ספר יצירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר יצירה, שכ"ב, מנטובה, דפוס יעקב כהן מגאזולו, בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי

ספר יצירה הוא חיבור ששורשיו ההיסטוריים וההקשר התרבותי שבו חובר אינם ידועים. מהמאה התשיעית ואילך הוא זכה לפירושים רבים, שנכתבו בתחילה על ידי הוגים יהודים רציונליסטים ולאחר מכן, מהמאה השתים עשרה זכה בעיקר לפירושים מיסטיים, מיתיים ומאגיים.

את ייחוסו הקבלי-מיסטי וחשיבותו של הספר כעוסק בסודות הנסתרים של הקבלה, ניתן לראות בהגדרתו של הרמ"ק, אחד מבכירי מפרשיו:

Cquote2.svg

ביאור ספר יצירה להיות ענינו בפירוש הספירות ואותיות שבהם נבראו שמים וארץ וימים וכל אשר בם.

Cquote3.svg
– מתוך הקדמת פרוש הרמ"ק לספר יצירה

תולדותיו ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי מופיע סיפר על שימוש בספר יצירה: "רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה" (היו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה ונברא להם עגל משולש (משובח) ואכלו אותו)‏[1]. עם זאת זמן חיבורו של ספר יצירה נתון במחלוקת, ובספרות המחקר תארוכו של הספר נע בין המאה ה-1 למאה ה-8. הסיבה למבוכה הגדולה בשאלת התיארוך היא העובדה שמדובר בסוגה של ספר אחד, כלומר הספר איננו חלק מקבוצת ספרים כלשהי, ואין לו מקבילות סגנוניות ורעיוניות. מעבר לכך, אין בו התייחסיות למאורעות או לאישים (זולת אברהם אבינו בסופו), והוא מביא את דבריו כהצגה שיטתית של תפיסת עולם לשונית נטולת הקשר. לאחרונה הראה צחי וייס בסדרה של מאמרים כי ככל הנראה נערך ספר יצירה בין שלהי המאה ה-6 לשלהי המאה ה-7 על ידי יהודים שהיו בעלי היכרות קרובה עם הנצרות הסורית[2]. יהודה ליבס, מאידך, פרסם ספר שעל-פיו שורשיו של ספר יצירה נעוצים בשלהי תקופת הבית השני, וזאת על סמך ניתוח הלשון שמוצגת בו[3].

במסורת היהודית יש המחסים את ספר היצירה לאברהם אבינו ויש המיחסים את הספר לאדם הראשון. החיבור, שאורכו לא עולה על עמודים ספורים, עוסק ביסודות שמהם נברא העולם. לשונו של החיבור היא עברית, תחבירה קצבי, ודרך הוראתה החלטית. למרות שתכניו של החיבור בהירים מגמותיו הכלליות לוטות בערפל.

ספר יצירה כמעט ואינו מאזכר מקורות יהודיים קנוניים מוקדמים יותר, וככל הנראה, ברבדיו המוקדמים, נעדרו פסוקים מהמקרא ומובאות מדרשיות, כאשר הפנה אל הספרות המיסטית היהודית הקדומה, ספרות ההיכלות. למרות שהיו שנטו לקשור את הספר לספרות ההיכלות, הראה החוקר פטר הימן[4] כי אין לקשור בין חיבורים אלו, הנוקטים בלשון ובשיטות מחשבה נבדלות.

החיבור נפתח במילים: "בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל רחום וחנון שוכן עד וקדוש שמו את עולמו."

לפי הפירוש המקובל, שלושים ושתיים הדרכים הן עשר הספירות (הממוספרות מ-1 עד 10) ועשרים ושתיים אותיות האלפבית. המחבר טוען כי באמצעות עשר הספירות וכ"ב אותיות האלפבית העברית, ברא האל את העולם, וכאשר גילה אברהם את הסוד הזה, הבין את יסודות האמונה, 'ועלתה בידו', רכש יכולות בריאה מאגיות:

וכיון שראה אברהם אבינו עליו השלום והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכול הושיבו בחיקו ונשקו על ראשו, קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.

חכמי ישראל בדורות רבים עסקו בספר זה וכתבו עליו פירושים רבים, שעם הידועים שבהם נמנים פירוש רב סעדיה גאון, פירוש הרמב"ן, הפירוש הקירואני שחובר ברובו על ידי דונש ן' תמים, פירושו של ר' שבתאי דונולו, פירושו של ר' יהודה בן ברזילי הברצלוני, פירוש ר' יצחק סגי נהור, פירוש ר' יצחק דמן עכו ופירוש הרמ"ק. בספר הכוזרי מבאר ר' יהודה הלוי את מרבית חלקי ספר יצירה.

החוקר איתמר גרינולד, טוען כי החיבור מורכב ביסודו משני חיבורים נבדלים, שהראשון שבהם עוסק בעשר הספירות, והשני בכ"ב אותיות האלפבית. הוא מבסס את דבריו על העובדה שבפרק הראשון של הספר (ברוב הנוסחים), אין אזוכור לכ"ב האותיות (למעט קטע הפתיחה). לעומת זאת, בשאר פרקיו של הספר אין אזכורים לעשר הספירות.[5].

יש הסוברים[דרושה הבהרה], כי ספר יצירה אינו טקסט מיסטי או מאגי ביסודו וכי פירושים ברוח זו ניתנו לו רק משלהי המאה ה-12 בפירושיהם של חסידי אשכנז וראשוני המקובלים. למרות הנחה זו בשנים האחרונות התגלו מספר עדויות ברורות שלפיהן זכה ספר יצירה לפירושים מיסטיים ומאגיים כבר במאה ה-10 לספירה[דרוש מקור].

המונח הקבלי התיאוסופי - "ספירות", המייצג את עשר הספירות המקשרות בין האין סוף לעולם הנברא, נקבע בהשראת המונח ספירות של ספר יצירה. ברם דומה כי אין קשר בין שני המונחים שכן בפשט הדברים, ספר יצירה מדבר על הספירה העשרונית ואילו הספרות הקבלית מכוונת אל תפיסות האצלה נאו-אריסטוטאלית[דרושה הבהרה].

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980
  • יהודה ליבס, תורת היצירה של ספר יצירה, ירושלים תשס"א
  • מאיר בר-אילן (חוקר), אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ ישראל, ירושלים תשע"א. - פרק ב - ספר יצירה: אסטרולוגיה, מתמטיקה ובלשנות טבעית, עמ' 61 - 233.
  • יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה, מרכז זלמן שזר, תשס"ט, עמ' 640-545.
  • צחי וייס, "שיטות שונות לבריאת העולם מאותיות" קבלה 17 (2008), עמ' 200-169

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושים לספר יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר והגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ה, עמוד ב'.
  2. ^ צחי וייס, "הערות קצרות בדבר הקשרו הסורי של ספר יצירה", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל 22 (תשע"א) עמ' 89-75; צחי וייס, "רך וקשה: הערות נוספות בדבר הקשרו הסורי של ספר יצירה", קבלה 27 (תשע"ב), עמ' 242-229.
  3. ^ יהודה ליבס, "תורת היצירה של ספר יצירה" (תשסא).
  4. ^ Peter A. Hayman, "Sefer Yesira and the Hekhalot Literature", Jerusalem Studies in Jewish Thought 6 (1987), pp. 71-85
  5. ^ Itamar Gruenwald, “Some Critical Notes on the First Part of Sefer Yezira", Revue des Études Juives 82 (1973), p. 479
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 YEẒIRAH, SEFER (אנגלית). האנציקלופדיה היהודית (1906). אוחזר ב־ט' אייר תשע"ג.
  7. ^ רבי חיים ויטאל קבע שאין הראב"ד מחבר ספר זה, ובספרו 'מעגלי הנגלה והנסתר', הוכיח ישראל וינשטוק שמדובר ברבי יוסף הארוך. ר' לקט מפתחות לספרי סוד, משה יחיאל צוריאל. (אתר כתבים עבריים)