-גוריון תש"ע, 2009.

בירוחם היו אמורות להתקיים בחירות בנובמבר 2008 אלא ששר הפנים, מאיר שטרית, החליט להאריך את כהונתו של מצנע בשנתיים נוספות בטענה כי לא הושגה בירוחם יציבות שלטונית מספקת על מנת לקיים מערכת בחירות. קבוצה מתושבי ירוחם עתרה לבג"ץ על החלטה זו בטענה שנמנעת מתושבי ירוחם הזכות הדמוקרטית לבחירות, לעתירה זו צורפה עצומה בחתימת 700 מתושבי ירוחם. מן העבר השני, למעלה מ-1,000 תושבים אחרים הביעו את שביעות רצונם מפועלו של מצנע, תמכו בהמשך כהונתו ואף חתמו על עצומת תמיכה שהוגשה לשר הפנים. בג"ץ פסק כי יש להשאיר את החלטת שר הפנים במקומה ואישר את החלטת שטרית להארכת הכהונה.

בנובמבר 2010 התקימו בחירות בירוחם, בהן זכה מיכאל ביטון ברוב של 44.5%.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בירוחם 8,663 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.8%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 4 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 64.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 6,510 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[2]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-1,600 תושבים עובדים בתוך ירוחם, בשלוש מסגרות עיקריות:

  • תעשייה: כ-1,150 תושבים עובדים במפעלים שביישוב. העיקריים שבהם - אגיס/קרליין, אקרשטיין תעשיות, טמפו משקאות ופניציה. התעשייה הזעירה מעסיקה כ-175 תושבים.
  • המגזר הציבורי: בעיקר בחינוך, עובדים כ-250 עובדים.
  • מסחר ושירותים: כ-210 עובדים.

דימויה של ירוחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון של מסלול האופניים שביל סובב ירוחם במחנה מחפשי הנפט בהר אבנון

בעבר הייתה ירוחם בעיני רבים סמל לכישלון עיירות הפיתוח בישראל. מרבית התושבים שהובאו אליה בשנות החמישים, בדרך כלל ממדינות צפון אפריקה, הגיעו שלא מרצונם. העיר גדלה עם כל גל עלייה. בשנות החמישים הגיעה אוכלוסיית ירוחם לכ-1,500 תושבים, בשנות השישים לכ-5,000, בשנות ה-80 לכ-6,000, ובעקבות העלייה מחבר המדינות הגיע מספר תושביה לכ-9,000. עם זאת, בין גלי העלייה התאפיינה ירוחם בעזיבה של תושבים ומספר התושבים שהתגוררו בעבר בירוחם הוא גדול ממספר תושביה הנוכחיים.

ירוחם הייתה מוצגת בתקשורת בעיקר בהקשרים שליליים. בשנת 2002 הוצגה בטלוויזיה הסדרה "המשאית" של הבמאי ערן ריקליס שעסקה בירוחם, ועוררה טענות בעיירה על חיזוק הסטיגמה השלילית. בעקבות התנגדותו הנחרצת של ראש המועצה אז, מוטי אביסרור, לא צולמה העונה השנייה שלה בירוחם. גם "עכשיו תורי", סרטו התיעודי של דוד דרעי, במאי בן היישוב אשר תיעד את אחורי הקלעים של "המשאית" והציב במרכזו דמויות של נרקומן וספרית, זכה לתגובות כועסות ביישוב, בשל החשש שהדבר יוסיף ויפגע בדימוי של ירוחם. בשעתו אמר דוד דרעי כי הדרך לבנות דימוי חיובי ליישוב קטן עם בעיות רבות, אינה ביצירת סרטי תדמית מאולצים. בהמשך ביים דרעי את הדרמה "חתה יסבח סבח" בהשתתפות השחקניות ריימונד אבקסיס ובתה יעל אבקסיס, אשר תיאר צדדים חיוביים של החיים בירוחם. הסרט זכה לשבחים ולפרס הסרט הטוב ביותר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע. הסרט ביקור התזמורת צולם בחלקו ביישוב בשנת 2007.

תדמיתה של ירוחם השתנתה בשנים האחרונות, בעיני תושביה, וגם בעיני התקשורת, דבר אשר בא לידי ביטוי בביקוש מוגבר לדירות.‏[3] שיפור מערכת החינוך, התחזקות מנהיגות צעירה מקומית ועידוד הגעה של כוח צעיר לעיר (בין השאר בדמות ארגון "צעירים בירוחם" וכפר הסטודנטים איילים - שמשלב צעירים מירוחם וממקומות אחרים), המשך פעילותו והגדלתו של גרעין תורני שהתחיל את פעילותו בעיר בשנות ה-90 של המאה ה-20 והביא לעיר פריחה מחודשת, וכן פיתוח התשתיות הם הסיבות העיקריות לכך.

בירוחם לאורך השנים התגוררו משוררים, ציירים ואנשי רוח, ביניהם ניתן למנות את ישראל כהן חברוני, משורר שהיה במאי בתיאטרון הבימה, את אנה מרכוס, ציירת מפורסמת שעברה להתגורר בירוחם עם בן זוגה בשנת 1988, את הרב ד"ר מיכאל אברהם, הוגה דעות, פיזיקאי וסופר שהיה ר"מ בישיבת ההסדר מספר שנים, וכן את פרופסור מנחם אלכסנברג, היום מרצה ועמית מחקר במכון MIT, שהקים את המכללה לאומנות ויהדות במקום. עם ילידי ירוחם נמנים גם דמויות נוספות מתחומי האמנות כגון אבי סינגולדה ובמאי הקולנוע דוד דרעי.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי טבע וטיול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירוחם ממוקמת בסמוך לאתרי טבע ייחודיים: המכתש הגדול עם אתר החולות הצבעוניים, מסלולי טיול החוצים אותו, ואתרי תצפית סביבו, כדוגמת הר אבנון. אתרי פריחה של חלמוניות, שמורת אירוס ירוחם. לפארק אגם ירוחם פוטנציאל להפוך לאתר מרשים המשלב מדבר עם מים, צמחיה וחי (בעיקר עופות מים), אך עד היום פוטנציאל זה לא מומש עד תומו. יעדי טיול נוספים הנמצאים במרחק לא גדול מירוחם כוללים בין השאר את נחל צין, נחל צפית, נחל עקרבים, עין יורקעם, שדה בוקר ושמורות הטבע שסביבה, ועוד.

סביב ירוחם קיימים מסלולי אופניים רבים, המהווים מוקד משיכה לרוכבי אופניים, קבוצות ויחידים.

מקומות לינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירוחם קיימת אכסניית נוער, מדרשת ביחד, אשר מספקת שירותי לינה וארוח לקבוצות המעוניינות להתארח בירוחם. כמו כן, בשנים האחרונות הוקמו מספר צימרים בעיירה. במאי 2015 צפוי להפתח מלון עם 50 חדרים.

צילום פנורמי של קטע מהמכתש הגדול, כעשר דקות נסיעה מירוחם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 30°59′20.4″N 34°56′2.04″E / 30.989000°N 34.9339000°E / 30.989000; 34.9339000