אברהם אפשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אברהם אֶפּשטיין (בכתיב שנהג בתקופתו: עפשטיין; בגרמנית: Abraham Epstein; ה'תר"ב, 19 בדצמבר 1841, סטרו-קונסטנטינוב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – ה'תרע"ח, 1 באפריל 1918, באדן ליד וינה) היה חוקר המדרש ואיש חכמת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשטיין נולד בסטרו-קונסטנטינוב (קונסטנטין ישן) שבווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו היה עשיר ומופלג בתורה. מלבד עברית, תנ"ך ותלמוד למד אפשטיין בצעירותו כמה לשונות, ואף רכש ידיעה יסודית בספרות העברית. תחילה הושפע מחיבוריהם של יצחק בר לווינזון, נחמן קרוכמל ושד"ל, ובנסיעתו הראשונה למערב אירופה בשנת 1861, התוודע אל החוקרים אנשי "חכמת ישראל", שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), זכריה פרנקל ומיכאל זקס. מתוך חיבתו לטבע ולעבודת האדמה חכר אפשטיין בשנת 1865 אחוזה ליד קוזמין, שבה עסק בחקלאות במשך הרבה שנים, ואף השתדל להרגיל את היהודים העניים של המקום לעבודת האדמה. אחרי מות אביו בשנת 1874,‏[1] לקח אפשטיין לידיו את ניהול עסקיו הנרחבים, ובשלב מאוחר יותר עסק גם בחקלאות. אך בהדרגה חיסל את כל עסקיו, ומאז 1884 הקדיש את רוב זמנו לנסיעות וללימודים. בשנת 1876 התיישב בווינה וקיבל אזרחות אוסטרית.

ברשותו של אפשטיין הייתה ספרייה גדולה, ובה כתבי יד יקרי ערך רבים, אותם הוריש לבית המדרש לרבנים בווינה (Judisch-theologische Lehranstalt).

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפשטיין חיבר את "קדמות התנחומא" - ביקורת של מהדורת מדרש תנחומא של שלמה בובר (פרשבורג, 1886), וכן את "מקדמוניות היהודים", המכיל חלק אחד של מסות על הכרונולוגיה של הארכאולוגיה היהודית,‏[2] וחלק נוסף המכיל מהדורה מתוקנת ומוערת של "מדרש תדשא" (וינה, 1887). חיבוריו הנוספים:

  • Bereschit-Rabbati Dessen Verhältnisse zu Rabba, et c (ברלין, 1888).
  • R. Simeon Kara und der Jalkut Schimeoni (קרקוב, 1891).
  • מהדורה ביקורתית של הספר הידוע "אלדד הדני", עם שינויי נוסחאות מתוך כתבי היד, עם מבוא, הערות ונספחים,‏[3] ואף צירף אליו מחקר מפורט על הפלשים ומנהגיהם (פרסבורג 1891).
  • "La Lettre d'Eldad sur les Dix Tribus" (תדפיס מתוך Revue des Etudes Juives כרך 25, פריז 1892).
  • ר' משה הדרשן מנרבונא (וינה 1891).
  • דברי ביקורת לכבוד הרב ש"י רפופורט, הגנה על ש"י רפופורט מפני התקפותיו של החוקר אייזיק הירש וייס (וינה 1896).
  • "Jüdische Alterthümer in Worms und Speier" (תדפיס מתוך Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums כרך 40, ברסלאו 1896).
  • משפחת לוריא (וינה 1901).
  • בנוסף פרסם מאמרי ביקורת רבים, מאמרים ביוגרפיים, היסטוריים, ארכאולוגיים, בכתבי עת עבריים. הראשונים פורסמו ב"המגיד", "השחר" ו"בית התלמוד", המאוחרים יותר פורסמו גם ב"הכרם", "אוצר טוב", "הגרן" ובמיוחד ב-Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums,‏ Revue des Etudes Juives, וב"החוקר".

מחקריו עוסקים בכל גוני הקשת של חכמת ישראל: היסטוריה, אסטרונומיה (בין השאר עסק ב"סוד העיבור" ובמחלוקת בין רבי סעדיה גאון לבן מאיר), כתבי יד של מדרשים, ספר יצירה, בן סירא, ספרות הגאונים והראשונים בימי הביניים, ועוד. מחקריו כונסו והוצאו לאור על ידי "מוסד הרב קוק" (ירושלים, 1950). עבודותיו זכו להכרה גם על ידי חוקרים במדעי היהדות וגם על ידי רבנים כדוגמת הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוטוביוגרפיה בספר זיכרון של האסיף א (תרמ"ט), עמ' 162–166.
  • י. ל. הכהן פישמן‬, "רבי אברהם עפשטיין", בספרו אנשים של צורה: קובץ מאמרים, ירושלים: מוסד הרב קוק שעל-יד המזרחי העולמי, תש"ו 1946 ‬(כתבי הרב י"ל הכהן פישמן, ב), עמ' קפ–קפז.
  • V. Aptowitzer, "Abraham Epstein; Versuch einer Würdigung", Wien: [Typ. C. Fromme], 1918 (Sonderabdruck aus der Freie jüdische Lehrerstimme, VII. Jahrg., Nr. 3, u. 4).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו:

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ביוגרפיה של ישראל אפשטיין ב"השחר" ו, עמ' 699–708.
  2. ^ ראו ביקורת: חז"סקרית ספר: מקדמוניות היהודים, הצפירה, 14 במרץ 1887.
  3. ^ ראו ביקורת: חז"סקרית ספר: ס' אלדד הדני, הצפירה, 15 במאי 1891.
Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.